לפני בקשה להורות לתובע לשלם את חובותיו לנתבע.

1. עניינו של ההליך כאן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המצויים ברחוב המלך ג'ורג' 32 תל אביב (גוש 6904 חלקה 86), שעליהם בנוי בניין (להלן – המקרקעין). הבעלות במקרקעין משותפת (מושע), כאשר 75% מהמקרקעין בבעלות התובע (המשיב כאן) ויתרת 25% בבעלות הנתבע (המבקש כאן).
2. מדובר בבניין בן שלוש קומות שבהן תשע יחידות. ביום 6.9.15 ניתן פסק דין לפיו ניתן צו לפירוק השיתוף במקרקעין על דרך רישום בית משותף (להלן – פסק הדין). במסגרת פסק הדין נקבע כי חלוקת היחידות ורישום הבית המשותף יבוצעו בהתאם לחלוקה שבטבלה שצורפה לחוות דעת והתשריט של המומחה מטעם בית המשפט, השמאי והמהנדס ד"ר אביגדור פורת (להלן – תשריט פורת).
3. עוד נקבע בפסק הדין כי מאחר שבהתאם לטבלה האמורה, שווי כלל הזכויות שייוחדו לתובע נמוך בסך 37,500 ₪ משווין הכולל של היחידות שבבניין, ובהתאמה שווי הזכויות שייוחדו לנתבע גבוה בסכום זהה, על הנתבע לבצע תשלום איזון בסך האמור לתובע.
4. ביחס להוראה הנ"ל בדבר התשריט על פיו תתבצע החלוקה, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים. בהחלטה מיום 26.6.17 נדונה המחלוקת בין הצדדים ובגדרה נדחתה טענת הנתבע, ונקבע כי התשריט שאליו כיוון פסק הדין הינו תשריט פורת ולא התשריט שהמציא הנתבע לתיק שהוכן על ידי השמאית סגל או מי מטעמה (להלן – תשריט סגל).
5. מאחר שבאותה עת טענה כונסת הנכסים שמונתה לשם רישום בית משותף כי תשריט פורת אינו תואם את המצב הקיים בבניין ולכן לא ניתן לרשום בית משותף על סמך תשריט פורת, הורה בית המשפט באותה החלטה לכונסת הנכסים להזמין תשריט לצרכי רישום על סמך מצב קיים.
6. עוד נקבע בהחלטה האמורה, כי לצדדים שמורה הזכות לטעון לתשלומי איזון אם מי מהצדדים יסבור כי בשל התשריט שיוכן על בסיס מצב קיים יש צורך בתשלומי איזון מעבר לאלו שנקבעו בפסק הדין.
7. בהתאם להחלטה האמורה נערך תשריט מצב קיים ע"י המודד איזובצקי (להלן – תשריט איזובצקי). לאחר קבלת התשריט מונה כשמאי מטעם בית משפט מר חיים מסילתי. השמאי מסילתי קבע, בין היתר, כי קיים פער של כ - 30 מ"ר בקומת הקרקע בבניין, בהתייחס לשוני בין תשריט איזובצקי שנערך לבקשת כונסת הנכסים לבין תשריט פורת אשר קבע תשלום איזון מסוים (37,000 ₪) ועל בסיסו ניתן פסק הדין.
8. בחוות דעתו התייחס השמאי מסילתי לשווי הפער של 30 מ"ר אלה, וקבע את השווי בסך של 840,000 ₪. לאחר שהצדדים היו חולקים בשאלה מי הנהנה בפער האמור ובתשלום דמי האיזון, בהחלטה מיום 12.2.20 נקבע כי הנתבע זכאי לדמי האיזון ביחס לפער בשטח כאמור, וניתנה לו הזדמנות להגיש בקשה בדבר גובה תשלומי האיזון המגיעים לו בשל אותו פער של 30 מ"ר, שכן הנתבע חלק על הסכום האמור. בית המשפט הורה לנתבע להתייחס אך ורק לשאלת גובה דמי האיזון ולא לעניינים אחרים, שאם לא כן יראו את תשלומי האיזון המגיעים לו מהתובע כקצובים לסך 840,000 ₪, בהתאם לקביעת השמאי מסילתי, ללא צורך בהחלטה נוספת.
9. בהחלטה מיום 17.6.20 עמד בית המשפט על כך שהנתבע חרג מהזכות שניתנה לו להתייחס לגובה תשלומי האיזון בגין 30 מ"ר כאשר העלה טענות שונות בעניינים שכבר הוכרעו. ההשגות שהעלה הנתבע נדחו, ובהתאם נקבע כי תשלום האיזון המגיע לנתבע מאת התובע בהתאם לאמור הינו 840,000 ₪.
10. בבקשתו כעת מבקש הנתבע להורות לתובע להשיב לו את תשלומי האיזון על סך 37,500 ₪ שנדרש לשלם לאור פסק הדין והחלוקה של היחידות שנעשתה על פיו. לטענת הנתבע, לאחר פסק הדין הוחלף התשריט שעל פיו נקבעו דמי האיזון בפסק הדין בתשריט חדש, תשריט איזובצקי, שבגדרו נגרע שטח של 30.2 מ"ר מחנות בקומת הקרקע שיוחדה לו במסגרת חלוקת היחידות בפסק הדין. הנתבע מוסיף וטוען, כי בעקבות השינוי האמור, ביטלה רשת המיסים את השומות שהגיש בזמנו כונס הנכסים על פסק הדין ועל תשלומי האיזון שנקבעו בו. לטענתו, בעקבות השינוי בתשריט נקבע כי למעשה הוא זכאי לתשלומי איזון בסך של 840,000 ₪ ולכן על התובע להשיב לו את דמי האיזון בסך של 37,500 ₪ ששולמו על ידו.
11. בנוסף לדרישה להשבת דמי האיזון, מוסיף הנתבע ודורש בבקשה תשלום חוב דמי שכירות. בעניין זה טוען הנתבע כי חברת אחאח שימשה כחברת הניהול של המקרקעין, ובמסגרת זו היא גבתה דמי שכירות מהדיירים השונים, שילמה הוצאות, גבתה לעצמה דמי ניהול והייתה מעבירה לידיו, מידי רבעון, את חלקו ביתרת ההכנסות לאחר ניכוי ההוצאות. לטענתו קיים חוב בסך של 13,286 ₪ שטרם הועבר לידו המבוסס על דוח רבעוני שהעבירה לידיו חברת הניהול.
12. התובע דוחה בתשובתו את טענות הנתבע. ראשית, ביחס לתשלומי האיזון טוען התובע כי לא קיים כל חוב כטענת הנתבע. פסק הדין שניתן בשנת 2015, ואשר במסגרתו נקבע תשלום דמי איזון בסך של 37,500 ₪, הוא פסק דין חלוט ולא ניתן לשנות כיום מהוראותיו. עוד טוען התובע כי הליך הפירוק הסתיים משהושלם רישום הבית המשותף ורישום היחידות על שם הצדדים בלשכת רישום המקרקעין ולכן, בנסיבות אלה, לא ניתן לפתוח את ההליך מחדש.
13. עוד טוען התובע כי דמי האיזון האמורים נועדו לשקף איזון כנגד שטח עודף שקיבל הנתבע מעבר לשטחים להם היה זכאי על פי זכויותיו במקרקעין. השבת דמי האיזון תחייב מנגד השבה של אותה "יתרת שטח" שבגינה שולמו דמי האיזון. התובע מוסיף וטוען, כי האיזון שבוצע על ידי השמאי מסילתי נועד לאזן בין מצב הזכויות שנקבע על פי פסק הדין והתשריט ששימש בסיס לפסק הדין, לבין המצב שנקבע בתשריט איזובצקי (המצב בשטח), ובכך לאפס ולאזן את ההפרשים בין היחידות שהוקצו לצדדים.
14. לעניין חוב דמי השכירות טוען התובע כי הליך פירוק השיתוף אינו ההליך המתאים לבירורו חוב שכר דירה. לטענתו התקיים הליך נפרד (ת"א 44882-03-16) שנפתח בעקבות תביעה שהגיש הנתבע בעניין דמי הניהול ואשר נדחתה.
15. לגופו של החוב טוען התובע, כי הובהר לנתבע שיוכל לקבל את הסך של 13,286 ₪ כפי שעולה מהדוח וזאת כנגד העברת חשבוניות מתאימות המפורטות בדוח, אולם הנתבע לא מסר את החשבוניות כמתחייב וכתוצאה מכך אף נגרם נזק לחברה. עוד טוען התובע כי מאז נשלח הדוח, נוצר חוב חדש לנתבע בגין הוצאות אחזקת הבניין, כאשר החוב החדש, בצירוף הנזק שנגרם בעקבות אי העברת החשבוניות, העולים על סכום החוב הנטען. ולכן, גם מטעמים אלה יש להורות על דחיית הבקשה.
16. בתגובתו לתשובה טוען הנתבע כי אין קשר בין תשלומי האיזון שנפסקו על פי פסק הדין (שלטענתו התייחס לחלוקת הנכס לפי תשריט וחוו"ד סגל ואשר על פיהם נדרש לשלם את דמי האיזון לתובע), לבין תשלומי האיזון ביחס להפרש בית תשריט פורת לתשריט איזובצקי. לטענתו, מששלומו על ידו דמי איזון בסך של 37,500 ₪ על פי פסק הדין בהתאם לטבלת שווי הדירות שנערכה בחוו"ד סגל, ומשבוטל פסק הדין החלוט ותחתיו ותחת תשריט סגל נרשם בית משותף על פי תשריט חדש של איזובצקי, בוטלו השומות שדווחו לרשויות המס, ולכן על התובע להשיב את הסכום שקיבל. עוד טען הנתבע, כי הסך של 840,000 ₪ אינו כולל את הסך של 37,500 ₪ אותם שילם לתובע לפי פסק הדין וחוו"ד סגל, ולכן אם התובע לא ישיב את הסכום, ימצא כי התובע שילם לנתבע דמי איזון מופחתים בסך של 802,500 ₪ (ההפרש בין 840,000 ₪ ו- 37,500 ₪).
17. אשר לחוב דמי השכירות טוען הנתבע כי היה זה התובע שקשר בין תיק פירוק המקרקעין לבין התביעה בעניין ניהול הבניין על ידי אחאח, וזאת כאשר התובע, בכובעו כנציג אחאח, שלח לו מכתב, שעניינו "ניהול הבניין ברחוב בורוכוב 1", במסגרתו הודיעה חברת הניהול כי היא מפסיקה את ניהול היחידות שהוקצו לנתבע.
18. לאחר שעיינתי בהחלטות הרבות שניתנו על ידי בית המשפט בקשר עם תשלומי האיזון שנקבעו על ידו, וכן בטענות הצדדים בבקשה דנא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות על שני ראשיה.
19. ראשית לעניין החזר דמי האיזון בסך של 37,500 ₪ - עיון בפסק הדין שניתן ובפרט בהחלטות מאוחרות לו (ראו: החלטות בית המשפט הנושאות תאריכים 26.6.17, 12.2.20 ו- 17.6.20), מלמד כי יש ממש בטענות התובע לפיהן דמי האיזון בסך של 840,000 ₪, אשר נקבעו על ידי השמאי מסילתי כדמי האיזון לפיצוי עבור ההפרש בשיעור של כ- 30 מ"ר, נועדו לפצות על ההפרש בין הזכויות על פי תשריט פורת עליו היה מבוסס פסק הדין לבין תשריט איזובצקי שהוכן על פי מצב קיים ולצורך רישום הבית כבית משותף.
20. ודוק, זכויות הנתבע בהתאם לתשריט פורת עליו מבוססת החלוקה של היחידות בפסק הדין, הן זכויות העולות על זכויותיו לפי חלקו היחסי של הנתבע במקרקעין (25%), ומכאן שדמי האיזון שנדרש לשלם לתובע בסך של 37,500 ₪, נועדו ליצור איזון בתשריט פורת בין חלוקת היחידות בפועל לזכויות הצדדים במקרקעין.

במילים אחרות, רק בזכות תשלום דמי האיזון לתובע, ניתן לומר כי תשריט פורת עליו מבוסס פסק הדין משקף נאמנה את זכויות הצדדים במקרקעין.

1. מאחר שתשריט פורת, כאמור, לא שיקף את המצב הקיים בפעול, תשריט איזובצקי ביקש לשקף את חלוקת היחידות בפועל על פי מצבו הקיים של הבניין.
2. כפי שעולה מהחלטות בית המשפט, השמאי מסילתי נדרש לאמוד את שווי הזכויות בהתייחס לשוני בין תשריט איזובצקי לבין תשריט פורת על בסיסו ניתן פסק הדין. בהחלטתו מיום 17.6.20 אף מציין בית המשפט במפורש כי "בדיון מיום 11.2.19 נתבקש השמאי מסילתי להתייחס להפרש של 30 מ"ר בין תשריט פורת לתשריט איזובצקי וכאמור, ביום 27.1.20 הגיש הודעה לפיה יש לשלם תשלום איזון בגין שטח זה בסך 840,000 ₪ וזאת כפי שפורט בעמוד 33 לחוות דעתו.".
3. השמאי מסילתי לא נדרש לבחון את חלוקת הזכויות 'דה נובו', ולא נדרש לבצע בדיקה מחודשת. בדיקתו, כאמור, העלתה, בין היתר, כי קיים פער של כ - 30 מ"ר בקומת הקרקע בבניין אשר יוחדה בפסק הדין לנתבע – פער זה משקף את ההפרש בין תשריט פורת לתשריט איזובצקי.
4. משמעות הדבר הינה כי השמאי מסילתי בדק את ההפרש בין תשריט פורת אשר כפי שהובהר לעיל משקף איזון בזכויות של הצדדים רק בעקבות תשלום דמי האיזון בסך של 37,500 ₪, לבין תשריט איזובצקי שעומד על המצב הקיים בפועל.
5. בנסיבות אלה, פשיטא, כי מקום בו יידרש התובע להשיב את דמי האיזון שנקבעו בפסק הדין על בסיס תשריט פורת, כי אז נמצא עצמנו בנקודת ההתחלה לפיה תשריט פורת אינו משקף נאמנה את חלוקת הזכויות על פי החלק היחסי של הצדדים בבעלות ומתעלם מהחלוקה עודפת לה זכה הנתבע על פי התשריט. כתוצאה מכך, התובע ימצא בחסרון כיס, שכן במצב דברים שכזה תשלום דמי האיזון בסך של 840,000 ₪ שנדרש לשלם לנתבע מתעלמים מכך שתשריט פורת לא מאוזן, והנתבע למעשה יקבל את השטח העודף ללא תמורה.
6. על פניו, נדמה כי גם הנתבע מכיר במצב דברים זה, שכן בתגובתו לתשובה חוזר הנתבע וטוען כי מבחינתו פסק הדין היה מבוסס על תשריט סגל. מספר פעמים בתגובתו חוזר הנתבע על הטענה כאילו טבלת הזכויות וחלוקת היחידות בפסק הדין מבוססת על טבלת שווי הדירות לפי תשריט סגל, זאת בעוד שאין חולק, ובית המשפט עמד על כך מספר פעמים, כי פסק הדין מבוסס על תשריט פורת ולא על תשריט סגל.
7. אין זו הפעם הראשונה שבה הנתבע מעלה את הטענה כאילו פסק הדין מבוססת על תשריט סגל. בהחלטה מיום 17.6.20, כאשר בית המשפט עמד על כך שהנתבע חרג מהזכות שניתנה לו להתייחס לגובה תשלומי האיזון בגין 30 מ"ר, עמד בית המשפט גם על כך שהנתבע חוזר ומעלה טענות שונות בעניינים שכבר הוכרעו. באותה החלטה בית המשפט אף התייחס לכך שהנתבע חוזר שוב ושוב על הטענה כי פסק הדין מבוסס על תשריט סגל, פס' 10-11, (ההדגשות במקור):

" כאמור, הנתבע חרג מהזכות שניתנה לו להתייחס לגובה תשלומי האיזון בגין 30 מ"ר וטען טענות שונות בעניינים שכבר הוכרעו, ולא פעם אחת. דין טענותיו להידחות.

 הנתבע מעלה פעם נוספת (ולא בפעם הראשונה – ראו החלטה מפורטת מיום 2.2.20) טענות ערעוריות כאשר הוא מבסס את טענותיו, חזור ושוב, על תשריט סגל, למרות שנקבע בהחלטות קודמות, לרבות זאת מיום 26.6.17, כי תשריט זה איננו רלוונטי (ראו גם החלטות מיום 22.2.18 ו – 12.4.18).

 לכן, אין מקום להתייחס לטענותיו בכל הקשור לתשריט סגל והשוואתו לתשריט איזובצקי."

1. כפי שטוען התובע, ובצדק רב, ניתן למצוא תימוכין לעמדתו, בין היתר, בפס' 15 להחלטת בית המשפט מיום 17.6.20 שם נקבע:

שנית, אף לגוף הענין, בפסק הדין נקבעו כבר הוכרעה סוגיית תשלומי איזון בסך 37,000 ₪ לאחר שחולקו היחידות שבבניין בין הצדדים ובהתאם לתשריט פורת. הנתבע לא השיג על פסק הדין. השינוי היחיד ביחס לפסק הדין נגרם כתוצאה מהכנת תשריט חדש, תשריט איזובצקי, וכאמור ההפרש במ"ר בין התשריטים הינו 30 מ"ר ששוויו 840,000 ₪ לטובת התובע. כיוון שכך, אין כל מקום "לפתוח" את חישוב תשלומי האיזון אלא בזיקה להפרש זה בלבד.

1. נמצא, אפוא, כי הבדיקה שנעשתה על ידי השמאי מסילתי, כפי שהורה בית המשפט, ביקשה לבחון את השוני בין תשריט פורת לתשריט איזובצקי, כאשר תשריט פורת כבר מקפל בתוכו זכויות עודפות לנתבע שאיפוסן קיבל ביטוי רק באמצעות דמי האיזון. לכן, אין כל הצדקה להורות על השבת דמי האיזון.
2. משכך, כאמור, הבקשה להשבת דמי האיזון נדחית.
3. אשר לטענה לחוב בדמי השכירות, כלל לא ברור, וממילא לא נטען דבר בעניין זה, מה מקור הסמכות של בית המשפט לדון ולהכריע, במסגרת הליך של פירוק שיתוף, במחלוקת מול חברת הניהול ביחס לחוב נטען לדמי שכירות. שאלת מקור הסמכות עולה מניה וביה נוכח העובדה כי מדובר בצד (חברת הניהול) שכלל אינה צד בהליך כאן.
4. הדברים נכונים במיוחד לנוכח העובדה כי בין הנתבע לחברת הניהול התנהלו הליכים אחרים הנוגעים לטענות בדבר לניהול הבניין, במסגרת תובענה אותה יזם הנתבע ואלה הסתיימו זה מכבר.
5. טענת הנתבע כאילו התובע הוא שיצר את הקשר בין ההליכים מול חברת הניהול לבין הליך כאן, אין בה ממש. על פניו, המכתב שנשלח לנתבע בשם חברת הניהול הוא השלכה אופרטיבית של פסק הדין אשר חילק את היחידות בבניין בעין.
6. ההודעה ששלחה חברת הניהול ביחס להפסקת ניהול יחידות הנתבע בבניין, בוודאי לא יכולה להקים כל זכות או עילה להביא להכרעת בית משפט הדן כאן, מחלוקת הנוגעת לסכום חוב נטען כזה או אחר. כל זאת, כמובן, אף מבלי שנתנו דעתנו לעובדה כי אף לגוף החוב קיימת מחלוקת בין הצדדים. תביעת פירוק השיתוף לא יכולה לשמש אכסניה מתאימה לבירור טענות מסוג זה.
7. אשר על כן, הבקשה על שני ראשיה נדחית. הנתבע יישא בהוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשפ"ב, 12 יוני 2022, בהעדר הצדדים.