1. התובעת הגישה תביעתה ביום 1.4.2014 להכיר במחלה מסוג דלקת מפרקים כתאונה בעבודה.

מטעם התובעת הוגשו תצהירים וכן התקיים דיון הוכחות.

1. לאחר דיון הוכחות הגישו הצדדים סיכומים וביום 15.2.2015 ניתנה החלטת בית הדין למנות מומחה בתחום הראומטולוגיה אשר יחווה דעתו לעניין הקשר בין האירועים בעבודתה של התובעת לבין מחלתה.
2. בית הדין מינה את פרופ' ראובן מדר, מומחה במחלות פנימיות וראומטולוגיה אשר נתן בתיק שלוש חוות דעת.

יצוין כי פרופ' מדר המליץ על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר יחווה דעתו לעניין מצבה הנפשי של התובעת שכן מחוות דעתו עולה, שממצאים אלה חשובים בהיבט של השפעת העקה על היווצרות מחלת המפרקים אצל התובעת.

1. ביום 22.9.2016 ניתנה החלטת בית הדין לעניין מינוי מומחה נוסף בתיק ומונה ד"ר דן בוסקילה גם הוא מומחה לרפואה פנימית וראומטולוגיה.

גם פרופ' בוסקילה סבר שיש לקבל אבחנה מפסיכיאטר האם התובעת סובלת מתסמונת PTSD שכן יש בכך כדי להשפיע על שאלת הקשר בין עבודתה לבין מחלת דלקת המפרקים ממנה היא סובלת.

1. בעקבות שתי חוות הדעת ניתנה החלטת בית הדין מיום 14.2.2017 כי יש למנות מומחה רפואי נוסף בתיק בתחום הפסיכיאטריה ובתיק מונה פרופ' יובל מלמד.
2. פרופ' יובל מלמד נתן שתי חוות דעת בתיק.
3. בעקבות חוות דעתו האחרונה של פרופ' מלמד הוגשה בקשה מטעם התובעת מיום 31.5.2018 לאפשר הגשת שאלות הבהרה למומחה הראומטולוג, פרופ' בוסקילה, בהמשך לחוות הדעת שנתן הפסיכיאטר, פרופ' מלמד.

בבקשתה הזכירה ב"כ התובעת, כי פרופ' בוסקילה לא נשאל שאלות הבהרה בתיק.

1. בתגובתו התנגד הנתבע להפניית השאלות מהטעם שהמומחה, פרופ' בוסקילה קבע, כי הגורמים המעורבים בהתפתחות דלקת מפרקים הינה אפשרות של PTSD כאשר מחוות דעתו של הפסיכיאטר פרופ' מלמד עולה שהתובעת לא סבלה מ- PTSD.

על כן טוען הנתבע, כי אין מקום להפנות שאלות לפרופ' בוסקילה לעניין ה"גולגולת הדקה" שכן השאלות אינן באות להבהיר את חוות דעתו.

1. בפסיקה^[1] נקבע כי בית הדין ייתן רשות להציג שאלות הבהרה כל אימת שהשאלה היא רלוונטית ומכוונת להבהיר את חוות הדעת או להשלימה. נקבע כי דרך המלך היא להתיר העברת שאלות הבהרה למומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין וכי מקום בו קיים ספק בדבר הרלוונטיות של השאלה, על בית הדין האזורי להתירה כדי שלא למנוע מבעל דין את האפשרות להבהיר חוות דעת שיש בה משמעות רבה בקביעת גורל תביעתו.
2. כן יש ליתן את הדעת לכך ששאלות ההבהרה הן תחליף לחקירה נגדית של המומחה, אשר בדרך כלל אינה מתאפשרת בתיקים מסוג זה. נקבע^[2] כי "בהתחשב במשקל הרב אשר ניתן בפסיקתו של בית דין זה לחוות הדעת הרפואית של המומחה הרפואי האובייקטיבי, וכן בהתחשב בכך ששאלות ההבהרה מהוות תחליף לחקירתו הנגדית של המומחה- דרך המלך אשר נקבעה בפסיקה הינה הפניית שאלות הבהרה בהתאם לבקשת הצד".
3. עם זאת נקבע כי בית הדין לא יתיר הצגת שאלות החורגות מהתשתית העובדתית אשר נקבעה ע"י ביה"ד, שאלות היפותטיות, שאלות ה"מתווכחות" עם מסקנות המומחה וכאלה הבוחנות את ידיעותיו של המומחה ללא קשר לקביעותיו.
4. לאחר עיון בבקשה ובתגובת הצד שכנגד הגענו למסקנה כי יש להפנות למומחה את כל שאלות ההבהרה, בשינויי נוסח קלים, שכן הן רלוונטיות ועומדות באמות המידה שהותוו בהנחיות ובפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.

נציין, כי הגם אם הפסיכיאטר לא קבע שהתובעת סובלת מ- PTSD יש מקום לבדוק את הקשר בין האמור בחוות דעתו לבין מצבה של התובעת וכן יש מקום להפנות למומחה שאלות הבהרה, שכן טרם הופנו לו שאלות הבהרה.

1. על כן, השאלות עליהן יתבקש המומחה להשיב הן כדלקמן:-
   1. לאור חוות דעתך מונה בתיק פסיכיאטר ומצורפות חוות דעת והשאלות אשר נשאל (מצ"ב).
   2. המומחה הפסיכיאטרי שמונה בתיק זה, פרופ' יובל מלמד קבע בחוות דעתו מיום 3.4.2018, כי "תגובתה של גב' סוננזון הייתה סובייקטיבית חריגה, כנראה עקב "גולגולת דקה".

כמו כן בית הדין קבע, כי נתון עובדתי, כי התובעת חוותה את האירועים מיום 3.1.2012 ו-12.1.2012 כאירועים מלחיצים ומחרידים.

בהתחשב בכך שהאירועים מיום 3.1.2012 ו-12.12.2012 פגעו בתובעת בהתאם למפורט בהחלטת בית הדין ולאור חוות דעתו של פרופ' מלמד לעניין הגולגולת הדקה:

• • 1. האם נכון שהסיכוי שהתובעת תלקה במחלת פרקים (כפי שאכן קורה) בנסיבות אלו – גבוה בהרבה מהסיכוי שאדם רגיל, שאינו "גולגולת דקה" ילקה במחלה?
    2. האם נכון שהיותה של התובעת "גולגולת דקה" והאופן שבו היא חוותה את האירועים החריגים כאמור – העמידו אותה בסיכון גבוה יותר לחלות במחלת פרקים?
    3. האם נכון שהסבירות שלהיותה של התובעת "גולגולת דקה" ולאופן שבו היא חוותה את האירועים החריגים (מלחיצים ומטרידים) כאמור – הייתה תרומה להופעת מחלת הפרקים -גדולה מהסבירות שלא הייתה לכך כל תרומה להופעת המחלה?
    4. האם נכון שאלמלא האירועים החריגים כמתואר בהחלטת כב' בית הדין והיותה של התובעת "גולגולת דקה" כאמור – מחלת הפרקים לא הייתה פורצת במועד בו פרצה?
  1. האם נכון שלא היו כל סימנים מוקדמים להופעת המחלה אצל התובעת?
  2. האם נכון שלתובעת לא היו גורמי סיכון, אותם אתה מציין בחוות דעתך (גנטיקה, עישון, גורמים זיהומים וחיסוניים)?
  3. התובעת צירפה חוות דעת מטעמה – של פרופ' משה טישלר מיום 18.3.2015. אנא התייחס לקביעותיו הבאות של פרופ' טישלר בחוות דעתו.

א. הקשר בין התפתחות מחלה דלקתית אוטואימונית ומצבי STRESS הינו ידוע ומוכר בספרות הרפואית ונחקר לאחרונה בצורה יסודית.

מס' רב של מאמרי סקירה שפורסמו סקרו בהרחבה את הקשר בין STRESS לבין המערכת ההורמונלית כגורם למחלה אוטואימונית.

ב. המקרה של סוננזון עונה לכל הקריטריונים של ההגדרות שתוארו לעיל. החולה נחשפה למצב של STRESS חריף וקשה בעבודתה אשר לווה במצב חרדתי ומתח נפשי. זמן קצר ביותר (כעשרה ימים) לאחר אירוע זה החלו להופיע כאבי שלד קשים וחולשה שלוו בבדיקות דם חריגות ולאחר שלושה ימים נוספים הופיעה נפיחות במפרקים שהלכה והתפשטה לכל מפרקי הגוף.

אין ספק שסמיכות האירועים בין מצב הסטרס החריף אליו נקלעה החולה לבין הופעת הדלקת מדבר בעד עצמו והוא נתמך בחומר תיאורטי ובספרות רפואית ענפה.

לאור זאת – אני סבור כי הופעת דלקת המפרקים בה לוקה כעת גב' סונזזון קשורה לאירועים שקרו במקום עבודתה..."

1. במקביל להחלטה זו תינתן החלטה נפרדת המופנית למומחה, ובה השאלות עליהן הוא מתבקש להשיב, ועותק ממנה יישלח לצדדים.
2. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת החלטה זו.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ח, 19 יוני 2018, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. עב"ל 1085/02 המוסד לביטוח לאומי נ. עוזי חן, מתאריך 23.4.02 ; בר"ע 331/07 יצחק לוי נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 16/9/07. ↑

2. בר"ע 19575-03-11 דוד בן חמו נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 2/6/11. ↑