04 אוגוסט 2015

1. תביעה זו נמנית עם כ-300 תביעות שאוחדו בבית דין זה. מדובר בתובעים שקיבלו תואר מאוניברסיטת לטביה בישראל והנתבעת (להלן – המדינה) סרבה ליתן להם אישור שקילות לתואר לצורך הענקת הטבות שכר.

2. זוהי השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הליך זה:

1. בשנת 1996 הוקמה בישראל שלוחה של אוניברסיטת לטביה (להלן – השלוחה), במסגרתה התקיימו לימודים לקבלת תואר אקדמי באוניברסיטת לטביה בשיטת למידה מרחוק.
2. הנתבע 1 (להלן – הגף) מעניק לבעלי תארים אקדמאיים מחו"ל "אישורי שקילות" על פיהם התארים שניתנו על ידי מוסדות אקדמאיים בחו"ל (בענייננו - אוניברסיטת לטביה בישראל) שקולים לתארים מקבילים ממוסדות ישראליים מוכרים, לצורך דירוג שכר והטבות אחרות של העובדים בשירות המדינה, לרבות אנשי צה"ל, משטרה ושב"ס.
3. במהלך שנת 2001 החלו חקירות משטרה בעקבות חשד כי התואר האקדמי הוענק לבוגרי השלוחה שלא כדין. בשל כך הוחלט להקפיא את מתן אישורי השקילות לבוגרי השלוחה עד לסיום החקירה. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ (עליון) 4512/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ו-8 אח' נ' משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל ואח'). בפסק הדין שניתן ביום 26.8.2002 נפסק כי על המדינה לקבל החלטה באשר לאופן התנהלותה בהיבט המנהלי ובמישור יחסי העבודה בכל הבקשות התלויות ועומדות למתן אישורי שקילות לתארים כאמור עד ליום 1.10.02.
4. בינתיים הוגשו כתבי אישום נגד מספר גורמים בשלוחה ונגד עובדי ציבור שקיבלו תארים בשלוחה. בעקבות זאת החליטה המדינה, ביום 20.3.03, שלא להכיר באופן גורף בתארים שניתנו על ידי השלוחה. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865; להלן –בג"צ מוסטקי הראשון). בפסק דין שניתן בעתירה זו נקבע כי על המדינה לבדוק כל מקרה לגופו, שכן לא ניתן לקבוע באופן גורף כי כלל הסטודנטים שלמדו בשלוחה אינם זכאים לתואר.
5. בעקבות פסיקת בג"צ החלה המדינה בהליכים לבדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו. הליכים אלה נדונו בבג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח' (ניתן ביום 27.5.2007, להלן – בג"צ מוסטקי השני) וכן בבג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (ניתן ביום 15.9.09, להלן – עניין בן שמעון). שם נפסק כי הליכי הבדיקה שבהם נקטה המדינה מתנהלים באופן ראוי וכי העותרים לא הצביעו על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של הליכים אלה. עוד נפסק כי ככלל בית המשפט אינו מתערב בשיקול הדעת שהפעילה המדינה לגבי כל בקשה ובקשה, כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענה כי על המדינה לערוך לעותרים ראיון חוזר, וכי אין כל פגם בכך שהמדינה כללה בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים.
6. בעקבות החלטת המדינה שלא להכיר בתאריהם של עובדים רבים, הוגשו תביעות לבתי הדין האזוריים ברחבי הארץ. בהוראת בית הדין הארצי, אוחדו התביעות בבית דין זה (ראו למשל בהמ"ד 41664-10-11).
7. ביום 6.9.11 ניתנה החלטה, שאושרה לאחר מכן על ידי בית הדין הארצי (בר"ע 44860-09-11 מיום 24.1.12) כי התביעות ידונו על פי סיכומים בכתב.

3. אלו העובדות הרלבנטיות לענייננו בתיק זה:

1. התובעת היא שוטרת במשטרת ישראל.
2. התובעת למדה בשלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל לתואר ראשון במנהל עסקים ובמדעים סוציאליים משנת 1999 עד 2001 (נספח א' לסיכומי המדינה).
3. ביום 22.10.01 הגישה התובעת בקשה לאישור שקילות (נספח א הנ"ל). לתובעת נערך ראיון ולאחר מכן הודע לה כי בקשתה נדחתה (מכתב מיום 21.2.05, נספח ג לסיכומי הנתבעת) מאחר שקיים חשד כי עבודת הגמר שהגישה לא הוכנה על ידה וכי תכנית לימודיה אינה תואמת את התוכנית הנדרשת על ידי אוניברסיטת לטביה.
4. התובעת פנתה בכתב פעמים אחדות לנתבעים (נספחי ב לכתב התביעה), אך כל פניותיה נדחו (נספחי ב לכתב התביעה, נספחים ה-ו לסיכומי המדינה).

4. טענות התובעת

התובעת טוענת כי הליך לימודיה היה תקין, כי מילאה את כל חובותיה, והכינה עבודת הגמר, וכי המדינה יצאה מנקודת הנחה שהתובעת מתחזה ועליה מוטל הנטל להוכיח כי לא כך הוא. לתובעת נערך למעשה מבחן שבו נדרשה להפגין בקיאות יתרה שלא תאמה את הזמן שחלף מאז סיום לימודי התואר ועד למועד הראיון, אף כי המדינה לא היתה רשאית לעשות כן. בנוסף לכך היה על המדינה להבהיר לתובעת מראש מה הם החשדות נגדה, כדי שתוכל להתמודד עמם בראיון. החלטת המדינה, לאחר שהתובעת סיימה את לימודיה, פוגעת באינטרס ההסתמכות שלה. כמו כן לא ניתנה לה אפשרות לייצוג באמצעות עו"ד ובכך נפגעה זכות הטיעון שלה.

5. טענות המדינה

המדינה טוענת כי לא פגם שנפל בראיון שנערך לתובעת, וכי התובעת לא הצביעה על שאלות מכשילות, מבלבלות וכד' שנשאלה במהלך הראיון, לא בכתב התביעה ולא בסיכומיה. התובעת גם לא צרפה מסמכים מהותיים להליך כגון גיליון ציונים, חלק מהתכתובת בין הצדדים, עותק מעבודת הגמר ועוד. זאת ועוד, בעבודת הגמר נפלו פגמים מהותיים כך למשל מספר עמודים החוזרים על עצמם במהלך העבודה. כמו כן התובעת לא גילתה בקיאות לא בקורסים שנלמדו ולא במהלך הכנת העבודה, מודלים שעליהם נסמכת העבודה, המסקנות העולות ממנה ועוד.

המדינה מוסיפה כי מכתב האחרון נשלח לתובעת ביום 29.4.08 ואולם התביעה הוגשה שנתיים לאחר מכן. התובעת לא הבהירה מדוע השתהתה זמן כה רב בהגשת התביעה. על כן אף שלא עברה תקופת ההתיישנות, יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי.

6. הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל

נציבות שירות המדינה פועלת מזה שנים רבות להעלאת אחוז בעלי ההשכלה הגבוהה בקרב עובדי המדינה, תוך התבססות על הנחת היסוד כי "ישנו מתאם מסוים בין רמת השכלתו של העובד או המועמד לתפקיד לבין ערך התפוקה שלו" (מוסטקי הראשון, סעיף 12). מטעם זה הונהגו במסגרת הסכמי העבודה הטבות שכר לבעלי תארים אקדמיים. במהלך השנים נוצר צורך להעריך תארים אקדמיים שנלמדו בחו"ל לצורך הטבות שכר אלה. צורך זה התעורר בחלקו בשל גלי העליה ארצה. אישור השקילות נועד להעריך האם אותו תואר אקדמי שנלמד במוסד בחו"ל הינו שווה ערך לתואר אקדמי שניתן במוסד אקדמי מוכר בישראל.

בשנת 1977 נחתם הסכם קיבוצי שקבע כי בחינת התארים האקדמיים תעשה על ידי הגף להערכת תוארים ודיפלומות אקדמיים מחוץ לארץ שליד משרד החינוך והתרבות. בתחילה, דן הגף רק בבחינתם של תארים מתקדמים (תואר שני ושלישי). במהלך השנים התקבלה הפרקטיקה לפיה הגף דן גם בתואר ראשון.

7. על תפקידו של הגף, או בשמו האחר- ועדת השקילות - ונפקות החלטותיו עמד בית המשפט הגבוה לצדק, וכך קבע:

"במטרה לברר את טיב התארים הזרים מבחינת שקילותם לתארים בישראל הקימה נציבות שירות המדינה בשנת 1973 את הוועדה הנזכרת. ועדה זו פועלת זה שנים רבות, כשמטרתה הבלעדית היא בחינת התארים הזרים לצורך הכרתם במסגרת תנאי התעסוקה הנזכרים. כלומר, אין לוועדה מעמד כלשהו בהכרת התארים במישורים אחרים. כך, להכרת הוועדה אין כל משמעות בתחום האקדמי במובן הצר (כגון לימודי המשך באוניברסיטה) או בתחום העיסוק המקצועי המותנה בקיום תארים כלשהם.

כאמור, בשנים האחרונות חלו שינויים מהפכניים בתחום ההשכלה הגבוהה בעקבות הפרטתה והתרחבות הפעילות של מוסדות פרטיים זרים בישראל מתוך מטרות מסחריות. אין להתפלא אפוא שידי הוועדה מלאו עבודה... ייאמר מיד, כי יש חשיבות גדולה לפעילותה של הוועדה, שאמנם אינה רשות סטטוטורית, אך מפעילה סמכות מינהלית כ'גוף לווייני'..." (בג"ץ 6977/98 השכלה ותואר בע"מ נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פדי נה (1) 316, בעמ' 320-319, ההדגשה הוספה- ד.פ.).

תפקידו של הגף מתמקד בתחום התעסוקה בלבד, ותפקידו לבחון האם התואר שנלמד הינו שווה ערך לתואר אקדמי שנלמד במוסד ישראלי מוכר. עקרון הפעולה המנחה את הגף הוא עקרון השוויון. מחד גיסא - השוואת תנאי השכר של מי שקיבל תואר אקדמי בחו"ל לאלו של מי שלמד בישראל ומקבל באופן אוטומטי את הטבות השכר; ומאידך גיסא - הבטחת שוויון בין הדרישות האקדמיות לצורך קבלת התואר בין מי שלמד בישראל לבין מי שלמד בחו"ל (בג"צ 6977/98 הנ"ל). התנאים לאישור השקילות נשענים על שניים: המוסד האקדמי שבו נרכש התואר הוא מוסד מוכר במדינה שבה הוא מוסמך להעניק תארים; מבקש האישור הציג מסמכים המוכיחים כי עמד בדרישות אותו מוסד אקדמי. אם לא יתמלאו שני תנאים אלה, לא יוכל המבקש לקבל אישור שקילות.

8. הבחינה המינהלית
כאמור לעיל, במסגרת הליכים אלה, הוגשו מספר עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק שנגעו להחלטות הגף שלא ליתן אישור שקילות. בעניין בן שמעון נקבע כי הסמכות ללתת אישור שקילות נתונה לגף והחלטת הנתבעים תיבחן על ידי בתי המשפט רק במישור המינהלי. וכך נפסק:

"שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם כן קיימת עילה מינהלית להתערבות כזו."

נוכח האמור, תיבחן החלטת הגף בעניינה של התובעת על פי אמות המידה שנקבעו ; במשפט המנהלי. במתחם זה ייבחנו גם הראיות שהוצגו לפנינו.

9. המבחן לקבלת ראיה מינהלית הינו מבחן הסבירות. רשות מינהלית, בענייננו הגף, רשאית לסמוך על נתונים שרשות סבירה הייתה סומכת עליהם לצורך קבלת ההחלטה. לצורך קבלת החלטתה רשאית הרשות להתבסס על ראיות שונות בעלות משקל שונה בהתאם לצורך ותוך איזון בין השיקולים השונים העומדים על הפרק. כאשר עלולה להיפגע זכות אדם, לא ניתן להסתמך על ראיות שהן בגדר שמועה בלבד הנעדרות כל ביסוס. על החלטת הרשות לאזן בין השיקולים השונים באופן סביר ומידתי (עע"ם 1758/10 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שלום שגיא, ניתן ביום 15.8.11). בית הדין יתערב בהכרעת הרשות-

"רק כאשר בגדר האיזון לא ניתן משקל מספיק לשיקולים רלוונטיים, עד כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, או אם מדובר בפגיעה לא מידתית בפרט" (עע"ם 1758/10 הנ"ל).

אם כן, נבחן את טענות הצדדים ובתוך כך האם החלטת המדינה היא סבירה ומידתית.

10. הראיון

על פי ההסכמות שהושגו בבית הדין הארצי צורפו לסיכומי הצדדים בענייננו מסמכים שונים. המדינה צירפה לסיכומיה את תמליל הראיון שנערך לתובעת (נספח ח'), והסתמכה עליו בסיכומיה, ואילו התובעת העלתה מספר טענות נגד ההתבססות על דבריה בראיון. לטענתה, היה זה למעשה מבחן שלא ניתן לה להתכונן אליו מראש, והשאלות דרשו בקיאות יתרה; בראיון היה עליה להוכיח את חפותה ולא להפך; החשדות נגדה לא נמסרו לה מראש, ובשל כך לא יכלה להשיב להם. התובעת הוסיפה כי על פי הפסיקה הנתבעת נדרשה לערוך לתובעים שימוע או ראיון אישי ותו לא. הנתבעת לא פעלה על פי ההוראות שניתנו לה.

11. טענות דומות הועלו גם בעניין בן שמעון. שם טענו העותרים כי המדינה יצאה מנקודת הנחה כי הם אשמים וכי עליהם החובה להוכיח את חפותם ולא להפך; כי לא ניתנה להם הזדמנות הוגנת להתייחס לטענות נגדם; כי הראיונות התקיימו במתכונת בחינות והעותרים נדרשו להפגין בקיאות יתרה בחומר הנלמד ובעבודת הגמר שהוגשו, למרות הזמן הרב שחלף מאז לימודיהם ומבלי שניתנה להם הזדמנות להתכונן מראש.

טענות אלה נדחו בעניין בן שמעון ונקבע כי המדינה פעלה בהתאם להוראות שנקבעו בפסקי דין קודמים בעניין וכי לא נפל פגם בראיונות שנערכו על ידה. וכך נפסק:

"אשר לסבירותם של הליכי הבדיקה בהם נקט המשיב הרי שזו נבחנה על ידי בית המשפט במסגרת העתירות נגד ההליכים הפרטניים ובפסק הדין שניתן בהן אישר בית המשפט את מתכונת הראיונות הפרטניים לבוגרי הנציגות כהליכים ראויים וסבירים המקיימים את החובה לערוך לכל אחד מן הבוגרים שימוע טרם שתסורב בקשתו לאישור שקילות. בצדק טען אפוא המשיב כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענות הכלליות שהעלות העותרים בהקשר זה שכבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט. כך למשל טוענים העותרים כי הם נשאלו בראיונות שאלות הנוגעות לחומר הלימודים ולעבודת הגמר עניין ההופך את הראיונות לבחינה של ממש ופוגם בהם באופן המצדיק את פסילתם. ואולם, קיומם של ראיונות במתכונת הכוללת שאלות בנוגע לחומר הלימודים עמדה בפני בית המשפט במסגרת העתירה נגד ההליכים הפרטניים ואותה טענה עצמה הועלתה על ידי העותרים שם, אך בית המשפט קבע כי "ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי" וכי "לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים" (פסקה 12). משלא הצביעו העותרים, שרובם ככולם היו צד לעתירות הקודמות בפרשה, על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של ההליכים הפרטניים, אין מקום לחזור ולהידרש לטענות אלה (השוו בג"ץ 1443/08 בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 25 (לא פורסם, 22.5.2008))." (ענין בן שמעון, פסקה 12 לפסק הדין, ההדגשה הוספה- ד.פ.)

כעולה מן האמור לעיל הראיונות שנערכו לתובעת ולכלל הסטודנטים בשלוחה נבחנו מספר פעמים על ידי בג"צ ונקבע כי הם תקינים. לפיכך יש לדחות את טענותיה של התובעת בעניין זה.

12. על אף האמור לעיל עיינו בשאלות שנשאלה התובעת ולא מצאנו בהן כל פגם. התובעת נשאלה על ההרשמה לשלוחה, על דמי הרישום ושכר הלימוד; כיצד נלמדו הקורסים וכיצד נערכו המבחנים; על עבודת הגמר; אלו קורסים למדה ושאלות הנוגעות לחומר הנלמד. נדגיש כי התובעת נשאלה על מושגים בסיסיים בלבד: אינפלציה, חציון, ממוצע וכד'. מדובר בשאלות סבירות ורלבנטיות בהחלט לתחום לימודיה, שאינן מחייבות בקיאות יתרה. לא מצאנו כי השאלות היו מכשילות או יצאו מנקודת הנחה כי התובעת אינה דוברת אמת. התובעת נשאלה על מושגים בסיסיים ועל נושאים כלליים בחומר הלימוד שלמדה. מצופה כי מי שלמד לתואר באוניברסיטה בתחומים אלה ידע להשיב לפחות על חלקן. התובעת לא הצביעה ולו על שאלה אחת שהיתה מכשילה או לא רלבנטית. לפיכך יש לדחות את כלל טענות התובעת בעניין הראיון.

13. זאת ועוד, עיון בתשובותיה של התובעת בראיון מעלה חשש בדבר תקינותם של לימודיה. כך התובעת נשאלה לגבי מושגים שונים ובהם: ריביות, רווח גולמי ואגרות חוב, ולא יכלה להבהיר את משמעותם של מושגים אלה (ע' 11 לראיון). התובעת לא ידעה לציין אף לא שם של קורס אחד שעניין אותה, או מושג בפסיכולוגיה, למרות שלמדה קורסים בפסיכולוגיה במהלך התואר, ולא ידעה לציין מושגים בקורסים שלמדה בכלכלה, בסטטיסטיקה, בשיווק ועוד (ע' 9-11). על מנת לסבר את האוזן נצטט קטע מהראיון שנערך לתובעת:

"מראיינת: את זוכרת מושגים כלליים על קורס שנקרא 'תקשורת בינאישית'? את זוכרת את הקורס הזה שלמדת אותו?

התובעת: אני זוכרת.

מראיינת: אהבת אותו? הוא היה מעניין?

התובעת: סך הכל כללית כן, מה שאני זוכרת, מה שאני מבינה בגדול מהמושג תקשורת, כי אני לא זוכרת ספציפית מה נלמד באותו קורס.

מראיינת: משהו הכי כללי. לא ספציפית. כללית.

התובעת: אולי כן אולי לא. לא יודעת.

...

מראיינת: למדתם על אינפלציה, למשל, במקרו כלכלה?

התובעת: למדנו את המושג, אבל לא... לא יכולה להגיד לך במדויק את ההגדרות המדויקות של זה.

....

מראיינת: איזה מושגים למדת בסטטיסטיקה?

התובעת: את שואלת אותי שאלות... תשאלי אותי מה אכלתי לפני שבוע אני לא יכולה להגיד לך? את שואלת אותי מה היה לפני שלוש שנים?

...

מראיינת: ושיווק, איזה מודלים למדת בשיווק?

התובעת: אני לא יודעת להגיד לך" (ע' 9-10 לראיון).

נדגיש כי לרוב השאלות שנשאלה התובעת בעניין חומר הלימודים השיבה כי אין לה מושג או כי אינה זוכרת. גם בעניין עבודת הגמר תשובותיה לא היו מספקות, בפרט כאשר עבודת הגמר השתרעה על פני 70 עמודים. וכך השיבה התובעת:

"מראיינת: בואי נדבר על עבודת הגמר שלך. את בחרת באיזה נושא אמרת?

התובעת: אל על. כדאיות עסקית, נדמה לי, של חברת אל על.

...

מראיינת: איך אספת חומר על אל על?

התובעת: לקחתי מאל על כותרת, ספר.

...

מראיינת: פנית אליהם? באמצעות?

התובעת: באמצעות טלפון אני חושבת, אם אני לא טועה.

...

מראיינת: מה רצית להשיג? איזה מסקנה הסקת בסוף העבודה?

התובעת: אני לא זוכרת. כאילו אני לא זוכרת בסופו של דבר מה..." (ע' 11-10 לראיון).

התובעת לא ידעה לומר באיזה מודל השתמשה בעבודתה (ע' 13 ש' 1-7), כמה זמן לקח לה להכין את העבודה (ע' 14 ש' 5-10) ומה היה הציון שלה בעבודה (ע' 15 ש' 1-2). הראיון אמנם התקיים בשנת 2005 ואילו התובעת סיימה את לימודיה כ-4 שנים קודם לכן. ואולם לא יתכן שמי שלמד לימודים לתואר אקדמי, ואף כתב עבודת גמר בעצמו, המשתרעת על פני 70 עמודים, לא ידע פרטים בסיסיים ביותר לא על מהות העבודה ולא על תוכן לימודיו. לזאת יש להוסיף כי בעבודת הגמר נפל פגם מהותי שלא הובא לו הסבר. בעבודה נמצאו מספרי עמודים שחזרו על עצמם: ע' 5-7 זהים לע' 22-27 (נספח ט לסיכומי הנתבעת). נוכח האמור, מסקנת הגף כי התובעת לא עברה הליך לימודים תקין המצדיק הענקת אישור שקילות סבירה בהחלט.

14. פגיעה באינטרס ההסתמכות

התובעת טוענת כי כאשר נרשמה ללימודים הסתמכה על המדיניות המוצהרת שהיתה קיימת באותה עת, בעידודו של מקום עבודתה במשטרה ובהסתמך על נתונים והבטחות שהיו באותה עת. התובעת שינתה את מצבה לרעה והשקיעה מאות אלפי שקלים ומאמצים מרובים ברכישת התואר. לפיכך היא זכאית לממש את ההבטחות שניתנו לה.

15. ראשית נציין כי התובעת לא הבהירה אלו הבטחות ניתנו לה ועל ידי מי. כמו כן לא הובהר על אלו נתונים הסתמכה התובעת. יתר על כן, כאמור לעיל, אישור שקילות אינו ניתן באופן אוטומטי, ועל המבקש להוכיח כי עמד בשני תנאים: מוסד הלימודים הוא מוסד מוכר בארץ מוצאו, והמבקש עמד בדרישות המוסד האקדמי. התובעת בחרה ללמוד באוניברסיטה זרה. על כן התובעת ידעה או שהיה עליה לדעת כי תואר שניתן על ידי אוניברסיטה זרה מחייב מתן אישור שקילות, וכי עליה לעמוד בתנאים הנדרשים לצורך קבלת אישור זה. אין מדובר באישור אוטומטי. היה על התובעת לשקלל אף שיקול זה במכלול שיקוליה ללמוד לתואר, במיוחד במועד שבו למדה.

התובעת למדה בכתה האחרונה שנפתחה בשלוחת לטביה (ע' 1 ש' 21-22 לראיון), והחלה את לימודיה ביולי או אוגוסט 1999 (ע' 1 ש' 23-24 לראיון). ביום 21.11.99, היינו כחודשיים לאחר מכן, נאסר על השלוחה לרשום תלמידים חדשים (סעיף 24 לסיכומי הנתבעת). משמע שזמן קצר לאחר שהתובעת החלה בלימודיה כבר היה ברור כי התארים הניתנים בשלוחה הינם בעייתייים. כל אלה מערערים את הבסיס לטענת ההסתמכות של התובעת.

16. ייצוג

התובעת מוסיפה כי זכותה לשימוע הוגן נפגעה משלא ניתנה לה אפשרות להיות מיוצגת על ידי עורך דין. עניין זה נדון בעב (אזורי ת"א) 5829/08 אברהם מרקוזון נגד מדינת ישראל-משרד החינוך, (ניתן ביום 12.5.09). בפסק דין זה נקבע כי לאור מהותה של זכות השימוע, יש מקום לאפשר לבוגרי השלוחה להיות מיוצגים על ידי עורך דין בראיון שנערך להם. ואולם, פסק דין זה בוטל בבית הדין הארצי (עע (ארצי) 315/09 מדינת ישראל - משרד החינוך נגד אברהם מרקוזון, ניתן ביום 12.1.10).

זאת ועוד, כפי שפורט לעיל, בראיון נשאלו שאלות הקשורות לתואר שלמדה התובעת, לעבודה שהגישה, ולסדרי ההרשמה וכד'. לא נשאלו בו שאלות משפטיות. לאחר הראיון ניתנה החלטת הגף שנשענה על הראיון. התובעת פנתה לגף פעמים אחדות הן בעצמה והן באמצעות ב"כ, עניינה נבחן שוב ושוב על ידי הגף וניתנו על ידו החלטות מנומקות. התובעת לא הצביעה על טענה כל שהיא שיכלה להעלות במהלך הראיון, ולא הועלתה מאחר שלא היתה מיוצגת, ואם תיטען טענה לגבי אופי השאלות שנשאלו, הרי כבר נפסק כי לא נפל בהן כל פגם. על כן היעדרו של עו"ד מן הראיון לא פגמה בהליך או בזכויותיה של התובעת (ראו גם: תעא (אזורי נצרת) 1051/09 אדרי מאיר ובן מיכה ליזט נגד משרד החינוך – מדינת ישראל ואח', ניתן ביום 3.5.11).

17. האם החלטת הגף הינה מידתית?

עקרון המידתיות נועד לבחון האם יישומה של החלטת הגף היא מידתית לנוכח התכלית שהיא מבקשת להגשים. יש להשיב על שאלה זו בחיוב. האינטרס הציבורי מחייב שלא יינתנו הטבות שכר למי שהתואר האקדמי שניתן לו אינו מצדיק זאת (מוסטקי הראשון, פסקה 48), ובירור השאלה האם ניתן התואר כדין נבחנת באמצעות ראיון. עתירה שהוגשה בעניין זה נדחתה, ובית המשפט הגבוה לצדק אישר כי הראיונות הינם אמצעי נכון לבירור שאלה זו (עניין בן שמעון). המסקנה המתבקשת מכל אלה הינה כי החלטת הגף הינה מידתית, שכן נמצא כי הראיון הינו אמצעי יעיל ונכון לבחינת ההצדקה למתן הטבות שכר בהתבסס על התואר שניתן בשלוחה. נזכיר כי הטבות השכר ניתנו כדי לעודד "אקדמיזציה" של שירות המדינה, ואם לא הותיר התואר כל רישום על הלומד, אין הוא מגשים את המטרה שלשמה ניתנות הטבות השכר.

18. לפני סיום נתייחס לטענת התובעת כי לא ניתנה לה אפשרות לבחון את טענות הנתבע לפני הגשת סיכומיה.

ביום 24.1.12 אושרו בבית הדין הארצי ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים (ברע 44860-09-11). על פי ההסכמות הנ"ל, המדינה לא נדרשה להגיש כתבי הגנה פרטניים, והוחלט כי התובעים יהיו רשאים להגיש סיכומי תשובה לסיכומי המדינה. סיכומי המדינה הוגשו ביום 15.9.15. התובעת בחרה שלא לעשות כן. נדגיש עוד בין הצדדים התקיימה תכתובת ענפה בעניין אישור השקילות, והתובעת ידעה היטב מהן טענות הגף בעניינה.

נוכח האמור, יש לדחות אף טענה זו.

סוף דבר – התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ה, (04 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".