הבקשה:

לפני בקשה לסילוק תביעה זו על הסף. מדובר בתביעה לתשלום דמי ניהול עבור השנים 1998 עד 2000 כולל.

התביעה הוגשה ביום 14.9.11 ולטענת המבקשים יש לסלקה על הסף מן הנימוקים הבאים:

1. לא התמלאו הוראות התקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לא צורף הסכם ניהול הרלוונטי בין הצדדים הללו אלא דפים בודדים מהסכם שנחתם בין המשיבה לבין דייר אחר.

2. התיישנות. החובות הנטענים נולדו בשנים 1998 עד 2000 ועל כן התביעה שהוגשה ביום 14.9.14 בדימונה התיישנה. במועד הגשת התביעה הראשונה בין צדדים אלה שהועברו לבוררות בנובמבר 2007 נותרו ביחס לחוב שהתגבשה בשנת 2000 רק עד תום תקופת ההתיישנות ואילו השנים 1998 עד 1999 התיישנו זה מכבר. גם הבוררות משנת 2007 לא עצרה את מרוץ ההתיישנות בנוגע לתביעה הנוכחית.

מכאן הבקשה.

עמדת המשיבה:

המשיבה גרסה, כי אין להיעתר לבקשה זו ואין לייחדה מבקשות של נתבעים אחרים בתיק המאוחד שהוגשו ונדחו.

בסוגית אי צרוף חוזה הניהול, טוענת המשיבה, כי המבקשים אינם מכחישים את חתימתם על חוזה ניהול ספציפי אלא להיפך, הם מודים כי חתמו עליו. נוכח ההודעה הזו, טוענת המשיבה, כי לא חלה עליה חובה לצרף חוזה ניהול וממילא העותק הרלוונטי אינו מצוי בידיה. לפיכך, אין להחיל כאן את הוראות התקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 שהסעד בה הוא קיצוני.

בסוגית ההתיישנות טענה המשיבה, כי ההחלטה מיום 2.4.13 אמורה לכלול גם את המבקשים בתיק זה הואיל ומדובר בתיק מאוחד.

לגוף העניין, סעיף 16 לחוק ההתיישנות מאריך לטענת המשיבה את המועד למשך שנה מיום החלטת בית המשפט המחוזי בתיק פש"ר 6402/00 מיום 25.5.11 או ביום 22.3.11 הוא יום מתן פסק דינו של השופט דנציגר ברע"א 667/11.

לכן מרוץ ההתיישנות אינו חל על התביעה הנוכחית מיום 14.9.11.

תשובת המבקשים לתגובה:

המבקשים שבים ומציינים כי החוזה שלהם הוא חוזה השונה מהותית מהחוזים של יתר הנתבעים בתיק המאוחד ולכן יש להתדיין בעניינם בנפרד גם בנושא ההתיישנות. לטענתם, המשיבה שהיא "המוציא מחברו" צריכה היתה לצרף את חוזה הניהול הרלוונטי ובהעדרו אין ממש בתביעתה.

המבקשים לא התייחסו בתשובתם לסוגית ההתיישנות.

הכרעה:

אשר לאי צרוף חוזה הניהול הרלוונטי לכתב התביעה, אומר, כי אכן הוראות התקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 מחייבות צרוף מסמך מהותי כבר בשלב כתבי הטענות.

בתיק רע"א 3910/08 ניתן בבית משפט העליון ביום 25.8.08 מפי כבוד השופט דנציגר (פורסם בנבו) קבע בית המשפט שם בפיסקה 20 של פסק הדין:

"המועצה טוענת כי כתב ההצטרפות לא צורף לכתב התביעה, זאת בניגוד לתקנה 75)ב) לתקנות סדר הדין האזרחי (אשר כאמור תוקנה בשנת 2006 ואינה קיימת עוד בנוסחה דאז,) אשר קבעה כי יש "להביא בכתב הטענות את נוסח המסמך או קטעיו המהותיים או לצרפם אל כתב הטענות" בית משפט זה קבע בעבר [ראו: ע"א 373/69 חונן נ' "חגור" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד כג(2) 347 (1969) ] כי פגם כאמור עשוי "להתרפא" כאשר הצד שכנגד אינו כופר במסמך, בדומה למקרה שבפניי ועל כן, סבורני כי לאור עובדה זאת, דינה של טענה זו להידחות."

בנסיבות שתוארו בכתב הבקשה, בתשובה ובתגובה, נראה כי הדברים האמורים שם יפים גם לענייננו. משכך, אינני רואה מקום להחיל את הוראות התקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ולהורות על מחיקת התביעה בשל העדר הצרוף החוזה הספציפי בין אותם הצדדים.

אין בכך כדי לגרוע מחובת המשיבה להוכיח בבוא היום את תביעתה אחד לאחד אולם עילה לסילוק על הסף – אין כאן.

אשר לטענת ההתיישנות, כפי שפירטתי כבר בהחלטתי מיום 2.4.13, נוכח השתלשלות העניינים בכל מערכת התביעות של המשיבה כנגד הדיירים בפרויקט האמור, וכן ההפניה לבוררות והתדיינויות שם ובערכאות השונות לרבות תיק הפש"ר, נעצר לכאורה מרוץ ההתיישנות, באופן שאיפשר הארכת המועד להגשת התביעה הנוכחית ביום 14.9.11 כאשר לטעמי מועד זה חוסה בצילם של הוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 באופן בו הגשת התביעה במועד זה לכאורה לא התיישנה.

אזכיר בהקשר זה את ההלכה המשפטית המעדיפה בירור ענייני של תובענה גם בנושא ההתיישנות, אותו יש לפרש ביד רחבה.

סיכום:

מן המקובץ לעיל, נדחית הבקשה הנוכחית.

ההוצאות ישקלו על פי התוצאות בתיק העיקרי.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.