15 פברואר 2015

לפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין

החלטה

1. לפנינו תביעת התובעת, הגב' עליזה סוננזון (להלן- "התובעת") להכיר במחלה מסוג דלקת מפרקים כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
2. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") דחה את תביעת התובעת להכיר במחלה כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 30.4.2013.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. בהתאם לפרוטוקול מיום 1.10.2014 – הנני נותנת את ההחלטה בתיק זה כדן יחיד.

להלן העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו:

1. התובעת עובדת בחברת חשמל משנת 1981 כמזכירה של סגן מנהל אגף באגף השיווק.
2. מאז שנת 2009, עקב מצבה הרפואי, התובעת עובדת בפועל 5 שעות ביום – עד השעה 13.00. עם זאת, שכרה של התובעת משולם לפי משרה מלאה, כאשר החלק היחסי מנוכה ממחלה ומחופשה.
3. במרץ 2011 התמנתה גב' אורנה גולן (להלן- "גב' גולן") לתפקיד סגנית מנהל אגף השיווק והייתה הממונה הישירה על התובעת.
4. לגרסת התובעת בתצהירה וכפי שנמסרה בדיון ההוכחות אשר התקיים בבית הדין – עד ליום 1.1.2012 מערכת היחסים בינה לבין גב' גולן הייתה טובה. ביום 1.1.2012 המצב השתנה כאשר גב' גולן אמרה לתובעת "בטון דיבור קשה וחזק" כי היא זקוקה למזכירה נוספת אשר תחליף את התובעת כאשר זו מסיימת את עבודתה בשעה 13.00 (סעיף 6 לתצהיר התובעת). התובעת ציינה כי גב' גולן מעולם לא אמרה לה קודם לכן כי קיים קושי בכך שהיא מסיימת את עבודתה בשעה מוקדמת.

התובעת נעלבה ונפגעה מדבריה של גב' גולן ואף הרגישה שהיא "מחפשת אותה".

1. לגרסת התובעת, גב' גולן אף הוסיפה ואמרה לה שצריך לקחת עובד חולה כמוה ולשים אותו בצד ולהביא במקומו עובד אחר. דברים אלו פגעו בה ובנפשה וגרמו לה לפגיעה, התרגזות, התעצבנות, בכי וחרדה.
2. יומיים לאחר מכן, ביום 3.1.2012, סביב השעה 22.00 – שלחה גב' גולן מסרון לתובעת במסגרתו דיווחה לה שהיא ביקשה מעובדת אחרת להעביר ישיבה שנקבעה לה על ידי התובעת.

גם הודעה זו הרגיזה את התובעת וגרמה לה לחרדות, שכן היא הסיקה שהסיבה שגב' גולן שולחת לה מסרון כזה בשעות הלילה הוא על מנת להראות לה שהיא לא זמינה בשעות שנדרשות על ידי גב' גולן.

בהערת אגב נציין, כי מדובר במסרון עסקי שאין בו כלל תוכן מעליב ובית הדין לא הצליח להבין מדוע התובעת נעלבה ממנו.

1. יצוין, כי התובעת הביאה כעד את מר אייל גבאי (להלן- "מר גבאי"), שהיה בתקופה הרלוונטית סגן מנהל מחלקה באגף השיווק, כדי לתמוך בטענתה כי היא נפגעה מדבריה של גב' גולן.
2. התובעת בעדותה ציינה כי היא פנתה לרופאה לאחר המקרים הללו וסיפרה לרופאה על אותם אירועים ואולם הרופאה לא ציינה אותם בתיק הרפואי.
3. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 1.10.2014 העידה הממונה של התובעת, הגב' אורנה גולן.

הגב' גולן אישרה שהתובעת עובדת מסורה ביותר וכי לא היו לה טענות כלפי התובעת לעניין איכות עבודתה, אלא רק לעניין שעות העבודה שכן היא צריכה מזכירה שעובדת יותר מ-5 שעות ביום היות והיא עובדת סביב השעון.

הגב' גולן אישרה שהיא ניהלה שיחה עם התובעת לעניין שעות עבודתה והסבירה, כי באותה שיחה היא הציעה לתובעת מס' אופציות – לעשות רוטציה בתוך האגף, מבלי שזה יפגע בשכרה או בתנאיה או להביא מישהי שתחליף את התובעת כשהיא מסיימת את עבודתה – אך התובעת התנגדה לשתי האפשרויות האלה.

1. הגב' גולן גם אישרה שהיא שלחה לתובעת מסרון עסקי בשעות הלילה של 3.2.2012. היא הסבירה שמדובר במסרון לעניין העבודה וכי היא מתנהלת במסרונים באופן קבוע, כאשר היא לא חשבה שמדובר במסרון פוגעני.
2. ביום 12.1.2012 התובעת הגיעה לעבודה בשעות הבוקר, אך היא הרגישה ברע, התעלפה ופונתה באמבולנס לבית החולים.

עיקר טענות התובעת בסיכומים מטעמה

1. מצבה הרפואי של התובעת נובע מהתרגזויות בלתי רגילות עקב שני האירועים – אירוע השיחה מיום 1.1.2012 שבה נאמר לתובעת שצריך למצוא מישהי שתעבוד במקומה כאשר היא הולכת הביתה והאירוע מיום 3.1.2012 שאז נשלח לתובעת מסרון בשעה 22.00 שהרגיז אותה וגרם לה לחרדה.
2. צריך להבין את מצבה של התובעת אשר הינה אשה חולנית ולא בריאה ולא להשוותה לאדם בריא. יש להבין את הרגישות המיוחדת שבה היא נמצאת כאשר אירועים אלה גרמו לה להרגיש שמקומה ותפקידה בעבודה מתערערים.
3. אין ספק מהעדויות כי האירועים התקיימו ויש לעצם קיומם תימוכין אוביקיטיבי.
4. מפנה לעניין מרינה בריקלין עב"ל (ארצי) 35047-08-13 מרינה בריקלין נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 23.7.14) (להלן- "עניין בריקלין").
5. כאשר התובעת הופנתה למיון ביום 12.2.2012 היא סיפרה שהיו מזה כשבועיים התרגזויות מרובות במקום העבודה עקב מתח רב.
6. עדותה של גב' גולן, כאילו שהיא לא ידעה שהיא הדמות המרכזית ולא היתה מודעת למצבה הנפשי של התובעת כתוצאה מהאירועים – אינה הגיונית.
7. בסיכומי התגובה של התובעת נטען – כי תיק זה שונה מתיק שושנה נחמני, שכן לא מדובר על לחץ נפשי מתמשך אלא על שני אירועים תאונתיים.
8. בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה קושרת הרופאה בין ההתרגזות למחלת המפרקים.
9. התובעת אינה טוענת להתמוטטות נפשית או למחלת נפש ואין צורך במינוי פסיכיאטר.
10. באשר לפנייתה לרופאת המשפחה בתאריך 8.1.2012 – באותו מועד המחלה עדיין לא פרצה והתובעת לא טענה שנפגעה. היא הגיעה לרופאה לביצוע מעקב שוטף עקב מחלת הסרטן ממנה היא סובלת.

עיקר טענות הנתבע בסיכומים מטעמו

1. אילו טוענת התובעת כי מחלת הפרקים נבעה כתוצאה מהמצב הנפשי שנגרם לה בעבדותה, היה עליה להציג ראשית ראיה רפואית בדרך של חוות דעת כי אכן קיים קשר סיבתי רפואי ולו לכאורי בין מצבה הנפשי לבין המחלה. התובעת לא עשתה כן ודי בכך לדחות את תביעתה.
2. התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מצב הנפשי והמחלה נגרמו עקב אירועים תאונתיים.
3. על פי עדותה של הגב' גולן – השיחה מיום 1.1.2012 התנהלה בצורה שקטה ורגועה והיא אינה נוהגת לצעוק ואף הסבירה לתובעת שלא יפגעו בשכרה ובהגדרת תפקידה. העובדה שהתובעת הכחישה בעדותה את כל דבריה של הגב' גולן מלמדת על חוסר אמינותה.
4. לגבי המסרון מיום 3.1.12 – אין כל בסיס הגיוני לסבור כי קבלת מסרון בענייני עבודה הינו פוגעני. מדובר במסרון שנשלח בקשר לעניינים דחופים בעבודה.
5. עדותו של אייל גבאי לא היתה מהימנה מאחר והוא העיד אחרת בבית הדין לעומת מה שמסר לחוקר המוסד.
6. התובעת היתה בביקור בקופת חולים ביום 8.1.2012 – שזה בתקופה שבין האירועים החריגים לגרסתה לבין המועד שבו התמוטטה בעבודה. לא נרשם בביקור זה דבר על אודות תחושה פיזית. אילו התובעת היתה מרגישה ברע – הרי שהיתה מדווחת על כך לרופאה.
7. לחילופין – במידה ובית הדין יסבור שיש למנות מומחה רפואי – יש למנות שני מומחים – הראשון בתחום הפסיכיאטריה, ובמידה והוא יחווה דעתו כי יש קשר בין מצבה הנפשי של התובעת לבין העבודה, אזי יש מקום למנות מומחה בתחום הראומטולוגיה.

דיון והכרעה

1. התובעת הינה אישה החולה במחלת הסרטן ובמחלות נוספות ועל כן, בפועל היא עובדת 5 שעות ביום.
2. בהתאם לעדויות הצדדים (הן עדי התובעת והן עדי הנתבע) – ביום 1.1.2012 התקיימה שיחה בין התובעת לבין הממונה עליה, הגב' גולן, במסגרתה הסבירה הממונה לתובעת, כי לאור מספר השעות המועט שהיא עובדת ולאור הצורך של הממונה לקבל מענה מזכירותי לשעות רבות יותר, יהיה צורך למצוא פתרון אשר יאפשר לממונה לקבל שירותי מזכירות גם לאחר שעות עבודתה של התובעת.
3. היו חילוקי דעות בין התובעת לבין הממונה לגבי הטון שבו התקיימה השיחה, לגבי ההצעות השונות שעלו בשיחה ולגבי משפטים שנאמרו בשיחה – ואולם לא היתה מחלוקת כי שיחה כזאת אכן התקיימה בפועל.
4. בעניין בריקלין אליו הפנתה ב"כ התובעת נקבע:

"השאלה האם אירוע מסוים מהווה אירוע חריג תיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, דהיינו, כיצד השפיע האירוע בעבודה על אותו מבוטח ולא כיצד היה ראוי שאותו אירוע ישפיע עליו. עם זאת, בחינה סובייקטיבית זו מצריכה עיגון בראיות אובייקטיביות. על המבוטח להוכיח כי היה אירוע שיכול להיחשב לגביו כאירוע חריג, ואין די באמירה שלו עצמו כדי להוכיח את קיומו של אירוע חריג עב"ל 34697-06-12 אלי פסח לאופולד - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 11.2.14 בפסקה 13 וההפניות שם; עב"ל 18386-12-10 קונסטנטין ז'ירנובסקי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 17.1.12 בפסקה 8 וההפניות שם)."

1. אנו סבורים, כי מדובר בשיחה תקינה ולגיטימית אשר לא היתה גורמת למרבית האנשים ללחץ וחרדות, ואולם, לאור מחלותיה של התובעת, התרשמנו שהיא רגישה במיוחד ועל כן, היא נלחצה ונחרדה משיחה זו וקראה בשיחה משמעויות (שככל הנראה לא היו בה) לגבי ביקורת על עבודתה ועל המשך עבודתה בתפקיד שהיא מילאה.
2. כך גם לגבי המסרון שנשלח מהממונה לתובעת. מדובר במסרון אינפורמטיבי לגבי עבודה, שהתובעת, עקב רגישותה שלה, קראה בו מעבר למה שהיה בו והבינה ממנו כי יש בו ביקורת לגבי התנהלותה.
3. מכל המפורט לעיל – הוצגו בפנינו ראיות כי שני האירועים אליהם התייחסה התובעת התקיימו מבחינה אובייקטיבית. מבחינה סובייקטיבית מדובר באירועים שלא היו נחשבים כאירועים חריגים או אירועים מיוחדים לגבי מרבית האנשים, ואולם השתכנענו שהתובעת, עקב מצבה הרפואי ורגישותה הרבה, חוותה אירועים אלו כאירועים מלחיצים ומחרידים.
4. אשר על כן, ומאחר ואנו עוסקים במאטריה של בטחון סוציאלי, אנו סבורים שיש מקום למנות מומחה מתחום הראומטולוגיה שיחווה דעתו בין הקשר לאותם אירועים לבין מחלתה של התובעת.

איננו סבורים שיש מקום למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה מאחר והתובעת אינה טוענת לפגיעה נפשית.

עם זאת – במסגרת השאלות שיופנו למומחה – תופנה אליו שאלה האם יש צורך למנות בנוסף אליו גם מומחה בתחום הפסיכיאטריה.

1. מבלי לגרוע מהאמור לעיל – עיינו בפסיקה ולא מצאנו ולו פסק דין בודד המלמד על קשר סיבתי בין אירוע הגורם לחרדה לבין דלקת מפרקים. אשר על כן, ובהמשך למה שנאמר בדיון מיום 1.10.2014 והצהרתה של ב"כ התובעת כי תמציא חוות דעת לעניין הקשר בין אירועים חריגים לדלקת מפרקים (עמ' 3 לפרוטוקול) – על ב"כ התובעת להמציא תחילה חוות דעת המלמדת על קשר כאמור בטרם ימנה בית הדין מומחה בעניינה של התובעת.
2. העובדות אשר יופנו למומחה יהיו כדלקמן:-
3. התובעת עובדת בחברת חשמל משנת 1981 כמזכירה של סגן מנהל אגף באגף השיווק.
4. מאז שנת 2009, עקב מצבה הרפואי, התובעת עובדת בפועל 5 שעות ביום – עד השעה 13.00. עם זאת, שכרה של התובעת משולם לפי משרה מלאה, כאשר החלק היחסי מנוכה ממחלה ומחופשה.
5. במרץ 2011 התמנתה גב' אורנה גולן (להלן- "גב' גולן") לתפקיד סגנית מנהל אגף השיווק והייתה הממונה הישירה על התובעת.
6. עד ליום 1.1.2012 מערכת היחסים בינה לבין גב' גולן הייתה טובה. ביום 1.1.2012 גב' גולן אמרה לתובעת כי היא זקוקה למזכירה נוספת אשר תחליף את התובעת כאשר זו מסיימת את עבודתה בשעה 13.00.

התובעת נעלבה ונפגעה מדבריה של גב' גולן ואף הרגישה שהיא "מחפשת אותה".

1. יומיים לאחר מכן, ביום 3.1.2012, סביב השעה 22.00 – שלחה גב' גולן מסרון לתובעת במסגרתו דיווחה לה שהיא ביקשה מעובדת אחרת להעביר ישיבה שנקבעה לה על ידי התובעת.

גם הודעה זו הרגיזה את התובעת וגרמה לה לחרדות, שכן היא הסיקה שהסיבה שגב' גולן שולחת לה מסרון כזה בשעות הלילה הוא על מנת להראות לה שהיא לא זמינה בשעות שנדרשות על ידי גב' גולן.

1. ביום 12.1.2012 התובעת הגיעה לעבודה בשעות הבוקר, אך היא הרגישה ברע, התעלפה ופונתה באמבולנס לבית החולים.
2. לעיוני -15.3.15.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ה, (15 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.