לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי יש לדחות את בקשת התובעת לביטול ההחלטה מיום 17.8.18 לעניין שומת ההוצאות, כמפורט להלן.

ראשית, אין מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, אלא (כאמור גם בהחלטה מיום 6.9.18) בהחלטה שניתנה לאחר שביהמ"ש הורה לתובעת פעמיים - במסגרת ההחלטה מיום 22.2.18 ובמסגרת ההחלטה מיום 26.6.18 - להשיב לבקשה לשומת הוצאות לגופה, והתובעת, בחרה שלא להשיב לבקשה, תוך הפרת ההוראות האמורות. יודגש, כי התובעת היתה מודעת להחלטות אלה, והדבר נלמד לא רק מכך ששתי ההחלטות האמורות נצפו ע"י ב"כ התובעת, עו"ד עקיבא סמוך לאחר שניתנו, אלא גם מתוך תשובת התובעת מיום 28.6.18, לבקשה להעברת כספי הערובה, כמצוטט בהחלטה מיום 6.9.18.

היות שלא מדוב,ר כאמור, בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, אין לבטלה בדרך של הגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

טענת התובעת שלפיה אין ביהמ"ש מוסמך לשום את ההוצאות לאחר מתן פסק הדין, שגויה –

במסגרת פסק הדין ניתנה ההוראה העקרונית לעניין חיוב בהוצאות משפט. ההוראה פורטה ונומקה לגופה, במסגרת סעיף 39 לפסק הדין, כדלקמן: " אשר להוצאות המשפט – אמנם, שתי התביעות התקבלו באופן חלקי, וסכומי החיוב דומים, ואולם, כאמור, הסכום לו נמצאה התובעת זכאית, שולם לה סמוך לאחר תחילת ההליך, ובהמשך, עסקה ההתדיינות, בעיקר ביתר חלקי התביעה הראשית שנדחו, ובתביעה שכנגד, שהתקבלה בחלקה. מעבר לאמור, סבורני כי להתנהלותה של התובעת, במהלך ההתדיינות (לרבות בהליכי הביניים השונים, ובמסגרת עבודת המומחה מטעם ביהמ"ש, אינג' גולדקלנג), היה חלק נכבד בהתמשכות ההתדיינות ובסרבולה. לפיכך, נכון לחייב את התובעת בחלק מהוצאות הנתבעת בגין ההליך. התובעת תישא אפוא בשכ"ט ב"כ הנתבעת, בסך 93,600 ₪ (80,000 ₪ בתוספת מע"מ), וכן, ב – 75% מהוצאות המשפט של הנתבעת אותן שלמה בפועל, למעט אגרת התביעה שכנגד (וזאת, כאשר הנתבעת לא חוייבה בחלק יחסי של אגרת התביעה בגין הסכום ששולם לתובעת כאמור לעיל)".

שומת ההוצאות, הינה הליך משלים, מנהלי בעיקרו, שתכליתו, יישום ההוראה לעניין הוראות המשפט תוך שומת סכום ההוצאות. הליך משלים זה, יסודו לענייננו, ובתקנת משנה 512(ד) לתקסד"א, כמו גם בהוראת ס' 39 לפסה"ד המוזכרת לעיל.

בניגוד לסברת התובעת - גם בהגשת ערעור אין לשלול סמכות ביהמ"ש לשום את ההוצאות.

טענת התובעת שלפיה לא צורפו אסמכתאות לבקשה לשומת הוצאות, אף היא אינה נכונה, כמפורט בהחלטה מיום 6.9.18. ככל שהתובעת וב"כ אכן לא צפו במסמכים - ולעניין זה לא צורפה במסגרת הבקשה דנא כל ראיה מצד התובעת, כגון תצהיר של מנהלה או של ב"כ עו"ד עקיבא - הרי שהדבר לא נבע מכך שהאסמכתאות לא צורפו, אלא, אולי, מחוסר הכרות עם תכנת נט המשפט. עכ"פ, במהלך כל התקופה שחלפה מאז הורה ביהמ"ש לתובעת לראשונה, להשיב לבקשה, ועד מתן ההחלטה לעניין שומת ההוצאות, לא העלתה התובעת כל טענה לעניין אי צירוף אסמכתאות לבקשה.

לעניין סכום ההוצאות כמפורט בבקשת הנתבעת לשומת הוצאות, וכמתועד באסמכתאות שצורפו לבקשה עם הגשתה, הרי שלסברתי אין מדובר בהוצאות בלתי סבירות, בהינתן ההיקף יוצא הדופן של ההתדיינות, כמפורט בפסק הדין, וכנלמד מצפיה בתיק האלקטרוני, ובהינתן סכום התביעה הראשית, אותה העמידה התובעת במסגרת כתב התביעה המתוקן מיום 26.1.14 על 9,000,000 ₪ [מה עוד שבמסגרת כתב התביעה המתוקן מיום 28.11.11, אשר נסרק לתיק האלקטרוני ביום 5.12.11, העמידה התובעת את תביעתה על סך 19,845,943 ₪ (!)].

הבקשה נדחית אפוא. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בגין הבקשה בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ט, 27 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.