כללי:

לפני בקשה מטעם התובעת בהליך העיקרי/המבקשת דכאן "דורטל אילת (1998) בע"מ (בפירוק)" להורות על מחיקת כתבי ההגנה, אשר הוגשו מטעם הנתבעים בהליך העיקרי / המשיבים דכאן יחזקאל שלו ואח'.

הבקשה דנן הוגשה לפני במסגרת הודעה מטעם התובעת ביום 6.10.2015.

בעניין זה ניתנה כבר החלטתי ביום 8.07.2015 בבקשה מס' 63.

ביום 16.09.2015 הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטתי דלעיל.

ביום 24.09.2015 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, כי הבקשה תיבחן מחדש על ידי.

התובעת תיקרא מעתה ולהלן: "המבקשת" ו/או "דורטל".

הנתבעים ייקראו מעתה ולהלן: "המשיבים".

רקע:

המבקשת דכאן הגישה תביעתה בהליך העיקרי כנגד המשיבים להשבת כספים המגיעים לה, לטענתה, כתוצאה מהתקשרות עסקית בין הצדדים בקשר למלון דורטל באילת לשם מימון שהועמד על ידה לצורך הפעלת המלון.

מספר הנתבעים בהליך העיקרי / המשיבים דכאן הינו למעלה מאה.

כנגד כל אחד מהם הוגשה תביעה נפרדת, וכולן אוחדו יחד.

מרבית הצדדים, מיוצגים על ידי עוה"ד מ. ברקן.

בקשה מס' 63, הוגשה מטעם דורטל ביום 27.04.2015 במסגרת ההליכים המקדמיים, ובה עתרה המבקשת למחיקת כתבי ההגנה של המשיבים אשר לדידה, אינם פועלים על פי דין בכל הקשור לסוגיית גילוי המסמכים בין הצדדים. סוגייה זו, שבה ונדונה לא אחת במסגרת ההליכים המקדמיים ביניהם. כן נתקבלה על ידי שורה של החלטות בעניין זה.

אולם, למצער, הצדדים שלפני טרם צלחו ליישב את המחלוקות ביניהם בדבר הליכי הגילוי והעיון, ולהתקדם אל עבר קיום המשפט גופו. כל זאת, על אף שעסקינן בתיק שהוא משנת 2011 ומתייחס לאירועים שקרו למעלה מעשור קודם לכן.

לא זו אף זו. הבקשה הנוכחית (בקשה מס' 63) מוגשת לפני בשנית, וקדמה לה בקשה מס' 62, אשר הוגשה על ידי דורטל ביום 4.02.2015 (להלן: "הבקשה הראשונה"). בדומה לבקשה דכאן, גם בבקשה הראשונה, עתרה דורטל למחיקת כתבי ההגנה של המשיבים, ותגובת המשיבים עליה ניתנה ביום 22.02.2015.

דורטל תמכה יתד בבקשתה הראשונה בטענה כי, יש להיעתר למבוקש עקב היעדר מילוי המשיבים, לשיטתה, אחר הוראות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב ברע"א 41093-11-14 מיום 23.12.2014. שם נקבע כי, על המשיבים לגלות כדין את המסמכים שהתבקשו על ידי דורטל בבקשה מיום 19.06.2014 (בקשה מס' 55).

הבקשה הראשונה נדונה לפני במעמד הצדדים במסגרת דיון קדם משפט, שנערך ביום 8.03.2015, והכרעתי בבקשה ניתנה בפניהם בו ביום (ראו פרוטוקול דיון מיום 8.03.2015 עמ' 82 ש' 14 עד עמ' 84 ש' 12).

בהחלטתי קבעתי, כי יש לכבד את הוראות הליכי גילוי המסמכים, ועל כן נדרשים המשיבים למלא אחר דרישותיה של דורטל, כפי שציווה בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הוריתי למשיבים להגיש תגובה מפורטת אחת לאחת לדרישות המקדמיות של דורטל, ובמידה והמסמכים המבוקשים לגילוי נמצאים בידיהם או ניתנים לאיתור לאחר דרישה וחקירה סבירה, יהא עליהם לגלותם.

כן קבעתי כי אם החקירה אינה סבירה לשיטת המשיבים, והם מייפים את כוחה של דורטל לבצע חקירה ודרישה זו במקומם, יודיעו זאת מפורשות.

ביום 14.04.2015 הגישו המשיבים תצהיר משלים מטעמם (להלן: "התצהיר") מפיו של מר משה רומם, אשר שימש יו"ר ועד הדיירים במלון דורטל אילת בתקופה הרלוונטית להליך שלפני. הגשת התצהיר נעשתה על פי החלטת בית המשפט מיום 8.03.21015, והוא נערך בהמשך לתצהיר מר רומם ב"תשובה לגילוי מסמכים ולשאלון" מיום 12.05.2014, וכפירוט נוסף על תצהירו מיום 27.01.2015 ב"בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים".

בתצהיר התייחס מר משה רומם לדרישות המבקשת, לשיטתו, אחת לאחת.

אולם דורטל סברה כי אין באמור בתצהירו כדי לספק מענה הולם לדרישות הגילוי מטעמה. וכאמור, הגישה לפני את בקשה מס' 63 למחיקת כתבי ההגנה של המשיבים.

המשיבים הגישו תגובתם לבקשה דנן ביום 24.05.2015, ודורטל הגישה תשובה לתגובה ביום 31.05.2015.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים שלפני, נתתי החלטתי בבקשה מס' 63 ביום 8.07.2015. שם קבעתי כי, איני מוצאת מקום להטלת סנקציה קיצונית של מחיקת ההגנה של המשיבים. כן סברתי כי, המסמכים המבוקשים לגילוי הינם מסמכים, שאמורים היו להימצא מלכתחילה בידי התובעת הנדרשת להוכיח תביעתה, וכי שלב הבירור המקדמי אינו תחליף לשמיעת המשפט גופו.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה.

בית המשפט המחוזי הנכבד הורה כי עלי לשוב ולבחון החלטתי דלעיל מחדש תוך הידרשות מעמיקה לטענות המבקשת.

משהוגשה לפני הודעת המבקשת בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, נפתח הפתח לדיון ולהכרעה מבוססת בסוגיית ביטול כתבי ההגנה של המשיבים אל נוכח טענת המבקשת כי, הללו לא עמדו בדרישות הגילוי מטעמה.

לאור המקובץ, שבתי ועיינתי בהחלטותיי בסוגיית הגילוי לאורך ההליכים המקדמיים בתיק שלפני, ובפרט בהחלטות שנתתי ביום 8.07.2015 וביום 8.03.2015.

אולם בטרם אפנה לדיון והכרעה בבקשה שלפני, להלן עמדות הצדדים לבקשה, כפי שהועלו במסגרת כתבי טענותיהם.

טענות המבקשת / דורטל:

הבקשה שלפני בדבר ביטול כתבי ההגנה של המשיבים, נסמכת בעיקרה על טענת דורטל כי המשיבים לא עמדו בדרישותיה לגלות בתצהיר גילוי ספציפי, ולהעביר לידיה עותקי המסמכים המפורטים כדלהלן:

1. חוזה ניהול שנחתם בין המשיבים לבין המבקשת.

2. חוזה רכישה שנחתם בין כל אחד מהמשיבים לפיו רכש דירתו במלון הידוע כמלון דורטל אילת.

3. כתב בקשה בה.פ (מחוזי ת"א) 1417/02 על נספחיו.

4. כתב בקשה בתיק בש"א(מחוזי באר שבע) 4018/03 על נספחיו.

5. כתב תביעה בת.א 14612/05, וכן כל הפרוטוקולים והמוצגים שהוצגו בתיק.

כן טוענת דורטל כי הינה חברה בפירוק, אשר מנהלת מזה שנים ארוכות, בהתאם להוראות הניתנות על ידי בית משפט של פירוק בתיק פש"ר (ב"ש) 6402/00 הליכים כנגד המשיבים, כדי לחייבם לפעול בהתאם לחוזה הניהול שנכרת בין הצדדים.

דורטל מוסיפה ומפרטת על הליכים בעניין זה, אשר ננקטו במסגרת בית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. לגרסתה, מכח פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק רע"א 667/11, הוגשו תביעות כספיות נפרדות כנגד כלל בעלי הסוויטות במלון, אשר חתמו על חוזה הניהול עמה מכוח תפקידה כחברת הניהול של מלון דורטל אילת, זולת ה"סרבנים" שסירבו לחתום על החוזה האמור.

לטענת דורטל, כל כתבי התביעה נוסחו בצורה אחידה וצורף להם נוסח של חוזה הניהול, שלגרסתה הינו ממילא בגדר חוזה נוהל אחיד, אשר נחתם על ידי כלל בעלי הסוויטות.

לטענת דורטל, במסגרת ההליכים המקדמיים בין הצדדים, עושים המשיבים ככל שביכולתם כדי להימנע מלהיענות לדרישות הגילוי של דורטל ולמלא אחר חובותיהם כבעלי דין.

באשר לחוזי הניהול:

דורטל טוענת, כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ברע"א 41093-11-14 נדרשו המשיבים להמציא את חוזי הניהול, שנחתמו על ידי כל אחד ואחד מהם.

מטעם המשיבים הוגש תצהירו של מר משה רומם, שם נטען כי אין בידיו עותק החוזה.

לגרסת המבקשת, מר רומם נמנע שוב ושוב מלהצהיר כי פנה לכל אחד ואחד מן המשיבים, ובירר האם עותק החוזה אינו בידיו. אלא ההיפך הוא הנכון, שכן לא אחת אמר מר רומם כי תשובתו נכונה לגבי רוב המשיבים, מבלי שהוא מפרט מה הרוב אליו הוא מתייחס ולמי הוא איננו מתייחס.

עוד לעניין זה, מבהירה המבקשת, כי המשיבים הגישו תביעה בתיק ה.פ. 1417/02, וכי בתביעה זו הם הסתמכו על חוזה הניהול עצמו, ואף ביקשו לאכפו ואישרו גם שהוא נחתם ביום 11.09.1998. לביסוס טענתה זו, המבקשת מצרפת לבקשה דנן את פסק הדין שניתן בהליך זה (ראו נספח א' לכתב הבקשה).

דורטל אף טוענת כי, התובענה בה.פ. 1417/02 הוגשה בשם המשיבים ע"י עוה"ד ברקן. לשיטתה, ברי כי מסמכי התובענה מצויים בידיו.

לטענת דורטל, בהליכים אחרים בהם היו מעורבים המשיבים חזרה ונעשתה קביעה פוזיטיבית כי המשיבים חתמו על חוזה הניהול, אשר הוצג כמוצג בפני בית המשפט. לגרסתה, בכל אותם הליכים לא טענו המשיבים מעולם כי אין להם את חוזה הניהול או כי חתמו על חוזה בניסוח אחר מהנוסח שצורף לכתב תביעתה של המבקשת. לעניין זה מפנה דורטל לפסק הדין בת.א. 14612/05, המצורף כנספח ב' לכתב הבקשה.

לנוכח כל האמור, לדידה של דורטל, המשיבים אינם יכולים לטעון כי, אין ולא היה בידם עותק של חוזה הניהול, הואיל והם עצמם הגישו תובענה בהסתמך על חוזה ניהול חתום.

לאור הנסיבות, ולאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתיק רע"א 41093-11-14, סבורה המבקשת כי היה על מר רומם להגיש תצהיר לפיו פנה לכל אחד מהמשיבים, וכי התברר לו מכולם שאין לאף אחד מהם עותק של חוזה הניהול, וכן להבהיר כיצד יתכן הדבר לאור התובענה בה.פ. 1417/02 ופסק הדין המצורף כנספח א' לכתב הבקשה.

באשר לחוזה הרכישה:

המבקשת סבורה בעניין זה כי, בהתאם לפסק הדין בתיק רע"א 41093-11-14 על המשיבים להמציא את כל חוזי הרכישה שנחתמו. לטענתה, מסמכים אלו לא הומצאו לידיה ולא ברור לה מדוע.

הליכים משפטיים אחרים:

לטענת דורטל, בתצהירו חוזר מר רומם על טענתו כי, המסמכים מההליכים המשפטיים האחרים, אינם רלוונטיים.

לדידה של המבקשת, אחרי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבר"ע, הקובע כי המסמכים רלוונטיים, וכי יש להמציא אותם לדורטל, הרי טענתו של מר רומם מופרכת מיסודה.

כן מוסיפה המבקשת וטוענת כי, בכל ההליכים הסתמכו המשיבים על חוזה הניהול, אשר את קיומו הם מכחישים בהליך זה. דורטל סבורה כי, סירובם של המשיבים להמציא את המסמכים נובע מכוונתם למנוע את חקר האמת בהליך הנוכחי.

עוד לעניין תצהירו של מר רומם, סבורה דורטל כי האמירה מצדו כי אין באפשרותו להמציא את המסמכים, הואיל ובא כוחם של המשיבים כעת בתיקים אלו הוחלף, אינה במקומה. לטענת דורטל, יהא אשר יהא בא כוחם של המשיבים, עדיין מוטלת על המשיבים החובה לפנות אליו ולקבל ממנו עותקי המסמכים. יתרה מכך, לדידה, הפניית המשיבים את דורטל לעוה"ד ברץ, שאינו מייצג צד כלשהו בהליך זה, אינה מפטירה אותם מחבותם.

דורטל גורסת כי, המשיבים לא עמדו בעניין זה בדרישת מתקין התקנות, אשר קבע כי על בעל דין לגלות את כל המסמכים, וזאת לאחר חקירה ודרישה. בהקשר זה, סבורה היא כי העובדה שהמסמכים מוחזקים על ידי בא כוחו של בעל דין, ואף אם אינו בא כוחו בהליך הנוכחי, איננה יכולה להיחשב כעילה לאי גילוי מסמכים מצד המשיבים.

אי לכך, סבורה דורטל כי, כל כולה של טענת המשיבים דלעיל, אינה אלא ניסיון להתחמק מצו מפורש שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ברע"א 41093-11-14.

לאור כל האמור, מבקשת דורטל מבית המשפט להורות על מחיקת כתבי הגנתם של המשיבים.

טענות המשיבים:

לעניין הגשת בקשה מס' 63 לגופא על ידי דורטל, טוענים המשיבים כי המבקשת הגישה בקשתה הנוכחית, החוזרת, למחיקת כתבי ההגנה, כפי הנראה מתוך מטרה להמשיך ולהתיש את המשיבים, וכן במטרה נוספת, כך שלא משנה מה תהא החלטת כבוד בית המשפט, תוגש עליה בקשת רשות ערעור נוספת.

משכך, סבורים המשיבים, כי יש לשים סוף לבקשות המקדמיות ולהתחיל לנהל את הדיון לגופו.

כן מציינים המשיבים כי, כי גם להם עצמם יש טענות סף, במיוחד בנושא טענת ההתיישנות, אך הם קיבלו עליהם את החלטותי, ויטענו טענותיהם לעניין זה במסגרת שלב ההוכחות. כך או כך, עולה מעמדתם כי כל עוד לא נבחנו טענות ההתיישנות שלהם לגופן, אין מקום למחיקת הגנתם לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984.

המשיבים חוזרים במפורש על תגובתם הקודמת מיום 22.02.2015 בבקשה הראשונה (בקשה מס' 62), וכן על התצהיר המשלים מפי מר משה רומם, שהוגש ביום 14.04.2015 (בבקשה מס' 55), כחלק בלתי נפרד מתגובה זו.

חוזי הניהול:

ביחס למסמכים אלו, המשיבים טוענים כי חזרו והצהירו, ואף צירפו לתצהיר "גילוי המסמכים" מטעמם מסמכים, המוכיחים כי חוזי הניהול החתומים נותרו בידי דורטל, ולא הוחזרו למשיבים.

עוד לעניין זה, גורסים המשיבים כי אין למבקשת אלא להלין על עצמה, ומוטב כי תחפש בתיקיה אחר חוזי הניהול שברשותה.

לחיזוק עמדתם כאמור, מפנים המשיבים לתצהירו של מר משה רומם מיום 14.04.2015. שם מפרט המצהיר מטעמם כי, חוזי הניהול בין המשיבים לבין דורטל נמצאים בידיה של דורטל, וכי עת שימש בתפקיד יו"ר וועד הדיירים (דהיינו, המשיבים) נתבקשה דורטל מספר פעמים על ידו להחזיר את חוזי הניהול החתומים חזרה למשיבים באמצעות הועד אך לא נענתה. לפיכך, לדידו, אין כל ספק כי החוזים היו ונותרו בידי המבקשת. (ראו סעיף 4 לתצהיר).

לבסוף, גורסים המשיבים כי כל יתר טענותיה של דורטל בנוגע לחוזי הניהול, דינן להתברר במסגרת הליך הראיות.

לעניין חוזה הרכישה המקורי של סוויטות המשיבים:

המשיבים טוענים כי בא כוחם עוה"ד ברקן, העביר בדואר אלקטרוני לב"כ המבקשת עותק מחוזה הרכישה המקורי. וזאת, על אף שאין למסמך זה כל רלוונטיות לתיק זה.

בעניין זה, מחזקים המשיבים עמדתם דלעיל באמור בתצהירו של מר רומם מיום 14.04.2015.

במסגרת זו הצהיר הלה כי, על אף שחוזה רכישת הדירה המקורי אינו רלוונטי לתביעה, ועל אף כי המבקשת בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה הצהירה שחוזה רכישת הדירה, הכולל את חוזה הניהול המקורי נמצא בידיה, מוצא מר רומם לנכון להעביר באמצעות ב"כ המשיבים עותק של חוזה רכישה לדוגמה ישירות לידי ב"כ המבקשת (ראו סעיף 4 לתצהיר).

ההליכים המשפטיים:

כפי שכבר צוין, המשיבים בתגובתם לבקשה מס' 63 מפנים גם לתגובתם בבקשה הראשונה (בקשה מס' 62) ולתצהיר מר רומם, בציינם כי יש לראותם כחלק בלתי נפרד מתגובתם לבקשה דנן.

וביתר פירוט. באשר לגילוי מסמכים בהליכים המשפטיים האחרים, טוענים המשיבים כי דרישתה של דורטל ל"כל המסמכים האחרים", שלדידם אינה רלוונטיים לתביעה הנוכחית, נופלת בגדרה של תקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). לטענתם, אין חולק כי המסמכים האחרים הנדרשים על ידי דורטל כלל לא נזכרו בכתבי טענותיהם של המשיבים.

כמו כן, בניגוד לדרישות תקנה 117, המבקשת כלל לא ביססה את בקשתה בתצהיר, וגם לא הראתה זכאותה לגילוי המסמכים האמורים. ועל כן, דרישתה למסמכים אחרים דינה להידחות.

כן מוסיפים המשיבים וטוענים כי, אין בכך סתירה לפסק הדין בבר"ע בבית המשפט המחוזי. זאת, מכיוון, שלגרסתם, פסק הדין התמקד בחוזי הניהול, ובדרך אגב צוינו "מסמכים אחרים", מבלי לדון כלל האם דורטל זכאית לקבלם.

עוד לטענת המשיבים, אין הם אוחזים בעותקי תיקי בתי משפט בהליכים שונים, שנערכו לפני למעלה מעשור.

יחד עם זאת, על אף עמדתם דלעיל ועמידתם על כך כי ההליכים המשפטיים המבוקשים לעיון אינם רלוונטיים, מבהירים המשיבים כי בתצהירו של מר רומם ניתנה לדורטל הרשות לעיין בכל תיק בית משפט ככל שתחפוץ.

ספציפית באשר לת.א. 14612/05 המבוקש לגילוי, ציין מר רומם בתצהירו כי, כתבי-בי-דין שהיו בתיק אינם מצויים בידו, ומבירור עם בא כוחו התברר כי הדיונים בתיק זה נמשכו מעל לשלוש שנים, והיו כתב-בי-דין רבים שאינם נמצאים באופן מסודר או שנוח לצלמם.

כמו כן, לדבריו, לאחר גמר הדיונים בתיק זה, לא נשמרו כל כתבי-בי-הדין, ובא כוחו חדל לייצג את המשיבים. אי לכך, ניתנת בזה רשותם לב"כ המבקשת לבקש ולקבל עותקים מכל כתבי-בי-הדין הנ"ל, מכל מקור שהוא, כולל מארכיון בית המשפט (ראו סעיף 4 לתצהיר).

בהתייחס לבקשת דורטל למחיקת כתבי הגנתם של המשיבים, טוענים הללו כי הם נענו לכל צווי בית המשפט לגילוי מסמכים, כך שתקנה 122 על הסנקציה שבה, אינה חלה.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים לכאן ולכאן כפי שהובאו לפני על יסוד הכתב, אני מוצאת כי יש לדון ולהכריע בשתי הסוגיות הבאות:

1. סוגיית הגילוי - תוך הידרשות מפורטת לכל מסמך/סוג מסמך ספציפי המבוקש על ידי דורטל מאת המשיבים לגילוי.

2. סוגיית מחיקת כתבי ההגנה של המשיבים שלפני.

שתי הסוגיות דנן אינן עומדות בפני עצמן, אלא כרוכות הן זו בזו.

עם זאת, סבורני כי, יש להידרש ולהכריע בכל אחת מהן בנפרד, מתוך תקווה כי יהא זה הסבב האחרון המתרחש בינות כותלי בית המשפט כדי לסייע בידי הצדדים לפתור את המחלוקות ביניהם בעניין הגילוי, ולדאוג כי הליך הביניים לא יוסיף עוד לדחוק את רגלי ההליך העיקרי, כמו גם לגרום לדחיית שמיעת הראיות.

סוגיית גילוי המסמכים:

נוכח הפולמוס המתמשך בין הצדדים בסוגיה זו, יש מקום לסקירה תמציתית בדבר הדין והעקרונות ההלכתיים הנוהגים במשפט הישראלי.

המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו באשר להליכי הגילוי המוקדם לסוגיהם, מוסדרת בעיקרה בפרק ט' של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. הליכים אלו אינם אמורים בדרך כלל לעורר קשיים. במרבית המקרים, אמורים הליכי הגילוי המוקדם להתבצע ישירות בין בעלי הדין ומבלי שבית המשפט יידרש להם [ראו לעניין זה דברי כבוד השופט צ. זילברטל בפסקה 1 לפסק דינו ברע"א 290/13 עיריית קלנסווה נ' חברת ביצורית בע"מ, (פורסם בנבו) (26.03.2013)].

בית המשפט העליון עמד לא אחת, על החשיבות שביסוד הליכי גילוי מסמכים ועיון בהם, הן לצורך חתירה לחקר האמת והן כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית [ראו ברע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג, את דברי כבוד השופט א.גרוניס (כתוארו כאז), בפסקה 6 לפסק דינו, (פורסם בנבו) (1.11.2005). להלן: "פרשת מחסני ערובה")].

נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם היא גילוי ועיון מירביים, על מנת לאפשר למשפט להתנהל ב"קלפים פתוחים" [ראו רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 5 לפסק דינו של כבוד המשנה לנשיא ש. לוין, (פורסם בנבו) (19.12.1999)].

ודוק. משניתן צו לגילוי מסמכים, כשם שאכן ארע במקרה שלפנינו, הרי שבהתאם לקבוע בתקנה 112 על הצד שנדרש למלא אחרי צו כזה : "לגלות בתצהיר... מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון, או שהיו מצויים ברשותו ובשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה...".

לפיכך, תקנה 112 הנ"ל נועדה לאפשר לבעל דין לדעת מראש אילו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, ובכלל זה מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגישם כהוכחה במשפט. הכוונה היא הן ל"מסמכים מזיקים", העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים, ואשר יהא עליו להפריכם או להסבירם, והן ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך דווקא במבקש (ראו לעניין זה אצל המלומד ד"ר י. זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990, עמ' 406-405. להלן: "זוסמן בספרו").

עם זאת, יש לזכור כי הליכי הגילוי והעיון מקומם בשלב המקדמי-המכין, שהרי הם "הפרוזדור בדרך לטרקלין המשפט". אשר על כן, על מנת שהליכים אלו לא יימשכו מעבר לנדרש, לא יהיו כרוכים בהוצאות מיותרות ולא יפגעו ביעילות הדיונית, הוטלו מגבלות מסוימות בתקנות על היקף תחולתם. כך גם נקבע כי, אין מקום לדרוש מן הצדדים לדיון לחשוף מסמכים, אשר אינם נמצאים בחזקתם או בשליטתם (ראו בפרשת מחסני ערובה, בפסקה 6 שם).

קיימים סייגים העשויים להביא לצמצום היקפו של עקרון הגילוי.

ביניהם, הקביעה כי, בית המשפט רשאי שלא לאשר בקשה לגילוי מסמכים, אשר היא בלתי סבירה ועלולה להכביד על בעל הדין יתר על המידה, תציק לו או שיהא בה משום לחץ בלתי הוגן עליו (ראו זוסמן בספרו, עמ' 423). מתי יהיה צו מכביד ומתי לאו, עניין הוא לנסיבותיו של כל מקרה, והפסיקה אף קבעה כי מן הראוי שהמבחן לכך יהיה גמיש [תימוכין לכך ניתן למצוא בעמ' 162 לפסק דינו של כבוד השופט ש. אגרנט (כתוארו דאז) בע"א 41/49 ויקטור כיאט נ' לוסי כיאט, (פורסם בנבו) (2.2.1950)].

לא זו אף זו. בפסיקת בית המשפט העליון אף נקבע כי, אין להפוך את שלב הגילוי והעיון במסמכים, שהוא שלב מקדמי, לתחליף לשלב ההוכחות במשפט. בהקשר זה יפים לענייננו דברי כבוד השופט א. גרוניס (כתוארו דאז) ברע"א4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' רונית פלץ, בפסקה 6 לפסק דינו וכל האסמכתאות המצורפות שם, (פורסם בנבו) (14.08.2005):

"יחד עם זאת, יש צורך להבדיל באופן ברור בין השלב המקדמי-המכין לבין שלב ההוכחות. אין להפוך את הליך הגילוי והעיון, בין אם הוא עומד בפני עצמו, ובין אם הוא בא כחלק מקדם המשפט, לתחליף לשלב ההוכחות. יש לזכור כי בדרך כלל אין ולא כלום אחרי תצהיר גילוי המסמכים... ייתכן, שבמקרה קיצוני כאשר לא יכול להיות כלל ספק שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מסמך כלשהו אינו בידיו, יעשה בית המשפט שימוש בסנקציה שבתקנה 122 ... אפשר, שלאחר שלב ההוכחות יקבע בית משפט קמא כי המבקש מסתיר את המסמך המבוקש ונמנע במכוון מלהציגו. ממצא כאמור יכול שישליך באופן שלילי מבחינה ראייתית על עניינו של המבקש... ייתכן אף שהממצא יוביל לקביעה כי התנהלותו של המבקש מגיעה כדי גרימת נזק ראייתי... כאמור, השלב הנכון לבירור העניין הינו שלב ההוכחות ולא שעה שבית המשפט דן בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים".

ומן הכלל אל הפרט.

אפנה עתה ליישומם של הכללים שנסקרו לעיל על ענייננו.

חוזי הניהול

כאמור, מחד גיסא טוענת דורטל כי מטעם המשיבים הוגש תצהיר אחד בלבד, בו נטען על ידי מר רומם כי אין בידיו עותק החוזה, וכי נמנע מלהצהיר כי פנה לכל אחד ואחד מן המשיבים, ובירר האם עותק החוזה אינו בידיו. כן מוסיפה המבקשת כי, המשיבים הגישו תביעה בתיק ה.פ. 1417/02, אשר במסגרתה הסתמכו הנ"ל על חוזה הניהול עצמו, ואף ביקשו לאוכפו ואישרו כי נחתם על ידם.

מאידך גיסא, טוענים המשיבים כי שבו והצהירו כי, חוזי הניהול החתומים על ידם נותרו בידי דורטל, והם אף צירפו אסמכתאות לתצהיר הגילוי, המעידות כי פנו למבקשת להשבת החוזים החתומים, אולם ללא הועיל. משכך, לדידם אין כל ספק כי נותרו בידה של דורטל. כן, גורסים המשיבים, כי יתר הטענות בעניין זה דינן להתברר במסגרת הליך הראיות.

לנוכח נסיבות העניין שלפנינו ולאור ההלכות הנוהגות בענייננו, באיזון הראוי של טענות הצדדים אלה מול אלה, אני מוצאת לנכון לאמץ את גרסת המשיבים.

בהתאם לתצהירים שהוגשו מטעמם, ומקום שהמשיבים טוענים כי הציגו למבקשת את כל שהיה ברשותם, ו/או אין כל ראייה המוכיחה לפחות לכאורה כי, הצהרותיהם אינן אמיתיות, בשלב הנוכחי יש לקבל גרסתם כמות שהיא.

חובת גילוי המסמכים חלה אך ורק על מסמכים הנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו. הא ותו לא. חובה זו אינה משתרעת מטבע הדברים על מסמכים, אשר אינם מצויים בידיו.

כאשר המשיבים, הסמיכו את מר רומם להצהיר בשמם כי המסמכים אינם בנמצא, והדברים נאמרו מפורשות, זוהי גרסה שאין להטיל בה דופי.

בשלב ההוכחות רשאי כל צד לטעון טענותיו באשר להימצאות/ העדר המסמכים ובכלל זה להזים גרסאות שנמסרו בתצהיר, בשלב גילוי המסמכים, לרבות תצהיר זה.

עם זאת, אין להפוך את הליך גילוי המסמכים למשפט זוטא שיכנס תחת העניין המהותי.

אשוב ואצטט את שנאמר לעיל בהחלטה זו מפיו של כבוד השופט א. גרוניס (כתוארו דאז) ברע"א4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' רונית פלץ, בפסקה 6 לפסק דינו וכל האסמכתאות המצורפות שם, (פורסם בנבו) (14.08.2005):

"... אפשר, שלאחר שלב ההוכחות יקבע בית משפט קמא כי המבקש מסתיר את המסמך המבוקש ונמנע במכוון מלהציגו. ממצא כאמור יכול שישליך באופן שלילי מבחינה ראייתית על עניינו של המבקש... ייתכן אף שהממצא יוביל לקביעה כי התנהלותו של המבקש מגיעה כדי גרימת נזק ראייתי... כאמור, השלב הנכון לבירור העניין הינו שלב ההוכחות ולא שעה שבית המשפט דן בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים".

חוזי הרכישה:

דורטל טוענת כי על המשיבים להמציא לידיה את כל חוזי הרכישה.

מנגד, טוענים המשיבים כי למסמכים אלו אין כל רלוונטיות לתיק בו עסקינן. למרות זאת, מצהירים הם כי העבירו לידי ב"כ המבקשת עותק של חוזה רכישה לדוגמה ישירות אליו בדואר אלקטרוני.

אני מוצאת כי חוזי הרכישה הם רלוונטיים ויש לאפשר את העיון בהם.

שנינו, כי הרלוונטיות של מסמך לצורך גילויו רחבה יותר מאשר הרלוונטיות של הצגתו כראיה בהליך.

במידה וחוזי הרכישה מצויים בידי המשיבים, עליהם לאפשר עיון ולא להסתפק בהעברת דוגמת חוזה.

העיון האמור יבוצע בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו בין בדרך של ריכוז והעברת המסמכים לידי ב"כ התובעת ובין על דרך של מתן היתר לב"כ התובעת לעיין בחומרים הללו במקום הימצאם.

הליכים משפטיים בתיקים אחרים:

בבקשה מס' 63 לגילוי מסמכים ספציפיים, מבקשת דורטל כי המשיבים ימציאו לידיה את כתב הבקשה בה.פ. (מחוזי ת"א) 1417/02 על נספחיו; את כתב הבקשה בתיק בש"א (מחוזי באר שבע)4018/03 על נספחיו; ואת כתב התביעה בת.א 14612/05, וכן כל הפרוטוקולים והמוצגים שהוצגו בתיק. לדידה, יש לראות במסמכים אלה כרלוונטיים לתובענה שלפני, וכי חלה בעניין זה תקנה 112 המטילה על המשיבים חיוב לגלות את הנ"ל, לאחר חקירה ודרישה על פי דין.

עמדת המשיבים מנגד נסמכת על הטענה כי, מדובר ב"מסמכים אחרים" שלא נזכרו בכתב טענותיה, ומשכך חלה בעניין זה תקנה 117 על מכלול התנאים הנלווים לה. משלא ביססה דורטל דרישתה דנן בתצהיר, ואף לא הראתה זכאותה לגילוי המסמכים, הרי שדינה של דרישה זו להידחות.

עוד טוענים המשיבים כי, הם אינם אוחזים במסמכים האחרים המבוקשים לגילוי, ואף מפרטים בתצהירים מטעמם מה הרקע להיעדרם. יחד עם זאת, מר רומם, המצהיר מטעמם, נותן הרשאה למבקשת לבקש ולקבל עותקים מכל כתבי-בי-דין דלעיל, מכל מקור שהוא, כולל מארכיון בית המשפט.

המסמכים הללו רלוונטיים לצורך הגילוי. אפשר כי העמדות שהוצגו בהליכים משפטיים אחרים ישליכו לענייננו. לפיכך דרישתה של דורטל לקבלת המסמכים הללו רלוונטית ומוצדקת.

במישור זה מתקבלת עמדת דורטל.

ברם, המשיבים טענו, כי המסמכים דנן אינם מצויים בידיהם. אני מקבלת את עמדת המשיבים כי אין לאלץ אותם לבצע איסוף חקירה ודרישה אחר המסמכים הללו בתיקי בתי המשפט השונים. הואיל ומר רונן הצהיר כי המסמכים אינם בידי המשיבים ותצהירו בעניין זה שריר וקיים, רשאית התובעת דורטל לאחוז בחלופה ב' וכשהיא מצוידת בהרשאתם של המשיבים, לעיין במסמכי בתי המשפט השונים ולצלמם מתוך התיקים.

עלויות הפקת המסמכים וצילומם יחולו על המבקשת, ויהא עליה להסדיר את העניין ישירות אל מול הגופים שמהם יתבקשו המסמכים.

מחיקת כתבי ההגנה, האומנם?

לשיטתה של דורטל לא עמדו המשיבים בחובות הגילוי המוטלות עליהם על פי דין, ולגרסתה, הללו עושים ככל שביכולתם ובחוסר תום לב להתחמק מצו מפורש, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, כמו גם ממילוי הולם אחר החלטותיי בעניין זה בהליכים המקדמיים. על כן, מבקשת דורטל להפעיל כנגד המשיבים סנקציה בדמות מחיקת כתבי הגנתם מכוח תקנה 122.

מנגד, טוענים המשיבים כי לנוכח הנסיבות, ואופן המענה מטעמם לצווי בית המשפט בדבר גילוי המסמכים, ברי כי, אין להפעיל כנגדם את המבוקש לעיל.

כן מוסיפים המשיבים וגורסים כי, ככל שמסמך ספציפי לא גולה על ידם, הסנקציה ההולמת, לשיטתם, היא לכל היותר זו הקבועה בתקנה 114א. לפיה, לא תינתן להם הרשאה להגישו כראייה מטעמם במסגרת הליך ההוכחות.

תקנה 122, המצויה בסימן ד' לפרק ט' לתקנות, כותרתה "הפרת צו", והיא קובעת כדלקמן:

"122. בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון, צו לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו".

של מחיקת כתב הגנה הינה סנקציה חריפה, אשר משמעה למעשה, מתן פסק דין כנגד הנתבע. ועל כן, יש מקום כי ייעשה בה שימוש במקרים חריגים, כאשר נתבע פועל בזדון או מגלה זלזול חמור בבית המשפט. מקום בו הנתבע פועל בתום לב או מתוך חוסר הבנה, גם אם ברשלנות – לא ראוי כי הסנקציה תופעל [לעניין זה ראו: ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין מסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' אמיר מרדכי, פסקה 6לפסק דינו של כבוד השופט מ. חשין, (פורסם בנבו) (5.07.1992), להלן: "פרשת ג'מבו"; וכן ברע"א 9265/06 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ נ' עו"ד יעל דגן, פסקה ד. להחלטתו של כבוד השופט א. רובינשטיין, (פורסם בנבו) (3.01.2007)].

כך נקבע בפרשת ג'מבו לעיל, :

"מובן ששאלת תום הלב תוכרע בנסיבותיו של כל עניין ועניין, ויש שתום-לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום-לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית המשפט. מכל מקום, הכלל הוא, שמחיקת כתב-הגנה - בשל אופייה הדראסטי - בית-משפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו".

ומן הכלל אל הפרט.

איני סבורה כי עסקינן במקרה הנופל למסגרת אותם מקרים קיצוניים, אשר מצריכים מחיקת כתב ההגנה.

המשיבים שלפני הגישו תצהיריהם בהתאם להוראותיו של בית המשפט, המציאו לידי המבקשת את המסמכים הנתונים בשליטתם, ואף הביעו נכונותם ליתן הרשאה למבקשת לעיין במסמכים המבוקשים ככל שתחפוץ ובכל דרך שתבחר לעשות כן.

ראוי להוסיף במישור זה, התייחסות לטענות המשיבים, כי הם העלו במסגרת ההליכים המקדמי כנגד המבקשת, בקשה לסילוק על הסף של התביעות נגדם משיקולי ההתקשרות.

על פי החלטתי בסוגיה זו, אין מקום להכריע בטענת ההתיישנות כטענת סף משום שהיא מחייבת בירור ראייתי. הוריתי כי הבירור הראייתי בנושא ההתיישנות יעשה בשלב ההוכחות.

במידה ותתקבל עמדת המבקשת למחיקה על פי תקנה 122 שהיא קיצונית ביותר, ונשענת על אדנים פרוצדוראליים, עלולים המשיבים לאבד את זכותם הדיונית המהותית לטעון בנושא ההתיישנות בשלב הראיות, גם נתון זה יש לקחת בחשבון. ראו החלטתי מיום 7.1.14.

אשר על כן ולאור כל המקובץ, אני קובעת כי יש לדחות את בקשתה של דורטל למחיקת כתבי הגנתם של המשיבים. לא זה המקרה בו יש להחיל את הסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

סיכום:

מן המקובץ לעיל, בקשתה של דורטל למחוק את כתבי הגנתם של המשיבים נדחית בזאת.

יש להשלים עיון קצר במסמכים, כפי שפורט בהחלטה זו לעיל, תוך 30 יום מהיום.

הואיל ומרבית טענותיה של דורטל לא התקבלו, אני מחייבת את המבקשת דורטל לשאת בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך 4,000 ₪, ללא קשר להוצאות בתיק העיקרי.

הוראות להמשך ההליך:

אשר להמשך ההליכים, אני מורה כדלקמן:

הליך העיון במסמכים יושלם כפי שהוריתי, בנקודות הבאות:

1. חוזי הרכישה יימסרו או יועמדו לעיון המבקשת תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

2. המבקשת רשאית לבצע עיון בתיקי בתי המשפט לצורך קבלת מסמכים מתיקים אחרים על פי ההרשאה שניתנה ע"י המשיבים בהליך הנוכחי. המבקשת תפנה בעניין זה גם כן תוך 30 יום.

3. אני קובעת את התיק לתזכורת פנימית נוספת בעוד 60 יום לבחינה האם ההליך המקדמי בתיקים אלה שחודשו בספטמבר 2011 הושלם, והאם ניתן לקבוע מועד להוכחות. עוד אבחן במועד התזכורת הפנימית, האם יש צורך ברענון הגשת תצהירי עדות ראשית.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ו, 11 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.