24 מרץ 2019

1. לפנינו תביעת התובעת, הגב' עליזה סוננזון (להלן- "התובעת") להכיר במחלה מסוג דלקת מפרקים כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
2. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") דחה את תביעת התובעת להכיר במחלה כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 30.4.2013.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. בתיק הוגשו תצהירים מטעם התובעת, התקיים דיון הוכחות והצדדים אף הגישו סיכומים. ביום 15.2.2015 ניתנה החלטת בית הדין לעניין העובדות הרלוונטיות ולגבי מינוי מומחה רפואי בתיק.
2. בתיק מונו תחילה שני רופאים ראומטולוגים אשר סברו, כי על מנת לתת חוות דעת לעניין הקשר בין דלקת המפרקים ממנה סובלת התובעת לבין האירועים בעבודה יש לבדוק תחילה האם התובעת סובלת מתסמונת PTSD והאם האירועים בעבודה גרמו לה לתסמונת זו ועל כן מינה בית הדין גם רופא פסיכיאטר אשר חיווה דעתו בענין מצבה הנפשי של התובעת. לאחר מינוי הרופא הפסיכיאטר הוחזר התיק לרופא הראומטולוג על מנת שישלים את חוות דעתו ואף הופנו לו שאלות הבהרה.

להלן העובדות בהתאם להחלטת בית הדין מיום 15.2.2015:

1. התובעת עובדת בחברת חשמל משנת 1981 כמזכירה של סגן מנהל אגף באגף השיווק.
2. מאז שנת 2009, עקב מצבה הרפואי, התובעת עובדת בפועל 5 שעות ביום – עד השעה 13.00. עם זאת, שכרה של התובעת משולם לפי משרה מלאה, כאשר החלק היחסי מנוכה ממחלה ומחופשה.
3. במרץ 2011 התמנתה גב' אורנה גולן (להלן- "גב' גולן") לתפקיד סגנית מנהל אגף השיווק והייתה הממונה הישירה על התובעת.
4. עד ליום 1.1.2012 מערכת היחסים בינה לבין גב' גולן הייתה טובה. ביום 1.1.2012 גב' גולן אמרה לתובעת כי היא זקוקה למזכירה נוספת אשר תחליף את התובעת כאשר זו מסיימת את עבודתה בשעה 13.00.

התובעת נעלבה ונפגעה מדבריה של גב' גולן ואף הרגישה שהיא "מחפשת אותה".

1. יומיים לאחר מכן, ביום 3.1.2012, סביב השעה 22.00 – שלחה גב' גולן מסרון לתובעת במסגרתו דיווחה לה שהיא ביקשה מעובדת אחרת להעביר ישיבה שנקבעה לה על ידי התובעת.

גם הודעה זו הרגיזה את התובעת וגרמה לה לחרדות, שכן היא הסיקה שהסיבה שגב' גולן שולחת לה מסרון כזה בשעות הלילה היא על מנת להראות לה שהיא לא זמינה בשעות שנדרשות על ידי גב' גולן.

1. ביום 12.1.2012 התובעת הגיעה לעבודה בשעות הבוקר, אך היא הרגישה ברע, התעלפה ופונתה באמבולנס לבית החולים.
2. שני האירועים אליהם התייחסה התובעת התקיימו מבחינה אובייקטיבית. מבחינה סובייקטיבית מדובר באירועים שלא היו נחשבים כאירועים חריגים או אירועים מיוחדים לגבי מרבית האנשים, ואולם השתכנענו שהתובעת, עקב מצבה הרפואי ורגישותה הרבה, חוותה אירועים אלו כאירועים מלחיצים ומחרידים.

מינוי מומחים רפואיים בתיק וחוות דעתם

1. בהחלטתנו מיום 6.5.2015 מונה פרופ' ראובן מדר, ראומטולוג, לשמש מומחה יועץ רפואי בתיק, לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין האירועים שאירעו לתובעת לבין מצבה הרפואי.
2. פרופ' מדר נתן את חוות דעתו ביום 24.7.2015, כאשר בסיכום חוות דעתו נרשם:

1. התובעת ביקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה ובית הדין נעתר לבקשה והפנה למומחה את שאלות ההבהרה המבוקשות כדלקמן:
   1. "מחוות דעתך עולה כי בסמוך לפני פרוץ מחלת דלקת מפרקים שגרונית היו מצבי עקה טראומטיים לחולה- הרי שקיים קשר סיבתי בין הסטרס לבין פריצת המחלה הן כגרימה והן כהחמרה (החמרה- אם היו גורמים אחרים כגון גורם גנטי).

במקרה שלפנינו קובע בית הדין כי בשל מצבה הרפואי של התובעת ורגישותה הרבה – האירועים המתוארים בהחלטת בית הדין היו לגביה אירועים מלחיצים ומחרידים.

לאור העובדות הנ"ל- האם נכון שהסיבה היחידה להופעת דלקת המפרקים היו האירועים הטראומטיים שחוותה?

• 1. האם נכון שהטריגר לפריצת המחלה היו האירועים המלחיצים והמחרידים שחוותה התובעת?
  2. האם נכון לומר כי במועד בו פרצה המחלה הייתה לאירועים בעבודה השפעה גדולה יותר לפריצתה מאשר לגורמים אחרים (שאינם ידועים).
  3. האם נכון שאלמלא האירועים המלחיצים והמחרידים שהתובעת חוותה – לא הייתה מחלת המפרקים פורצת במועד שבו פרצה וייתכן שהתובעת כלל לא הייתה לוקה במחלת מפרקים (שכן אין לה כל גורמי סיכון ללקות במחלת מפרקים, לפי חוות דעתך הראשונה)?
  4. האם קיימת סבירות של מעל 50% לכך שהאירועים המלחיצים והמחרידים היוו את אחד הגורמים לפרוץ מחלת הפרקים (גם אם גורם זניח)?
  5. האם אתה מסכים לחוות דעתו של ד"ר טישלר? (מצ"ב כנספח א' להחלטה זו).

1. ביום 14.1.2016 התקבלה חוות דעתו של המומחה כדלקמן:

1. בחוות דעתו המשלימה מיום 7.7.2016 הבהיר המומחה כי יש מקום למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה כדי לאמוד את עוצמת האירועים וההיבט הנפשי גם בהתייחס למצבה הנפשי בתקופות קודמות, כאשר ממצאים אלה חשובים לא רק בהיבט של השפעת העקה על היווצרות מחלת המפרקים אלא גם בהיבט של תחלואה נוספת אם הייתה או שמא נגרמה עקב אירועים המכונים מלחיצים ומחרידים.
2. לאחר קבלת חוות הדעת הוגשה בקשת התובעת למינוי מומחה אחר ונוסף ובהחלטת בית הדין מיום 22.9.2016 החליט בית הדין למנות מומחה נוסף בתיק וביום 29.9.2016 ניתנה החלטה שבמסגרתה מונה פרופ' דן בוסקילה, אף הוא ראמוטולוג, כמומחה נוסף בתיק.
3. ביום 10.1.2017 התקבלה חוות דעתו בה קבע:

1. בעקבות חוות דעתו של פרופ' בוסקילה הגיש הנתבע בקשה למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה. יצוין, כי בקשה זו התווספה להחלטה קודמת של בית הדין שניתנה לאחר קבלת חוות דעתו של פרופ' מדר, שבו שאל בית הדין את הצדדים האם הם מתנגדים למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. יצוין, כי התובעת התנגדה למינוי מומחה כאמור.
2. בכל מקרה – בהחלטת בית הדין מיום 14.2.2017 נקבע כי יש למנות מומחה רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטריה לאור חוות הדעת של שני הראומטולוגיים שמונו בתיק.

התובעת הגישה בר"ע בעניין מינוי הפסיכיאטר אשר נדחתה על ידי בית הדין הארצי.

1. ביום 2.10.2017 ניתנה החלטת בית הדין שבמסגרתה מונה פרופ' רוברט מסטר, פסיכיאטר, כמומחה יועץ רפואי בתיק, ואולם, בשל מכתבו, כי לא יוכל לקבל על עצמו את המשימה, ביום 23.11.2017 מונה פרופ' יובל מלמד, פסיכיאטר כמומחה בתיק.
2. ביום 2.1.2018 התקבלה חוות דעתו של פרופ' מלמד כדלקמן:

1. על פי בקשת התובעת ביום 11.3.2018 הפננו למומחה שאלות הבהרה כדלקמן:
   1. בהחלטת בית הדין לעניין העובדות נקבע, כי שני האירועים אליהם התייחסה התובעת התקיימו מבחינה אובייקטיבית כאשר מבחינה סובייקטיבית מדובר באירועים שלא היו נחשבים כאירועים חריגים או אירועים מיוחדים לגבי מרבית האנשים, ואולם השתכנענו שהתובעת, עקב מצבה הרפואי ורגישותה הרבה, חוותה אירועים אלו כאירועים מלחיצים ומחרידים .

האם האירועים כפי שתוארו בעובדות עונים מבחינה רפואית להגדרות של אירועים של סטרס חד acute stress))- דחק קשה וטראומתי.

1. ביום 12.4.2018 התקבלה חוות דעתו של המומחה כדלקמן:

1. לאחר קבלת חוות דעתו של פרופ' מלמד ביקשה התובעת להגיש שאלות הבהרה למומחה הראומטולוג השני שמונה בתיק, פרופ' בוסיקלה, וזאת בהמשך לחוות הדעת שנתן הפסיכיאטר.
2. בהחלטת בית הדין מיום 19.6.2018 נעתר בית הדין לבקשת התובעת והיפנה למומחה את השאלות הבאות
   1. לאור חוות דעתך מונה בתיק פסיכיאטר ומצורפות חוות דעת והשאלות אשר נשאל (מצ"ב).
   2. המומחה הפסיכיאטרי שמונה בתיק זה, פרופ' יובל מלמד קבע בחוות דעתו מיום 3.4.2018, כי "תגובתה של גב' סוננזון הייתה סובייקטיבית חריגה, כנראה עקב "גולגולת דקה".

כמו כן בית הדין קבע, כי נתון עובדתי, כי התובעת חוותה את האירועים מיום 3.1.2012 ו-12.1.2012 כאירועים מלחיצים ומחרידים.

בהתחשב בכך שהאירועים מיום 3.1.2012 ו-12.12.2012 פגעו בתובעת בהתאם למפורט בהחלטת בית הדין ולאור חוות דעתו של פרופ' מלמד לעניין הגולגולת הדקה:

• • 1. האם נכון שהסיכוי שהתובעת תלקה במחלת פרקים (כפי שאכן קורה) בנסיבות אלו – גבוה בהרבה מהסיכוי שאדם רגיל, שאינו "גולגולת דקה" ילקה במחלה?
    2. האם נכון שהיותה של התובעת "גולגולת דקה" והאופן שבו היא חוותה את האירועים החריגים כאמור – העמידו אותה בסיכון גבוה יותר לחלות במחלת פרקים?
    3. האם נכון שהסבירות שלהיותה של התובעת "גולגולת דקה" ולאופן שבו היא חוותה את האירועים החריגים (מלחיצים ומטרידים) כאמור – הייתה תרומה להופעת מחלת הפרקים -גדולה מהסבירות שלא הייתה לכך כל תרומה להופעת המחלה?
    4. האם נכון שאלמלא האירועים החריגים כמתואר בהחלטת כב' בית הדין והיותה של התובעת "גולגולת דקה" כאמור – מחלת הפרקים לא הייתה פורצת במועד בו פרצה?
  1. האם נכון שלא היו כל סימנים מוקדמים להופעת המחלה אצל התובעת?
  2. האם נכון שלתובעת לא היו גורמי סיכון, אותם אתה מציין בחוות דעתך (גנטיקה, עישון, גורמים זיהומים וחיסוניים)?
  3. התובעת צירפה חוות דעת מטעמה – של פרופ' משה טישלר מיום 18.3.2015. אנא התייחס לקביעותיו הבאות של פרופ' טישלר בחוות דעתו.

א. הקשר בין התפתחות מחלה דלקתית אוטואימונית ומצבי STRESS הינו ידוע ומוכר בספרות הרפואית ונחקר לאחרונה בצורה יסודית.

מס' רב של מאמרי סקירה שפורסמו סקרו בהרחבה את הקשר בין STRESS לבין המערכת ההורמונלית כגורם למחלה אוטואימונית.

ב. המקרה של סוננזון עונה לכל הקריטריונים של ההגדרות שתוארו לעיל. החולה נחשפה למצב של STRESS חריף וקשה בעבודתה אשר לווה במצב חרדתי ומתח נפשי. זמן קצר ביותר (כעשרה ימים) לאחר אירוע זה החלו להופיע כאבי שלד קשים וחולשה שלוו בבדיקות דם חריגות ולאחר שלושה ימים נוספים הופיעה נפיחות במפרקים שהלכה והתפשטה לכל מפרקי הגוף.

אין ספק שסמיכות האירועים בין מצב הסטרס החריף אליו נקלעה החולה לבין הופעת הדלקת מדבר בעד עצמו והוא נתמך בחומר תיאורטי ובספרות רפואית ענפה.

לאור זאת – אני סבור כי הופעת דלקת המפרקים בה לוקה כעת גב' סונזזון קשורה לאירועים שקרו במקום עבודתה..."

1. ביום 16.9.2018 התקבלה חוות דעתו של פרופ' בוסקילה כדלקמן:

1. ב"כ התובעת ביקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספת ובית הדין היפנה את מרבית השאלות כדלקמן:
   1. מצ"ב מאמר עדכני משנת 2018, בו מצוין מפורשות בסע' 3.2 הקשר שבין מחלת פרקים לדחק נפשי וכן מוזכרים בו מאמרים שבוצעו בנושא.

לאחר שקראת את המאמר, אנא השב על השאלות הבאות:

• • 1. האם נכון שבמאמר החדש המצורף כלל לא מצוין כי רק פוסט טראומה יכולה לגרום למחלת פרקים שממנה סובלת התובעת?
    2. האם נכון שב- Text Book הראומטולוגי לא מצוין מפורשות שרק פוסט טראומה יכולה לגרום למחלת המפרקים שממנה סובלת התובעת?
  1. הפסיכיאטר שמונה בתיק, פרופ' מלמד, קבע בחוות דעתו כי "תגובתה של הגב' סוזנסון הייתה סובייקטיבית חריגה, כנראה עקב "גולגולת דקה".".

תשומת ליבך לכך שעקרון ה"גולגולת הדקה" הינו עקרון משפטי, ולפיו "עקרון הגולגולת הדקה משמעותו, שכאשר נגרם מעשה נזק, אחראי המזיק על שיעור הנזק שנגרם כתוצאה ממעשה הנזק, אף אם שיעור זה עולה במידתו על מה שהיה צפוי מראש, וזאת כתוצאה מגולגלתו הדקה של הניזק" (ע"א 785/80 עיריית פתח תקווה נ' צרפתי ואח', פ"ד לח(3) 39, 43).

עוד נפסק כי ההלכה היא "שאחראי המזיק לנזק שנגרם ברשלנותו, אף אם מידת הנזק עלתה- עקב "גולגלתו הדקה" של הניזק- על כל המשוער והצפוי מראש" (ד"נ 12/63 מואיס ליאון נ' משולם רינגר ואח', פ"ד יח4 701,706).

בחוות דעתך הראשונה מיום 2.1.17 ציינת כי תסמונת פוסט טראומטית PTSD יכולה להעלות את הסיכוי להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית.

כלומר, לשיטתך, אם מדובר היה באדם "רגיל" הרי מקרה של פוסט טראומה יכול היה לגרום למחלת הפרקים שממנה סובלת התובעת.

לנוכח קביעת הפסיכיאטר פרופ' מלמד כמצוין לעיל - האם תשובותיך ישתנו בעניין זה?

1. ביום 17.12.2018 התקבלה חוות דעתו של המומחה כדלקמן:

1. התובעת הגישה בקשה נוספת למינוי מומחה נוסף אשר נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 28.1.2019, במסגרתה ניתן גם צו לסיכומים.

טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחים:

1. לטענת התובעת, היא צירפה חוות דעת של פרופ' טישלר אשר קבע באופן ברור כי קיים קשר סיבתי ברור בין מחלת הפרקים לאירועים החריגים בעבודה. חוות דעת זו מבוססת על ספרות עדכנית ענפה.

במאמר שהופנה לפרופ' בוסקילה הוא הודה שבניגוד לאמור בחוות דעתו, לא רק PTSD יכול לגרום להתפתחות מחלת התובעת.

1. פרופ' בוסקילה ענה לשאלות שהופנה אליו בצורה לאקונית המעידה על עמדתו המתגוננת ולא קיים דיון מהותי בסוגיית "הגולגולת הדקה".
2. על בית הדין להעדיף את חוות הדעת מטעם התובעת על אף פסיקת בית הדין לפיה יש לעדיף את חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית הדין.
3. לטענת הנתבע, לא היו אירועים חריגים בעבודה והנתבע חוזר על טענותיו במישור העובדתי כפי שפורטו בעבר.
4. בתיק מונו מומחים שונים בהם בתחום הראומטולוגי ובתחום הפסיכיאטרי, כאשר לפי כל המומחים דין התביעה להדחות, ובית הדין מתבקש לדחות את התביעה לאור המפורט בחוות דעת המומחים שמונו מטעמו.

דיון והכרעה

1. במסגרת סיכומיה מבקשת התובעת כי נסתמך על חוות הדעת מטעמה, בטענה שמדובר באסכולה שונה מהאסכולה של המומחים אשר מונו מטעם בית הדין.
2. איננו מקבלים טענה זו של התובעת. כפי שמפורט היטב בחוות הדעת של שני המומחים הראומטולוגיים שמונו בתיק – חוות הדעת מטעם התובעת מסתמכת על מחקרים תיאורטיים בלבד (מחשבות ורעיונות) ולא על מחקר קליני מוצק המלמד על קשר בין עקה למערכת ההורמונלית ולדלקת מפרקים שגרונית.

יצויין, כי שני המומחים שמונו בתיק התייחסו לחוות דעתו של פרופ' טישלר מטעם התובעת ולמאמרים שהוצגו מטעם התובעת ומחוות דעתם ברור כי לא מדובר באסכולה על פי הגדרת הפסיקה, כאשר פרופ' בוסקילה התייחס בצורה מעמיקה בחוות הדעת מטעמו למחקרים ופרסומים בענין זה.

יתרה מכך – מחוות דעתו של פרופ' בוסקילה עולה כי עיין היטב בכל המאמרים שהוגשו מטעם התובעת וכי לא מצא מחקר המוכיח כי סטרס מביא להתפתחות של דלקת מפרקים שגרונית.

1. נדגיש, כי בתיק זה מונו שני ראומטולוגיים (ולא אחד כנטען בסיכומי התובעת) וכן מומחה לפסיכיאטריה וניתנו מספר רב של חוות דעת אשר שוללים כולם את הקשר בין האירוע בעבודה למצבה הרפואי של התובעת.
2. לאחר שעיינו בחוות הדעת של המומחים השונים שלא היה ביניהם שוני, אנו סבורים כי קביעותיהם הרפואיות עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיהם.
3. בעניין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוארון^[1] ויוסף חיון^[2], שם חזר בית הדין הארצי על ההלכה, כי בשאלות שברפואה מקבל בית הדין את חוות הדעת של המומחים מטעם בית הדין ככל שהן סבירות ואין בהן פגמים נראים לעין.
4. בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתם של המומחים – התביעה נדחית בהעדר קשר בין האירועים שארעו לתובעת לבין מחלתה.
5. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אדר ב' תשע"ט, (24 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל 345/06 מרדכי בוארון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 15/5/07. ↑

2. עב"ל 156/09 יוסף חיון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 27/1/10. ↑