16 דצמבר 2015

לפני: כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין

החלטה

1. לפנינו בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה - יועץ רפואי במסגרת תביעת התובעת להכיר במחלה מסוג דלקת מפרקים כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
2. ביום 28.7.15 התקבלה חוות דעתו של פרופ' ראובן מדר (להלן- "המומחה") בעקבות החלטת בית הדין מיום 6.5.15 (להלן- "חוות הדעת").
3. בחוות הדעת הציע המומחה, בין היתר, למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה על מנת לאמוד את עוצמת האירועים בהיבט הנפשי של התובעת לרבות בהתייחס למצבה הנפשי בתקופות קודמות.

בתגובה לכך, הגישה התובעת בקשה בה ציינה כי התובעת כלל לא היתה בטיפול נפשי, וכן טענה כי לא הועברו למומחה הרפואי העובדות הרלוונטיות בהחלטה על התשתית העובדתית בתיק מיום 15.2.15 , בה התייחס בית הדין לעניין זה וקבע כדלקמן:

"38. מכל המפורט לעיל – הוצגו בפנינו ראיות כי שני האירועים אליהם התייחסה התובעת התקיימו מבחינה אובייקטיבית. מבחינה סובייקטיבית מדובר באירועים שלא היו נחשבים כאירועים חריגים או אירועים מיוחדים לגבי מרבית האנשים, ואולם השתכנענו שהתובעת, עקב מצבה הרפואי ורגישותה הרבה, חוותה אירועים אלו כאירועים מלחיצים ומחרידים.

1. לפיכך, בבקשתה מיום 1.11.15 ביקשה התובעת כי תותקן התשתית העובדתית כך שייווסף אליה סעיף 38 , ולאחר שתינתן החלטה כאמור היא תגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה מטעמה.
2. בתאריך 9.11.15 קבע בית הדין כי בקשתה של התובעת מתקבלת חלקית כך שסעיף 38 להחלטת בית הדין בדבר התשתית העובדתית יופנה אל המומחה. יחד עם זאת קבע בית הדין, כי התובעת תגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה ורק לאחר שתוגש תגובתו של הנתבע תינתן החלטה בדבר הפנית שאלות הבהרה למומחה ויופנה גם לסעיף 38.
3. כאמור בהחלטת הדין, ביום 15.11.15 התקבלה בקשה מטעם התובעת להעביר למומחה שאלות הבהרה. בתגובתו התנגד הנתבע להפניית השאלות מהטעם שאין מקום לכך לאור האמור בחוות דעת המומחה: המומחה בחוות דעתו הבהיר באופן ברור כי אין עדיין נתונים מספיקים כדי לבסס קשר סיבתי של גרימה בהיקף של 50% או יותר, ובהמשך מסביר המומחה שכדי לקבל נתונים באשר להיקף העקה הנפשית הוא ממליץ למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה על מנת לאמוד את עוצמת האירועים בהיבט הנפשי. היינו אין אפשרות לענות על שאלת הקשר הסיבתי מבלי למנות מומחה פסיכיאטר.

מעבר לכך ולגופן של השאלות, טוען הנתבע כי אין להעבירן למומחה שכן הוא קבע כי מצב העקה לא זה שגרם למחלתה.

1. בפסיקה^[1] נקבע כי בית הדין ייתן רשות להציג שאלות הבהרה כל אימת שהשאלה היא רלוונטית ומכוונת להבהיר את חוות הדעת או להשלימה. נקבע כי דרך המלך היא להתיר העברת שאלות הבהרה למומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין וכי מקום בו קיים ספק בדבר הרלוונטיות של השאלה, על בית הדין האזורי להתירה כדי שלא למנוע מבעל דין את האפשרות להבהיר חוות דעת שיש בה משמעות רבה בקביעת גורל תביעתו.
2. כן יש ליתן את הדעת לכך ששאלות ההבהרה הן תחליף לחקירה נגדית של המומחה, אשר בדרך כלל אינה מתאפשרת בתיקים מסוג זה. נקבע^[2] כי "בהתחשב במשקל הרב אשר ניתן בפסיקתו של בית דין זה לחוות הדעת הרפואית של המומחה הרפואי האובייקטיבי, וכן בהתחשב בכך ששאלות ההבהרה מהוות תחליף לחקירתו הנגדית של המומחה- דרך המלך אשר נקבעה בפסיקה הינה הפניית שאלות הבהרה בהתאם לבקשת הצד".
3. עם זאת נקבע כי בית הדין לא יתיר הצגת שאלות החורגות מהתשתית העובדתית אשר נקבעה ע"י ביה"ד, שאלות היפותטיות, שאלות ה"מתווכחות" עם מסקנות המומחה וכאלה הבוחנות את ידיעותיו של המומחה ללא קשר לקביעותיו.
4. לאחר עיון בבקשה ובתגובת הצד שכנגד הגענו למסקנה כי יש להפנות למומחה את כל שאלות ההבהרה, באשר הן עומדות באמות המידה שהותוו בהנחיות ובפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.
5. כמו כן, חוות הדעת הראשונה ניתנה ללא שסעיף 38 היה בפניי המומחה, לפיכך יש להביא בפני המומחה את התשתית העובדתית המלאה ולהפנות אליו את השאלות הראשונות שהופנו למומחה בהחלטת בית הדין מיום 6.5.15 בנוסף לשאלות הבהרה, על מנת לקבל את התייחסותו המלאה של המומחה ובפרט לשאלה בדבר מינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה לנוכח הקבוע בסעיף 38.
6. על כן, השאלות עליהן יתבקש המומחה להשיב הן כדלקמן:

שאלות מהחלטת בית הדין מיום 6.5.15

• 1. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל ל-50%, קיומו של קשר סיבתי בין האירועים מימים 3.1.2012 ומיום 12.1.2012 לליקוי ממנה היא סובלת?

גם החמרת מצב הליקוי עקב האירועים הללו משמעה קיום קשר סיבתי בין השנים.

• 1. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלות הבאות:
     1. האם אי הכושר לעבודה על פי התעודות הרפואיות לנפגע בעבודה המצורפות להחלטה זו, כולו או חלקו נגרם עקב האירוע הנ"ל?
     2. באם המומחה יקבע, כי רק חלק מאי הכושר נגרם עקב האירוע וחלק מקורו במצב רפואי קודם, ישיב המומחה מה משך הזמן שבו נגרם לתובעת אי כושר אותו ניתן לייחס לאירועים מימים 3.1.2012 ו-12.1.2012.
     3. האם יש צורך למנות בנוסף גם מומחה בתחום הפסיכיאטריה?

שאלות הבהרה מטעם התובעת

• 1. "מחוות דעתך עולה כי בסמוך לפני פרוץ מחלת דלקת מפרקים שגרונית היו מצבי עקה טראומטיים לחולה- הרי שקיים קשר סיבתי בין הסטרס לבין פריצת המחלה הן כגרימה והן כהחמרה (החמרה- אם היו גורמים אחרים כגון גורם גנטי).

במקרה שלפנינו קובע בית הדין כי בשל מצבה הרפואי של התובעת ורגישותה הרבה – האירועים המתוארים בהחלטת בית הדין היו לגביה אירועים מלחיצים ומחרידים.

לאור העובדות הנ"ל- האם נכון שהסיבה היחידה להופעת דלקת המפרקים היו האירועים הטראומטיים שחוותה?

• 1. האם נכון שהטריגר לפריצת המחלה היו האירועים המלחיצים והמחרידים שחוותה התובעת?
  2. האם נכון לומר כי במועד בו פרצה המחלה הייתה לאירועים בעבודה השפעה גדולה יותר לפריצתה מאשר לגורמים אחרים (שאינם ידועים).
  3. האם נכון שאלמלא האירועים המלחיצים והמחרידים שהתובעת חוותה – לא הייתה מחלת המפרקים פורצת במועד שבו פרצה וייתכן שהתובעת כלל לא הייתה לוקה במחלת מפרקים (שכן אין לה כל גורמי סיכון ללקות במחלת מפרקים, לפי חוות דעתך הראשונה)?
  4. האם קיימת סבירות של מעל 50% לכך שהאירועים המלחיצים והמחרידים היוו את אחד הגורמים לפרוץ מחלת הפרקים (גם אם גורם זניח)?
  5. האם אתה מסכים לחוות דעתו של ד"ר טישלר? (מצ"ב כנספח א' להחלטה זו).

1. במקביל להחלטה זו תינתן החלטה נפרדת המופנית למומחה, ובה השאלות עליהן הוא מתבקש להשיב, ועותק ממנה יישלח לצדדים.
2. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת החלטה זו.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ו, (16 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. עב"ל 1085/02 המוסד לביטוח לאומי - עוזי חן (ניתן ביום 23.4.2002); בר"ע 331/07 יצחק לוי - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 16.9.2007). ↑

2. בר"ע 19575-03-11 דוד בן חמו - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.6.2011). ↑