זוהי החלטה בבקשת התובעת, כי אפסול עצמי מלדון בתביעה הראשית ובתביעה שכנגד, בתיק זה.

יצויין, כי התובעת הגישה בעבר שתי בקשות פסלות, אשר נדחו – הראשונה - בהחלטתי מיום 15.6.16 (ערעור על ההחלטה, ע"א 4393/15, נדחה בפסק דינה של כב' נשיאת בית המשפט העליון, מיום 14.7.15), והשניה – בהחלטתי מיום 26.5.16 (ערעור על ההחלטה, ע"א 4739/16, נדחה בפסק דינה של כב' נשיאת בית המשפט העליון, מיום 16.8.16).

בהחלטתי מיום 15.6.15, נכללה סקירה תמציתית ביותר של ההתדיינות, מעת שהועבר התיק לטיפולי - ביום 24.12.13 - ועד מועד מתן ההחלטה, סקירה הרלוונטית גם לבקשה דנא. יצויין, כי שמיעת הראיות הסתיימה עובר למתן החלטתי האמורה מיום 26.5.16, ובשלב זה הוגשו כבר סיכומי התובעת.

בבקשתה הנוכחית, חוזרת המשיבה ומעלה בגיוון מה, טענות אליהן נדרשתי בהחלטות הקודמות בבקשות הפסלות שהגישה, ואיני רואה מקום לשוב ולהידרש לאותן טענות, במסגרת החלטה זו.

טענתה המרכזית של התובעת בבקשתה, עניינה החלטותי ליתן לנתבעת ארכה בת 30 ימים להגשת סיכומיה, ולדחות את בקשת התובעת להורות על הבאת ימי פגרת הקיץ, וימי פגרת חג הסוכות במניין הימים להגשת סיכומי הנתבעת, על אף שבהחלטה המקורית על הגשת הסיכומים, לא הוריתי על הבאת ימי הפגרה במניין (וחרף הוראת תקנה 529 לתקסד"א). לדעת התובעת, עולה התנהגותי כדי "...התנהלות משפטית שיפוטית בלתי סבירה אשר אינה עומדת בקנה אחד עם כללי הצדק השיפוטי...".

הנתבעת סבורה, כמפורט בתשובתה לבקשה, כי לא קמה בנסיבות עילת פסלות.

בתשובתה לתשובת הנתבעת, טענה התובעת טענות נוספות, בזיקה להחלטת כב' נציב קבילות הציבור על השופטים, לדחות תלונה שהגישה, על התנהלותי השיפוטית.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי אין מנוס מדחיית הבקשה.

אשוב ואציין, כי אין לי כל העדפה לצד מן הצדדים, ואין לי הכרות אישית עם מי מהצדדים או ב"כ.

כאמור, ניתנה לנתבעת ארכה בת 30 ימים להגשת הסיכומים, וזאת, בין היתר, נוכח העובדה שהתובעת עצמה לא הגישה את סיכומיה, אלא בחלוף כשלושה חודשים, לאחר המועד שבו היה עליה להגישם, בהתאם להחלטה המקורית, לטענתה, משום שהמתינה לפסק הדין בערעור שהגישה על ההחלטה מיום 26.5.16, ועל אף שלא ניתנה החלטה על הפסקת המשפט עד למתן פסק הדין בערעור, בהתאם להוראות תקנה 471ג לתקסד"א. עוד יוער, כי ביום 1.8.16, 70 ימים לאחר המועד שבו היה על התובעת להגיש את סיכומיה, הוארכה בדיעבד, ולפנים משורת הדין, התקופה להגשת סיכומי התובעת.

ההחלטות אליהן התייחסה התובעת בבקשת הפסלות, נומקו לגופן, ולסברתי, אין בהן משום משוא פנים או פגיעה בתובעת. הדרך להשיג על החלטות אלה, הינה בהליכים ערעוריים ולא בבקשה מעין זו, ומכל מקום, אין בהן להקים עילת פסלות.

אשר לטענות הנוספות שפורטו בתשובה לתשובה – טענות אלה שגויות, ומשקפות, לסברתי, חוסר הבנה משפטית מצד התובעת, ועל כך אין כל טרוניה, בהינתן שהבקשה לא נכתבה ע"י עו"ד, אך חשוב יותר לענייננו – גם בטענות אלה אין לסברתי להקים עילת פסלות.

נוכח המפורט לעיל, סבורני, כי איני רשאי לפסול עצמי מלהמשיך ולדון בתביעות, וע"כ הבקשה נדחית.

נהוג להמנע מחיוב בהוצאות משפט אגב דחיית בקשות לפסילת מותב, וכך נהגתי בשתי ההחלטות הקודמות, אשר במסגרתן נדחו בקשות פסילה שהגישה התובעת. עם זאת, כאשר מדובר בבקשת פסילה שלישית באותו תיק, וכאשר הנתבעת נדרשה להשיב לשלוש הבקשות, סבורני כי יהא זה בלתי סביר שלא לפסוק לזכותה הוצאות, גם הפעם. לפיכך, תשלם התובעת לנתבעת, הוצאות בגין הבקשה, בסך 5,000 ₪, וזאת, ללא קשר לתוצאת המשפט.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשע"ז, 22 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.