בפני בקשת הנתבע בעניין תשלומי איזון.

1. בהחלטה מיום 12.2.20 ניתנה אפשרות לנתבע להגיש בקשה בדבר גובה תשלומי האיזון המגיעים לו, לאור קביעת השמאי מטעם בית המשפט בהקשר זה.
2. הנתבע לא הגיש בקשה אלא התייחסות להחלטה. בהחלטה מיום 6.3.20 קבעתי כי אראה בעמדת הנתבע שהוגשה כבקשה. התובע הגיב לבקשת הנתבע. הנתבע השיב לתגובת התובע.
3. הנתבע העלה בבקשתו ובתשובתו לתגובת התובע מספר עניינים, אשר אינם רלוונטיים לצורך הכרעה בזכות שניתנה לו להגיש בקשה ספציפית כאמור. אסביר.
4. בהחלטה מיום 12.2.20 עמדתי על הרקע לעניין גובה תשלום תשלומי האיזון, ואין מנוס מלשוב ולציין את עיקרי הדברים שכן אלו רלבנטיים להחלטה זו.
5. בהחלטה מיום 26.6.17 נדונה מחלוקת בין הצדדים הנוגעת לתשריטים מסוימים. בהחלטה זו הוזכרה ההוראה בסעיף 22 לפסק הדין מיום 6.9.15 (להלן – פסק הדין), לפיה נקבע כי יירשם בית משותף על פי תשריט שצורף לחוו"ד מומחה בית המשפט פורת (להלן – תשריט פורת).

בהחלטה זו נקבע כי התשריט שאליו כיוון פסק הדין הינו תשריט פורת ולא תשריט שהמציא הנתבע לתיק שהוכן על ידי השמאית סגל או מי מטעמה (להלן – תשריט סגל).

עוד נקבע בהחלטה זו כי כונסת הנכסים שמונתה לשם רישום בית משותף תזמין תשריט לצרכי רישום על סמך מצב קיים, שכן האחרונה ציינה כי לא ניתן לרשום בית משותף על סמך תשריט פורת, שאינו תואם את המצב הקיים בבניין.

כן נקבע בהחלטה האמורה כי אם מי מהצדדים יסבור כי בשל התשריט שיוכן יש צורך בתשלומי איזון מעבר לאלו שנקבעו בפסק הדין, יהא רשאי לפנות בבקשה בעניין, מבלי שהדבר יעכב את הרישום (סעיף 10). בהתאם, הוזמן ונערך תשריט מודד ע"י המודד איזובצקי (להלן – תשריט איזובצקי).

1. לאחר מכן, מונה כשמאי מטעם בית משפט מר חיים מסילתי, שקבע בין היתר כי קיים פער של כ - 30 מ"ר בקומת הקרקע בבניין, בהתייחס לשוני בין התשריט שנערך לבקשת כונסת הנכסים (תשריט איזובצקי) לבין התשריט שעל סמכו ניתן פסק הדין, תשריט פורת, ועל בסיסו נקבע תשלום איזון מסוים (37,000 ש"ח).

כן התייחס השמאי מסילתי לשווי 30 מ"ר אלה וקבע שווי בסך 840,000 ₪ (ראה מכתבו מיום 27.1.20).

1. התובע הגיש הודעה לפיה הוא זה ש"נהנה" ממטרים עודפים אלה ביחס לשני התשריטים הנ"ל, פורת מול איזובצקי, ולכן ביקש להבהיר כי הוא זה שחב בתשלום איזון בהתאם להערכת השמאי כאמור – לנתבע.
2. כן ציינתי בהחלטה מיום 12.2.20 כי:

"הטענה היחידה הרלבנטית לענייננו מופיעה בסעיף 7 לתגובה, לפיה הנתבע לא מסכים עם הערכת השמאי מסילתי כי אותם 30 מ"ר שווים 840,000 ₪. דא עקא, הנתבע לא הגיש בקשה לקבוע תשלום איזון נוסף, בהתאם לסעיף 10 לפסק הדין הנ"ל (ומאז חלפו כמעט 4 שנים תמימות). הנתבע לא הגיש כל בקשה בענין גם לאחר הגשת חוו"ד השמאי מסילתי, למרות זו הוגשה לפני כחצי שנה" (סעיף 4 להחלטה).

1. עוד נקבע בהחלטה מיום 12.2.20 כי לפנים משורת הדין, ניתנה לנתבע הזדמנות אחרונה להגיש בקשה בדבר גובה תשלומי האיזון המגיעים לו בשל אותם 30 מ"ר - ואך ורק בענין זה, אחרת יראו את תשלומי האיזון המגיעים לנתבע מהתובע כקצובים לסך 840,000 ₪, ללא צורך בהחלטה נוספת, בהתאם לקביעת השמאי מסילתי.
2. כאמור, הנתבע חרג מהזכות שניתנה לו להתייחס לגובה תשלומי האיזון בגין 30 מ"ר וטען טענות שונות בעניינים שכבר הוכרעו, ולא פעם אחת. דין טענותיו להידחות.
3. הנתבע מעלה פעם נוספת (ולא בפעם הראשונה – ראו החלטה מפורטת מיום 2.2.20) טענות ערעוריות כאשר הוא מבסס את טענותיו, חזור ושוב, על תשריט סגל, למרות שנקבע בהחלטות קודמות, לרבות זאת מיום 26.6.17, כי תשריט זה איננו רלוונטי (ראו גם החלטות מיום 22.2.18 ו – 12.4.18).

לכן, אין מקום להתייחס לטענותיו בכל הקשור לתשריט סגל והשוואתו לתשריט איזובצקי.

1. בדיון מיום 11.2.19 נתבקש השמאי מסילתי להתייחס להפרש של 30 מ"ר בין תשריט פורת לתשריט איזובצקי וכאמור, ביום 27.1.20 הגיש הודעה לפיה יש לשלם תשלום איזון בגין שטח זה בסך 840,000 ₪ וזאת כפי שפורט בעמוד 33 לחוות דעתו.
2. הטענות היחידות שבפי הנתבע בבקשה שהגיש המתייחסות להפרש זה ביחס לתשריט פורת מופיעה בסעיף 7 לעמדתו, בו טען כי יש לקבוע את שווי ההפרש תוך בחינת כל ההיבטים השמאיים הרלבנטיים, לרבות מבנה החנות המצויה בקומת הקרקע שממנה נגרע שטח שמצוי בחזית ולא להסתפק בחישוב הפרש מתמטי בלבד.

כן טען כי לא ייתכן כי שווי למ"ר נותר בעינו במשך שנים מאז עריכת חוות הדעת של השמאית סגל שעליה הסתמך המומחה פורת.

1. יש לדחות טענות אלה.

ראשית, הנתבע לא הגיש כל חוות דעת שמאית חולקת. שנית, הפסיקה קובעת כי ככלל יאמץ בית המשפט את חוות דעת המומחה מטעמו בהעדר טעמים כבדי משקל מדוע לא לעשות כן (ע"א 3134/02 עירית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח 1992 בע"מ (21.7.03)).

מומחה בית המשפט קבע שווי למ"ר שלא נסתר וכן קבע כי שווי הפרש השטח הינו 840,000 ₪. לא הוצג בפניי כל טעם כבד משקל לסטות מקביעה זו, בעיקר בהעדר חוות דעת שמאית סותרת.

שנית, דווקא השמאות שהגיש הנתבע מטעם השמאית סגל, נוקבת בשווי למ"ר נמוך מהשווי שנקבע השמאי מסילתי. האחרון קבע שווי של 28,000 ₪ למ"ר עורפי (840,000 ₪ לחלק ל-30 מ"ר). עיון בחוות דעת השמאית סגל מלמד כי זו נקבה בשווי של 20,000 ₪ למ"ר. שווי 1 מ"ר חזיתי נשום על ידה ב - 40,000 ש"ח ומ"ר עורפי לפי מקדם 0.5, כלומר מחצית (ראו העמודים הרלבנטיים שצורפו כנספח ג' לתשובת התובע לבקשה).

כלומר, דווקא לפי חוות דעת שמאית מטעם הנתבע, מיום 2.11.17, תשלום האיזון המגיע לו בגין 30 מ"ר הינו 600,000 ₪ בלבד.

1. בתשובתו לתגובת התובע, העלה הנתבע טענה נוספת ולפיה בהודעת השמאי מסילתי מיום 27.1.20 ציין האחרון כי טבלת האיזונים בבניין כולו צריכה להביא בחשבון את השטח של 30 מ"ר כאמור תוך שמירת האיזון בחלוקת לבעלי הזכויות כך שלכל בעל זכויות יוקצה חלק בנכס לפי שוויו היחסי. הנתבע מבקש ללמוד מאמירה זו כי יש לבצע עתה איזון נוסף ביחס לבנין כולו.

יש לדחות טענה זו משני טעמים. ראשית, לא בא זכרה של טענה זו בבקשה אלא בתשובה לתגובה.

שנית, אף לגוף הענין, בפסק הדין נקבעו כבר הוכרעה סוגיית תשלומי איזון בסך 37,000 ₪ לאחר שחולקו היחידות שבבניין בין הצדדים ובהתאם לתשריט פורת. הנתבע לא השיג על פסק הדין. השינוי היחיד ביחס לפסק הדין נגרם כתוצאה מהכנת תשריט חדש, תשריט איזובצקי, וכאמור ההפרש במ"ר בין התשריטים הינו 30 מ"ר ששוויו 840,000 ₪ לטובת התובע. כיוון שכך, אין כל מקום "לפתוח" את חישוב תשלומי האיזון אלא בזיקה להפרש זה בלבד.

שלישית, השמאי מסילתי לא כתב בהודעתו האמורה כי יש טעם שמאי לבצע חישוב מחדש של תשלומי האיזון בבניין כולו אלא רק חזר על הכלל הברור מאליו לפיו יש לחלק את היחידות בבניין לפי שווי יחסי של בעלי הזכויות, דבר שכבר נעשה בפסק הדין.

1. סוף דבר, בקשת הנתבע נדחית. בהתאם, נקבע כי תשלום האיזון המגיע לנתבע מאת התובע בהתאם לאמור הינו 840,000 ש"ח. סכום זה יובא בחשבון בהתחשבנות בין הצדדים בהמשך.
2. הנתבע ישלם לתובע את הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.