1. זוהי החלטה בבקשת התובעת כי אפסול עצמי מלדון בתביעה ובתביעה שכנגד בתיק זה. כמפורט להלן, הוחלט לדחות את הבקשה.

2. התביעה הראשית הינה תביעה לתשלום יתרת התמורה, בגין עבודות בניה שבצעה התובעת (הנתבעת שכנגד, להלן: "התובעת"), עבור הנתבעת (התובעת שכנגד, להלן: "הנתבעת"), ולתשלום פיצויים עבור נזקים שנגרמו לתובעת לטענתה, עקב התנהגות הנתבעת במסגרת היחסים בין הצדדים, ואילו התביעה שכנגד, הינה תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לנתבעת לטענתה, עקב התנהגות התובעת במסגרת ההתקשרות האמורה.

3. התיק הועבר לטיפולי, עם מינויי לבית משפט זה, בהתאם להחלת כב' ס. הנשיא הש' ש. דברת, מיום 24.12.13. עובר להעברת התיק לטיפולי, התקיימו הליכים מקדמיים רבים, בפני המותב הנכבד שקדם לי בבירור התביעות (להלן: "המותב הקודם"), וכן התקיימו בפניו ארבע ישיבות ק.מ.

יצויין, כי התובעת תיקנה את תביעתה פעמיים, כאשר כתב התביעה המתוקן בשנית, הוגש ביום 16.12.13, ע"פ החלטת המותב הקודם מיום 11.11.12, ולאחר שבקשת רשות ערעור על אותה החלטה (רע"א 2607/13), נדחתה.

ישיבה ראשונה לאחר העברת התיק לטיפולי התקיימה ביום 26.1.14, ובמסגרתה ניתנו הוראות דיוניות שונות, לרבות לעניין הגשת כתבי טענות מתוקנים, סיום הליכים מקדמיים, הסמכת מומחה שמונה ע"י המותב הקודם (לצורך "צילום המצב" קודם השלמת הפרוייקט), ליתן חוו"ד משלימה בשאלות המקצועיות שבמחלוקת, וכן, הוראות להגשת ראיות. יוער, כי המומחה שמונה הוחלף בהמשך, לבקשתו.

נוכח מחלוקות עמוקות בין הצדדים, בדבר הגשת טבלאות לעניין התחשיב בבסיס התביעה הראשית ע"פ החלטת המותב הקודם, מחלוקות אשר הוכרעו בהחלטות שיפוטיות (ור' בין היתר ההחלטה מיום 30.3.14 במסגרתה הופסקה ההתדיינות באותו עניין, תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבעת בגין הבקשות), התעכבה הגשת כתבי הטענות המתוקנים, כך שכתב הגנה לתביעה שכנגד הוגש ביום 8.5.15.

בהמשך, התעוררו מחלוקות נוספות בין הצדדים לעניין השלמת ההליכים המקדמיים, ונוכח עומק המחלוקות וחוסר האמון החריג בין הצדדים, נדרשו שלוש ישיבות נוספות בביהמ"ש (בימים 2.6.14, 17.6.14, ו 29.6.14), כדי לסיימן.

לאחר הגשת תצהירי העדויות הראשיות ע"י הצדדים (וקודם הגשת תצהיר ע"ר משלים ע"י התובעת), נקבעו ישיבות הוכחות.

יצויין, כי המומחה מטעם ביהמ"ש, שוחרר מתפקידו, לבקשתו, נוכח טענות קשות שהעלה, כלפי מנהל התובעת, והתנהלותו במסגרת ישיבות העבודה שקיים המומחה עם הצדדים (ור' בקשת המומחה מיום 5.3.15, והחלטות ביהמ"ש מיום 12.3.15 ומיום 20.4.15). בהמשך, חודש מינוי המומחה, לבקשת התובעת (בקשה מיום 22.4.15) בין היתר, נוכח התחייבות התובעת לשתף פעולה עם המומחה (ור' הצהרת ב"כ התובעת בפתח ישיבת ההוכחות ביום 27.4.15). ברקע הדברים, טרוניות של מנהל התובעת כלפי הנתבעת וכלפי המומחה, נוכח מחדלה הנטען של הנתבעת באי המצאת היתרי הבניה (או חלקם) למומחה.

במסגרת ההתדיינות ניתנו על ידי החלטות רבות. מפאת ריבוי ההחלטות, לא אעמוד על כל אחת ואחת מהן, הגם שטענות התובעת מופנות, בין בפירוט ובין באופן כללי, כלפי רבות מההחלטות.

עובר להגשת בקשת הפסלות, הסתיימה חקירת עדי הצדדים אשר הגישו תצהירי עדויות ראשיות. קבועות שתי ישבות נוספות, לצורך חקירות מומחים, ככל שיהיה בכך צורך.

ישיבות ההוכחות הוקלטו ותומללו.

4. הבקשה דנא לפסילת שופט, כוללת טענות רבות, ומשתרעת על פני שמונה עמודים. טענותיה העיקריות של התובעת, הינן בתמצית כדלקמן:

התובעת סבורה, כי התיק הועבר לטיפולי משיקולים זרים, במטרה לפגוע בה, נוכח תלונה שהגישה, נגד מותב אחר בבימ"ש זה (שאיננו המותב הקודם) לנציב תלונות הציבור על השופטים.

התובעת הסיקה לטענתה, כי גבשתי עמדה נגדה, וסבורה כי נהגתי משוא פנים כלפי הנתבעת, ואפליה פסולה כלפי התובעת.

לטענת התובעת, התעלמתי מהחלטות המותב הקודם, והבעתי עמדה, לפיה אין הן מחייבות אותי.

התובעת סבורה, כי ההליכים מנוהל על ידי בסדרי דין שונים מהרגיל, תוך פגיעה בה.

התובעת מונה שורה של החלטות, המשקפות לטענתה פגיעה מכוונת בה, לרבות החלטות בדבר הליכים מקדמיים, החלטה שעניינה חיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות, מתן פסק דין נגד התובעת, בגין אי הפקדת הערובה תוך התקופה שנקבעה (יוער כי פסק הדין האמור בוטל בהמשך, תוך חיוב התובעת בתשלום שכ"ט ב"כ הנתבעת בגין הבקשה למתן פסק דין - ר' החלטה מיום 22.9.14), דחיית בקשת התובעת להזמין עדים נוספים (בקשה שהוגשה כשבוע קודם ישיבת ההוכחות הראשונה, ור' החלטה מיום 13.4.15), דחיית בקשת התובעת, להוציא מן התיק מסמכים שצורפו לתצהיר עדותו הראשית של עד הנתבעת, ועוד.

התובעת מלינה על כך שחקירת עד התביעה, מנהל התובעת מר שאול כהן, נמשכה זמן רב משמעותית מחקירת עדי ההגנה, וסבורה, כי אי הקפדה על משכי חקירה זהים, משקפת אפליה פסולה כלפיה. כן סבורה התובעת, כי הייתי מעורב יתר על המידה בחקירת עד התביעה, ומנגד גיליתי מעורבות מעטה וחוסר קשב בחקירת עדי ההגנה.

5. הנתבעת מתנגדת לבקשה, וחולקת על טענותיה של התובעת. כן טוענת הנתבעת, כי הבקשה הועלתה בשיהוי רב, באשר רוב האירועים המוזכרים בה, התרחשו חודשים רבים קודם הגשת הבקשה.

6. סבורני כי אין לקבל את הבקשה.

א. בפתח הדברים אציין ואדגיש – אין לי כל העדפה לצד מן הצדדים, ואין לי הכרות אישית עם מי מהצדדים, או ב"כ. דעתי ביחס למחלוקות שבתיק טרם התגבשה, וודאי שלא "ננעלה". על אף שחקירת עדי הצדדים שהגישו תצהירי עדויות ראשיות הסתיימה כבר, הרי שטרם גבשתי אף ממצאי מהימנות, ויש להניח, כי אלה יגובשו באופן סופי, רק לקראת כתיבת פסק הדין, לאחר שמיעת סיכומי הצדדים. זאת, מעבר לכך שבשלב זה טרם הוגשו חוות דעת מומחים, לרבות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ויתכן, כי לעדויותיהם ינתן משקל ממשי בגיבוש הממצאים.

ב. טענות התובעת, לפיהן נותב התיק לטיפולי ע"מ לפגוע בה, נוכח תלונה שהגישה נגד מותב אחר בביהמ"ש, שגויות וסרות בסיס לדעתי. כאמור, הועבר התיק לטיפולי בהחלטת כב' ס. הנשיא מיום 24.12.13 – חמישה ימים לאחר מינויי לבימ"ש זה. זאת, במסגרת חלוקת עבודה ועומסים בין השופטים, נוכח הגדלת מצבת השופטים העוסקים בתחום האזרחי, בבית המשפט. החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים, אשר לטענת התובעת, העלתה עליה את חמתו של מאן דהוא, וגרמה להעברת התיק מן המותב הקודם אלי, ניתנה ביום 16.3.15 – כשנה ושלושה חודשים לאחר העברת התיק לטיפולי, וכנלמד מהחלטת כב' הנציב, התקבלה התלונה מושא ההחלטה בלשכת הנציב ביום 26.10.14 – כעשרה חודשים לאחר העברת התיק לטיפולי. בנסיבות אלה נראה, כי הטענה בדבר קשר בין התלונה ובין ניתוב התיק לטיפולי, נעדרת יסוד.

יוער, כי לסברתי, צירוף החלטת כב' הנציב לבקשה לא היה ראוי, מחמת שההחלטה נושאת כיתוב "אישי – סודי – למכותב בלבד", ולא נועדה להתפרסם במלואה ברבים, כעולה מהוראת ס' 13(א) לחוק נציב תלונות הציבור על השופטים (ור' לעניין זה חוות דעת נציבת התלונות על השופטים מס' 4/05 מיום 4.7.05). מכל מקום, ברי כי ההחלטה אינה יכולה לשמש ראיה בהליך זה, נוכח הוראת ס' 24(ב) לחוק.

ג. הטענה לפיה התעלמתי מהחלטות המותב הקודם, נטענה ברובה באופן כללי, ומכל מקום, סבורני כי אינה נכונה. אשר לטענה, לפיה הבעתי חוסר מחוייבות להחלטות המותב הקודם - נראה כי התובעת טעתה בעניין זה, נוכח דברי באחת מישיבות ההוכחות, בהמשך לשאלה שהופנתה לעד ההגנה מר גורי, מדוע לא ערערה הנתבעת על החלטה מסויימת של המותב הקודם (ור' עמ' 346 ש' 22 - עמ' ש' 347 ש' 13 לפרו' הדיון מיום 18.5.15). דברי בהמשך לשאלה זו, התייחסו באופן עקרוני למעמדן של החלטות ביניים, הניתנות לשינוי (בהתקיים שינוי נסיבות, ובמקרים מסויימים, גם בהעדר שינוי נסיבות ור' לעניין זה, בין היתר ע"א 3604/02 אילן אוקו נ' יחיאל שמי ואח' פ"ד נו(4) 505, 508), וביתר שאת, כאשר מדובר בהחלטות דיוניות הנשענות על מסד ראייתי לכאורי וחלקי. סבורני, כי עמדה משפטית זו, אינה מגלה כל משוא פנים, ואינה מבססת על כן עילת פסלות.

ד. אשר לטענות בדבר החלטות פרטניות, בשאלות שבסדרי דין, קבילות ראיות, הפקדת ערובה להוצאות וכיו"ב, הרי שההחלטות המדוברות ניתנו, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, תוך איזון בין זכויותיהם, בשים לב ל"גיל" התביעה במועד מתן כל החלטה, ולשלב הדיוני בו היתה מצויה, וללא משוא פנים. ההחלטות נומקו לגופן, ואיני סבור כי מתקיימת בהן אף מראית עין של משוא פנים. יודגש, כי חוסר שביעות רצון של מי מהצדדים מהחלטות בית במשפט, אינו מבסס עילת פסלות.

ה. אשר לטענות שעניינן משכי החקירות הנגדיות – יאמר תחילה, כי חקירת עדי הנתבעת הסתיימה בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 18.5.15, והתובעת לא בקשה להאריך את הישיבה, או לקבוע ישיבה נוספת, לצורך השלמת החקירה, היה זה מנהל התובעת, שעמד במהלך הישיבה האמורה, על כך שחקירת עד ההגנה מר גורי תסתיים באותו יום (ור' עמ' 288 לפרו' הדיון ש' 15 – עמ' 289 ש' 17) . ברור, כי לא היתה כל כוונה, ליצור חוסר שוויון בין בעלי הדין בהקשר זה, ואילו בקשה התובעת, להאריך את הישיבה או לקבוע ישיבה נוספת, ע"מ להשלים את החקירה, יש להניח כי מבוקשה היה ניתן לה.

יוער בהקשר זה – בעוד מנהל התובעת נחקר נגדית ע"י ב"כ הנתבעת, עו"ד רוזנברג, הרי שעדי ההגנה נחקרו בחקירות נגדיות ע"י מנהל התובעת שאיננו משפטן, ביוזמתו, ועל אף שהתובעת מיוצגת ע"י ב"כ, עו"ד עקיבא (ור' לעניין זה, דברי עו"ד עקיבא בפתח ישיבת ההוכחות ביום 4.5.15). כן יוער, כי בעוד שהנתבעת הגישה תצהיר אחד של עד ההגנה העיקרי, מר גורי, אשר השתרע על פני 29 עמודים (ולצידו תצהיר קצר, טכני בעקרו של עד נוסף), הרי שהתובעת הגישה שני תצהירי עדויות ראשיות של מנהלה, מר כהן, המחזיקים יחד 57 עמודים. גם מס' הנספחים שצורפו לתצהיר מר כהן, גדול משמעותית ממס' הנספחים שצורפו לתצהיר מר גורי. אפשר כי עובדות אלה, השפיעו גם הן, על משכי החקירות.

בהקשר זה נטען גם, כי קבעתי דיונים בתיקים אחרים, במהלך ישיבות ההוכחות בהן נחקר מר גורי, יובהר, כי המדובר בדיונים בעררים, על החלטות בימ"ש השלום, אשר נקבעו מתוך אילוץ בהיותי תורן במועדים האמורים, כאשר רק ביום 11.5.15 התקיימו דיונים בשעות שנועדו לקיום ישיבת ההוכחות, וגרמו להארכת זמן ההפסקה בדיון, מעבר למתוכנן (כאשר שלושת הדיונים נקבעו לשעה 13.00 באותו יום מתוך אילוץ, נוכח שעת פקיעת עיכוב הביצוע שקבע בימ"ש השלום הנכבד).

ו. אשר לטענה בדבר מעורבות יתרה שלי בחקירת מר כהן, לעומת מעורבות מעטה בחקירת מר גורי – יאמר תחילה - לאחר שעיינתי בפרוטוקולי ישיבות ההוכחות בהן נחקר מר גורי (כזכור, הפרוטוקולים הינם תמלילי ההקלטות שנערכו במהלך הדיונים) – סבורני כי אין יסוד לטענה כי גיליתי מעורבות מעטה בחקירה, כנטען. מכל מקום, אני נוהג להתערב בחקירה, ע"ד של הפנית שאלות, כאשר אני סבור כי יש צורך בהבהרות, או בהשלמת תשובה של עד בנקודה הנראית בעיני באותו שלב בדיון, רלוונטית, ואיני סבור כי ניתן להסיק מסקנה כלשהי, בדבר גיבוש עמדה (ודאי לא עמדה סופית) ביחס לפלוגתא כלשהי, מתוך השוואת היקף ההתערבות בחקירת מי מהעדים. התובעת טענה עוד, כי נצפיתי כותב (מקליד ליתר דיוק) במהלך חקירת מר גורי. יובהר לעניין זה, ע"מ להסיר חשש, כי בתיק זה, כמו בתיקים רבים אחרים, הנני עורך במהלך ישיבות ההוכחות רישום, הכולל הערות והתייחסויות שונות לעדויות ולמוצגים, במהלך חקירת העדים, שמטרתו לסייע לכתיבת פסה"ד. כך נהגתי, הן בחקירת מר גורי והן בחקירת מר כהן.

7. יוער, בשולי הדברים - סבורני שטיעוני התובעת כלפי מותב אחר בביהמ"ש, שפורטו ברקע טענתה בדבר העברת התיק לטיפולי משיקולים זרים, שנדחתה לעיל, נוסחו בלשון בלתי ראויה, והדברים הגיעו לשיא, בס' 9.א לתשובתה מיום 15.6.15 (להניח כי הניסוח הבלתי ראוי, נובע מכך שהבקשה והתשובה לתשובה נערכו ע"י מנהל התובעת שאינו משפטן, אך אין בכך לסברתי, כדי לייתר את ההערה).

8. נוכח כל האמור, איני רואה מקום לפסול עצמי מדיון בתביעה ובתביעה שכנגד, וע"כ, נדחית הבקשה.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ה, 15 יוני 2015, בהעדר הצדדים.