28 ינואר 2019

בפני: כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין

החלטה

לפנינו בקשת התובעת למנות מומחה רפואי אחר/ נוסף, בתיק הנדון בו הגישה התובעת תביעה להכיר במחלה מסוג דלקת פרקים כפגיעה בעבודה.

ההליכים בתיק עד כה:

1. התובעת הגישה תביעתה ביום 1.4.2014 להכיר במחלה מסוג דלקת מפרקים כפגיעה בעבודה.
2. מטעם התובעת הוגשו תצהירים וכן התקיים דיון הוכחות.
3. לאחר דיון ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים וביום 15.2.2015 ניתנה החלטת בית הדין למנות מומחה בתחום הראומטולוגיה אשר יחווה דעתו לעניין הקשר בין האירועים בעבודתה של התובעת לבין מחלתה ובתיק מונה ד"ר ראובן מדר- ראומטולוג אשר נתן שלוש חוות דעת בתיק.
4. בהחלטתנו מיום 22.9.2016 נעתרנו לבקשת התובעת למינוי מומחה נוסף בתחום הראומטולוגי ובהמשך הורינו על מינויו של פרופ' דן בוסקילה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין. חוות דעת המומחה הראומטולוג פרופ' בוסקילה התקבלה לתיק ביום 19.1.2017. בהמשך, ניתנה החלטת בית הדין כי יש למנות מומחה רפואי נוסף בתיק בתחום הפסיכיאטריה ובתיק מונה פרופ' יובל מלמד אשר נתן שתי חוות דעת בתיק.
5. בעקבות חוות דעתו האחרונה של פרופ' מלמד הוגשה בקשה מטעם התובעת מיום 31.5.2018 לאפשר הגשת שאלות הבהרה לפרופ' בוסקילה. בהחלטתנו מיום 19.6.2018 התרנו את משלוח שאלות ההבהרה והמומחה השיב על שאלות ההבהרה בחוות דעתו מיום 2.9.2018.
6. ביום 16.10.2018 התקבלה בקשה שניה מטעם התובעת להעביר שאלות הבהרה למומחה פרופ' בוסקילה. בהחלטתנו מיום 25.11.2018 התרנו את משלוח שאלות ההבהרה והמומחה השיב על שאלות ההבהרה ביום 5.12.2018.
7. ביום 1.1.2019 הגישה התובעת את הבקשה, נשוא ההחלטה שלפנינו, למינוי מומחה אחר/נוסף. הטיעונים עליהם ביססה התובעת את בקשתה הם: תשובות המומחה לאקוניות ומתחמקות תוך שהוא מנסה להגן על עמדתו הקודמת; העובדה שהמומחה השיב בחיוב לשתי שאלות הבהרה ובמקביל מנסה להגן על עמדו הקודמת באופן לאקוני מצדיקה מינוי אחר/נוסף;
8. בתאריך 15.1.2019 התקבלה תגובת הנתבע לבקשה ממנה עולה כי הוא מתנגד למינוי מומחה אחר/נוסף מהטעמים הבאים: חוות דעת המומחה ברורה ומנומקת; לא מתקיימות העילות למינוי מומחה אחר או נוסף; המומחה מונה כמומחה נוסף על פני פרופ' מדר; המומחה השיב לשאלות שנשאל, הסביר מסקנותיו ולא ענה באופן לאקוני; אין בכך שחוות הדעת לא ענתה לציפיות התובעת כדי להוות עילה למנוי מומחה אחר/נוסף.

דיון והכרעה:

1. בהנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים נקבע:

"16. ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים בהם הדבר מוצדק, תוך 15 יום לכל היותר ממועד קבלת חוות דעת המומחה או ממועד קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, ככל שהעילה לבקשה נעוצה בתשובות אלה. מינוי מומחה נוסף או אחר פותח תפח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה.

17. בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן כל מענה לכל שהשאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין משהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו".

18. מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למיני מומחה אחר דומים לטעמים בגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם".

1. אנו מפנים גם לפסק הדין בעניין יוסף חיון^[1] , גם שם הועלתה טענה למינוי מומחה נוסף חזר בית הדין הארצי על ההלכה לפיה –

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6/6/05).".

1. לאחר שבחנו את בקשת התובעת ואת תגובת הצד שכנגד הגענו לכלל מסקנה כי המקרה שלפנינו אינו מקרה חריג המצדיק מינוי מומחה נוסף או אחר. לא מצאנו כי הקריטריונים למינוי מומחה נוסף או אחר כפי שנקבעו בהנחיות בית הדין הארצי לעבודה התקיימו בענייננו: לא התרשמנו כי לא ניתנו תשובות לשאלות חיוניות להכרעה בהליך, כי המומחה מחזיק באסכולה רפואית מחמירה עם התובעת, כי נדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת הפגימה או כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים מינוי מומחה נוסף. כן לא התרשמנו שהמומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין, כי הוא מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי, שנפל פגם אישי במומחה או כל טעם אחר.
2. ב"כ התובעת לא הוכיחה קיומה של אסכולה מקלה בעניינה של התובעת, בהתאם להגדרת אסכולה כפי שנקבעה בפסיקה^[2] :

"הדעה המקובלת שנקבעה כמבוססת במרכזים רפואיים חשובים, והינה על דעת מומחים מוכרים בעולם, והיא מוצגת כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד, ומבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על הופעת קשר סיבתי כאמור, להבדיל מהשערות ואפילו השערות שלא הופרכו ע"י מחקרים. גם דעה רפואית המופיעה כמקובלת בעיתונים הרפואיים הראשיים ובאתרי המידע הרפואיים המקוונים העיקריים, הכוללים הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי, עשויה להיחשב כאסכולה עדכנית".

1. בענייננו, אין בכך שהמומחה אישר שבמאמר משנת 2018 שצרפה התובעת לעיונו לא מצוין שרק פוסט טראומה יכולה לגרום למחלת פרקים ממנה סובלת התובעת או כי ב TEXT BOOK הראומטולוגי לא מצוין מפורשות שרק פוסט טראומה יכולה לגרום למחלת הפרקים ממנה סובלת התובעת, כדי להוכיח קיומה של אסכולה מקלה בעניינה, ואין בכך שנתונים אלה לא שינו מעמדת המומחה לפיה אין עדות מוצקה לכך שהאירוע נשוא התביעה יהוה טריגר להתפרצות דלקת מפרקים שגרונית, כדי ללמד שהוא מנסה להגן על עמדתו הקודמת.
2. גם כן נציין שאיננו סבורים שתשובות המומחה הן לאקוניות, כטענת התובעת. בהתייחס למאמר החדש משנת 2018 הדגיש המומחה בתשובתו שמדובר במאמר סקירה ולא במאמר מחקרי, כאשר נציין שבחוות דעת המומחה מיום 2.9.2018 הוא הדגיש כי לראייתו אין במאמרים מסוג זה כדי לגבש עדות קלינית מוצקה להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית. בהתייחס ל TEXTBOOK הראומטולוגי , הגם המומחה אישר שלא מצוין בו מפורשות שרק פוסט טראומה יכולה לגרום למחלת הפרקים ממנה סובלת התובעת, הוא הדגיש שבספרי לימוד אחרים אין אזכור של סטרס כגורם אפשרי להתפתחות דלת מפרקים שגרונית.
3. באשר לחוות דעת פרופ' טישלר מטעם התובעת, אליה מפנה התובעת בבקשתה שלפנינו, הרי שהמומחה התייחס לחוות דעת זאת בהרחבה במסגרת חוות דעתו מיום 2.9.2018 וקבע שהיא מבוססת על ספרות מקצועית דלה שאין בה, כאמור, כדי לגבש עדות קלינית מדעית מוצקה להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית.
4. לנוכח האמור לעיל אנחנו דוחים את בקשת התובעת למינוי מומחה אחר/נוסף.
5. למען הסדר הטוב יוזכר שוב – כי פרופ' בוסקילה הוא המומחה השני בתחום הראומטולוגיה שמונה בתיק, לאחר שבקשה קודמת של התובעת למינוי מומחה אחר, לענין ד"ר ראובן מדר, התקבלה.

סוף דבר,

1. הבקשה למינוי מומחה אחר/נוסף נדחית.
2. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת ההכרעה הסופית בתיק.
3. הצדדים יגישו סיכומיהם במועדים הקבועים בהחלטה מיום 18.12.2018.
4. לעיוני ביום 1.4.2019.
5. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ט, (28 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. עב"ל 156/09 יוסף חיון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 27.1.2010. ↑

2. עב"ל 208/09 יהושע לב נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 13.2.2011. ↑