לפני "בקשה הנתבעים להגשת רשומות מוסדיות לתיק בית המשפט".

הבקשה הוגשה לאחר תום ישיבת ההוכחות וסיום חקירת עד התובעת - עו"ד עמי בן שושן ביום 18.3.19. החלטתי לדחות את הבקשה.

1. מבוקש להגיש הרשומות המוסדיות הבאות (להלן: "הראיות" או "הרשומות המוסדיות"):
2. תזכיר ההתאגדות של ויוטל מלונות בע"מ מיום 1.1.1998.
3. תזכיר ההתאגדות של דורטל אילת (1998) בע"מ מיום 25.1.1998.
4. מכתב עו"ד שוגול לרשם החברות בשם דורטל אילת (1998) בע"מ:

פרטיכל ישיבת מועצת המנהלים מיום 29.7.1998. (הכוללת שלוש הודעות על העברת מניות).

האחת מיום 29.7.1998 על העברת 500 מניות לויולט בן שושן.

והשניה מיום 29.7.1998 על העברת 3,500 מניות לויוטל מלונות בע"מ.

והשלישית מיום 16.10.2000 על העברת5,999 מניות דורטל אילת (1998) בע"מ ממיקי שוגל לטשלר. (להלן: "ראיה ג'")

1. תעודת רישום שעבוד או משכנתא מיום 8.7.1998 שנוצרה על ידי ויוטל מלונות בע"מ לשם הבטחת סכום ללא הגבלה המגיע או יגיע לבנק אגוד לישראל בע"מ.
2. תעודת רישום שעובד או משכנתא מיום 27.6.1999 שנוצרה על ידי דורטל אילת (1998) בע"מ לשם הבטחת סכום של 840,000 ₪ המגיע או שיגיע לבנק לאומי לישראל בע"מ.
3. תעודת רישום שעבוד או משכנתא מיום 6.8.1999 שנוצרה על ידי דורטל אילת (1998) בע"מ לשם הבטחת סכום ללא הגבלה המגיע או יגיע לבנק אגוד לישראל בע"מ.
4. התביעות המאוחדות (כ-100) הוגשו בשנת 2011. הצדדים קיימו הליכים מקדמיים לרבות הליכי גילוי מסמכים, התובעת הגישה ראיותיה ב- 6.6.16, 3.1.17 ו- 12.2.17, הנתבעים הגישו ראיותיהם ב- 29.6.17 ו- 30.6.17.
5. מאז ועד היום התקיימו בתיק 12 ישיבות קד"מ ו- 4 ישיבות הוכחות. הדיון בתובענות המאוחדות פוצל. תחילה נדונה והוכרעה שאלת ההתיישנות. במסגרת זו, התקיימו שלוש ישיבות הוכחות וסיכומים. החלטה בשאלת ההתיישנות ניתנה ביום 27.8.18. בישיבה מיום 27.2.19 ניתנו הנחיות ונקצבו מועדים וזמנים לחקירת עדי הצדדים וסיכומים בעלפה. ישיבת הוכחות התקיימה, כאמור ביום 18.3.19 (להלן: "ישיבת ההוכחות"). ישיבת ההוכחות הוקלטה. (זאת הסיבה לכך שלא הוטמע בתיק בית המשפט פרוטוקול הדיון).
6. בישיבת ההוכחות, נחקר עד התובעת עו"ד בן שושן. במהלך החקירה, ביקש ב"כ הנתבעים לחקרו אודות עשרות מסמכים. חלקם, לטענת ב"כ התובעת לא גולו במסגרת הליכי הגילוי, אולם הוצגו לעד והוגשו לתיק בית המשפט בהסכמתו. ב"כ הנתבעים ביקש אף להגיש את הראיות נשוא בקשה זו, לרבות הרשומות המוסדיות. בקשתו נדחתה. ב"כ התובעת התנגד להגשת הרשומות המוסדיות באמצעות עו"ד בן שושן, טען כי המסמכים לא גולו במסגרת הליכי הגילוי וכן טען להרחבת חזית אסורה, בתגובה לטענת ב"כ הנתבעים אשר טען כי מטרת הגשת הראיות להוכיח "רשלנות חמורה" מצד התובעת בניהולו של המלון.
7. בבקשה שלפני נטען, כי יש מקום שרשומות מוסדיות אלה תהינה חלק מהמוצגים בתיק כיוון שהן נוגעות "ללב הסכסוך". באמצעותן מבקש ב"כ הנתבעים להראות "מי רכש מניות של החברה התובעת ואיזה תמורה נתן הרוכש בגין המניות שרכש". בנוסף, כך נטען, יש בראיות כדי להצביע על "ניהול בלתי מקצועי" או ניהול "ברשלנות חמורה" של התובעת.
8. ב"כ הנתבעים הפנה לסעיפים 35, 36(א) ו- 41א לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), מהם עולה כי המדובר ברשומות מוסדיות, מאת רשם החברות אשר יש לאפשר הגשתן לתיק בית המשפט כמוצגים.
9. לטענת ב"כ התובעת יש לדחות את הבקשה ולחייב הנתבעת בהוצאות, היות והבקשה אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה להוספת ראיות בשלב זה של ההליך. לגופו של עניין, נטען כי יש לדחות הבקשה מהטעמים הבאים: המסמכים לא פורטו ולא גולו בהליכים המקדמיים שקיימו הצדדים, מדובר במסמכים חלקיים בלבד שהוצאו באופן מגמתי מתיק רשם החברות, לא ניתן הסבר למועד הגשת הבקשה, לרלבנטיות של המסמכים למחלוקת הנטועה בין הצדדים, ראיה ג' אינה רשומה מוסדית – ניתן להגישה רק באמצעות עורכה עו"ד שוגול, הנימוק לרלבנטיות של המסמכים נשען על טיעון בדבר הוכחת "רשלנות חמורה" בניהול התובעת – טיעון שהינו בבחינת הרחבת חזית. לבסוף, לחילופין ולשם הזהירות בלבד, טען כי היה ובית המשפט ימצא לנכון להתיר את הגשת הראיות, אזי יש להורות על הגשת תיק התובעת ברשם החברות במלואו, באמצעות עדים רלוונטיים וכן להתיר לתובעת שהות להתייחס ולהציג גרסתה בהתאם.
10. תשובת ב"כ הנתבעים התייחסה לסיפא תגובת התובעת, אשר לטענתו, הציעה חלופה לבקשה להגשת הראיות והסכימה להגשת תיק התובעת ברשם החברות במלואו. הנתבעים חזרו על טענתם כי בהתאם להלכה הפסוקה רישום ברשם החברות הינו רשומה מוסדית קבילה בעלת משקל. (ע"א 7443/08 נועה רייכטר-גכט ואח' נ' חלקה 39 בגוש 6204 ואח' (30.8.11) פס' 5). נטען, כי הצורך בהגשת הבקשה בשלב זה התעורר רק לאחר חקירת העד הראשון מטעם התובעת, אשר לא אישר הרשומות המוסדיות אשר הוצגו לפניו. עד שלב זה, כך נטען, לא היה צורך בהצגת הראיות וממילא לא ייגרם כל עיכוב בהליך המשפטי עקב הגשתן.
11. נטען, כי הצגת הראיות חיונית לשם התמודדות עם טענת התובעת בסעיפים 17 ו- 24 לכתב התביעה העוסקים בהתחייבות התובעת להעמדת האשראי לחברות ובעלי הסוויטות והאשראי בבנק איגוד. נטען, כי הראיות אשר הגשתן מבוקשת מוכיחות כי עו"ד בן שושן והגב' ויולט בן שושן הם שהעמידו את האשראי לתובעת ולאחר מכן הודיעו על ביטול הערבויות. וכי בפועל התובעת לא נותרה חייבת כספים לבנק, כיוון שהבנק חילט הערבויות של בני הזוג בן ששון. לבסוף נטען, כי לנתבעים נגרם נזק ראייתי עקב השהוי הרב בהגשת כתב התביעה, נזק אשר חלקו הקטן ניתן לתיקון באמצעות הגשת הרשומות המוסדיות.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, החלטתי לדחות את הבקשה וזאת מהטעמים הבאים:-

1. המועד להגשת ראיות בתיק זה, חלף זה מכבר והליך ההוכחות בעיצומו. לעניין זה, יפים הם דבריו של מ' חשין, בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון (5.7.92):-

"כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב'חבילה אחת' – כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.

והטעם לדבר?

"...כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג).

אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה לכלל". (שם, פיסקה 8)

1. בבוא בית המשפט להחליט אם מן הראוי לחרוג מן הכלל ולהתיר הגשת ראיות נוספות, לאחר שחלף המועד להגשתן, עליו להביא בחשבון את אופי הראיה הנוספת, האם היא ראיה טכנית ופשוטה; השלב שבו נמצא המשפט; האם בעל הדין יכול היה להציג את הראיות בשלב מוקדם יותר ומה הטעם לכך שלא עשה כן; והאם בעל הדין מבקש להגיש ראיה אחת או מספר ראיות (לעניין זה ר' רע"א 2082/16 סעיד נ' רשות הפיתוח, (4.5.16) פסקה 6).

"קיימות שלוש עדשות מרכזיות שדרכן נבחנת השאלה האם מדובר בנסיבות המצדיקות להתיר את הבאת הראיה בכל זאת. אחת, שיקולי צדק וחקר האמת. כאן המבחן הוא מידת הרלוונטיות של הראיה להליך ויכולתה לחרוץ את תוצאתו. ככל שחשיבות הראיה רבה יותר, כך תגבר הנטייה לאפשר חריגה מסדרי הדין לשם הבאתה ... שניה, השלב שבו מצוי ההליך, השפעת קבלת הראיה על מהלכו וגודל הנזק שייגרם לצד שכנגד כתוצאה מהגשת הראיה. ככלל, ניתן להקל יותר ביחס להבאת ראיה חדשה כאשר ההליך מצוי בשלב מוקדם יותר ... שלישית, מידת מחדלו של בעל הדין וההצדקה להגשת הראיה באיחור. כך, למשל, תהיה נטיה רבה יותר לאפשר הגשת ראיה שבעל דין לא היה יכול להשיג או לדעת עליה בשלב מוקדם יותר ... בתמונה זו משתלבים שיקולים נוספים שנמנו בפסיקה, כגון אופייה של הראיה ותום ליבו של המבקש (שם)".

(רע"א 2070/18 יוסי צפר נ' דני מדר (26.3.18) פס' 2)

1. למעט, ראיה ג' (לעיל) אין מחלוקת כי עסקינן ברשומות מוסדיות, אשר ניתן להגישן כראיה בהתאם לפקודת הראיות. השאלה בא עלי להכריע היא האם ניתן להגיש ראיות אלו בשלב זה של ההליך בעיצומו של הליך ההוכחות.
2. בבחינת מכלול השיקולים האם להתיר הגשת ראיות שלא במועדן, מצאתי כי במקרה שלפני, לא הרים ב"כ הנתבעים את הנטל המוטל עליו על מנת לסטות מסדרי הדין המקובלים. ראיות שני הצדדים הוגשו במספר "פעימות" הגשתם הסתיימה ביוני 2017. לא קיבלתי הסבר מספק מב"כ הנתבעים להגשת הראיות בשלב כה מאוחר של ההליך. איני מקבלת את טענת הנתבעים, אשר הועלתה לראשונה בתגובה לתשובת התובעת, לפיה עד לשלב חקירתו של עד התובעת, אשר לא אישר הרשומות המוסדיות, אשר הוצגו לו בחקירתו הנגדית, לא נדרשו להגיש הבקשה לצירוף הראיות. המדובר בטענה סתמית, אשר נטענה בעלמא, סותרת את כתבי הטענות, מנוגדת לדיני הראיות, חובת הגילוי והעיון הנדרשים בהליך האזרחי וההלכה הנוהגת בסוגיות אלו. זאת בעת שלא נטען ולא הוכח כי נמנעה מב"כ הנתבעים האפשרות להשיג ולהציג הראיות קודם לכן.
3. עוד, אין המדובר בראיות שהיה קושי כלשהוא באיתורן או ראיות שנולדו לאחרונה, נהפוך- הוא. גם לשיטתו של ב"כ הנתבעים, המדובר ברשומות מוסדיות הקיימות מזה שנים אצל רשם החברות אשר היו בהישג ידם של הנתבעים בכל עת. ככל שסבר ב"כ הנתבעים כי המדובר במסמכים מהותיים היה עליו להציגם ולצרפם לראיותיו במועד שנקבע לכך.
4. יתרה מכך, ב"כ הנתבעים לא הצביע על מידת הרלוונטיות של הראיות המבוקשות, או כי המדובר בראיות בעלות חשיבות משמעותית שיש בהן כדי להשפיע על תוצאות ההליך. כל שנטען הוא כי מטרתן להוכיח את זהות בעלי המניות בתובעת. לטענתו, יש באלו גם כדי להצביע על "ניהול בלתי מקצועי" או "ניהול ברשלנות חמורה" של התובעת.
5. לעניין זה, אני מקבלת את התנגדותו של ב"כ התובעת וטענתו להרחבת חזית אסורה לטענת "רשלנות חמורה", שכאמור לא נטענה עד היום. בסעיף 39 לכתבי ההגנה נטען "הנתבעים יטענו שחוסר המקצועיות והרשלנות של התובעת היא שהביאה את המצב בו קרסה התובעת והמלון נסגר" (הדגשה שלי). דהיינו, לא נטענה טענת "רשלנות חמורה" והיא אינה יכולה להטען בשלב זה. אציין, לעניין זה, כי טיעון ל"רשלנות חמורה" הינו רלבנטי לסעיף 14.1 להסכם הניהול שנחתם בין הצדדים (ת/1), הדן בתוצאות של התנהלות ב"רשלנות חמורה" ולכן בעל משמעות והשלכה לטיעוני הצדדים ולראיות שמן הראוי היה להציג במועד. לו הטענה היתה נטענת במסגרת כתב ההגנה. לפיכך, אני דוחה טיעון זה של ב"כ הנתבעים.
6. למעלה מן הצורך ומכל הטיעונים שפרשתי לעיל, לא מצאתי צורך להתייחס לטיעונו החילופי של ב"כ התובעת, אשר מיותר להבהיר כי לא היווה הסכמה להגשת מלוא תיק התובעת ברשם החברות. בנוסף, ראיה ג' מכתבו של עו"ד שוגול לרשם החברות, אינו רשומה מוסדית וגם מטעם זה דין הבקשה, בנוסחה להידחות בקשר לראיה זו.
7. מכל האמור, אני דוחה איפוא את הבקשה. הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, ללא הצדקה ונימוק כלשהו למועד הגשתה. עוד, הנימוק לנחיצותן של הראיות נעוץ בצורך להוכחת טיעון שלא נטען בכתבי ההגנה והינו בעיקרו בבחינת הרחבת חזית. הליך זה מתנהל כ- 8 שנים ונמצא ב"ישורת האחרונה". העתרות לבקשת הנתבעים תגרור בהכרח הימשכות בלתי סבירה של ההליך. שכן, הסוגיות לא נדונו וגם לא פורטו בגילוי המסמכים ובראיות הצדדים. כל אלו יחייבו מתן שהות לתובעת להיערך ולהתייחס לרשומות המוסדיות ולהציג גרסתה אף באמצעות תצהירים משלימים מטעמה. במסגרת הליך זה, נקבעו 3 מועדי הוכחות נוספים (26.3.19, 31.3.19 ו- 11.4.19), נקצבו מועדים לחקירות העדים (חלקם מגיעים מאילת) וכן נקבע מועד לסיכומים בעל פה, לאחר הגשת עיקרי טיעון, ליום 6.5.19.
8. הבקשה הוגשה ביום 21.3.19, שלושה ימים לאחר דיון ההוכחות, כאשר דיון הוכחות נוסף קבוע למחר – 26.3.19. התנהלות זו חייבה התייחסות התובעת, בלוחות זמנים קצרים. הנתבעים כולם ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות הבקשה בסך של 7,500 ₪, אשר ישולמו לב"כ התובעת בתוך 30 יום מהיום.

מזכירות תשלח החלטה זו גם בפקס לעו"ד לבונטין ועו"ד ברקן

ניתנה היום, י"ח אדר ב' תשע"ט, 25 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.