על המדוכה קשיים שהתעוררו להגנה בהעדתם של מר מארק ציילדס וגב' דיאן רויטר - אשר נטלו חלק בחקירתו של עד המדינה י.מ בעת שהלה פעל בשיתוף פעולה עם רשויות החקירה והתביעה בארה"ב במסגרת מה שמכונה "התיק האמריקאי" - וזאת נוכח סירובן של הרשויות בארה"ב לאפשר זימון עדים אלה בתיקנו, ולו גם בדרך של היוועדות חזותית.

נזכיר כי סוגיית זימונם לעדות של ציילדס ורויטר הובאה לראשונה לפתחנו בשלהי פרשת ההגנה, בתאריך 11.12.19, במסגרת בקשה לפי סעיף 49 לחוק עזרה משפטית בין מדינות שהגיש עו"ד אלפסה, ב"כ נאשם 14. במסגרתה ביקש כי נורה למחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה להסדיר את זימונם של עדים אלה בטענה שמדובר בעדים חיוניים להגנה.

בהחלטתנו מיום 13.12.19 עמדנו על השיהוי הרב והלא מוצדק שננקט על ידי ההגנה בטיפול בזימונם של העדים הנ"ל וקבענו כי בנסיבות העניין אין הצדקה להורות על זימון העדים פיזית (עניין מורכב שמטיבו יגזול זמן רב) ונכון להסתפק בהעדתם בדרך של היוועדות חזותית. במסגרת החלטה זו הורינו למחלקה הבינלאומית לפעול כדי לקדם עניין זה.

לאחרונה הוברר, כמשתקף במכתבה של עו"ד ריבנר - אורון מהמחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה כי הרשויות האמריקאיות אינן נכונות לשתף פעולה כאשר מדובר בעדים המוזמנים מטעם ההגנה, מאחר שלדידם האמנה הבילטראלית נועדה לשימוש אך ורק לטובת רשויות אכיפת החוק בין המדינות. עוד הוברר, כי העדים מבחינתם סרבו לשתף פעולה באופן וולונטרי. עו"ד ריבנר -אורון הביעה ספקנות לגבי האפשרות להסדיר את הנושא.

על רקע האמור לעיל, עתר בכתב עו"ד חובה, בשם נאשם 11, להחזיר את הטיפול והאחריות לזימון העדים לתביעה, מאחר שלה, שלא בדומה להגנה, פתוחה הדרך לעשות כן. עו"ד אלפסה הצטרף לבקשה באופן כללי וביקש להוסיף על פה. גם ב"כ המאשימה ביקש לטעון על פה.

קיימנו דיון בנושא במעמד הצדדים ושמענו טיעונים מצד ב"כ נאשמים 2, 6, 10 ו-11 (שאליהם הצטרפו סנגורים נוספים) וכן שמענו את עמדת המאשימה. מפאת קוצר היריעה נפרט את הדברים באופן כללי ובקצרה:

הסנגורים עמדו על כך ששני עדים אלה נכללו מראש בכתב האישום כעדי תביעה, הגם שדיאן רויטר נמחקה מכתב האישום עוד טרם שניתן מענה לכתב האישום. כמו כן הצביעו על החשיבות והחיוניות בזימון העדים לצורך בחינת גרסתו ומהימנותו של עד המדינה י.מ. עוד ביקשו שלא לזקוף לחובת ההגנה את השיהוי בטיפול בנושא זימון העדים, שהרי בין וכך בין כך, גם אילו הייתה מתקבלת התשובה קודם, היינו נמצאים באותה סיטואציה שלפיה אין נכונות אמריקאית לשתף פעולה עם ההגנה לצורך העדת העדים.

ב"כ המאשימה הטעים מצדו שלא ניתן לשנות את נטל הבאת הראיות ולהטיל על המאשימה את החובה לזמן עדי הגנה כעדי תביעה, וזאת לא רק משום שפורמאלית דיאן רויטר (העדה המרכזית בענייננו) נמחקה מרשימת עדי התביעה עוד לפני המענה לכתב האישום, אלא שהתביעה לא הייתה רשאית מראש, בהתאם לדיני הראיות החלים בארצנו, לזמן עדים אלה לצורך הוכחת אמרות חוץ שנגבו מעד המדינה. לטענת ב"כ המאשימה, ההחלטה להכליל עדים אלה כעדי תביעה נועדה למטרה אחרת שלימים חדלה להיות רלוונטית. זאת ועוד, בעיתוי הנוכחי, לאחר שהרשויות בארה"ב מודעות לכך שהעדים נדרשים כעדי הגנה, המחלקה הבינלאומית (שהיא יחידה אוטונומית נפרדת שאינה חלק מהתביעה הפלילית בתיק זה) אינה נכונה לפגוע ביחסי החוץ ולהציג בפני הרשויות האמריקאיות תמונה מטעה ובלתי נכונה, מה עוד שהדבר לא יועיל משום שהאמריקאים מודעים למצב העובדתי. לגופו של עניין, התובע לא חלק על הרלוונטיות והחשיבות שבזימון דיאן רויטר לעדות (להבדיל ממארק ציילדס) ואולם לדעתו במצב שנוצר אין ביד המאשימה לסייע, למרות שהתביעה מבחינתה הייתה חפצה אף היא בשמיעת העדויות למען הבהרת התמונה. ב"כ המאשימה חזר והדגיש את השיהוי הרב ולא מוצדק בטיפול ההגנה בנושא, דבר שגם הוא עומד לרועץ .

טרם שנידרש לגופה של הסוגיה, נקדים ונאמר:

כידוע, שמיעת הראיות בתיקנו הסתיימה הלכה למעשה, למעט השלמות קלות שיגזלו עוד ישיבה או שתיים.

עמדנו כבר בהחלטות קודמות על השיהוי הרב, הלא מוסבר והלא מוצדק שננקט על ידי ההגנה בזימון העדים הנ"ל. החובה לדאוג ולהבטיח את הגנת הנאשמים רובצת בראש ובראשונה על שכם ההגנה. נזכיר, כי חודשים ארוכים עמדו לרשות ההגנה כדי לטפל בנושא כאשר אנו מצדנו התרענו לא אחת, לאורך חודשים, כי יש לפעול בעניין זה ביעילות המתחייבת מסד הזמנים שבתיקנו. אנו שבים ואומרים כל זאת כדי להדגיש שהעיתוי הנוכחי מכתיב את אפשרויות הטיפול בעניין, כמו גם את האפשרות להיעתר לבקשות שונות, ככל שתהיינה, הנוגעות להסדרת העניין.

אשר לגופה של סוגיה:

אין חולק שדיאן רויטר ומארק ציילדס, אגב חקירת התיק האמריקאי, העלו על הכתב, בשורה של תרשומות/זכרונות דברים, את תוכן הדברים שמסר להם עד המדינה י.מ בעניינים שונים, שחלקם נוגעים גם לפרשות הנדונות בתיק שלנו. הליכי התיעוד והרישום של דברי העד התבצעו בהתאם לשיטה הנוהגת בארה"ב שבה לא נגבות הודעות מסודרות חתומות על ידי עדים. מכך נגזר גם הערך הראייתי שמיוחס למסמכים אלה בהליך המשפטי שם.

בהקשר לתרשומות אלה, י.מ מסר בעדותו לפנינו, כי לא היה מודע לאופן שבו תועדו דבריו על ידי רויטר וציילדס בעקבות השיחות עמו, הדברים לא הוקראו לו והוא לא חתם עליהם. לגרסתו, חלק מהדברים תועדו באופן לא מדויק בשל קשיי הבנה או שפה. לגישת ההגנה, על רקע גרסת העד ובהינתן שחלק מהדברים שנרשמו באותם זיכרונות דברים אינם עולים בקנה אחד עם דברי העד לפנינו, יש חשיבות לברר את הדברים לאשורם עם ציילדס ורויטר, וזאת כחלק מבחינת גרסתו ומהימנותו של עד המדינה. בהקשר זה, גם התביעה הודיעה שאף היא הייתה שמחה לברר את הדברים מול העדים, כאשר לדידה, דווקא כדי לתמוך בגרסת העד.

מבלי שנביע עמדה בשלב זה לגבי הערך הראייתי שניתן יהיה לייחס לדברי ציילדס ורויטר – ולו בשל חלוף הזמן הרב ומגבלות הזיכרון האנושי – ברי ששמיעת דברי העדים בסוגיה היא רלוונטית למשפטנו, כאשר לכל הצדדים יש אינטרס למצות את הברור בנושא זה למען הבהרת הדברים וחקר האמת.

בנסיבות האמורות, אנו רואים לפנות בשנית אל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, המתבקשת לשוב ולפעול בדרג בכיר מול הרשויות הרלוונטיות האמריקניות תוך הצגת המצב הראייתי המתואר לעיל. נכון יהיה להבהיר לשלטונות האמריקניים כי ללא קשר לשאלה האם באופן פורמאלי זימונם של העדים התבקש על ידי ההגנה או התביעה, השאלה שתעמוד בסופו של דבר להכרעת בית המשפט היא גרסתו של עד המדינה ומהימנותו. אין להתעלם מכך שהעדים הם עובדי ציבור אמריקנים שנטלו חלק בחקירת עד מדינה חשוב בתיקנו ואפשר שהם יוכלו לשפוך אור על מהלך החקירה בארה"ב. מראש, כדי לא להכביד על העדים ולהוציאם ממעגל העבודה, הורינו על עדות בדרך של היוועדות חזותית.

בהתאם לסד הזמנים של בית המשפט, שעליו נודיע בהחלטה נפרדת, וכן חג הפסח, בכוונת בית המשפט לשמוע את העדויות לא יאוחר מתאריך 1.4.20 . ככל שיתואם מועד בטווח זמנים זה, נעשה כל שניתן כדי להתאים את עצמנו למועד שיתואם, למרות שהלכה למעשה שמיעת הראיות בתיק הסתיימה.

המזכירות תשגר עותק ההחלטה לצדדים.

עו"ד אלפסה ידאג מצדו להעביר ההחלטה לגורמים הרלוונטיים בפרקליטות המדינה. אנו מצפים כי אף התביעה תפעל ככל שניתן על מנת לסייע בהליכי זימון העדים לבקשת ההגנה, על ידי רשויות משרד המשפטים.

ניתנה היום, כ"א שבט תש"פ, 16 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.