במהלך ישיבת 7.1.20 שבה והועלתה לפנינו בקשת עו"ד כפיר לשחרר אותו ואת הסנגוריה הציבורית מייצוג נאשם 15. לטענת עו"ד כפיר, על רקע החלטת בית המשפט שדחתה בקשה קודמת שלו להתפטר מייצוג, כפי שיפורט בהמשך, הוא פעל כמצופה ממנו, איתר את עד ההגנה שאמור להעיד מטעמו של נאשם 15 ואף הכין אותו לעדות. למרות זאת, כך לדברי הסנגור, הוא נפגש אתמול עם מרשו בכלא וזה הורה לו פעם נוספת להתפטר מייצוג. בנסיבות אלה הוא חש שאין תכלית ותועלת יותר בייצוגו את הנאשם. לדבריו, הוא העלה דברים אלה לפני הסנגור הציבורי המחוזי ועתר לפניו או להגיש בקשה חדשה בנושא או לערער על ההחלטה הקודמת שכן אין הוא מתכוון לשבת "כבובה" בספסלי בית המשפט, כהתבטאותו.

כאשר ביקשנו את התייחסות נאשם 15 לבקשה הלה אמר שהוא אכן אינו מעוניין בייצוגו של עו"ד כפיר מחמת שהלה לא נערך כראוי ומבעוד מועד לזימון כל עדי ההגנה שאותם היה ברצונו להעיד. לגישת נאשם 15, מדובר במספר אנשים שהוזכרו על ידי אחיו עד המדינה י.מ בעדותו, עדים שהוא הבהיר לסנגור את החשיבות שהוא רואה בזימונם.

על רקע בקשה חוזרת זו נכון לתאר את השתלשלות העניינים הרלוונטית בעניננו:

בישיבת יום 29.12.19 פנה אלינו נאשם 15 מיוזמתו (שלא בנוכחות עו"ד כפיר שהוחלף על ידי עו"ד ממשרדו) ואמר שיש לו בעיה עם סנגורו על רקע רצונו להזמין את גב' רות דוד ואת כל מי שחקר את עד המדינה י.מ מארה"ב. לדבריו, הוא אינו מעוניין להיות מיוצג כלל משום שהוא בטוח שיורשע בדין. לדבריו, לאורך כל הדרך לא היה לו ייצוג ממשי, כי הוא נמצא "בסיכון כפול" ובית המשפט העליון לא קיבל זאת וכו'. רלוונטי בעניינו להעיר כי התפרצות מסוג זה, תוך אמירות בוטות בחלל אולם המשפט אינה חזיון נדיר מצדו של נאשם 15, כפי שמצא ביטוי לא אחת בפרוטוקול.

בהמשך לדברים אלה קבענו כי איננו מוצאים הצדקה לשחרר את עו"ד כפיר אשר מייצג את הנאשם מאז תחילת ההליכים בתיק זה.

על רקע דברי הנאשם כנ"ל, במהלך סוף השבוע שתחילתו ביום 3.1.20, (שלא בשעות העבודה המקובלות), הוגשה על ידי עו"ד כפיר בקשה להורות על שחררו מייצוג. בקשה זו הגיעה לעיוננו רק ביום א' 5.1.20 בשעות הבוקר המאוחרות במהלך ההפסקה. בהחלטתנו שניתנה באותו יום (ודחתה את הבקשה) התייחסנו בין השאר גם לדין ולדברים שקיימנו עם הנאשם במהלך הדיון, כפי שיפורט להלן.

כך, בבוקר ישיבת יום 5.1.20 (בעת שעו"ד כפיר לא נכח באולם) פנה אלינו שוב נאשם 15 מיוזמתו ואמר כך במילותיו: "לפני שנה ביקשתי מעורך הדין שלי להביא את כל עדי ההגנה, כל מי שי.מ הזכיר, אם זה הבת שלו, אשתו לשעבר, על כל האיומים, העורך דין שלי לא מניד עפעף, אין לי ייצוג הולם, הוא לא רוצה להביא אף אחד. זו הסיטואציה" . על רקע דברים אלה הוסבר לנאשם 15 כי זימון עדים הינו עניין מקצועי, כי יש כללים במשפט, לרבות "כלל סופיות תשובות העד בעניינים צדדים" וכי נכון שיישמע לעצת בא כוחו. נדמה היה שנאשם 15 האזין לדברים אלה בכובד ראש וקיבל אותם. כך גם דיווחנו לסנגור כאשר התייצב בשעה מאוחרת יותר. הסנגור הודה ואמר שהוא עתיד להיפגש עם הנאשם באותו יום בכלא ואז יגבש עמדה לגבי עדי ההגנה.

בהמשך לכל אלה הוגשה הבקשה הנוכחית.

ב"כ המאשימה הביע התנגדות לבקשה. לדבריו, הגם שבדרך כלל אינו נוהג להתערב בענייני ייצוג, הרי שבנסיבות העניין, בהינתן שאין סיכוי אמתי שנאשם 15 ימצא עורך דין אחר שיוכל לייצגו בעיתוי הנוכחי, תוך שימת לב להתנהגותו של נאשם 15, ראוי לדחות את הבקשה. לדבריו, ברי שלא מדובר בעניין אישי שבין הנאשם לסנגור אלא מחלוקת מקצועית. נוכח השלב המתקדם בו מצוי ההליך והחובה לוודא את המשך ניהולו התקין - עדיף ייצוג חלקי או חסר מאשר העדר ייצוג כלל.

לאחר שבחנו את הנושא על כל היבטיו הגענו למסקנה שדין הבקשה להידחות.

כפי שציינו בהחלטה קודמת, ההליך הסבוך והמורכב שלפנינו מתנהל כבר למעלה מ-3 שנים, כאשר נאשם 15 מיוצג על ידי עו"ד כפיר למן ראשיתו. אנו מצויים כעת בסיומה של פרשת ההגנה לאחר שכל הנאשמים, ביניהם נאשם 15, כבר מסרו עדותם. נאשם 15 אמור להביא את עדיו בשבוע הקרוב. האפשרות שנאשם 15 יהיה מסוגל לדאוג בעצמו לעניין זה ולחקור את עדיו, במיוחד על רקע התנהלותו הכללית כפי שפורט קודם, ואחר כך גם להגיש סיכומים בתיק כה מורכב -אינה אפשרות ריאלית . גם האפשרות שעורך דין אחר ייכנס בנעליו של עו"ד כפיר ויוכל לייצג את הנאשם בלא לעכב את ההליך הפלילי (מן הסתם עיכוב משמעותי שפגיעתו קשה על רקע היות הנאשמים עצורים) - אינה אפשרות ריאלית. התוצאה המתחייבת מקבלת הבקשה הינה למעשה הותרת נאשם 15 להתמודד בזירה מורכבת זו לא ייצוג משפטי כלל.

מדברי עו"ד כפיר והנאשם עצמו מתחוור שמדובר במחלוקת מקצועית נקודתית לגבי מספר עדי ההגנה שיש לזמן. המניעה לייצג את הנאשם אינה אישית, ואכן, לאורך כל מהלך המשפט לא ניכר קיומו של מתח מיוחד בין נאשם 15 לסנגוריו.

ככלל, שחררו סנגור מייצוג -לא כל שכן בשלב המתקדם כל כך של ההליך – הינו מהלך חריג שיינקט רק במצבים מיוחדים של "אין ברירה". הפסקת ייצוג בשל סירוב לשתף פעולה עם הסנגוריה הציבורית פורשה על ידי בית המשפט בצורה צרה כמתייחסת למקרים חריגים בלבד (ראו ע"פ 7211/18 הסנגוריה הציבורית נגד מדינת ישראל (12.12.18).

לעניינו יפים דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 10067/08 הסנגוריה הציבורית נגד אוחיון (15.12.08)

"ודוק: איננו מתעלמים מכך שמקום בו אין החשוד או הנאשם משתף פעולה עם עורך הדין שמונה לו אין הסנגור פועל בתנאים מיטביים, והוא מוגבל במידה ניכרת. ואולם לטעמנו, עצם הסברה כי מקום שנאשם אינו משתף פעולה עם סנגורו מתבקשת המסקנה כי כפיית ייצוגו תגרום לו נזק היא שגויה. מקום שאין מנוס אלא מניהול התיק- ואלה הן הנסיבות בענייננו- שאינם מאפשרות ואינן מצדיקות כל עיכוב נוסף בגביית העדויות – ברי לטעמנו כי מוטב לנאשם ליהנות מהגנה, ולו מוגבלת, של סנגור שאין הוא משתף פעולה עמו, מאשר שלא ייהנה מכל הגנה שהיא...".

בשולי הדברים ראוי לציין עוד בהקשרנו: ברי שנאשם 15 אינו משפטן. זווית הראיה שלו, במיוחד בהינתן שעד המדינה הוא אחיו, היא אמוציונאלית. לעומתו, סניגור מדרך הטבע שוקל את הדברים באופן מקצועי וענייני, כאשר ההחלטה אלו עדים יש לזמן תלויה, בין היתר, בכללים משפטיים ובדיני ראיות. כך, כפי שניתן לראות, הנאשם מבקש לזמן לעדות את כל השמות שהזכיר עד המדינה, בעדותו, אנשים רבים ביניהם גב' רות דוד, שגם אם היו מוזמנים יתכן שלא ניתן היה לאשר את עדותם מטעמים של רלוונטיות ו/או טעמים אחרים.

סופו של דבר, בנסיבות המקרה ובמכלול השיקולים והאזונים כמפורט לעיל, איננו רואים הצדקה לקבל את הבקשה ואנו דוחים אותה.