בפני בקשה לפסיקת שכר טרחת כונסת הנכסים בגין רישום הבית המשותף.

רקע כללי וטענות הצדדים

1. בשנת 2016 מונתה עו"ד עדה פרנקל ככונסת נכסים לרישום בית משותף במסגרת ההליך שבפניי, תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין. עו"ד פרנקל החליפה את עו"ד גלוסקה ששימש בתפקיד זמן קצר. אציין כי התובע החזיק ב-75% מהזכויות והנתבע ב-25%.

בהמשך, מונה עימה עו"ד נמרוד ורדי לשם מכירת שתי יחידות שבבניין (דירות 8-9). דירה 8 נמכרה וכבר נפסק שכר כונסי הנכסים בגין מכירתה. דירה 9 נמכרה בהתאם להחלטה שניתנה לפני מספר שבועות וטרם נפסק שכ"ט כונסי הנכסים.

למעשה, בעצם רישום הבית המשותף, כמו גם מכירת שתי הדירות שהוצאו למכירה לכל המרבה במחיר, הושלם הליך פירוק השיתוף ביחס למקרקעין מושא התובענה.

1. בבקשה ציינה כונסת הנכסים את פעולותיה בכל הקשור לרישום הבית המשותף. כך, בין היתר, ציינה את הקשיים הרבים שעמדו לפתחה, הן בשל מורכבות ביצוע הרישום בנסיבות שפורטו, והן בשל הפרעות רבות ותוקפניות שנעשו מטעם הנתבע, אשר מנעו התקדמות ברישום והצריכו עבודה מרובה.

כונסת הנכסים פירטה את ההליכים הנוספים בהם הייתה מעורבת בטיפול הרישום, וזאת בעקבות פניית הנתבע לערכאות ורשויות שונות, ביניהם רשות המיסים, תלונות רבות שהגיש למוסדות שונים על תפקודה ועוד.

עוד ציינה כי בעת המינוי לא ידעה עד כמה יהיה מורכב העניין וכמה מכשולים יונחו בפניה. ביחס לפסיקת שכר טרחתה ציינה כי הבית המשותף נרשם, תוך ניסוח תקנון שיצר תוספת ערך כלכלית לבעלים.

כונסת הנכסים ביקשה לפסוק שכר טרחתה בסך 70,000 ₪, בצירוף מע"מ, לכל יחידת רישום (9 יחידות), ובסך הכול 630,000 ₪ ומע"מ.

1. הנתבע השיב לבקשת כונסת הנכסים. בין היתר טען כי בקשת כונסת הנכסים אינה מפורטת, אינה כוללת דו"ח כספי וללא פירוט שעות. כן התייחס הנתבע להחלטות שניתנו בעניין שכרה של כונסת הנכסים, העובדה שכבר שולמו לה כספים על חשבון שכר הטרחה, כולל הוצאות שנפסקו לטובתה בהתאם להחלטות שונות. כן התייחס לעניינים שונים נוספים שאינם רלבנטיים להכרעה בעניין שכה"ט. אציין כי הנתבע הגיש תגובה נוספת נוכח עמדת התובע שטען יש להשית עליו את חלק הארי של הסכום שייפסק.
2. התובע השיב אף הוא לבקשה. בין היתר ציין כי שכר הטרחה המבוקש אינו עומד ביחס סביר לטיב ההליך, רישום בית משותף ותקנון, ולמרות שהשקעת כונסת הנכסים חרגה מההיקף המקובל, הרי שהדבר לא מצדיק פסיקת שכר כפי שדרשה.

כן ציין כי כונסת הנכסים לא הציגה פירוט שעות עבודה ואף לא ציינה באופן כללי כמה שעות עבודה הושקעו על ידה. עוד הוסיף כי עד כה כבר שילם לכונסת הנכסים שכר טרחה בשיעור 67,542 ₪ (כולל מע"מ), ויש להפחית סכום זה מהסך שייפסק. כן הוסיף כי עד שלהי שנת 2019 שולמו לכונסת כספים לפי דרישתה, בהתאם לחשבונות ששלחה המבוססים על שעות עבודה, ולכן יש לפסוק לה רק עבור השנתיים האחרונות באופן יחסי. ביחס לאופן החלוקה של שכר הטרחה בינו לבין הנתבע, ביקש התובע כי שכה"ט יושת ברובו על הנתבע, בשל קשיים רבים שהערים הנתבע על עבודת כונסת הנכסים.

1. הצדדים כולם הפנו לפסיקה הנוגעת בדבר, ואליה אתייחס להלן.
2. כונסת הנכסים השיבה לתגובות. בין היתר ציינה כי היא מבינה שעשתה טעות עת לא ניהלה רישום מסודר בדבר שעות העבודה (סעיף 2), אך ציינה כי נכון וטוב שלא נקבע שכר טרחה כולל מראש לצורך הרישום, שכן לאיש מהצדדים לא הייתה ידיעה לגבי התמשכות ההליכים הצפויה.

כן בתשובתה השיבה כונסת הכנסים לטענת הצדדים כי כבר שולמו לה כספים על חשבון שכר הטרחה. כך פירטה כי הנתבע שילם עד כה 28,787 ₪ והתובע 55,562 ₪. בנוסף ציינה סכומים שהנתבע שילם עבור הוצאות שנפסקו כנגדו.

דיון והכרעה

1. ביום 27.10.16 הודיעה כונסת הנכסים כי היא נותנת את הסכמתה לשמש בתפקיד. בנוסף, בסעיף 5 להודעתה ביקשה כי בית המשפט יקבע את שכרה בהתאם לשעות עבודה שיושקעו וירשמו על ידה, ובתעריף של 700 ₪ בצירוף מע"מ לשעת עבודה.

על הודעתה ובקשתה זאת ניתנה החלטה בהאי לישנה:

"ההסכמה נרשמה בתודה. אשר לשכה"ט, בכל הקשור לפעולות גישור, כמפורט בהחלטה, השכר מאושר.

בנוגע להליך הרישום, מבוקש מהכונסת להציע שכר כולל. המזכירות תעביר ההחלטה לכונסת ולצדדים".

1. חרף ההחלטה דלעיל, כונסת הנכסים לא הגישה כל הודעה נוספת בעניין, והסוגיה נותרה "פתוחה" מבלי שמי מהצדדים טרח לעדכן את בית המשפט בעניין.
2. מאז מינויה שלחה כונסת הנכסים לצדים ארבעה חשבונות שכ"ט המבוססים על תחשיב שעתי: בתאריכים 7.5.17 (4,900 ₪ לכל צד), 6.11.17 (10,500 ₪ כל צד), 1.7.18 (שכ"ט בסך כולל של 27,300 ₪ שחולק באופן יחסי לשיעור הבעלות) וביום 13.11.19 (שכ"ט בסך 26,250 ₪ ששולם ביחס לשיעור הבעלות).

בסך הכל שולם לכונסת שכ"ט עד למועד דרישת התשלום האחרונה ב-11/19 סך 84,350 ₪ כולל מע"מ, אם כי לא כולל הוצאות, לרבות הוצאות משפט שנפסקו מספר פעמים לזכות הכונסת.

1. בהעדר דוח שעתי ונוכח הנסיבות, עליי לפסוק שכר בשיעור הנראה כצודק ונכון, על דרך האומדנה, דבר שהיה נמנע ככל שכונסת הנכסים הייתה פועלת בהתאם להחלטה האמורה.

איני בא להטיל דופי בכונסת הנכסים, אך הדבר צריך להיאמר, שכן במקרה מעין זה רצוי היה לקבוע את שכר הטרחה מראש, ועל כל פנים לקבוע כללים קבועים מראש לקציבתו.

1. פסיקת שכר טרחה בהליך של רישום בית משותף:

בע"א (מחוזי י-ם) 1755-01-14 עזבון המנוח משה חי בראשי ז"ל נ' פלדמן (26.11.14) נערך דיון ביחס לקביעת שכר טרחה של כונס נכסים, כאשר שכר הטרחה לא נקבע מראש, לא בדרך של שעות עבודה ולא בדרך של אחוזים. באותו ענין מונה כונס הנכסים לתפקידו בשנת 2007 ושימוש בו כשבע שנים, כאשר הבית המשותף כלל ארבע יחידות דיור. בית המשפט ציין כי הכונס ביצע פעולות רבות מעבר לתפקידו לרישום הבית (ראו למשל סעיף 137). לאחר שבית המשפט סקר את כלל נסיבות העניין, קבע כי לא היה מקום לפסוק את שכר הטרחה על פי אחוזים מתוך ערך הנכס, ובין היתר כי: "...יש לראות את פעילותו של כונס הנכסים כפעילות משולבת של רישום בית משותף, כולל הכנת המסמכים (תשריטים וכדו') הסדרת תשלומי האיזון ותיאום בין עורכי הדין, כולל בקשות לבית משפט למתן הוראות וכולל הופעות בבית משפט..." (פסקה 153).

במקרה הנ"ל נפסק שכ"ט בסך 60,000 ₪, בבית משותף הכולל ארבע יחידות דיור, במקום 7% מערך הנכס כפי שנקבע בערכאה הדיונית (כ– 160,000 ₪).

לענייננו חשובה קביעתו של בית המשפט המחוזי כי:

"לא נותר, איפוא, אלא להפעיל את שיקולי השכל הישר, ניסיון החיים ואיזון שבין השקעת העבודה, התועלת הכלכלית שנגרמה לצדדים והתוצאה החיובית של רישום הנכס כבית משותף, ולפסוק סכום גלובלי, שיהלום את נתוני תיק זה..." (פסקה 160).

1. כונסת הנכסים הפנתה לשני פסקי דין אשר לשיטתה ניתן ללמוד מהם מהו שיעור שכר טרחתה. לטעמי אין הדבר כן.

ביחס לת.א. (מחוזי ת"א) 1026-09-10 חג'בי נ' ברוש (4.11.20), בו נפסק לכונס הנכסים שכר של 70,000 ₪ לכל יחידה, כאשר דובר ב-18 קוטג'ים: מקרה זה אינו דומה כלל למקרה שלפניי, שכן שם היה מדובר ביחידות שלא נרשמו כבית משותף עשרות שנים, והיה צורך בביצוע רישום תוך שרשור זכויות וכן פתרון למניעות נוספת שהקשתה על השלמת הרישום. הדבר עולה גם מהדו"ח המסכם המפורט אשר השתרע על 35 עמודים ו-277 סעיפים, בו פירט כונס הנכסים את הקשיים העצומים עליהם היה צריך להתגבר ואת פעולותיו האינטנסיביות לשם קידום הרישום, במשך כעשור שנים.

ראוי להביא את דברי בית המשפט באותו מקרה:

"עסקינן בפעולות רבות, חלקן מורכבות, אשר אליהן נדרש כונס הנכסים כדי שניתן יהיה להגיע לתוצאה של רישום בשתי החלקות של הבית המשותף. פעולות אלו, על מורכבותן, מתוארות בדו"חות כונס הנכסים אשר הוגשו מדי פעם לבית המשפט. מדו"חות אלו ומהדיונים שהתקיימו בבית המשפט, למדתי על מורכבותן של פעולות אלו ועל הקשיים אשר עמדו בפני כונס הנכסים, אשר נדרש מדי פעם לסיועו של בית המשפט על מנת להתגבר על קשיים אלו. מדובר בקשיים אובייקטיביים הקשורים לרשויות השונות אשר העמידו תנאים מסוימים ודרישות מסוימות כתנאי להתקדמות בהליכי הרישום, ובקשיים סובייקטיביים אשר נבעו מאי שיתוף פעולה מלא ובזמן של בעלי הזכויות במקרקעין ובעלי הזכויות ביחידות הדיור ומהצורך לטפל בנושאים פרטניים ויחודיים  של בעלי זכויות שללא הסדרתם לא היה מתאפשר רישום הבית המשותף. חלקם אף דרש את התערבותו של בית המשפט. אסכם ואומר, התארכות ההליכים לרישום הבית המשותף אינם קשורים לעבודתו של כונס הנכסים. נהפוך הוא, אלמלא עבודת כונס הנכסים כמתואר בדו"ח המסכם לא היתה מתקבלת התוצאה שהושגה – רישום בית משותף. מה שלא הצליחו התובעים לעשות במשך 26 שנים, הצליח לעשות כונס הנכסים...כדי להגיע לתוצאה זו, הוא גם נאלץ לטפל בנושאים שמעבר לתפקיד שהוטל עליו, נושאים פרטניים ויחודיים של בעלי זכויות במקרקעין, שללא הסדרתם לא היה מתאפשר רישום הבית המשותף. לנושאים אלו נדרש לא אחת בית המשפט." (ההדגשות במקור).

ביחס לה"פ (מחוזי ת"א) 50614-11-16 בויאר נ' ברקת השקעות וחניונים בע"מ (22.7.19): במקרה זה נפסק שכ"ט בסך 600,000 ₪. שווי הנכס היה כ-33 מליון ₪, כפליים לערך משווי הנכס בענייננו. גם ממקרה זה לא ניתן לגזור לענייננו. כונסי הנכסים שם מונו לתפקיד בשנת 2004, נשאו בתפקיד כ-16 שנים, לא פחות. כעולה מההחלטה תפקידם ופעולותיהם חרגו מהסביר באופן משמעותי (ראו למשל סעיפים 38-39). לא פורט גם בכמה יחידות מדובר.

1. סופו של דבר, כל מקרה ונסיבותיו. אומדן השכר המגיע לבעל התפקיד צריך להיגזר מהנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה, וכך אעשה.

בבואי לפסוק את שכרה של כונסת הנכסים, כאשר שכרה לא נקבע מראש, הבאתי בחשבון את היקף עבודתה, מקצועיותה, ההשקעה והמאמץ מצידה.

כמו כן הבאתי בחשבון את כלל הנסיבות, לרבות מספר יחידות הדיור, תשע במספר, עריכת תקנון, השתתפות במספר דיונים, פעולותיה מול רשויות שונות, הקשיים שבדרך, משך העבודה שאינו מבוטל והתועלת הכלכלית שצמחה לצדדים.

ועוד הבאתי בחשבון נתון חשוב: לפי חשבונות שכ"ט ששלחה לצדדים הכונסת עצמה, מבוססי השעות, בשלוש השנים הראשונות לפעילותה, מתוך כחמש שנים, שכרה הסתכם בכ-84,000 ₪.

1. לאחר שקילת כלל הנסיבות הרלבנטיות, מצאתי כי יש להעמיד את שכרה של כונסת הנכסים על סכום גלובלי של 150,000 ₪ בצירוף מע"מ, דהיינו 175,500 ₪. זאת, בהפחתת שכה"ט, להבדיל מהוצאות, ששילמו הצדדים לכונסת עד כה.

בהתאם לדיווח המעודכן אותו פירטה בתגובתה כונסת הנכסים, הרי שהצדדים שילמו לה, על חשבון שכר טרחתה, ובהתאם לדרישתה לפי שעות עבודה, סך כולל של 84,350 (כולל מע"מ).

סכום זה מופחת איפוא מהסכום שנפסק כאמור, באופן שהיתרה לתשלום הינה 91,150 ₪ כולל מע"מ.

1. אשר להוצאות שנפסקו לטובת כונסת הנכסים ולחובת הנתבע, הרי שאין להפחיתן משכרה, שכן ההוצאות נפסקו בשל בקשות שהגיש הנתבע ונדחו או בשל בקשות שהתנגד להן ללא הצדקה.
2. ביחס למחלוקת בין התובע לנתבע בשאלה מי יישא בשכר כונסת הנכסים: לטעמי צודק הנתבע כי הצדדים צריכים לשאת בשכר טרחת כונסת הנכסים ביחס לחלקם במקרקעין (75% התובע ו – 25% הנתבע), שכן שניהם נהנו מרישום הבית המשותף, כפי חלקם במקרקעין.

אשר לטענת התובע כי התנהגות הנתבע גרמה להערמת קשיים ועיכוב בהליך הרישום, הרי שעל כך שילם הנתבע בהוצאות שנפסקו כנגדו, בנפרד, ולא פעם אחת.

1. סופו של דבר, יתרת שכר כונסת הנכסים נקצב לסך 91,150 ₪ כולל מע"מ. התובע ישלם 75% מסכום זה והנתבע את היתרה.

ניתנה היום, י' טבת תשפ"ב, 14 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.