התובעת עתרה לפסילת חוות דעתם של המומחים כפי שהוצגו מטעם הנתבעת כחלק מכתב טענותיה, בתביעה שכנגד, אותה יזמה והגישה כנגד התובעת.

אין חולק כי כתב התביעה שכנגד אכן נתמך בין היתר, בחוות דעתו של המהנדס יגאל ברגמן לצד חוות דעתה של חב' אינפרטק.

התובעת סבורה כי הסכמת הצדדים כפי שמצאה ביטויה בפרוטוקול הדיון מיום 22.3.11 שוללת זכותה וסמכותה של הנתבעת להציג חוות דעת מקצועיות, מטעמה.

הנתבעת מצידה סבורה כי התנגדות התובעת להצגת המסמכים ובקשתה לפסילת חוות הדעת, הינה בקשה חסרת יסוד.

בטרם תיבחן העתירה לגופה ראוי להקדים ולומר כי ע"פ שיטת המשפט הנוהגת במקומותינו, לצדדים החרות והסמכות לנהל ההליך המשפטי כראות עיניהם ולפי מיטב הבנתם, כאשר בית המשפט מצווה, להימנע ככל האפשר, מהטלת מגבלות על חרות זו, שמא בכך יפגעו זכויות יסוד של בעלי הדין.

אכן גם לכלל זה ישנם חריגים, כדוגמת זה הקבוע בתקנה 130(ג') לתקנות סד"א, אלא שאינני רואה אפשרות לדייק מהסכמת הצדדים כפי המפורט בפרוטוקול מיום 22.3.11 משום התניה על זכותם של הצדדים או מי מהם להיזקק בעתיד לחוות דעת הנדסיות מטעמם.

כזכור, בדיון שהתקיים בפניי ביום 22.3.11, עמדה לדיון דרישת הנתבעת לקבל החזקה במבנים מושא התביעה, זאת בשעה, שהתובעת ביקשה להבטיח תחילה, כי יתרת התמורה המוסכמת בגין העבודות שבוצעו עד לאותו שלב, תשולם לידיה, טרם מסירת החזקה.

בהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים למתווה מוסכם, הכולל מינוי מומחה אשר הוסמך לחוות דעתו אודות המצב הקיים AS MADE , עובר למסירת העבודות למזמין, קרי הנתבעת.

אכן, במסגרת ההחלטה המאשרת את הסכמת הצדדים, נקבע כי יכול ובעתיד יורחבו גדרי הסמכתו של המומחה על מנת שניתן יהיה לקבל התייחסותו המקצועית באשר לקיומה של הלימה, אם בכלל, בין הסכום ששולם עבור העבודות, עד לאותו שלב, לבין התמורה המוסכמת. אולם נקבע והוסכם, כי הרחבת סמכותו של המומחה, תיעשה על פי בקשה.

יודגש כי מינויו של המומחה בשלב האמור, נועד, רובו ככולו, על מנת לאפשר במועד קרוב ככל האפשר ביצוע "הפרדת כוחות" מוסכמת, כך שלמעשה, הנתבעת תוכל לקבל לידיה את החזקה במבנים מושא ההתקשרות החוזית, ומאידך, התובעת לא תעמוד בפני שוקת שבורה.

אין חולק, כי בהתאם לאותו מתווה מוסכם, מונה כמומחה מטעם בית משפט המהנדס מר אריה צימרמן. זה כידוע, ביצע ביקור במבנים בו נטלו חלק נציגי התובעת ונציגי הנתבעת.

בסופו של יום, השלים מר צימרמן את מלאכתו בחוות דעת אותה הגיש ביום 15.5.11, כאשר חוות הדעת היא בעיקרה צילום של מצב העבודות נכון למועד ביקורו בנכס.

יצוין כי על פי ההחלטה מיום 22.3.11, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של - 1.486,934 ₪ (הכולל מע"מ), שהוא הסכום שנותר לתשלום על פי חשבונות חלקיים שאושרו. בהחלטה המאשרת את ההסכם, נקבע כי משלב זה (דהיינו החל מיום 22.3.11), התובעת, אינה רשאית להוסיף ולבצע עבודות במבנים מושא התביעה.

באשר לחוות הדעת מטעם הנתבעת – המדובר בחוות דעת המאוחרות בשנה ויותר, למועד שבו הוגשה חוות דעתו של מר צימרמן, ואלה מכוונות, כך על פי הנטען, להעיד על ליקויים שונים שהתגלו במבנים ו/או בעבודות שביצעה התובעת במבנים אלו.

אכן, יש להרהר בקול כיצד ניתן יהיה ליישב בין ממצאים שעלו ביוני 2012 לבין הנתונים שניתן לדייק אותם מחוות דעתו של מר צימרמן המצלמת מצב נתון נכון למאי 2011.

יחד עם זאת, אינני סבורה כי יש בסימני שאלה ותמיהה אלו, כדי לפסול על הסף זכותה של הנתבעת להישמע באמצעות מסמכים אלו. לכל היותר ניתן לומר, כי ההשגות הנובעות מכך, משליכות לעניין המשקל השיפוטי שיינתן, אם בכלל, בבוא היום לממצאים המקצועיים המפורטים בחוות דעת אלו.

למעלה מן הצורך אציין, כי לא נעלמה מעיני האפשרות, כי הנתבעת מעת שקיבלה החזקה במבנים, פעלה באמצעות גורמים אחרים, זולת התובעת, להכניס שינויים מבניים ואחרים במבנים הללו, עד כי בהחלט יכולה להתקיים האפשרות, כי המצב העובדתי שעמד בפני המומחים מטעם הנתבעת, אינו זה ששימש יסוד ובסיס לקביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט. אלא שגם בכך, אין כדי להצדיק דחיית אפשרותה של הנתבעת לעשות שימוש בחוות דעת אלו.

יחד עם זאת, בוודאי שיהיה בכך כדי להשליך על מידת הרלוונטיות והזיקה שניתן יהיה לייחס לממצאים אלו, במסגרת בירור התביעה והתביעה שכנגד.

העולה מן המקובץ, אינני סבורה כי ניתן להטיל מגבלות וכל שכן לשלול זכותה של הנתבעת להציג חוות דעת מקצועיות מטעמה.

יחד עם זאת, ברור כי כל ניסיון ליצור זיקה בין העולה מחוות דעת אלו, לבין ממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט, ייתקל במשוכה בדמות הזמן הרב שחלף מהמועד שבו סיכם מר צימרמן את ממצאיו, לבין המועד שבו המומחים מטעם הנתבעת, גיבשו את חוות דעתם.

הבקשה לפסילת חוות דעת מומחה – נדחית אפוא.

בנסיבות העניין, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות, חרף דחיית הבקשה.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ג, 17 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.