לפנינו בקשת עו"ד אבי כהן בשם נאשם 2 - שאליה הצטרף גם עו"ד כפיר בשם נאשם 15 - להורות לפרקליטות לדון בביטול הסכם עד המדינה שנחתם עם י.א, וכן להורות לפרקליטות - במידה שתחליט שלא לבטל את ההסכם – לייתן טעם ולנמק לפנינו החלטתה זו.

בטרם נידרש לגופה של הבקשה אנו רואים לפרט את הנסיבות הרלוונטיות שברקע הבקשה, לרבות אלה הנוגעות לעצם זימונו של העד לעדות. לעובדות אלה רלוונטיות להנמקת החלטתנו.

אין חולק כי עם י.א נחתם בשעתו הסכם עד מדינה שבמסגרתו הוא מסר הודעות מפלילות נגד הנאשמים, או נגד חלק מהם. בסופו של דבר, לאחר שנחתם הסדר טיעון בתיקנו עם נאשמים 3 ו-8, המאשימה הודיעה כי היא מוותרת על זימונו של י.א כעד מטעמה, אך הביעה נכונות להגיש את כל אמרותיו במשטרה ככל שמי מהנאשמים יחפוץ בכך.

אין מחלוקת שי.א משמש גם עד תביעה (או עד מדינה) בהליך אחר שמתנהל בימים אלה נגד אסי אבוטבול.

מאז החלה להישמע פרשת ההגנה בתיקנו שמענו מצד חלק מהנאשמים על רצונם/כוונתם לזמן את העד כעד הגנה מטעמם. על רקע זה תואמו באמצעות הרשות להגנת עדים פגישות בין העד לבין באי כוח נאשמים 2 ו-4.

בתאריך 8.12.19 בתורו של נאשם 4 להביא את עדיו, הובא י.א כעד מטעמו. סמוך לפני ישיבה זו מסר ב"כ המאשימה, עוד מירום, כי קיבל הודעה מהפרקליט שמטפל בתיק המתנהל נגד אסי אבוטבול כי העד הודיע (לאותו פרקליט) שהוא מסרב להעיד כעד הגנה בתיקנו והוא יסרב לומר דבר לגופו של עניין. עו"ד שניידרמן ב"כ נאשם 4 שוחח עם העד בבוקר ישיבת יום 8.12.19 והלה חזר בפניו על עמדה זו. בנסיבות אלה - על מנת למצוא פתרון שיענה על האינטרס של נאשם 4 שדברי העד המתייחסים אליו יהוו ראיה במשפט מבלי לפגוע באינטרס של שאר הנאשמים - גובשה הסכמה שלפיה כל אמרות העד במשטרה תוגשנה לתיק בית המשפט לעצם אמירתן, כאשר רק בהתייחס לנאשם 4, להבדיל משאר הנאשמים, הן תתקבלנה כראיה קבילה לתוכנן (באופן שכל צד יהיה רשאי לטעון לגבי אמירות אלה ומשמעותן). ב"כ נאשם 1 הביע הסכמתו לכך באותו מעמד ואף במהלך ישיבת 17.12.19 (ראה פרוטוקול עמ' 12048), ואילו שאר הסנגורים הסכימו לכך בשתיקה, למעט הסתייגות שהעלתה עו"ד עורקבי. עו"ד עורקבי הטעימה שדברי העד אינם נוגעים למרשה ולכן היא לא עיינה בהם. במצב דברים זה, לדידה, היא אינה יכולה לתת הסכמתה לגבי מכלול החומר שיוגש פרט לאותן אמרות שמתועדות בהקלטות.

דע עקא, שלאחר שב"כ נאשם 1 והמאשימה הודיעו על ההסדר הדיוני הנ"ל, נאשם 1 הביע לפנינו כעס על כך שי.א אינו מעיד במשפט, טען שסנגורו ויתר על זימונו כעד שלא על דעתו, ואמר שהוא מעונין לזמנו לעדות. לגישתו, מדובר בעד שלא רק מסר דברי שקר אלא שדבריו סותרים עדויות של עדי מדינה אחרים. בצעד מיוחד ולפנים משורת הדין התרנו לנאשם 1 לזמן את העד פעם נוספת מטעמו, וזאת למרות שתמה פרשת ההגנה של נאשם 1 וסנגורו הכריז "אלה עדי".

כך, בתאריך 17.12.19, הובא העד י.א בשנית לבית המשפט מטעמו של נאשם 1. בהתאם לעמדתו שכבר נודעה בתאריך 8.12.19, סרב העד להשיב לשאלות שהופנו אליו לגופו של עניין. העד גם סרב לומר מה המניע לשתיקתו, הגם שהטעים, הן לשאלות ההגנה והן לשאלות התובע, כי אמר אמת במשטרה וכי הוא עומד מאחורי דבריו שם.

יצוין, כי לבקשת הרשות להגנת עדים ולבקשת המאשימה, הדיון התקיים בדלתיים סגורות. הדבר נועד, בעיקר, לאפשר לעד להעיד בנפש חפצה וללא מורא , שמא הסיבה לשתיקתו היא חשש שדבריו ייחשפו. למרות החלטתנו על סגירת הדלתיים, כאמור, התחוור לנו להפתעתנו כי באולם נכחה, ללא יידוע בית המשפט וללא קבלת רשות, עורכת הדין המייצגת את אסי אבוטבול במשפט האחר שבו אמור העד להעיד. בכך הופר אחד הטעמים העיקריים לדידנו לסגירת הדלתיים. עוד נציין בהקשר זה, כי בניסיון לגרום לעד להשיב לשאלות הצענו לצדדים שחברי ההרכב ינסו לברר עם העד את מניעיו, זאת בנוכחות בלעדית של ב"כ נאשם 1 ונציג התביעה, אך חלק מהנאשמים, ביניהם נאשם 2, סירבו לכך. סירוב זה אינו הולם לכאורה את רצונם המוצהר של הנאשמים שהעד ישתף פעולה וישיב לשאלות. במצב זה, הוסכם על חלופה, שנראתה מראש פחות אפקטיבית לטעמנו, שבמסגרתה הברור נעשה בנוכחות סנגורי כל הנאשמים. גם בסיטואציה זו, העד סרב לפתוח את סגור ליבו ולהסביר את המניע לשתיקתו.

כאמור, העד נחקר בחקירה נגדית על ידי עו"ד וייס בשם נאשם 1, ועו"ד אבי כהן בשם נאשם 2. על רקע שתיקתו של העד נשאלו הסנגורים הנ"ל על ידינו אם ברצונם להגיש את אמרות העד במשטרה כראיה לתוכן הדברים - אך הם סרבו לעשות כן. הסנגורים גם גילו התנגדות נוכח הודעת ב"כ המאשימה כי הוא מצדו יבקש לעשות שימוש באמרות העד במשטרה לפי סעיף 10א' לפקודת הראיות ולהלכת "העד השותק" (סוגיה אשר תוכרע על ידנו בעת המתאימה).

עיננו הרואות, אפוא, שנאשמים 1 ו-2 אינם מבקשים לעשות שימוש בגרסת העד לצורכי הגנתם, ונמצא שהבאתו לעדות על ידי נאשם 1 נעדרת כל תכלית ראייתית. ודוקו: מרגע שהתביעה ויתרה על הבאת העד מטעמה, הרי שדבריו במשטרה, יהיו נכונים או שקריים, אינם מהווים ראיה במשפט. במצב שבו גם ההגנה אינה מבקשת לעשות שימוש בדברי העד - מה התכלית לזמנו לעדות מלכתחילה?

האמור לעיל מביאנו לגופה של הבקשה:

עתירת עו"ד כהן דכאן הונחה לפתחנו מיד בתום עדות העד י.א ובטרם היה סיפק בידי גורם כלשהו בפרקליטות להידרש לנושא. אין צורך להכביר מילים שהעדר פנייה מוקדמת לגורמים בפרקליטות היה מצדיק מבחינתנו דחיית העתירה על הסף - ואולם לא בכך עיקר הדברים.

אכן, בהתאם להלכת בג"צ 9131/05 ניר עם נגד מדינת ישראל (6.2.06), לא מן הנמנע שבהליך פלילי, כחלק מההליך הפלילי, יידרש בית המשפט לבקר את חוקיות פעולותיהן של רשויות האכיפה, ואולם תנאי ראשון להקניית סמכות לכך היא שהדבר נדרש לצורך הכרעה בהליך הפלילי.

בענייננו, השאלה אם ההסכם שנחתם עם י.א יישאר על כנו או שמא יבוטל על ידי המדינה אינה מעלה או מורידה לצורך הכרעה במשפט. גם אם דברי העד במשטרה יתקבלו כראיה, הרי שלצורך הערכת גרסתו אין כל נפקות לשאלה מה תחליט המדינה לגביו מעתה ואילך ועד כמה יכובד על ידי המדינה ההסכם שנכרת עמו. לדידנו ברי שבעת מסירת הדברים הוא שימש עד מדינה ומסר גרסה במסגרת הסכם עד המדינה. כל זאת נכון שבעתיים משהוברר כעת שנאשם 1 (שזימן את העד) ונאשם 2 (שחקר אותו ואף הגיש את הבקשה דכאן), אינם מעוניינים (ואפילו מסרבים) לקבל את אמרותיו כראיה ואינם מבקשים לבסס הגנה על דבריו. הדבר בוודאי נכון לגבי נאשם 15 שדברי העד כלל אינם מתייחסים אליו.

סופו של דבר: את בקשת נאשם 2 (ונאשם 15) עליהם להפנות, ישירות אל הגורמים המתאימים בפרקליטות שלא באמצעות בית המשפט. החלטה שתתקבל על בסיס פנייה כאמור ניתן על פי דין לתקוף בהליך המנהלי המתאים. אין כל הצדקה, לא כל שכן טעם ענייני, לרתום מותב זה לנושא תוך הסטת הדיון למחוזות שאינם נדרשים להליך הפלילי.

המזכירות תשגר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כה' בכסלו התש"פ, 23 בדצמבר 2019 בהעדר הצדדים.