לפני בקשה נוספת מטעם המבקשת, היא התובעת בתובענה ת.א. 23481-03-10, להארכת המועד להגשת חוות דעת רפואית מטעמה.

במסגרת הליך זה עתרה המבקשת לפסיקת פיצויים בגין נזקיה עקב מעשי הטרדה נטענים מצד המשיב ומכוח החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998.

ביום 2.12.12 ניתנה החלטת בית המשפט בבקשתה הקודמת של המבקשת להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית מטעמה, בה נעתר בית המשפט לבקשה והאריך את המועד להגשת חוות דעת רפואית מטעמה עד ליום 31.1.13.

חוות דעת רפואית מטעם המבקשת לא הוגשה במועד הנ"ל, אולם במועד זה עתרה המבקשת בבקשה נוספת להארכת המועד להגשת חוות דעת רפואית מטעמה, בה טענה, כי רק לאחרונה התקשרה עם מומחה אשר ציין, כי הוא זקוק לפרק זמן של 30 ימים לשם מתן חוות דעת.

בקשה זו הועברה לתגובת המשיב, המתנגד לה, בטענה כי מדובר בבקשת אורכה רביעית להגשת חוות דעת רפואית מטעם המבקשת. לטענתו, בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, המועד להגשת חוות דעת רפואית מטעם המבקשת חלף לפני כשלוש שנים, עוד ביום 14.3.10, בעת הגשת התובענה על ידה, מועד אשר הוארך במספר הזדמנויות שונות אשר המבקשת בחרה שלא לנצלן. כן טען המשיב, כי עיון בהודעת המומחה מלמד, כי נכון למועד הגשת הבקשה, טרם שכרה המבקשת את שירותיו, וכי הארכת המועד פעם נוספת עלולה להביא לדחיית מועד שמיעת ההוכחות בהליך זה. עוד הוסיף המשיב והלין על המועד בו הוגשה הבקשה – באותו היום בו היה על המבקשת להגיש את חוות הדעת מטעמה, ועל העובדה, כי בקשת המבקשת לא נתמכה בתצהיר כדין לאימות העובדות שנטענו במסגרתה.

בתשובת המבקשת לתגובת המשיב, ציינה המבקשת את החשיבות הרבה בהגשת חוות הדעת הרפואית מטעמה. לטענתה, עקב מצבה הכלכלי הקשה, היא נאלצה לערוך חיפוש ממושך בין מומחים שונים, עד אשר מצאה מומחה אשר ייעתר לבקשתה למתן חוות הדעת במחיר ובתנאי תשלום מתאימים. לטענתה, אי-היעתרות לבקשה משמעותה אי הגשת חוות דעת רפואית מטעמה על הנזק הכרוך בכך מבחינתה, ומתן יתרון בהליך זה לנתבע. יצוין, כי אף לתשובתה לתגובת המשיב לא צירפה המבקשת תצהיר לאימות העובדות.

אכן, התנהלותה של המבקשת בהליך זה, בו הינה בעלת הדין התובעת, בכל הנוגע לעמידה בלוחות זמנים וקיום החלטות בית משפט הניתנות בהקשר זה, הינה בלתי תקינה, בלשון המעטה. זאת במיוחד בשים לב לכך, שלתובעת ניתנו מספר אורכות, משמעותיות במישכן, לצורך הגשת חוות דעת רפואית מטעמה, שלא נוצלו על ידה. הגשת הבקשות החוזרות אף שבה ומטריחה את הצד שכנגד בהגשת תגובות לבקשות אלו. המבקשת אף לא טרחה להגיש בקשה כדין, מגובה בתצהיר לתמיכה בעובדות הנכללות בבקשתה, ואף בכך לוקה התנהלותה. אין ספק, כי התנהלותה זו של המבקשת, ראויה לביקורת מצד בית המשפט.

למרות כל אלה, ותוך התחשבות בתמונת הנסיבות הכוללת בתיק זה ובעיקר, במטרת העל של ההליך המשפטי – ירידה לחקר האמת, נוכח מרכזיותה של חוות דעת רפואית במישור הנזק בתביעה מסוג זה, ועל מנת שלפני בית המשפט תעמוד תמונת ראיות מלאה ככל הניתן, הן במישור האחריות והן במישור הנזק, אני מוצאת לנכון ליתן למבקשת אורכה נוספת להגשת חוות דעת רפואית מטעמה (ראה בהקשר זה גם הטעמים המפורטים בהחלטתי מיום 2.12.12).

מובהר, כי מדובר באורכה אחרונה בעניין זה.

לוח הזמנים בעניין הגשת חוות הדעת והמועדים הנגזרים מכך הינם כדלקמן:

חוות דעת רפואית מטעם המבקשת תוגש עד ליום 24.3.13.

העתק מחוות הדעת הרפואית תועבר במישרין לב"כ המשיב ע"י ב"כ המבקשת, ביום הגשתה לתיק בית המשפט.

תצהירי עדות ראשית מטעם המשיב בהליך זה יוגשו עד ליום 5.5.13.

המועד הקבוע לשמיעת הוכחות בהליך זה, 8.5.13, נותר על כנו.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.