1. בפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") במסגרת הליך של בקשה לאישור תובענה כייצוגית.

בקשת האישור והבקשה לאישור הסדר פשרה

1. הבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוגשה ביום 14.11.2019 על ידי מר ג'בארין תיסר (להלן: "המבקש"), ובה נטען כי המשיבה, חברת סונול ישראל בע"מ (להלן: "המשיבה" או "סונול") הפרה את תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), תשע"ג-2013 (להלן: "תקנות השוויון") שעה שלא פרסמה באתר האינטרנט שלה את הסדרי הנגישות הקיימים בסניפיה. בכך, הפרה המשיבה לטענת המבקש את הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק השוויון" ו-"בקשת האישור").
2. ביום 12.6.2019 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה (וזאת לפני שהמשיבה הגישה את תשובתה לבקשת האישור), במסגרתו התחייבה סונול, מבלי להודות בדבר, לבדוק ולעדכן במידת הצורך את רשימת התאמות הנגישות שכבר פורסמה על ידה באתר האינטרנט שלה ביחס לתחנות התדלוק המופעלות על ידה או על ידי ספרינט מוטורס בע"מ; לתת הטבה לאוכלוסיית האנשים עם מוגבלות אשר יתדלקו את רכבם באחת מתחנות התדלוק המופעלות על ידי ספרינט מוטורס בע"מ שבה קיימת חנות נוחות "סו-גוד" בדמות משקה קפה חם במתנה בשווי כולל של 100,000 ש"ח; ולפנות לעמותת נכי צה"ל על מנת לקבל את פרטיהם של חברי העמותה ולנסות לשלוח את ההטבה באמצעות קופונים דיגיטליים ישירות לטלפונים הניידים שלהם, זאת מהטעם שלא ניתן לפנות אל כלל חברי הקבוצה לאור הקושי באיתורם (סעיף 10 להסדר הפשרה).

המשיבה הסכימה להסדר הפשרה בכפוף לכך שהמבקש מוותר ויתור סופי ומוחלט על כל טענותיו בתביעה ובבקשת האישור כנגד המשיבה או מי מטעמה, ומסכים כי בית המשפט יסלק את בקשת האישור ויורה על דחיית התביעה. כמו כן, הסכים המבקש כי הסדר הפשרה יאושר על ידי בית המשפט בפסק דין חלוט, שיהווה מעשה בית-דין כלפי חברי הקבוצה המאושרת.

עוד הוסכם בין הצדדים כי בכפוף לאישור הסדר הפשרה תישא המשיבה בגמול למבקש בסך של 10,000 ש"ח וכן בשכר טרחת בא כוחו בגובה של 40,000 ש"ח (להלן: "הסדר הפשרה המקורי").

1. ביום 2.7.2019 קבע כב' השופט חסדאי, לאחר שעיין בהסדר הפשרה, כי על הצדדים למסור לבית המשפט מספר הבהרות בשורת סוגיות, לרבות לעניין היעדר מגבלת זמן על התחייבות סונול לפרסם את התאמות הנגישות באתר האינטרנט שלה; לעניין הגדרת הקבוצה; לעניין ההחלטה לפנות דווקא לעמותת נכי צה"ל; וכן לעניין ההפניות לחוק השוויון ותקנות השוויון.
2. ביום 22.7.2019 הוגשה התייחסות מטעם סונול בהסכמת המבקש. בעקבות התייחסות זו הורה כב' השופט חסדאי על ביצוע תיקונים נוספים בהסדר הפשרה, הורה על פרסום הסדר הפשרה וכן על העברתו לתגובת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה.
3. ביום 6.10.2019 הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן, הכולל התייחסות לכלל הוראות כב' השופט חסדאי, לרבות הסרת הפנייה לעמותת נכי צה"ל, הארכת משך תקופת ההטבה והוספת הבהרה כי התחייבויות סונול לבצע עדכונים לרשימת ההתאמות באתר האינטרנט איננה מוגבלת בזמן (להלן: "הסדר הפשרה המתוקן").
4. ביום 23.12.2019 הוגשה התייחסות מטעם ב"כ היועץ המשפטי ממשלה במסגרתה נמסר כי קיימת אי בהירות בנוסח הסדר הפשרה באשר לסעיפי הוויתור ומעשה בית-דין. במסגרת זו, המליצה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לשנות את נוסח סעיפים אלה כך שאלה ינוסחו כחלים אך ורק על עוולת אי הפרסום של התאמות הנגישות ולא על אי ביצוע התאמות נגישות עצמן. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הבהיר כי זולת תיקון אי בהירות זו, הודיעו הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים כי לא מצאו לנכון להביע עמדה ביחס לבקשה לאישור הסדר פשרה, לחיוב או לשלילה.
5. ביום 1.1.2020 הגיבו הצדדים לעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, וביקשו כי בית המשפט יבהיר במסגרת פסק דינו לאישור הסדר הפשרה כי מעשה בית-דין וסעיף הוויתור בו יחולו רק ביחס לסוגיה של אי פרסום הסדרי הנגישות באתר המרשתת של המשיבה ולא ביחס לכלל היבטי הנגישות הקיימים בהוראות הדין.

דיון והכרעה

1. לצורך בחינת הסדר הפשרה נדרש אני לבחון את שאלת סיכויי התביעה בהתחשב בעובדה שתשובת המשיבה לבקשת האישור לא הוגשה עובר להגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה. במסגרת זו אבחן האם הסדר הפשרה הוא לטובת חברי קבוצה על רבדיו. הדיון באמור ייעשה בשים לב ובהתייחס לכך שלא הוגשו התנגדויות ובשים לב לעובדה שבא כוח היועץ המשפטי לממשלה לא הביע עמדה ביחס לבקשה לאישור הסדר הפשרה, לחיוב או לשלילה, לבד מהתייחסותו לאי הבהירות הנוגעת לסעיפי הוויתור ומעשה בית-דין.

המסגרת הנורמטיבית

1. חוק תובענות ייצוגיות קובע כי הסדר פשרה בהליך ייצוגי מחייב את אישורו של בית המשפט, זאת נוכח האפשרות להיווצרות "בעיות נציג", שמקורן בחשש כי הסדר הפשרה מיטיב עם התובע הייצוגי, בא כוחו והנתבעת על חשבון חברי הקבוצה המיוצגת (ראו למשל רע"א 3832/17 לוין נ' פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ, פסקה 12 (4.7.2017) (להלן: "עניין לוין"); רע"א 1644/15 גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ, פסקאות 8-9 וההפניות שם (27.5.2015) (להלן: "עניין דור אלון"); ע"א 7094/09 ברוזובסקי הובלות בע"מ נ' איתוראן איתור ושליטה בע"מ, פסקה 9 (14.12.2010)).
2. המחוקק, אשר צפה בעיות אלה, התווה את המנגנון הקבוע בהוראות סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות המחייב את בית המשפט להימנע מאישור ההסדר "כחותמת גומי". תחת זאת קבע המחוקק כי על בית המשפט לבחון את הסדר הפשרה באופן מעמיק ויסודי עד שיגיע למסקנה כי ההסדר הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה (עניין לוין, פסקה 12; רע"א 8479/02 סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל, עמ' 3 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (15.12.2008)) וכלשון סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות:

"19(א). בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה [...] וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (ההדגשות שלי, ח.כ.).

לעניין זה, יפים הדברים שנאמרו בעניין דור אלון (ההדגשות שלי, ח.כ.):

"על מנת להתמודד עם חשש זה [החשש מפני בעיית הנציג שתוארה לעיל, ח.כ.] קבע המחוקק את ההסדר שבסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, אשר תכליתו 'למנוע קנוניה בין התובע המייצג את הקבוצה לבין הנתבע [...] על חשבון חברי הקבוצה בהליך הייצוגי' (עניין שבו), ולפיו האפשרות לסיים בפשרה את ההליכים בתובענה ייצוגית או בבקשה לאישורה מותנית בקבלת אישורו של בית המשפט, הנדרש טרם מתן האישור לבחון את הסכם הפשרה שגיבשו הצדדים ולהשתכנע כי הוא 'ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה' (סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות)". (שם, פסקה 9).

1. בדיקתו של בית המשפט איננה נעשית בחלל ריק אלא יכולה להיות מבוססת על עמדת חברי הקבוצה (הרשאים להגיש התנגדויות לביצועו) ועל עמדת גורמים שונים דוגמת היועץ המשפטי לממשלה. בנוסף, חברי הקבוצה רשאים לבקש מבית המשפט לפרוש מהסדר הפשרה ולנהל הליך נפרד, בהתאם לשיקול דעתם (סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות).
2. המחוקק הוסיף וקבע במפורש בהוראות סעיף 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות כי במקרה של בקשה לאישור הסדר פשרה על בית המשפט למנות בודק שיבחן את הסדר הפשרה אלא אם סבר, במקרים המתאימים לכך, כי אין צורך במינוי בודק וזאת מטעמים מיוחדים שירשמו.
3. נוסף על המנגנונים שתוארו לעיל שתכליתם לאפשר לבית המשפט לבדוק את הסדר הפשרה לעומקו, הטיל מחוקק על בית המשפט חובת הנמקה מוגברת בבואו לאשר (או לדחות) הסדר פשרה וכן התווה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול ובהם: הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה; התנגדויות שהוגשו וההכרעה בהן; השלב בו נמצא בהליך; חוות דעתו של הבודק; הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית מול יתרונות וחסרונות הסדר הפשרה; והעילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית-דין.

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה, את עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ואת התייחסות הצדדים לעמדה זו, מצאתי שהסדר הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי קיימות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, בכפוף לסייגים שעליהם אעמוד להלן.

בנוסף, מצאתי שמתן פיצוי על דרך של הטבה (שאיננה מוגבלת בסכום רכישה) בשווי של 100,000 ש"ח לציבור האנשים עם מוגבלויות משקף פשרה הוגנת וסבירה לאור השלב בו מצוי ההליך, ולאור הערכת סיכוני וסיכויי התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

1. בבחינת הסדר הפשרה במסגרת תובענה ייצוגית נדרש בית המשפט לבחון האם הוא משקף כראוי את הסיכויים והסיכונים בפניהם היו עומדים הצדדים לו היה מנוהל ההליך המשפטי עד תום. הערכה זו יש בה כדי להשפיע על סכום הפיצוי שייקבע במסגרת הסדר הפשרה, כאשר על סכום הפיצוי לשקף את האיזון שבין סיכויי ההליך וסיכוניו.

הסדר הפשרה גובש בשלב מוקדם של ההליך, עובר להגשת התשובה לבקשת האישור ולפני שבית משפט זה שמע את טענות הצדדים והוצגו בפניו ראיותיהם בשלב בקשת האישור. על כן, ישנו קושי מסוים להעריך את מלוא הסיכויים והסיכונים העומדים בפני הצדדים לו היה מתנהל ההליך במלואו. עם זאת, בבחינת הסיכויים והסיכונים, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, סבורני כי אילו היה ההליך מתנהל עד תום היה ניצב המבקש בפני מספר קשיים:

ראשית, קיים קושי מסוים בנוגע לטענת המבקש לעניין פרשנותה הראויה של תקנה 34 לתקנות השוויון לעניין החובה לפרסם את התאמות הנגישות שנעשו בסניפי המשיבה באתר האינטרנט שלה. כך, הוראות תקנות 34 מונות מספר אמצעים שונים שבאמצעותם יכול עוסק לפרסם את התאמות הנגישות בסניפיו, אך לשון התקנה איננה מחייבת כי יהיה מדובר באמצעים מצטברים אלא ייתכן שמדובר באפשרויות חלופיות או בכאלה שדי במילוי חלקן כדי לקיים את הוראות התקנה. עם זאת, בשלב מוקדם זה ולאור העובדה שטרם הוגשה תשובת סונול, אין בידי בית המשפט כל מידע באשר לשאלה האם סונול פרסמה את התאמות הנגישות בסניפיה בדרכים אחרות, אם לאו, ומה היא עמדתה לעניין פרשנותה הראויה של תקנה 34 לתקנות השוויון.

זאת ועוד, עיון בדו"ח הבדיקה שנערך על ידי מר יגאל מסיכה (נספח 9 לבקשת האישור) מעלה כי מדובר בדו"ח כללי שההתייחסות היחידה בו לתקנה 34 לתקנות השוויון נוגעת דווקא להכשרתם של בעלי תפקידים למתן שירות לבעלי מוגבלויות המתקשרים לברר על אודות הסדרי הנגישות הקיימים בבית העסק באמצעות הטלפון. מלבד זאת, כל שנמצא בדו"ח הבדיקה מעבר לאמור לעיל הוא ציטוט של לשון התקנה. בנוסף, לא נכללה בדו"ח כל התייחסות שהיא לעניינה של סונול, לאתר האינטרנט שלה או לדרכים בהן היא מפרסמת את התאמות הנגישות בסניפיה.

במצב דברים זה, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, סבורני כי המבקש היה נתקל בקושי מסוים להוכיח את עמדתו לעניין הפרשנות הראויה של תקנה 34.

שנית, קיים קושי בהגדרת הקבוצה בענייננו, ואף קיים קושי, כפי שעולה גם מהמנגנון שנקבע ליישום הסדר הפשרה, לאתר את חברי הקבוצה ולפנות אליהם במטרה להעניק להם את ההטבה שהוסכמה במסגרת הסדר הפשרה. כך, המבקש הציע הגדרה רחבה לקבוצה המיוצגת, הכוללת את מי שסובל ממגוון רחב של מוגבלויות, וזאת בשעה שהוא עצמו אדם נכה המוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי, אשר בשל נכותו נעזר בכיסא גלגלים צורך ניידות ומקבל בעבור נכות זו גמלת ניידות (סעיף 2 לתצהיר המבקש בבקשת האישור).

המגבלות מהן סובל אדם לקוי ראייה או לקוי שמיעה שונות מהמגבלות מהן סובל אדם עם מוגבלות בניידות דוגמת המבקש, ויש בשונות זו כדי להשפיע על האופן בו יש להביא לידיעתם של אותם אנשים עם מוגבלות את התאמות הנגישות בסניפיו של עוסק מסוים. כך למשל, עבור אדם עם מוגבלות בראייה פרסום באתר המרשתת של המשיבה עשוי להתברר כלא רלוונטי, וייתכן כי הוא זקוק דווקא למענה טלפוני. במצב דברים זה, אפשר שגודל הקבוצה קטן באופן משמעותי מגודל הקבוצה הנטענת על ידי המבקש.

שלישית, קיים קושי בחישוב הנזק בענייננו, לאור העובדה שלא ברור כיצד ניתן לכמת את הנזק שנגרם כתוצאה מהפגיעה הנטענת באוטונומיה, בייחוד לאור פסקי הדין שבהם הוכרה האפשרות להכיר בפגיעה באוטונומיה במקרים קיצוניים בלבד (והשוו ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (04.12.2011)). אמנם המבקש טען בעניין זה כי זכאותו לפיצוי היא בלא הוכחת נזק (בין היתר על מנת להתגבר על מכשול זה), אך אני סבור שגם טענה זו אינה חפה מקשיים.

אם כן, במידה שההליך היה מנוהל עד תומו, היה על הצדדים להתייחס לקשיים האמורים כמו גם לתמוך את עמדותיהם בחוות דעת מתאימות מטעמם. מכאן, יש בסיומו של ההליך בהסדר פשרה כדי לחסוך בזמן רב ובמשאבים רבים אשר היו מושקעים בהוכחת הנזק.

1. מעבר לאמור לעיל, בבחינת הסדר הפשרה ייחסתי משקל לכך שההסדר תוקן פעמיים בהתאם להוראות כב' השופט חסדאי, כי הוא כולל הטבה משמעותית לציבור האנשים עם מוגבלות, וכי הוא יעמוד בתוקפו במשך תקופה ארוכה ובפריסה ארצית באופן המגדיל את הסיכוי כי מספר רב של בעלי מוגבלויות ייהנו ממנו. עוד מצאתי לנכון לייחס משקל לעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה אשר לא הביע את עמדתו לחיוב או לשלילה ביחס להסדר המוצע (זולת בקשת ההבהרה אשר על אודותיה אעמוד בהמשך).
2. כמו כן, בהחלטתי ייחסתי משקל לכך שבמקרה שבו ההליך דנא היה מנוהל עד תום, אפשר שחברי הקבוצה היו זכאים לקבל פיצוי בעוד זמן רב. כך, בקשת האישור דנן הוגשה בחודש נובמבר 2018, לפני למעלה משנה, ונכון למועד זה טרם הוגשה תשובת המשיבה לבקשת האישור ולא התקיים כל דיון קדם משפט בעניין. במצב דברים זה, ניהול בקשת האישור יכול וימשך זמן רב, ולכלול הליכי ערעור שונים. כל זאת, מבלי לאמוד את משך הזמן אשר יכול היה להימשך הליך ניהול התביעה לגופה.

המסקנה המתקבלת מהאמור לעיל היא שבמידה שההליך ינוהל עד תום ייתכן שחברי הקבוצה יהיו זכאים לפיצוי בעוד מספר שנים. לפיכך, אין ספק שסיום ההליך בהסדר פשרה יוביל לייעול ההליך ויחסוך הן לצדדים והן לבית המשפט משאבים, עלויות וזמן רב.

1. לאור כל האמור לעיל, מצאתי את הסדר הפשרה כסביר, הוגן וראוי בנסיבות העניין.

אי מינוי בודק

1. מהוראות סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות עולה כי בבואו של בית המשפט לאשר הסדר פשרה הרי שמינוי בודק הוא הכלל ואילו אי מינוי בודק הוא החריג:

"19(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר" .

1. הצדדים טענו כי ענייננו הוא אחד מאותם מקרים הראויים ליפול בגדרו של החריג ממספר טעמים, ובהם הטענה כי מאחר שלא ניתן לאתר באופן פרטני את חברי הקבוצה ההטבה ניתנת באמצעות מנגנון פשוט שלא מחייב לבחון את גודל הקבוצה וסכום ההטבה המדויק; הטענה כי ההסדר אינו מתבסס על עניינים חשבונאיים מורכבים; בחינת הגינות ההסדר היא עניין משפטי; עלות מינויו של בודק אינה פרופורציונאלית להיקף התיק; ומינויו של בודק איננו יעיל בעבור חברי הקבוצה.
2. הסדר הפשרה נדון בפני בית משפט זה מספר פעמים. ראשית, בחן כב' השופט חסדאי את הסדר הפשרה המקורי פעמיים והורה לצדדים לבצע תיקונים שונים ולהבהיר שורת סוגיות אשר לא הובהרו כדי צרכן במסגרת הסדר הפשרה. שנית, הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן, אשר נבחן גם הוא על ידי כב' השופט חסדאי ורק לאחר מכן הורה כב' השופט חסדאי על פרסום ההסדר וכן על העברתו לב"כ היועץ המשפטי לממשלה.

בא כוח היועץ המשפטי לממשלה בחן גם הוא את ההסדר המתוקן ומסר כי זולת אי בהירות בכל הנוגע לסעיפי הוויתור ומעשה בית הדין בהסדר, הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים לא מצאו לנכון להביע עמדה ביחס לבקשה לאישור הסדר פשרה לחיוב או לשלילה.

יתר על כן, אני סבור שיש ממש בטענות הצדדים הנוגעות לכך שמינויו של בודק איננו יעיל עבור חברי הקבוצה לאור המנגנון הפשוט הקיים למימושו (ולאור התערבותו של בית המשפט בעיצוב מנגנון זה והשינויים שנערכו בו) והיקפו הכספי, כמו גם בטענה בדבר הקושי הבלתי מבוטל באיתור כלל חברי הקבוצה הנטענת.

1. לאור האמור לעיל, מצאתי שהסדר פשרה זה גובש הלכה למעשה בפיקוחו של בית המשפט, אשר בחן אותו לעומקו כאמור לעיל. בנסיבות אלה מצאתי כי התאיין החשש לפגיעה בחברי הקבוצה בשל הסדר הפשרה. זאת ועוד, סבורני כי בפני בית המשפט פרושה תשתית ראייתית ומשפטית משמעותית ורחבה מספיק, המאפשרת את הערכת הסיכונים והסיכויים בהליך (למרות שהסדר הפשרה גובש בשלב מוקדם מאד של ההליך) באופן המייתר את הצורך במינויו של בודק.
2. לאור כל האמור, יש להניח כי לא היה בחוות דעת הבודק כדי לשנות את מסקנתי בדבר סבירותו של הסדר הפשרה ואת עמדתי כי יש לאשרו.

שכר טרחת בא הכוח המייצג וגמול לתובע המייצג

1. הצדדים טענו במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה כי קביעת שכר טרחה לבא כוח המבקש על סך של 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין היא סבירה בנסיבות העניין, ובהמלצה זו נלקחו בחשבון היקף ההפרה הנטענת והמוכחשת ואורך תקופתה, התועלת שהביאה התובענה לקבוצת התובעים המיוצגים, חשיבותה הציבורית של התובענה והטרחה שטרחו המבקש ובא כוחו (פסקאות 23-24 לבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן).
2. לאחר שעניינתי בבקשת האישור, בבקשה לאישור הסדר הפשרה המקורי ובבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן, מצאתי כי בענייננו השיקולים הקבועים בהוראות חוק תובענות ייצוגיות מחייבים לדחות את המלצת הצדדים ולהורות על הפחתת שכר טרחת בא כוח המבקש.
3. ההלכה המנחה בנוגע לאופן קביעת שכר טרחת ב"כ מייצגים במסגרת הסדרי פשרה בהליכים ייצוגיים נקבעה בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט ס"ה(2) 681, 691-692 (2012) (להלן: "עניין רייכרט"), שם קבע בית המשפט העליון (הנשיא דאז גרוניס) כי:

"[...]אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן". (שם, פסקה 11; ההדגשות שלי, ח.כ.)

1. על פי שיטת האחוזים, שכר הטרחה נקבע כאחוז מסוים מתוך הסכום שנפסק לטובת הקבוצה בפסק הדין או שנקבע במסגרת הסדר פשרה, כך שאחוז שכר הטרחה מתוך הגמול לקבוצה ירד ככל שסכום הפשרה עולה. כך, נקבע כי שכר הטרחה יהיה בשיעור של 25% מהסכום שנגבה בפועל עד ל-5 מיליון ש"ח, 20% מהסכום שנגבה בפועל בין 5 ל-10 מיליון ש"ח ו-15% מהסכום שנגבה בפועל מעבר ל-10 מיליון ש"ח (שם, פסקה 16).

ודוק, בית המשפט ציין בעניין רייכרט כי מדובר בנסיבות מיוחדות של הליך מורכב אשר התנהל במשך זמן רב מאוד, במספר ערכאות עד תום, וכי התובענה נוהלה בצורה ראויה על ידי עורכי הדין המייצגים והתובע המייצג.

1. הפסיקה גם דנה לא אחת במנגנון הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות שמאפשר לבית משפט לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא הכוח המייצג – אשר מהווים תמריץ כלכלי שנועד לקדם את המטרה הציבורית שביסוד החוק. בית המשפט העליון עמד על דברים אלו ברע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ, פסקה מ"ד (6.9.2017) (להלן: "עניין שלמה תחבורה"):

"נדמה שאין חולק, וציינו זאת בפתח הדברים, כי עצם קיומו של תמריץ כלכלי של התובע המייצג או בא הכוח הוא אינהרנטי למנגנון התובענה הייצוגית, ולכן אינו מצביע לכשעצמו על פגם. כפי שמצוין בדברי ההסבר להצעת החוק, 'התובע המייצג ועורך הדין המייצג נוטלים אחריות לרכושם של אחרים והם עושים זאת על פי רוב בשל התמריץ הכלכלי הקיים בצד תובענות אלה'[...]. כדבריו של חבר הכנסת ר' חן בדיון במליאת הכנסת באישור חוק תובענות ייצוגיות מיום 1.3.06, 'התגמול לתובע המייצג ושכר הטרחה לעורך הדין הם הדלק שיניע או יחניק את התביעות האלה'. זוהי גם עמדת המלומדים[...]; וכך גם נקבע בשורה ארוכה של פסיקות של בית משפט זה, הן לפני חקיקת החוק [...] והן לאחריו[...]"

כמו כן הבהיר בית המשפט כי:

"אין רצון, כמובן, לסרס את התובענות הייצוגיות, אך גם לא להפוך אותן למכשיר לשכר טרחה וגמול כעיקר. כפי שציינו בראשית הדברים, נחזור ונדגיש כעת – התכלית העיקרית היא ציבורית, ואילו המניע הכלכלי הוא תמריץ בלבד לשם הגשמת תכלית זו. מכאן, כפי שציינתי בעניין פריניר, 'על בית המשפט בהחלטותיו להישמר שלא להחליף בין העיקר (האינטרס הציבורי) לטפל (האינטרס הממוני של התובעים האינדיבידואליים ובעיקר עורכי הדין)' [...]. אין להפוך את הקערה על פיה."

1. לצד דברים אלה, הכיר בית המשפט באפשרות להורות על הפחתת הגמול ושכר הטרחה שעליו המליצו הצדדים במסגרת בקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לשיקולים המנחים את בית המשפט בסעיפים 22-23 לחוק תובענות ייצוגיות. דברים ברוח זו נקבעו ב-רע"א 2362/08 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול, פסקה 7 (14.12.2011) שם דובר על קביעת שכר הטרחה במקרה של הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים במהלכו של הליך הערעור:

‏"[...] במסגרת ההחלטה הנוגעת לקביעת שכר טרחה וגמול לתובע בתובענה ייצוגית על בית המשפט לבחון מגוון שיקולים. כך, קובעים סעיפים 23-22 לחוק תובענות ייצוגיות כי יש להתחשב, בין השאר, בטרחה שטרח התובע הייצוגי ובא-כוחו ובסיכון שלקחו על עצמם בניהול התביעה; בתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה; ובחשיבות שבניהול התביעה הייצוגית. בפסיקה נקבע לעניין זה, כי על בית המשפט לשקול שיקולים הנוגעים לתמריצים להגשת התובענה הייצוגית ולרצון למנוע הגשת תביעות סרק. כך, שומה על בית המשפט לבחון האם התביעה הגשימה את האינטרסים של הקבוצה ושל הציבור בכללותו. כן עליו לבחון מהו היקף ההשקעה והסיכון בניהול התובענה מחד גיסא, ואת היחס בין הסעדים שנתבעו לבין אלו שאושרו מאידך גיסא. שיקול חשוב נוסף הינו השיקול הנוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. ברי, כי פסיקת שכר הטרחה הינה מנגנון חשוב באמצעותו ניתן ליצור תמריצים לניהול תובענות ייצוגיות בדרך יעילה והגונה. לבסוף, על בית המשפט ליתן דעתו לקיומו של יחס הולם בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. כך, יש להימנע מפסיקת שכר טרחה שיעקר את טובת ההנאה אשר אמורה לצמוח לקבוצה או יפחית ממנה באופן בלתי סביר."

1. בענייננו, שכר הטרחה אמנם איננו בא על חשבונם של חברי הקבוצה, אך הוא גבוה באופן משמעותי מאמת המידה שנקבעה בעניין רייכרט, ואיננו עומד ביחס הולם לתביעה הייצוגית בכללותה ולהיקף ההטבה שיקבלו חברי הקבוצה. כך, שכר הטרחה שווה ל-40% משווי ההטבה הניתנת לחברי הקבוצה, שיעור גבוה שאיננו עולה בקנה אחד עם מורכבות ההליך והתועלת (שאין להכחיש אותה, כפי שאבהיר להלן) לחברי הקבוצה.

כך, בחינת כתבי הטענות שהוגשו בהליך דנא וכן בחינת הסדר הפשרה המקורי והסדר הפשרה המתוקן מלמדת שההליך דנא איננו הליך מורכב כלל ועיקר, והשאלות המשפטיות בו הן פשוטות ומסתכמות לשאלה מרכזית אחת – האם הפרשנות הראויה של תקנה 34 לתקנות השוויון קובעת חובה לפרסם את התאמות הנגישות בכלל האמצעים המפורטים בתקנה או שמא מדובר באפשרויות חלופיות שדי במילוי חלק מהן על מנת לעמוד בהוראות התקנה. בנוסף, כפי שפירטתי לעיל, ההליך טומן בחובו קשיים בלתי מבוטלים הנוגעים להוכחת טענות המבקש, הגדרת הקבוצה המיוצגת, הוכחת עילות התביעה והוכחת הנזק. כמו כן, לא מצאתי כי המבקש נטל על עצמו סיכון רב בהגשת הבקשה דנא, בייחוד משום שהמבקש הגיש מספר בקשות זהות או דמות באופן ניכר כנגד חברות נוספות במשק הישראלי.

זאת ועוד, אינני יכול שלא ליחס משקל לכך שההליך דנא הוא אחד מבין עשרות של הליכים אשר אוחדו לדיון בפניי ושמעיון בהם לא ניתן שלא להתרשם כי מדובר בהליכים שהוגשו בדמות "העתק הדבק", לרבות חלקים אשר הועתקו באופן מלא מבקשות אחרות, אף ללא ביצוע חלק מהשינויים המחויבים. בנסיבות אלה, ניתן לתהות על תום ליבם של המבקש ובא כוחו ועל התנהלות בא כוחו אשר כבר זכתה לביקורת בית המשפט בהליכים אחרים (ת"צ (מחוזי מרכז) 24102-05-18 איל"ה (ארגון ישראלי לרווחת הנכה)‏ נ' אמות השקעות בע"מ (10.4.2019).

1. עם זאת, לא נעלמה מעיני העובדה כי בעקבות הגשת בקשת האישור תיקנה המשיבה את אתר האינטרנט שלה ופרסמה בו את התאמות הנגישות בחנויות הנוחות שלה, באופן אשר יש בו להביא לתועלת מסוימת עבור חברי הקבוצה. בנוסף, בהתחייבות הבלתי מוגבלת בזמן של המשיבה להמשיך ולעדכן את הפרטים על הסדרי הנגישות בחנויות הנוחות שלה יש להביא תועלת לחברי הקבוצה גם בעתיד. זאת ועוד, חברי הקבוצה יזכו עם אישורו של הסדר הפשרה לפיצוי בדמות ההטבה אותה תיתן המשיבה לחברי הקבוצה. דברים אלה מלמדים כי מדובר בהליך ראוי, אשר הביא תועלת קונקרטית לחברי הקבוצה.
2. בנסיבות אלה, מצאתי ששכר הטרחה הראוי לבא כוח המבקש הוא 30,000 ש"ח, ואילו הגמול הראוי למבקש הוא 5,000 ש"ח.

סוף דבר

1. לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה, ולאור כל הטעמים שפורטו לעיל, מצאתי את הסדר הפשרה סביר, הוגן וראוי ועל כן הגעתי למסקנה כי יש לאשרו על כל רכיביו וחלקיו, למעט לעניין המלצת הצדדים על הגמול ושכר הטרחה למבקש ובא כוחו, וזאת תוך תיקון סעיפי הוויתור ומעשה בית הדין באופן הבא:
2. פרק ו' להסדר הפשרה (שצורף כנספח 1 לבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן) ינוסח מחדש כך:

"בכפוף לאישורו וביצועו של הסכם הפשרה המתוקן, מוותרים המבקש וקבוצת התובעים המאושרת, כלפי המשיבה ו/או נושאי המשרה ו/או כל תאגיד המחזיק בה ו/או כל תאגיד המוחזק על ידה, לרבות נושאי המשרה בהם ועובדיהם, באופן סופי מלא ומוחלט על כל טענה ו/או דרישה ו/או עילה הנובעים ו/או הכרוכים עם איזו מהטענות ו/או הדרישות הכלולות בתובענה ובבקשת האישור ו/או נובעים מן המסכת העובדתית או מן הנסיבות מושא התובענה ו/או הבקשה לאישור ביחס לאי פרסום הסדרי הנגישות הקבועים בתחנות התדלוק וחנויות הנוחות המופעלות על ידי סונול, מבלי שיהא בכך כדי להוות ויתור לעניין טענות בדבר אי ביצוע התאמות הנגישות עצמן".

1. פרק ז' להסדר הפשרה ינוסח מחדש כך:

"מבלי לגרוע מן האמור בפרק ו' לעיל, ובכפוף להתקיימותם של כל התנאים בהסכם הפשרה המתוקן, יהווה פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה המתוקן מעשה בית-דין כפי -קבוצת התובעים המאושרת בקשר עם כל הטענות והסעדים הנזכרים בתובענה ובבקשה לאישור ו/או הנתבעים מהן. זאת, בין היתר, בנוגע לעילות הבאות, בכל הנוגע לתחנות התדלוק וחנויות הנוחות של סונול:

1. הפרת סעיפים 19א,19ב, 19יא(ב) לחוק השוויון ותקנה 34 לתקנות השוויון בכל הנוגע לפרסום התאמות הנגישות ביחס לאי פרסום הסדרי הנגישות הקבועים בתחנות התדלוק וחנויות הנוחות המופעלות על ידי סונול, מבלי שיהא בכך כדי להוות מעשה בית-דין לעניין טענות בדבר אי ביצוע התאמות הנגישות עצמן;
2. עוולת הרשלנות כהגדרתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];
3. הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש];
4. פגיעה בזכות לכבוד ובאוטונומיה;
5. פיצויים או השבה בגין אילו מהעילות כאמור;
6. כל עילה אחרת הכלולה בבקשה לאישור או בתובענה או בכתבי הטענות שהוגשו על ידי המבקש במסגרת ההליך או המשתמעת ממנה ביחס לאי פרסום הסדרי הנגישות הקבועים בתחנות התדלוק וחנויות הנוחות המופעלות על ידי סונול, מבלי שיהא בכך כדי להוות מעשה בית-דין לעניין טענות בדבר אי ביצוע התאמות הנגישות עצמן."
7. הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא כאמור: "כל האנשים עם מוגבלויות, הזקוקים להתאמות נגישות לצורך שימוש בשירותיה של סונול, אשר ביקשו להשתמש בשירותיה, ואשר נכנסו לאתר האינטרנט שלה לצורך בדיקת התאמות הנגישות ברשת תחנות התדלוק וחנויות הנוחות שלה, בתקופה שמיום 1.7.2014 ועד למועד אישור ההסכם כפסק הדין".
8. אני מורה למשיבה על פרסום הודעה לציבור בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בשני עיתונים יומיים בשפה העברית בעלי תפוצה רחבה, כאשר המשיבה היא שתישא בעלות פרסום המודעה. ההודעה תובא לאישור בית המשפט לפני פרסומה.
9. המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 5,000 ש"ח ולבא כוחו שכר טרחה על סך של 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ כנגד הוצאת חשבונית מס כחוק, וזאת בשני חלקים, בהתאם לקבוע בסעיף 23 לבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן.
10. הצדדים יעדכנו את בית המשפט על שלבי ביצוע הפשרה כפי שהם פורטו בהסדר הפשרה.
11. תזכורת פנימית ליום 16.3.2020.

ניתנה היום, י"ז טבת תש"פ, 14 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.