לפניי בקשת התובעת "להורות על תיקון טעות סופר בפסק הדין" מיום 25 יולי 2019 (להלן: "פסה"ד"). תשובה לבקשה הוגשה ביום 25.8.19 ותגובה הוגשה ביום 27.8.19.

1. לטענת המבקשת נפלו טעויות סופר בפסה"ד, הן לעניין "המכנה" לפיו חישב בית המשפט את חלקם של "בעלי הסוויטות" בחוב והן לעניין חיוב הנתבעים לשאת ב125% מחלקם היחסי בחוב.
2. אשר לעניין "המכנה" נטען, כי היה על בית המשפט לחשב את חלקו היחסי של כל בעל סוויטה מהחוב שנפסק, ממכנה של 92,400 נקודות ולא 100,000 נקודות. זאת בהתאם לסעיף 5.1.3. לחוות דעתה של מומחית בית משפט רו"ח ברזילי ולקביעת בית המשפט בסעיף 89 לפסה"ד. נטען כי המדובר "בטעות חישובית" שאין לה כל השלכה למהותו של פסה"ד.
3. אשר לחלקם היחסי של הנתבעים בחוב נטען כי נפל דופי בהחלטת בית המשפט בסעיף 99 לפסה"ד לפיה הנתבעים ישלמו את התוספת בשיעור 25% מחובם היחסי רק במקרה בו יתברר כי התובעת לא גבתה את מלוא החוב מהנתבעים. נטען כי, לתובעת לא הייתה אפשרות לתבוע את כל בעלי הסוויטות, בעת שחלקם סרבנים וחלקם תושבי חוץ, כך שאין ולא יהיה בידה לגבות מלוא חובה. לפיכך, כך נטען, נקבעה בחוזה ערבות בשיעור 125%. לאור האמור לעיל, עותרת המבקשת כי תינתן הבהרה לפסה"ד לפיה "מחויב כל אחד מהנתבעים לשלם 125% מחלקו היחסי בחוב בהתאם לטבלת הניקוד, לתובעת". לטענתה, אין המדובר בשינוי מהותי בפסק הדין, אשר ממילא קבע מפורשות את חיוב הנתבעים לשאת בתשלום 125% מחלקם היחסי בחוב.

1. לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות מהטעם שאינה מתייחסת ל"טעות" בפסה"ד, אלא לשינויים מהותיים ולניסיון לצקת ראיות חדשות שלא הוצגו במסגרת ההליך. נטען כי אין להתיר תיקון כאמור במסגרת סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק").
2. לגופו של עניין נטען, כי אין מקום לשנות הקביעה בפסה"ד אשר נסמך על דרישת המבקשת לחישוב על פי 100,000 נקודות. עוד נטען, כי המבקשת לא הציגה ראיות לתמיכה בטענותיה לגבי מספר הדירות שלא נמכרו ומהו יחס הניקוד בגינן והמדובר בבקשה לתיקון מהותי בפסה"ד. באשר לחיוב הנתבעים לשאת ב125% מחלקם היחסי בחוב. נטען כי בפסה"ד קבע בית המשפט שטענה זו נזנחה בעת שהצדדים לא טענו לה. בקשת המבקשת, כך נטען, הינה ניסיון לערער על פסה"ד במסווה של בקשה לתיקון טעות.

דיון והכרעה

לאחר שעניינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

1. סעיף 81(א) לחוק דן בתיקון פסק דין וקובע:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

1. אשר להגדרה מהי "טעות", יפים דבריו של כב' הנשיא (בדימוס) שמגר בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוספוב (23.5.78), אשר נאמרו ביחס לתקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, שבוטלה ונוסחה זהה לסעיף 81 לחוק.

"מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר." (שם, פסקה 6)

1. להיקף סמכותו של בית המשפט לתקן טעות בהתאם לסעיף 81 לחוק, עמד גם א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12) (2015):

"הסמכות, הנתונה לשופט לתקן טעות בפסק דין לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה. תיקונים מהותיים בפסק דין או בהחלטה ניתן להביא רק על דרך של ערעור. בקשה לתיקון טעות סופר אינה מיועדת לתיקון תקלות הנובעות משכחה, אלא דווקא לנושאים שבית המשפט היה ער להם בעת הדיון. [...] האפשרות לתקן מתייחסת בעיקר להשמטה טכנית, הנובעת מהיסח הדעת, ולעניינים אשר בית המשפט ביקש לכלול בהחלטתו ושהיה ער לקיומם. [...] סמכות תיקון הטעות מתייחסת לטעויות טכניות בלבד כגון טעות לשון, טעות בחישוב או הוספת דבר באקראי, ואינה מסמכיה את בית המשפט לעסוק בעניינים מהותיים, לגרוע אותם או לתקנם." (שם, בעמ' 627)

1. מהמקובץ לעיל, אני קובעת כי בקשת המבקשת אינה מתייחסת לטעויות חישוב או טעויות מקריות. הסוגיות הנוגעות למכנה הקובע בחישוב חלקם של בעלי הסוויטות בחוב ולהוראה הנוגעת לחלקם היחסי בחוב אינן באות בגדר "טעות" לעניין סעיף 81 לחוק. קביעת המכנה אינה מהווה טעות חישוב גרידא, אלא קביעה פוזיטיבית הנסמכת על ראיות וטענות המבקשת בהליך וטבלת הניקוד שהוצגה על ידה (נספח 3 לתצהיר עו"ד בן ששון). הקביעה לפיה הנתבעים ישלמו את התוספת בשיעור 25% מחובם היחסי רק במקרה בו יתברר כי התובעת לא גבתה את מלוא החוב מהנתבעים, אינה מקרית והיא נומקה במסגרת פסה"ד. לפיכך, הדרך להשיג על קביעות בית המשפט בעניינים אלו אינה יכולה להיעשות בדרך של בקשה לתיקון פסק דין.
2. לאור האמור לעיל הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בבקשה בסך של 7,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ז אב תשע"ט, 28 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.