זוהי החלטה בבקשת המבקשת (התובעת והנתבעת שכנגד), לחייב את המשיבה (הנתבעת והתובעת שכנגד), להשיב למבקשת את הערבות הבנקאית שמסרה לה המבקשת, להבטחת מילוי התחייבויותיה של המבקשת כלפי המשיבה, במסגרת חוזה לביצוע עבודות קבלניות שנכרת בין הצדדים.

יצויין, כי ההליך העיקרי עומד לפני סיומו, כאשר תמה שמיעת ראיות הצדדים, ואף הוגשו סיכומי טענות, וכפי שנאמר בהחלטה קודמת, פסק הדין צפוי להינתן בשבועות הקרובים.

הערבות שבה מדובר הינה ערבות בנקאית אוטונומית על סך 467,214 ₪, אשר הוצאה על ידי בנק דיסקונט לטובת המשיבה, בהתאם להסכמת הצדדים, אשר פורטה בפרוטוקול ישיבה שהתקיימה בפני כבוד השופטת נ.נצר ביום 22.03.11. קדמה לכך פקיעתה של ערבות בנקאית אוטונומית אותה מסרה המבקשת למשיבה, במסגרת החוזה שנכרת בין הצדדים, והמכרז שקדם לו. יצויין, כי בהמשך פעלה המשיבה לחילוט הערבות ובית המשפט נעתר לבקשתה של המבקשת להורות על להשבת המצב על כנו, וקימומה של הערבות מחדש (החלטות כב' השופטת נ.נצר מיום 19.12.12 ו- 31.12.12), ובעקבות החלטות אלה, הוצאה הערבות הבנקאית מושא הבקשה דנא.

במסגרת ההסדר הדיוני האמור מיום 22.3.11, הסכימו הצדדים בין היתר, על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לתיעוד מצב הפרוייקט באותו שלב, על מסירת המבנים שבנתה המבקשת, כנגד היתרה שנותרה לתשלום על פי חשבונות חלקיים שאושרו, וכנגד "...המצאת ערבות בנקאית, אוטונומית, בלתי מותנית ובלתי קצובה בזמן על פי הנוסח הכלול בהסכם שבין הצדדים כאשר סכום הערבות יעמוד על 467,214 ₪. הערבות תהיה לטובת החברה העירונית לפיתוח אשדוד ונוסחה יאפשר מימושה לטובת המוטב הנקוב בה אם וכאשר יקבע בית משפט מוסמך חבותה ואחריותה של התובעת לפיצוי בגין פיגורים, איחור בהשלמת העבודות, הכל בזיקה ובהקשר להסכם שנחתם בין הצדדים מושא הליך זה".

על אף ההסכמה האמורה, בדבר המצאת ערבות אוטונומית בלתי קצובה בזמן, הוצאה ערבות שתוקפה הוגבל ל- 5 שנים והיא צפויה לפקוע ביום 31.12.17.

ביום 4.12.17 פנה מנכ"ל המשיבה אל המבקשת וביקש להאריך את תוקף הערבות, תוך התראה כי אם לא יעשה הדבר, תיאלץ המשיבה לבקש מן הבנק לחלטה.

בעקבות זאת, הוגשה הבקשה דנא, אשר במסגרתה פירטה המבקשת טענות רבות בדבר התנהגות המשיבה בחוסר תום לב ועד כדי תרמית, בשלב שקדם להגשת התביעה, ובמהלך ההתדיינות בין הצדדים במסגרת התובענות ההדדיות ביניהן. המבקשת טענה בין היתר, להתנהגות פלילית של מי מבעלי התפקידים במשיבה, לרבות זיוף ומתן שוחד למומחה מטעם בית המשפט. המבקשת טענה, כי מימוש הערבות הבנקאית יגרום לה נזק עצום, ואילו קבלת הבקשה אינה צפויה לגרום נזק כלשהו למשיבה.

במסגרת תשובתה לתשובת המשיבה לבקשה, טענה עוד, בין היתר, כי ההוצאות הנדרשות לצורך הארכת תוקף ערבות מגיעות כדי 58,532 ₪, וכי מטרתה היחידה של המשיבה בעמידתה על דרישתה לחידוש הערבות או חילוטה, הינה פגיעה במבקשת.

במסגרת התשובה לבקשה טענה המשיבה, בין היתר, כי הותרת הערבות הבנקאית בתוקף נחוצה כדי להבטיח את זכויותיה של המשיבה, ואת תשלום מקצת הפיצוי שתבעה, מקום שתתקבל התביעה שכנגד, כאמור בכתב ערבות עצמו.

המשיבה עמדה על כך כי הסעד המבוקש הינו סעד תיאורטי בלבד, שכן אין בכוונת המשיבה לחלט את הערבות אלא אם לא תיוותר בידיה ברירה לעשות כן, מקום שהמבקשת תסרב להאריך את תוקף הערבות.

עוד טענה, כי הלכה למעשה, אין מדובר בבקשה לסעד זמני, בהעדר סעד שעניינו מניעת מימוש הערבות, או השבתה, במסגרת ההליך העיקרי, דהיינו תביעתה של המבקשת, אשר הסעד היחיד הנדרש במסגרתה, הינו סעד כספי.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי אין לקבל את הבקשה.

ראשית, יש ממש בטענת המשיבה, שלפיה, אין מקום ליתן סעד זמני כמבוקש, מקום שלא נתבע סעד של השבת הערבות או מניעת מימושה, במסגרת התביעה הראשית שהגישה המבקש נגד המשיבה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

עוד, יש ליתן משקל להסכמת הצדדים, אשר מצאה כאמור ביטוי בפרוטוקול מיום 22.3.11, ולפיה תועמד ערבות בנקאית אוטונומית: "...בלתי מותנית ובלתי קצובה בזמן...", אשר ניתן יהיה לממשה רק על פי פסק דין של בית המשפט. הסכמה זו משמעה, כי הערבות הבנקאית תעמוד בתוקף, עד מתן פסק הדין, ולא תושב לידי המבקשת קודם לכן. אמנם, הבנק הוציא ערבות בנקאית שתוקפה למשך 5 שנים בלבד, אך אין משמעות הדבר, כי בתום התקופה לא תיוותר בידי המשיבה בטוחה, כפי שהוסכם בתחילה במסגרת החוזה בין הצדדים, ובהמשך במסגרת ההסכמה הדיונית, כאמור לעיל.

מעבר לאמור, נוכח טיבה של הערבות ותוכנה, ברי, כי אין להיעתר לבקשה להשבתה, בטרם מתן פסק הדין, מקום שלא מוכחות נסיבות חריגות שיש בהם לגבור על עקרון עצמאותה של הערבות האוטונומית, העשויות לעלות, כדי אחד מן החריגים שקבעה הפסיקה בעניין זה: חריג המרמה או חריג הנסיבות המיוחדות.

נפסק, כי חריג המרמה מתקיים רק מקום שבוצע מעשה תרמית חמור מצד המוטב, ואילו חריג הנסיבות המיוחדות מתקיים רק כאשר התנהג באופן חמור במיוחד, אף אם התנהלותו אינה מגעת כדי מרמה, או כאשר דרישתו לחלט את הערבות מונעת משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות. עוד נקבע, כי הפעלת חריגים אלה צריך שתיעשה במשורה, תוך איזון בין הצורך להגן על מוסד הערבות מצד אחד, ומצד שני, למנוע מימוש ערבות בידי מוטב שהתנהגותו נגועה במרמה או בחוסר תום לב בולט. כן הודגש, כי כאשר מדובר במחלוקת בין צדדים להסכם בדבר ביצועה של עסקת היסוד, יש להראות אי הגינות בולטת בקיום החוזה, בקשר עם דרישת מימוש הערבות, על מנת למנוע מימושה [ע"א 11123/03 ט.ש.ת חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (2.10.2005), והפסיקה המוזכרת שם].

נפסק גם, כי תום לב לכשעצמו אין בו די על מנת להקים חריג של נסיבות מיוחדות [רע"א 1084/04 פרירון חב' להשקעות ובנין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ, פ"ד נח(5) 535 (15.4.2004)].

עוד נפסק, כי אין די בשימוש במושגים כגון תרמית או כינויים חמורים אחרים לעניין התנהגות הנערב, אלא שיש צורך לתמוך את הטענות במישור הזה, בראיות ברורות [רע"א 5387/98 חברת המזח הצפוני בע"מ נ' אריה רונה (29.10.1998)].

בענייננו, סבורני כי המבקשת לא הרימה את הנטל, לעניין בקשה זו, להראות קיומו של חוסר תום לב בולט, וודאי שלא מרמה, מצד המשיבה. אמנם, בפי המבקשת טענות קשות לביצועם של מעשים חמורים ואף פליליים מצד המבקשת ובעלי התפקידים בה, כאמור לעיל, אלא שטענות אלה אינן נשענות לסברתי, על ראיות אובייקטיביות לרבות מסמכים כתובים, אלא נשענות בעיקרן או במלואן, על גרסתו של מנהל המבקשת – מר כהן בעדותו, אשר אין בה לבסס את הטענות במידה הנדרשת, לצורך מתן הוראה להשיב את הערבות הבנקאית, נוכח הדרישות המחמירות בפסיקה לעניין זה, כאמור בפסקי הדין שצוטטו לעיל, וכאשר ביחס לטענות האמורות, מהווה גרסת מר כהן בעיקרה, עדות יחידה של עד המעוניין בתוצאות המשפט.

נוכח כל האמור, אין לקבל את הבקשה והיא נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.