1. תביעה זו נמנית עם כ-300 תביעות שאוחדו בבית דין זה. מדובר בתובעים שקיבלו תואר מאוניברסיטת לטביה בישראל והנתבע (להלן גם המדינה) סרב ליתן להם אישור שקילות לתואר לצורך הענקת הטבות שכר. התובע בענייננו טוען כי הנתבע מסרב, שלא בצדק, ליתן לו אישור שקילות. הנתבע טוען מנגד כי התובע לא הוכיח כי עברך הליך לימודים תקין ומשכך בדין נדחתה בקשתו.

2. זוהי השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הליך זה:

1. בשנת 1996 הוקמה בישראל שלוחה של אוניברסיטת לטביה (להלן – השלוחה), אשר אפשרה לימודים לקבלת תואר אקדמי באוניברסיטת לטביה בשיטת למידה מרחוק.
2. הנתבע 1 (להלן – הגף) מעניק לבעלי תארים אקדמאיים מחו"ל "אישורי שקילות" על פיהם התארים שניתנו על ידי מוסדות אקדמאיים בחו"ל (בענייננו - אוניברסיטת לטביה בישראל) שקולים לתארים מקבילים ממוסדות ישראליים מוכרים, לצורך דירוג שכר והטבות אחרות של העובדים בשירות המדינה, לרבות אנשי צה"ל, משטרה ושב"ס.
3. במהלך שנת 2001 החלו חקירות משטרה בעקבות חשד כי תארים אקדמיים הוענקו לבוגרי השלוחה שלא כדין. בשל כך הוחלט להקפיא את מתן אישורי השקילות לבוגרי השלוחה עד לסיום החקירה. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ (עליון) 4512/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ו-8 אח' נ' משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל ואח'). בפסק הדין שניתן ביום 26.8.2002 נפסק כי על המדינה לקבל החלטה באשר לאופן התנהלותה בהיבט המנהלי ובמישור יחסי העבודה בכל הבקשות התלויות ועומדות למתן אישורי שקילות לתארים שניתנו בשלוחה, עד ליום 1.10.02.
4. בינתיים הוגשו כתבי אישום נגד מספר גורמים בשלוחה ונגד עובדי ציבור שקיבלו תארים מהשלוחה, ובעקבות זאת החליטה המדינה, ביום 20.3.03, שלא להכיר באופן גורף בתארים שניתנו כאמור. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865; להלן –בג"ץ מוסטקי הראשון). בפסק דין זה נקבע כי על המדינה לבדוקה כל מקרה לגופו, שכן לא ניתן לקבוע באופן גורף כי כלל הסטודנטים בשלוחה אינם זכאים לתואר.
5. בעקבות פסיקת בג"צ החלו הנתבעים בהליכים לבדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו. הליכים אלה נדונו בבג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח' (ניתן ביום 27.5.2007, להלן – בג"צ מוסטקי השני) וכן בבג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (ניתן ביום 15.9.09, להלן – עניין בן שמעון). שם נפסק כי הליכי הבדיקה שבהם נקטה המדינה מתנהלים באופן ראוי וכי העותרים לא הצביעו על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של הליכים אלה. עוד נפסק כי ככלל בית המשפט אינו מתערב בשיקול הדעת שהפעילה המדינה לגבי כל בקשה ובקשה, כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענה כי על המדינה לערוך לעותרים ראיון חוזר, וכי אין כל פגם בכך שהמדינה כללה בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים.
6. לאחר מתן ההחלטות הנ"ל ובעקבות החלטת המדינה שלא להכיר בתאריהם של עובדים רבים, הוגשו תביעות לבתי הדין האזוריים ברחבי הארץ. בהוראת בית הדין הארצי, אוחדו כלל התביעות שהוגשו בנוגע לאוניברסיטת לטביה בבית דין זה (ראו למשל בהמ"ד 41664-10-11).
7. ביום 6.9.11 ניתנה החלטה, שאושרה לאחר מכן על ידי בית הדין הארצי (בר"ע 44860-09-11 מיום 24.1.12) כי התביעות ידונו על פי סיכומים בכתב.

3. ואלו העובדות הרלבנטיות לענייננו בתיק זה:

1. התובע שירת כסוהר בשירות בתי הסוהר בדרגת רב כלאי וכיום הוא גמלאי.
2. התובע למד מנהל עסקים בשלוחה.
3. ביום 23.9.2011 הגיש התובע לנתבע בקשה להערכת התואר שקיבל מהשלוחה (נספח א' לסיכומי המדינה).
4. לצורך בדיקת בקשתו התבקש התובע למלא שאלון. על רוב השאלות בשאלון, הנוגעות לקורסים השונים שבהם למד בשלוחה, השיב התובע ב"לא זוכר" או "לא רלבנטי" (נספח ב' לסיכומי המדינה).
5. ביום 3.1.05 נערך לתובע ראיון, וביום 6.2.05 הוא זומן לראיון נוסף, משלים, בשל חומר נוסף שהתקבל בעניין עבודת הגמר שלו, ולא עמד קודם לכן בפני המראיינים.
6. בקשת התובע למתן אישור שקילות נדחתה בשל חשד כי עבודת הגמר שהגיש לא הוכנה על ידו, משום שלא גילה התמצאות בסיסית בכל הקשור לביצוע המחקר. כמו כן לא הפגין התובע, במהלך הראיונות שנערכו לו, היכרות בסיסית עם הקורסים שטען כי למד.
7. התובע פנה אל הנתבע פעמים אחדות בבקשה לשקול מחדש את ההחלטה בעניינו או לזמנו לראיון נוסף. בקשותיו נדחו (נספחים ג-י לסיכומי המדינה).

4. התובע טוען כי:

1. הנתבע חזר בו מטענתו בדבר אי התאמה בין תוכנית הלימודים בשלוחה לבין זו של אוניברסיטת לטביה, לפיכך טענה זו אינה עומדת עוד. התובע מכחיש את טענות המדינה כי הכין את עבודת הגמר, וכי לא היתה לו היכרות בסיסית עם קורסים שנלמדו. עבודת הגמר, המטלות והמבחנים הנדרשים בכל קורס בוצעו על ידו. היעדר ההתמצאות נגרם בשל הזמן הרב שחלף, ומשום שלא ניתנה לו הזדמנות לעבור על עבודת הגמר ועל החומר הנלמד לפני לראיון. התובע מדגיש כי אין בידי הנתבע ראיות המוכיחות כי עבודת הגמר לא הוכנה על ידו. חשד בלבד אין בו די.
2. הנתבע לא אפשר לתובע להיות מיוצג על ידי ב"כ במהלך הראיון, בכך נפגעה זכות הטיעון שלו וזכותו להליך הוגן.
3. היה על הנתבע להיעתר לבקשתו לקיום ראיון נוסף, שכן בראיון נשאל לגבי פרטים שוליים, ולא ניתנה לו הזדמנות לפרוש את מלא טענותיו כדבעי באמצעות ב"כ. כמו כן בעצת עו"ד בחר התובע שלא להשיב על שאלות הנוגעות לחומר הלימודים עצמו. בוגרים אחרים אשר נהגו באופן דומה, זומנו לראיון חוזר, ואילו בקשת התובע בעניין זה נדחתה.

5. הנתבעים טוענים מנגד כי:

1. הראיון נערך במתכונת של שיחה ולא של בחינה, ובשני הראיונות לא גילה התובע בקיאות בחומר הנלמד ובמושגים רלבנטיים. גם תשובותיו בנוגע לעבודת הגמר לא היו משביעות רצון כלל, כמצופה ממי שהכין עבודת גמר בהיקף כמו זו של התובע. כמו כן התגלו סתירות בין תשובותיו של התובע בראיון הראשון לתשובותיו בראיון השני ולכתוב בעבודת הגמר. מדובר בהחלטה מקצועית אשר לא על בנקל יתערב בה בית הדין.
2. באשר לבקשה לראיון נוסף, המדינה גיבשה קריטריונים לגבי הזימון לראיון חוזר. לתובע נערכו שני ראיונות, ובהתאם לקריטריונים שנקבעו לא נמצא מקום לערוך לו ראיון נוסף.
3. יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי. מכתבו האחרון של התובע נענה ביום 4.12.08. אף על פי כן הוגשה התביעה כ-3 שנים לאחר מכן.

6. ועדת השקילות

נציבות שירות המדינה פועלת מזה שנים רבות להעלאת אחוז בעלי ההשכלה הגבוה בשירות המדינה . בבסיס פעילות זאת מצויה הנחת היסוד כי "ישנו מתאם מסוים בין רמת השכלתו של העובד או המועמד לתפקיד לבין ערך התפוקה שלו" (פ"ד מוסטקי הראשון, סעיף 12). לצורך הגשמת תכלית זו הונהגו במסגרת הסכמי עבודה הטבות שכר שונות לבעלי תארים אקדמיים. במהלך השנים נוצר צורך להעריך תארים אקדמיים שנלמדו בחו"ל לצורך מתן הטבות שכר אלה, בין היתר בשל גלי העליה לארץ. אישור השקילות נועד להשוות תואר אקדמי שניתן במוסד בחו"ל לתואר אקדמי שניתן על ידי מוסד אקדמי מוכר בישראל.

בשנת 1977 נחתם הסכם קיבוצי אשר קבע כי בחינת התארים האקדמיים תיעשה על ידי הנתבע - הוועדה להערכת תוארים ודיפלומות אקדמיים מחוץ לארץ שליד משרד החינוך והתרבות. בתחילה דנה הוועדה רק בתארים מתקדמים (תואר שני ושלישי). במהלך השנים התקבלה הפרקטיקה לפיה הוועדה דנה גם בתואר ראשון.

7. על תפקידה של ועדת השקילות ונפקות החלטותיה עמד בית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 6977/98. כך נפסק שם:

"במטרה לברר את טיב התארים הזרים מבחינת שקילותם לתארים בישראל הקימה נציבות שירות המדינה בשנת 1973 את הוועדה הנזכרת. ועדה זו פועלת זה שנים רבות, כשמטרתה הבלעדית היא בחינת התארים הזרים לצורך הכרתם במסגרת תנאי התעסוקה הנזכרים. כלומר, אין לוועדה מעמד כלשהו בהכרת התארים במישורים אחרים. כך, להכרת הוועדה אין כל משמעות בתחום האקדמי במובן הצר (כגון לימודי המשך באוניברסיטה) או בתחום העיסוק המקצועי המותנה בקיום תארים כלשהם.

כאמור, בשנים האחרונות חלו שינויים מהפכניים בתחום ההשכלה הגבוהה בעקבות הפרטתה והתרחבות הפעילות של מוסדות פרטיים זרים בישראל מתוך מטרות מסחריות. אין להתפלא אפוא שידי הוועדה מלאו עבודה... ייאמר מיד, כי יש חשיבות גדולה לפעילותה של הוועדה, שאמנם אינה רשות סטטוטורית, אך מפעילה סמכות מינהלית כ'גוף לווייני'..." (בג"צ 6977/98 השכלה ותואר בע"מ נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פדי נה (1) 316, בעמ' 320-319, ההדגשה הוספה - ד.פ.).

תפקידה של הוועדה מתמצה, אם כן, בבחינת השאלה האם התואר שניתן בחו"ל הינו שווה ערך לתואר אקדמי שניתן במוסד ישראלי מוכר. העקרון המנחה את הוועדה הוא עקרון השוויון. מחד גיסא - השוואת תנאי השכר בין מי שקיבל תואר אקדמי בחו"ל לבין מי שלמד בישראל ומקבל באופן אוטומטי את תנאי העבודה והטבות השכר; ומאידך גיסא בחינת זהות הדרישות האקדמיות לצורך קבלת התואר בישראל ובחו"ל (בג"צ 6977/98 הנ"ל). מתן אישור השקילות מותנה בשני תנאי סף: האחד – כי המוסד האקדמי בחו"ל הינו מוסד מוכר במדינה שבה הוא פועל ומוסמך להעניק תארים; והשני - כי מבקש האישור הציג מסמכים המוכיחים כי עמד בדרישות אותו מוסד אקדמי. אם לא יתמלאו שני התנאים הנ"ל תידחה הבקשה על הסף.

8. הבחינה המינהלית
כאמור לעיל, במסגרת הליכים אלה, הוגשו עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק בעניין סירוב הגף ליתן אישורי שקילות. בעניין בן שמעון נפסק כי לגף נתונה הסמכות לתת אישור שקילות, והחלטתו בעניין זה תיבחן על ידי בתי המשפט רק במישור המינהלי:

"שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם כן קיימת עילה מינהלית להתערבות כזו" (ההדגשה הוספה ד.פ.).

במסגרת זו ייבחנו השיקולים הרלבנטיים העומדים בבסיס ההחלטה. רשות מינהלית, בענייננו – הגף - רשאית להסתמך על נתונים שרשות סבירה הייתה מסתמכת עליהם, ובכלל זה ראיות בעלות משקל שונה בהתאם לצורך, ותוך איזון בין השיקולים השונים העומדים על הפרק. עם זאת לא ניתן להסתמך על ראיות שהן בגדר שמועה בלבד הנעדרות כל ביסוס. על הרשות לאזן בין השיקולים השונים באופן סביר ומידתי (עע"ם 1758/10 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שלום שגיא, ניתן ביום 15.8.11). בית המשפט ובית הדין יתערבו בהכרעת הרשות-

"רק כאשר בגדר האיזון לא ניתן משקל מספיק לשיקולים רלבנטיים, עד כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, או אם מדובר בפגיעה לא מידתית בפרט" (עע"ם 1758/10 הנ"ל).

נבחן, אם כן, השאלה האם החלטת הגף בענייננו עומדת באמות המידה שפורטו לעיל.

10. הראיונות

התובע הוזמן לראיון ראשון בחודש ינואר 2005. בתחילה נשאל התובע שאלות טכניות הנוגעות לעלות שכר הלימוד, דמי ההרשמה מקום הלימודים וכד' (ע' 2). התובע ידע להשיב על שאלות אלה, והוסיף כי מלכתחילה נרשם בסוף שנת 1998, אך בשל תקלה בהרשמה, לימודיו החלו רק ביוני 1999, כאשר בפועל למד עוד קודם לכן (ע' 1 ש' 24-27). בבקשה לאישור שקילות כתב התובע כי החל את לימודיו בשנת 1999 (נספח א' לסיכומי המדינה). ואולם בשאלות הנוגעות לתוכן לימודיו כשל התובע. הוא לא זכר את שמות המנחים והמרצים שאצלם למד, פרט לאחד, לא זכר אף לא שם של קורס אחד שבו השתתף, לא ידע לומר אם בסוף הקורסים היתה מטלה או בחינה, ולא זכר מושגים בסיסיים (ע' 3-4). על מנת לסבר את האוזן נצטט מקצת מתשובותיו:

"ש. אולי בכל זאת יש איזה מושג שזכור לך. למשל כאן, מיקרו כלכלה, מקרו כלכלה, זכור לך מושג?

ת. לא. אני לא כל כך עוסק בדברים האלה, זה לא עוברים עלי. הכרתי את המושגים האלה רק בלימודים עצמם, אחרי זה אני לא מתעסק. ...

ש. אם אתה זוכר. יש משהו שבכל זאת, אני אזכיר לך, אולי זה יעשה לך, עקומת ביקוש, עקומת תמורה, מיצוב, מידול, בידול סטיית תקן בסטטיסטיקה.

ת. תראי,

ש. לא עושה לך שום...

ת. זוכר, אבל לא יודע לפרש אותם. שמעתי מושגים כאלה אבל אני לא יודע לתת הסברים. כי אני לא מתעסק עם הדברים האלה" (ע' 4 ש' 10-22).

התובע נשאל גם על עבודת הגמר שהגיש. למעט נושא העבודה - מיקור חוץ (אאוטסורסינג), לא זכר התובע פרטים מהותיים לגבי העבודה. התובע לא זכר את שמן של החברות מושא המחקר אלא רק כי מיקומן היה בראשון לציון ובתל אביב (ע' 5 ש' 8-13), הוא לא ידע לומר מה היו מסקנות העבודה, במה עסק המחקר וכיצד נעשה (ע' 6 ש' 22-29, ע' 8 ש' 19-21). התובע לא זכר אם העביר שאלונים לצורך המחקר (ע' 7 ש' 19-20) והאם העבודה מכילה גרפים (ע' 7 ש' 23). יש לזכור כי מדובר בעבודה המתפרשת על פני 56 עמודים (נספח ג' לסיכומי המדינה), ולדברי התובע שקד עליה במשך כחודשיים. אף על פי כן לא גילה התובע בקיאות מינימלית בפרטיה. אין זה סביר כלל ועיקר כי מי ששקד על כתיבת עבודת גמר בהיקף כזה לא יזכור פרטים בסיסיים לגביה, לא ידע כיצד נעשה המחקר שעליו מבוססת העבודה, ולא יזכור ולו מסקנה אחת ממסקנותיה. דברים מעין אלה אינם נשכחים בנקל, גם אם חלפו שנים, ואף אם לא עסק התובע בתחום זה.

משכך החלטה הגף לדחות את בקשת התובע למתן אישור שקילות על סמך הראיון הראשון סבירה בהחלט, שכן ידיעותיו של התובע ובקיאותו בנושאי הלימוד הנטענים אין מעידים על הליך לימודים תקין.

11. התובע זומן לראיות משלים ביום 6.2.05 (נספח ב' לסיכומי התובע) בעקבות קבלת חומר נוסף הקשור לעבודת הגמר שהגיש, ואשר לא עמד לפני המראיינים בראיון הראשון.

בראיון המשלים (נספח ח' לסיכומי המדינה) נשאל התובע על עבודת הגמר שהגיש, ותשובותיו בראיון זה אינן עולות בקנה אחד עם דברים שאמר בראיון הראשון ועם מה שנכתב בעבודת הגמר. בראיון הראשון טען התובע בתוקף כי השתמש רק בחומר בעברית (ע' 7 ש' 12-15), ואילו בשני טען כי כן נעזר בספרות אנגלית ובמתרגמת שסייעה לו אף במציאת החומר (ע' 7 ש' 22- ע' 8 ש' 14). יש לציין כי ברשימה הביבליוגרפית מופיעות 7 אסמכתאות בשפה האנגלית (ע' 56 לעבודה) אף כי בראיון הראשון אמר התובע כי אינו יודע אנגלית (ע' 7 ש' 15).

זאת ועוד, בראיון המשלים טען התובע כי ערך 2-3 ראיונות לצורך המחקר (ע' 4 ש' 1-6), ואולם בעבודה נכתב כי נערכו ראיונות ב-8 חברות (ע' 46 סעיף 3 לעבודה). התובע נשאל לפער זה אך לא היתה בפיו תשובה (ע' 6). לזאת יש להוסיף כי התובע לא זכר אף לא שם אחד של מנכ"ל או בכיר אחר בחברות שנבדקו (ע' 6 ש' ע' 7 ש' 9), אף כי בעבודה נכתב שנערכו ראיונות עמם (ע' 46 לעבודה). נדגיש כי מדובר בעבודה בהיקף של 56 עמודים (ללא הנספחים) ובמחקר של 8 חברות וגופים גדולים במשק: בזק ביט, טלרד, קסטרו, דן קסידי, אמישראגז, מחלקות בצה"ל וסופרגז. אין זה סביר כי אדם שערך מחקר מקיף מעין זה, הכולל ראיונות עם בכירים במשק ולא יזכור דבר וחצי דבר מכל אלה. אין זה סביר כי מספר כה רב של ראיונות לא יותיר אצל המראיין רושם, זכרון, או הד כלשהו.

12. לתובע נערכו, אם כן, שני ראיונות ובשניהם ניתנה לו הזדמנות לפרוש את טענותיו לפני המראיינים ולשכנעם כי לימודיו היו לימודי אמת, שהרחיבו את השכלתו והשאירו עליו את רישומם. ואולם לא כך עולה מתשובותיו של התובע לשאלות שנשאל, כפי שפורט לעיל. התובע לא ציין אף לא באחד משני הראיונות, כי הוא אינו עונה לשאלות בעצת עורך דינו. תשובותיו מגלות העדר מוחלט של ידע בכל הנושאים הקשורים ללימודיו, ובכלל זה בעבודת הגמר שהינה תנאי לקבלת התואר. מדובר בגרסה שנולדה בשלב מאוחר ויש לדחותה. תשובותיו של התובע, שהיו בעיקרן "לא זוכר", מלמדות כי הליך לימודיו של התובע לא היה תקין, והתואר האקדמי שבידיו אינו משקף לימודים אקדמיים אמיתי. לפיכך סירובו של הנתבע להעניק לתובע אישור שקילות הינו סביר בהחלט.

אין גם כל הצדקה להיעתר לבקשת התובע לקיום ראיון נוסף – שלישי במספר, כאשר בשני הראיונות בטופס שהתבקש להשיב עליו ניתנו לתובע למעשה 3 הזדמנויות לפרט היטב את הליך לימודיו ואת ידיעותיו בנושאי הלימוד.

13. נזכיר כי עוסקים אנו באישור שקילות התואר שניתן לתובע לצורך זכאות להטבות שכר במסגרת עבודתו בשירות המדינה. ההטבות ניתנות למי שרכש השכלה גבוהה, והתואר האקדמי מלמד על כך. כפי שצויין לעיל, התואר שהוענק לתובע אינו משקף לימודים אקדמיים אמיתיים, ואינו מצדיק מתן הטבות. יתר על כן, על המדינה כנאמן הציבור למנוע תשלום כספי ציבור בנסיבות אלה שבהן לא מתקבלת "התמורה" החוזית המוסכמת (תואר אקדמי אמיתי) כנגד הטבות שכר ואחרות על פי ההסכמים המחייבים (ראו בבג"צ מוסטקי הראשון סעיף 48). לימודים אקדמיים שאינם משאירים שום חותם אצל הלומד אינם מגשימים את התכלית שבעידוד עובדים לרכוש תואר אקדמי.

האמצעי שנבחר לצורך בחינת השאלה האם ניתן לבוגר תואר כדין אם לאו, הוא קיומו של ראיון שעל בסיסו ניתנה החלטת המדינה. בית המשפט הגבוה לצדק אישר כי הראיונות הינם אמצעי הולם לבירור שאלה זו (עניין בן שמעון). משמע שהחלטת המדינה, המבוססת על הראיונות שנערכו לתובע, הינה סבירה ומידתית, שכן תשובותיו לשאלות שנשאל מעלות ספק אמיתי אם השתתף בהליך לימודים תקין לצורך קבלת התואר.

14. ייצוג

התובע הוסיף כי זכותו לשימוע הוגן נפגעה משלא ניתנה לו אפשרות להיות מיוצג על ידי עורך דין. עניין זה נדון בעב (אזורי ת"א) 5829/08 אברהם מרקוזון נגד מדינת ישראל-משרד החינוך, (ניתן ביום 12.5.09). בפסק דין זה נקבע כי לאור מהותה של זכות השימוע, יש מקום לאפשר לבוגרי השלוחה להיות מיוצגים על ידי עורך דין בראיון שנערך להם. ואולם פסק דין זה בוטל בבית הדין הארצי (עע (ארצי) 315/09 מדינת ישראל - משרד החינוך נגד אברהם מרקוזון, ניתן ביום 12.1.10).

זאת ועוד, כפי שפורט לעיל, בראיון נשאלו שאלות הקשורות לנושאים שלמד התובע, לעבודה שהגיש וכד'. אלו הן שאלות שרק התובע יכול לענות עליהן, ואין בכוחו של בא כוחו לסייע לו בכך. לא נשאלו במהלך הראיונות שאלות המחייבות השכלה משפטית או עזרה של עורך דין. לאחר הראיון ניתנה החלטת הגף שנשענה על הראיון. התובע פנה לגף פעמים אחדות הן בעצמו והן באמצעות ב"כ, עניינו נבחן שוב ושוב על ידי הגף וניתנו בעניינו החלטות מנומקות. התובע לא הצביע על טענה כל שהיא שיכול היה להעלות במהלך הראיון, ולא הועלתה מאחר שלא היה מיוצג, ואם תיטען טענה לגבי אופי השאלות שנשאלו, הרי כבר נפסק כי לא נפל בהן כל פגם. על כן היעדרו של עו"ד מן הראיון לא פגמה בהליך או בזכויותיו של התובע (ראו גם: תעא (אזורי נצרת) 1051/09 אדרי מאיר ובן מיכה ליזט נגד משרד החינוך – מדינת ישראל ואח', ניתן ביום 3.5.11). משכך, יש לדחות את טענות התובע אף בעניין זה.

סוף דבר-

התביעה נדחית.

לנוכח מסקנתו זו, אין אנו נדרשים לטענת השיהוי שהעלתה המדינה.

התובע ישלם הוצאות הנתבעים בסך של 2,500 ₪.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ו, (08 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".