1. תביעות אלה נמנות עם כ-300 תביעות שאוחדו בבית דין זה. מדובר בתובעים שקיבלו תואר מאוניברסיטת לטביה בישראל והנתבע (להלן גם – המדינה) סרב ליתן להם אישור שקילות לתואר לצורך הענקת הטבות שכר. התובעים בענייננו טוענים כי הנתבע מסרב, שלא כדין ליתן להם אישור שקילות אף שהם זכאים לו. הנתבע טוען מנגד כי התובעים לא הוכיחו כי עברו הליך לימודים תקין ומשכך יש לדחות את תביעתם.

2. זוהי השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הליך זה:

1. בשנת 1996 הוקמה בישראל שלוחה של אוניברסיטת לטביה (להלן – השלוחה), אשר אפשרה לימודים לקבלת תואר אקדמי באוניברסיטת לטביה בשיטת למידה מרחוק.
2. הנתבע (להלן – הגף) מעניק לבעלי תארים אקדמאיים מחו"ל "אישורי שקילות" על פיהם התארים שניתנו על ידי מוסדות אקדמאיים בחו"ל (בענייננו - אוניברסיטת לטביה בישראל) שקולים לתארים מקבילים ממוסדות ישראליים מוכרים, לצורך דירוג שכר והטבות אחרות של העובדים בשירות המדינה, לרבות אנשי צה"ל, משטרה ושב"ס.
3. במהלך שנת 2001 החלו חקירות משטרה בעקבות חשד כי תארים אקדמיים הוענקו לבוגרי השלוחה שלא כדין. בשל כך הוחלט להקפיא את מתן אישורי השקילות לבוגרי השלוחה עד לסיום החקירה. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ (עליון) 4512/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ו-8 אח' נ' משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל ואח'). בפסק הדין שניתן ביום 26.8.2002 נפסק כי על המדינה לקבל החלטה באשר לאופן התנהלותה בהיבט המנהלי ובמישור יחסי העבודה בכל הבקשות התלויות ועומדות למתן אישורי שקילות לתארים שניתנו בשלוחה, עד ליום 1.10.02.
4. בינתיים הוגשו כתבי אישום נגד מספר גורמים בשלוחה ונגד עובדי ציבור שקיבלו תארים מהשלוחה, ובעקבות זאת החליטה המדינה, ביום 20.3.03, שלא להכיר באופן גורף בתארים שניתנו כאמור. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865; להלן –בג"צ מוסטקי הראשון). בפסק דין זה נקבע כי על המדינה לבדוק כל מקרה לגופו, שכן לא ניתן לקבוע באופן גורף כי כלל הסטודנטים בשלוחה אינם זכאים לתואר.
5. בעקבות פסיקת בג"צ החלו הנתבעים בהליכים לבדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו. הליכים אלה נדונו בבג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח' (ניתן ביום 27.5.2007, להלן – בג"צ מוסטקי השני) וכן בבג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (ניתן ביום 15.9.09, להלן – עניין בן שמעון). שם נפסק כי הליכי הבדיקה שבהם נקטה המדינה מתנהלים באופן ראוי וכי העותרים לא הצביעו על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של הליכים אלה. עוד נפסק כי ככלל בית המשפט אינו מתערב בשיקול הדעת שהפעילה המדינה לגבי כל בקשה ובקשה, כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענה כי על המדינה לערוך לעותרים ראיון חוזר, וכי אין כל פגם בכך שהמדינה כללה בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים.
6. לאחר מתן ההחלטות הנ"ל ובעקבות החלטת המדינה שלא להכיר בתאריהם של עובדים רבים, הוגשו תביעות לבתי הדין האזוריים ברחבי הארץ. בהוראת בית הדין הארצי, אוחדו כלל התביעות שהוגשו בנוגע לאוניברסיטת לטביה בבית דין זה (ראו למשל בהמ"ד 41664-10-11).
7. ביום 6.9.11 ניתנה החלטה, שאושרה לאחר מכן על ידי בית הדין הארצי (בר"ע 44860-09-11 מיום 24.1.12) כי התביעות ידונו על פי סיכומים בכתב

3. ואלו העובדות הרלבנטיות לענייננו בתיקים אלה:

1. התובעים הינם מורים מזה למעלה מ-30 שנה.
2. בשנת 1998 נרשמו התובעים ללימודי תואר ראשון בחינוך בשלוחה.
3. בקשת תובעות 1-3 למתן אישור שקילות נדחתה בשל חשד כי לא הן כתבו את עבודת הגמר שהגישו במסגרת לימודי התואר, וכן בשל אי התמצאותן בחומר הלימוד לתואר (נספחים י"ב, כ"ח לסיכומי המדינה).
4. באשר לגב' דיראני, נכתב עוד כי הליך ההגנה על התואר נערך בחודש 8/2002, לאחר המועד האחרון שבו התירה המועצה להשכלה גבוהה לשלוחה לקיים פעילות לימודית בארץ (נספח ג' לסיכומי המדינה). לאחר מכן חזרה בה המדינה מטענה זו (נספח ד לסיכומי המדינה).
5. באשר למר מטר, התובע מס' 4, נטען רק כי לא גילה היכרות בסיסית עם החומר הנלמד לקבלת התואר (נספח כ"א לסיכומי המדינה).

4. התובעים טוענים כי:

1. הראיונות נערכו במתכונת של בחינה ועל החומר הנלמד ולא לגבי פרוצדורה בלבד. זאת, בניגוד להחלטת בג"צ בעניין.
2. לתובעות 1-3 נמסר כי קיים חשד כי שלא הכינו את עבודת הגמר אף שלא נמצאו עבודות זהות או מועתקות. התובעות הדגישו כי הכינו את העבודה בעצמן ומושאי המחקר היו בתי הספר והתלמידים שלימדו, וכי הקלטות של הראיונות מעלות כי הפגינו ידע ובקיאות בחומר הלימודים.
3. התובע 4 טוען כי הסיבה היחידה לדחיית בקשתו הינה העדר בקיאות בסיסית בחומר הלימודים. לא נטען דבר בעניין עבודת הגמר שהגיש. במהלך הראיון הפגין התובע ידע ובקיאות בחומר הנלמד ועד עתה אינו יודע מהן הטענות נגדו.
4. התובעים ציינו כי תמלול הראיונות לא הגיע לידם ולפיכך הנתבע מושתק מלהעלות טענות בעניין תמלול הראיון.

5. הנתבעת טועת מנגד כי:

1. לא נפל פגם בראיון שנערך לתובעים, והם לא הצביעו על שאלות שהיו מכשילות, מבלבלות וכד'. למקרא תמלילי הראיון עולה בברור כי התובעים לא הפגינו בקיאות בחומר הלימודים, וכי מדובר בהחלטה מקצועית וסבירה, ולא על בנקל יתערב בה בית הדין.
2. התביעות הוגשו בשיהוי ניכר, זמן רב לאחר מכתבו האחרון של הנתבע המודיע לתובעים כי בקשתם לאישור שקילות נדחתה. לפיכך, גם אם לא עברה תקופת ההתיישנות, די בחלוף הזמן בכדי להצדיק את דחיית התביעות.
3. בסיכומי התובעים נכתב במפורש (סעיפים 13-14 בסיכומיהם) כי הקלטות הראיונות היו בידיהם. תמלולי הראיונות הוזכרו במפורש במסגרת הליך גילוי המסמכים, והתובעים יכלו לקבל עותקים מהם. מכל מקום, לתובעים היתה נתונה זכות להגשת סיכומי תגובה, ולהתייחס לתמלול הראיונות.

6. ועדת השקילות

נציבות שירות המדינה פועלת מזה שנים רבות להעלאת אחוז בעלי ההשכלה הגבוה בשירות המדינה . בבסיס פעילות זאת מצויה הנחת היסוד כי "ישנו מתאם מסוים בין רמת השכלתו של העובד או המועמד לתפקיד לבין ערך התפוקה שלו" (פ"ד מוסטקי הראשון, סעיף 12). לצורך הגשמת תכלית זו הונהגו במסגרת הסכמי עבודה הטבות שכר שונות לבעלי תארים אקדמיים. במהלך השנים נוצר צורך להעריך תארים אקדמיים שנלמדו בחו"ל לצורך מתן הטבות שכר אלה, בין היתר בשל גלי העליה לארץ. אישור השקילות נועד להשוות תואר אקדמי שניתן במוסד בחו"ל לתואר אקדמי שניתן על ידי מוסד אקדמי מוכר בישראל.

בשנת 1977 נחתם הסכם קיבוצי אשר קבע כי בחינת התארים האקדמיים תיעשה על ידי הנתבע - הוועדה להערכת תוארים ודיפלומות אקדמיים מחוץ לארץ שליד משרד החינוך והתרבות. בתחילה דנה הוועדה רק בתארים מתקדמים (תואר שני ושלישי). במהלך השנים התקבלה הפרקטיקה לפיה הוועדה דנה גם בתואר ראשון.

7. על תפקידה של ועדת השקילות ונפקות החלטותיה עמד בית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 6977/98. כך נפסק שם:

"במטרה לברר את טיב התארים הזרים מבחינת שקילותם לתארים בישראל הקימה נציבות שירות המדינה בשנת 1973 את הוועדה הנזכרת. ועדה זו פועלת זה שנים רבות, כשמטרתה הבלעדית היא בחינת התארים הזרים לצורך הכרתם במסגרת תנאי התעסוקה הנזכרים. כלומר, אין לוועדה מעמד כלשהו בהכרת התארים במישורים אחרים. כך, להכרת הוועדה אין כל משמעות בתחום האקדמי במובן הצר (כגון לימודי המשך באוניברסיטה) או בתחום העיסוק המקצועי המותנה בקיום תארים כלשהם.

כאמור, בשנים האחרונות חלו שינויים מהפכניים בתחום ההשכלה הגבוהה בעקבות הפרטתה והתרחבות הפעילות של מוסדות פרטיים זרים בישראל מתוך מטרות מסחריות. אין להתפלא אפוא שידי הוועדה מלאו עבודה... ייאמר מיד, כי יש חשיבות גדולה לפעילותה של הוועדה, שאמנם אינה רשות סטטוטורית, אך מפעילה סמכות מינהלית כ'גוף לווייני'..." (בג"צ 6977/98 השכלה ותואר בע"מ נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פדי נה (1) 316, בעמ' 320-319, ההדגשה הוספה - ד.פ.).

תפקידה של הוועדה מתמצה, אם כן, בבחינת השאלה האם התואר שניתן בחו"ל הינו שווה ערך לתואר אקדמי שניתן במוסד ישראלי מוכר. העקרון המנחה את הוועדה הוא עקרון השוויון. מחד גיסא - השוואת תנאי השכר בין מי שקיבל תואר אקדמי בחו"ל לבין מי שלמד בישראל ומקבל באופן אוטומטי את תנאי העבודה והטבות השכר; ומאידך גיסא בחינת זהות הדרישות האקדמיות לצורך קבלת התואר בישראל ובחו"ל (בג"צ 6977/98 הנ"ל). מתן אישור השקילות מותנה בשני תנאי סף: האחד – כי המוסד האקדמי בחו"ל הינו מוסד מוכר במדינה שבה הוא פועל ומוסמך להעניק תארים; והשני - כי מבקש האישור הציג מסמכים המוכיחים כי עמד בדרישות אותו מוסד אקדמי. אם לא יתמלאו שני התנאים הנ"ל תידחה הבקשה על הסף.

8. הבחינה המינהלית
כאמור לעיל, במסגרת הליכים אלה, הוגשו מספר עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק בעניין סירוב הגף להערכת תארים אקדמים מחו"ל במשרד החינוך (להלן - הגף) ליתן אישורי שקילות. בעניין בן שמעון נפסק כי לגף נתונה הסמכות לתת אישור שקילות, והחלטתו בעניין זה תיבחן על ידי בתי המשפט רק במישור המינהלי:

"שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם כן קיימת עילה מינהלית להתערבות כזו" (ההדגשה הוספה ד.פ.).

9. באשר למישור הראייתי: המבחן לקבלת ראיה מינהלית הוא מבחן של סבירות. רשות מינהלית, בענייננו הגף, רשאית להסתמך על נתונים שרשות סבירה הייתה מסתמכת עליהם, ובכלל זה ראיות בעלות משקל שונה בהתאם לצורך, ותוך איזון בין השיקולים השונים העומדים על הפרק. כאשר עלולה להיפגע זכות אדם לא ניתן להסתמך על ראיות שהן בגדר שמועה בלבד הנעדרות כל ביסוס. על הרשות לאזן בין השיקולים השונים באופן סביר ומידתי (עע"ם 1758/10 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שלום שגיא, ניתן ביום 15.8.11). בית המשפט ובית הדין יתערבו בהכרעת הרשות-

"רק כאשר בגדר האיזון לא ניתן משקל מספיק לשיקולים רלבנטיים, עד כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, או אם מדובר בפגיעה לא מידתית בפרט" (עע"ם 1758/10 הנ"ל).

נבחן, אם כן, השאלה האם החלטת הגף בענייננו עומדת באמות המידה שפורטו לעיל.

התובעת 1 - גב' נואל דיראני

10. הראיון

התובעת 1 נשאלה במהלך הראיון על קורסים שלמדה במהלך התואר, אך זכרה רק קורס אחד בפסיכולוגיה התפתחותית (ע' 4 ש' 29-32). על מנת לסבר את האוזן נצטט מתשובותיה:

"ש. אז כמה קורסים למדת?

ת. מה שנמצא אצלך.

ש. מה זאת אומרת מה שנמצא אצלך. את זוכרת שמות של קורסים?

ת. אני לא זוכרת. אחרי 6 שנים אני אזכור.

ש. את למדת 16 קורסים ואת לא זוכרת, אני לא מתכוון לתכנים מה למדת, שמות של קורסים סה"כ, יש לך 16 פה אני רוצה שניים, לא יותר מזה. את לא זוכרת?

ת. לא זוכרת" (ע' 7 ש' 7-13).

במהלך הראיון התבקשה התובעת 1 פעם נוספת לנסות ולהיזכר בשמו של אחד הקורסים בהם השתתפה, אך לא עלה בידה (ע' 8 ש' 24-31). גם תשובותיה בנוגע לעבודת הגמר לא היו משביעות רצון. כך למשל התברר כי לא חיברה בעצמה את השאלון שעליו התבסס המחקר, ובעלה מצא אותו עבורה (ע' 9 ש' 20-25). בעלה גם תרגם עבורה את העבודה, הדפיס אותה (ע' 9 ש' 31- ע' 10 ש' 3), וערך את הניתוח הסטטיסטי (ע' 11 ש' 12-14). כמו כן בסיכומיה טענה התובעת 1 כי המחקר נערך בבית הספר שבו היא עובדת (סעיף 13), בעוד שבראיון אמרה כי ראיינה ב-4 בתי ספר: שניים מוסלמים ושניים נוצרים, ובית הספר שבו היא מלמדת הוא אחד מהם (ע' 9 ש' 18-19). המראיינים התרשמו כי התובעת ידעה לענות באופן חלקי על השאלות, כי לא ידעה מהי "השערת מחקר" ולא ידעה להסביר את התוצאות והמסקנות (נספח ח' לסיכומי המדינה).

11. המסקנה המתבקשת למקרא הראיון היא כי התובעת לא עברה הליך לימודים תקין. מצופה ממי שסיימה תואר ראשון בחינוך, ועוסקת בכך מידי יום ביומו, כי תוכל לנקוב ולו בשמו של קורס שבו השתתפה, גם אם חלפו שנים אחדות מאז קרה הדבר. מצופה גם כי תוכל לפרט באופן מתקבל על הדעת את עיקרי עבודת הגמר שהגישה. נדגיש כי עבודת גמר הינה עבודה המחייבת שעות עבודה מרובות והפנמת החומר הנלמד לצורך כתיבתה. קשה מאד להניח כי לא הותירה משקע כלשהו אצל התובעת. משלא עלה בידי התובעת 1 לעמוד בדרישות מינימליות אלה, החלטת הנתבע שלא להעניק לתובעת 1 הינה סבירה בהחלט.

התובעת 2- גב' היפא דאוד

12. הראיונות

לתובעת 2 נערכו שני ראיונות. האחד בשנת 2005. ראיון נוסף התקיים בעקבות טענתה כי בשל חלוף השנים היא אינה זוכרת את החומר באופן מידי.

הראיון הראשון

התובעת 2 נשאלה בראיון שאלות פרוצדורליות על הליך הלימודים והשיבה עליהן (ע' 4 ש' 30-31), היא זכרה שמות של בנות כתתה (ע' 4 ש' 22-23), ופירטה כיצד השיגה חומר עבור המטלות והעבודות שהכינה (ע' 6) ואת שמו של המנחה (ע' 7 ש' 4-6).

עם זאת על שאלות הנוגעות לחומר הנלמד לא ידעה התובעת 2 להשיב. כך למשל אמרה כי השתתפה ב-7 קורסים לתואר (ע' 3 ש' 3-6), בעוד שבגיליון הציונים שהגישה הופיעו שמותיהם של 20 קורסים (נספח א לסיכומיה). התובעת 2 לא נקבה אף לא בשמו של קורס אחד שבו השתתפה, וטענה כי אינה זוכרת כלל (ע' 7 ש' 11-29). היא 2 גם לא ידעה לפרט מהן התיאוריות שנלמדו בקורסים המופיעים ברשימה שהגישה (ע' 8 ש' 1-3), וכאשר נשאלה על עבודת הגמר, לא ידעה מהי השערת המחקר, מה בדק המחקר, כיצד נערך ומה היה נושאו (ע' 8 ש' 18- ע' 9 ש' 15), שאלות בסיסיות ביותר למי שערך מחקר.

הראיון השני

בראיון זה נשאלה התובעת 2 על מושגי יסוד ולהלן יפורטו חלק מתשובותיה:

"ש. מה זו התניה קלאסית?

ת. התניה קלאסית משהו מאד מאד יפה, התניה, נותן מנותן.

ש. מה זה אנאלפבית?

ת. אותיות.

ש. מה זאת אומרת אותיות?

ת. אותיות הלימוד.

....

ש. מה זה קונפורמיות?

ת. ... מזון...

ש. מה זה משחק תפקידים?

ת. משחק, שאתה מגיע לתפקיד מסוים.

ש. למה משחקים את המשחק הזה, מי משחק את המשחק הזה?

ת. המורה" (ע' 3 ש' 16- ע' 4 ש' 7).

שאלות על מושגי יסוד נוספים לא זכו גם הן למענה משביע רצון (ע' 4-5), ולא עלה בידי התובעת 2 ליתן פרטים אף לא אודות אחד מהקורסים מתוך הרשימה שהוגשה (ע' 6 ש' 9-11). בראיון זה תובעת 2 לא ידעה לומר באיזה בית ספר נערך המחקר שעליו התבססה עבודת הגמר (ע' 7 ש' 5-6) ומהן מסקנותיה (ע' 11 ש' 18-20).

13. לא זו אף זו. נתגלו סתירות בין דבריה של התובעת 2 בראיון הראשון לאלו שאמרה בראיון השני. בעוד שבראיון הראשון אמרה שהלימודים התקיימו ביום ראשון (ע' 4 ש' 30-31), בשני אמרה שהתקיימו ביום שישי (ע' 2 ש' 25-26); בסיכומיה טענה כי המחקר נערך ב"סביבת העבודה של התובעת" (סעיף 13), בעוד שבשני נטען כי המחקר נערך בבית ספר בקריות (ע' 7 ש' 13-14), היינו לא באזור מגוריה או עבודתה. נדגיש כי התובעת 2 היא גננת והמחקר התייחס לבית ספר. יתר על כן, בראיון השני פירטה התובעת 2 את השאלות שנשאלו בשאלון ואת אופן עריכת המחקר (ע' 9-10), בעוד שבראיון הראשון, טענה כי אינה זוכרת (ע' 8 ש' 18- ע' 9 ש' 15 לראיון הראשון). זאת אף כי ראיון הראשון התקיים סמוך למועד סיום לימודיה.

העדר בקיאות בסיסית בחומר הלימודים ובעבודת הגמר שהוגשה מערערים את הטענה כי התובעת 2 השתתפה בהליך לימודים תקין. מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה שהתובעת 2 עוסקת בתחום לימודיה הנטענים – חינוך, ואמורה להטמיע את החומר הנלמד בעבודתה. בשל כל אלה סבורים אנו כי החלטת הנתבע סבירה בהחלט.

התובעת 3 גב' מיסון מטר

14. גם לתובעת 3 נערכו שני ראיונות. הראשון בשנת 2005, והשני בשנת 2007, לאחר קבלת בקשתה לקיום ראיון נוסף (נספח ל לסיכומי המדינה).

הראיון הראשון

במהלך ראיון זה, אמנם השיבה התובעת 3 על שאלות טכניות הנוגעות לשכר הלימוד (ע' 2 ש' 22-23, ע' 3 ש' 6-8), ולמי שהנחה את הלימודים (ע' 8 ש' 5-8), אולם בהמשך ציינה לא מצאה בעצמה את החומר לעבודות שהגישה, אחרים עשו זאת עבורה (ע' 6 ש' 12-15, 20-24). כך גם ההדפסות והתרגומים (ע' 7 ש' 13-18). בעוד שבראיון ציינה כי השתתפה ב-7 קורסים (ע' 7 ש' 20-21), בגיליון הציונים שצרפה לסיכומיה מופיעים 14 קורסים. לסתירה זו לא הובא כל הסבר. לשאלות הנוגעות לקורסים שבהם השתתפה, למושגים, לתיאוריות ולעבודת הגמר שהגישה השיבה כי "זה לא רלבנטי לענות על זה" (ע' 8-10).

הראיון השני

גם בראיון זה השיבה התובעת 3 על שאלות טכניות הנוגעות ללימודיה (ע' 4 ש' 8-16). התובעת 3 ידעה להשיב באופן חלקי על מושגי יסוד שעליהם נשאלה (ע' 7 ש' 13-16), אולם המראיינים התרשמו כי הסבריה דלים ואינם עונים על הדרישות. בהתאם אף ניתנו לה ציונים נמוכים (נספח לה לסיכומי המדינה). על מושגים נוספים שנשאלה (מיתוס, רטוריקה, הומניזם ומבחן רורשך) לא ידעה להשיב כלל. גם תשובותיה בעניין חומר הלימוד לא היו מספקות:

"ש. יש כאן, קיבלת ציון מצוין בקורס שנקרא פדגוגיה מיוחדת. את זוכרת מה למדתם בקורס? מה היו הנושאים?

...

ת. פדגוגיה מיוחדת אני חושבת שמה שהיה זה איך אנחנו מתייחסים, איך מלמדים אותם בשיטה מיוחדת, כל מיני לימודים. להתייחס אליהם באופן פרטי, לפי שיטות מסוימות.

ש. את זוכרת איזו שיטה שלמדתם שם? שם של הוגה או איזושהי תיאוריה?

ת. האמת, לא זוכרת. באמת לא זוכרת. בגדול, מה שאני זוכרת, היום אני מיישמת את זה בבית ספר אפילו בתלמידים בכתה רגילה....

ש. יש פה עוד איזשהו קורס שיטות בפסיכולוגיה ובפדגוגיה. את זוכרת מה למדת בקורס?

ת. לא בדיוק זוכרת. אבל בפסיכולוגיה אני צריכה להביא את הילד, את הרגשות שלו, מאיפה הוא בא, מה זה משפיע עליו מבחינת לימודים, ההורים שלו, הסביבה שלו, אני חושבת שלכל אלה יש השפעה על התלמידים ועל ההישג שלו.

....

ש. קורס אחרון על יסודות הפילוסופיה.

ת. כן הפילוסופיה העתיקה של אריסטו. הפילוסופיה של היוונים הקדומים" (ע' 9 ש' 13- ע' ש' 21)

באשר לעבודת הגמר - התובעת 3 הסבירה כי בחרה את הנושא מתוך רשימת נושאים שניתנה על ידי המנחה, ומשום שחשבה שגיסיה, העוסקים בחינוך מיוחד, יוכלו לסייע לה (ע' 12). התובעת 3 הסבירה כי במחקר נערכה השוואה בין תלמידים בעלי פיגור שכלי בשני בתי ספר שונים. בבית ספר אחד לימדו המורות בשיטה פרטנית ואילו בשני - לא.

התובעת 3 השיבה בשטף לשאלות, תשובותיה היו קוהרנטיות, והיא ציינה כי המלצותיה בעקבות המחקר הן שיש לעבוד עם כל ילד באופן פרטני (ע' 19 ש' 8-9). עם זאת, למקרא תמלול הראיון עולות מספר תמיהות. לכאורה נראה כי השאלונים הועברו לילדים עצמם ולא למורה האחראית עליהם (ע' 17 ש' 14-15). יש לזכור כי מדובר בתלמידים הלוקים בפיגור שכלי קשה. לא ניתן לכך כל הסבר. זאת ועוד, בסיכומי התובעת 3 נטען כי המחקר נערך בסביבת העבודה שלה, אך מהראיון עולה כי התובעת פנתה לבתי ספר שבהם אינה מלמדת (ע' 16 ש' 18-19). בתום הראיון, כתבו המראיינים את התרשמותם מהתובעת:

"לא הפגינה ידע כלשהו במושגי היסוד שנשאלה אף שהיו קשורים לנושא העבודה שלה! (מנת משכל, פיגור שכלי) לא הצליחה לפרט ולהסביר את עבודת הגמר והתלוננה שלא קיבלה עותק חזרה מהאוניברסיטה למרות שביקשה. בהמשך ..., לא הצליחה לפרט או להסביר בנושר מנושאי העבודה, לרבות בפרטים הטכניים שהיו קשורים לנושא העבודה." (נספח לה לסיכומי המדינה)

15. אף כי תשובותיה של התובעת 3 טובות מעט יותר מאלה של התובעות 1-2, הן חלקיות ביותר ואינן משקפות הליך לימודים תקין ומשמעותי, במיוחד כאשר מדובר בתואר בחינוך למי שעובדת בתחום זה, ואמורה ליישם את החומר הנלמד בחיי היום יום. אף עלך פי כן לא גילתה התובעת 3 ידע מספק. על כן ההחלטה שלא להיעתר לבקשת התובעת 3 אישור שקילות סבירה. מכל מקום, בית הדין אינו מתערב בשיקול דעתו של הנתבע אשר בידיו הכלים המקצועיים לבחון את הבקשה.

16. התובע 4- מר עדאל מטר

התובע 4, בניגוד ליתר התובעות, למד לתואר שני באוניברסיטת לטביה. זאת, בניגוד לאמור בסיכומיו (סעיף 5). את התואר בראשון השלים באוניברסיטת חיפה.

מגיליון הציונים עולה כי התובע 4 למד 11 קורסים (נספח א לסיכומיו), אך לדבריו עשה רק 8 עבודות. לא עלה בידו להסביר זאת, ולדבריו הגיש עבודות בהתאם למה שנאמר לו (ע' 5 ש' 9-13, ע' 7 ש' 16-21). מכל מקום, גם בהתייחס ל-8 העבודות שכן הגיש, לא זכר התובע 4 במה עסקו עבודות אלה ובמסגרת אלו קורסים הוגשו (ע' 8). כמו כן תשובותיו של התובע 4 לשאלות שנשאל בנוגע לעבודת הגמר אינן הולמות את הכתוב בעבודה. כך למשל טען התובע 4 כי נבדקו 5 בתי ספר, כ-60 מורים, בעיקר גברים, המלמדים בחטיבות ביניים ובבתי ספר תיכונים (ע' 9). עיון בעבודת הגמר מגלה כי נבדקו בעיקר מורות (61%), רובן מבתי ספר יסודיים (42%) (ע' 33 לעבודה, נספח כה לסיכומי המדינה).

התובע 4 סרב להתייחס להשערת המחקר, ממצאי העבודה, המסקנות והמודל האמפירי של המחקר. לדעתו שאלות אלה אינן רלבנטיות משום שנדרש להגן על המחקר בפני ועדה של אוניברסיטת לטביה (ע' 10). בשל כל אלה אנו סבורים אנו כי החלטת הנתבע שלא ליתן לתובע 4 אישור שקילות, סבירה בהחלט.

17. מוסיף התובע 4 כי במכתבים מיום 27.2.05 ומיום 26.7.06 (נספחים כ"א וכ"ג לסיכומי המדינה), לא התייחס הנתבע לטענות בעניין עבודת הגמר. לפיכך, אין הוא רשאי להעלותן עתה.

יש לדחות טענה זו. הריאיון שנערך לבוגרי השלוחה נועד מלכתחילה להוות בסיס להחלטה בדבר מתן אישור שקילות. לפיכך, גם אם הנתבע לא ציין זאת בנימוקים שפורטו במכתביו, אין להסיק מכך כי הממצאים בעניין עבודת הגמר לא היוו שיקול בהחלטתו.

זאת ועוד, בפסק הדין מוסטקי השני קבע בג"צ כי אין כל דופי בנימוקי דחיה שהועלו באיחור:

"לקראת הדיון שהתקיים בפנינו ביום 26.4.2007 העלו העותרים טענה נוספת, לפיה לאחר שהמשיבים החליטו שלא לעמוד על נימוק אי ההתאמה, קיבלו מספר עותרים, אשר הנימוק המקורי לדחיית בקשתם היה נימוק אי ההתאמה, הודעות לפיהן בקשתם נדחית בשל נימוק אחר. מתגובת המשיבים להודעת העותרים, וכן מטענות המשיבים בדיון שהתקיים בפנינו עלה, כי טענתם של העותרים מתייחסת, בעיקר, לבוגרים אשר מלכתחילה נמצאו בעניינם ממצאים פרטניים, אך בנוסף הועלה לגביהם הטעם של אי ההתאמה, וטעם זה הודע להם בנימוקי דחיית בקשתם. משהחליטו המשיבים שלא לעמוד עוד על נימוק אי ההתאמה, קיבלו בוגרים אלה הודעה על כך שנימוק אי ההתאמה אינו עומד להם עוד לרועץ, אולם הממצאים הפרטניים בעניינם אינם מאפשרים הנפקת אישור שקילות. מובן כי בהתנהלות זו אין כל פסול." (ההדגשה הוספה- ד.פ.)

נוסיף כי התובע 4 שב ופנה אל הנתבע בבקשה לשקול מחדש את ההחלטה בעניינו. על כן גם אם בעקבות הבדיקה הנוספת הועלו בנימוקים חדשים, הרי אלה נוספו בעקבות פניותיו של התובע 4 והעיון הנוסף שנעשה בעקבות פנייתו.

18. גילוי תמלולי הראיונות

התובעים טענו עוד כי תמלול הראיונות לא הגיע לידם ולפיכך אין הנתבע יכול להסתמך עליהם בהליך זה.

יש לדחות את טענה זו בשל כמה טעמים: ראשית, הנתבע הציג לפנינו את רשימת המסמכים שנשלחה לב"כ התובעים ביום 3.6.13 ואישור הפקס המעיד על שליחתה (נספח א לסיכומי המדינה). במסמך זה נאמר כי אם ברצון התובעים לקבל עותק מהמסמכים שיש בידי המדינה (בין היתר, תמלול הראיון), עליהם לפנות לכתובת המצוינת במסמך.

שנית, הליך גילוי המסמכים בין הצדדים נמשך זמן רב. ב"כ התובעים הגיש בקשה ביום 3.9.13 ובה ביקש לגלות את תמלולי הראיונות וההקלטות. בית הדין נעתר לבקשה זו (החלטה מיום 31.10.13). לפיכך, אם המסמכים הנ"ל לא הועברו לידיו היה עליו לפנות לבית הדין בבקשה מתאימה מבעוד מועד. מכל מקום, אין מחלוקת כי הקלטות הראיונות היו בידי התובעים (סעיפי 13-15 לסיכומי התובעים). מכאן שלא היה כל קושי להתייחס לתוכנו של הראיון. נוסיף כי מקובלת עלינו טענת המדינה כי לתובעים ניתנה הזדמנות להגיש סיכומי תשובה (החלטה מיום 12.2.12) ולהתייחס בהם לתמלולים לאחר שקיבלו את סיכומי המדינה. סיכומי המדינה הוגשו בחודש 2/2015. עד עתה לא הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעים. מכאן, שויתרו על זכותם להתייחס לתמלולים אלה.

19. נזכיר כי עוסקים אנו באישור שקילות התואר שניתן לתובעים לצורך זכאות להטבות שכר במסגרת עבודתם בשירות המדינה. הזכאות להטבות מבוססת על כך שהעובד רכש השכלה גבוהה, והתואר האקדמי מלמד על כך. לפיכך אם מתברר כי התואר אינו משקף לימודים אקדמיים אמיתיים, אין הוא מצדיק מתן ההטבות כספיות. יתר על כן, על המדינה כנאמן הציבור למנוע תשלום כספי ציבור בנסיבות אלה שבהן לא מתקבלת "התמורה" החוזית המוסכמת (תואר אקדמי אמתי) כנגד הטבות שכר ואחרות על פי ההסכמים המחייבים (ראו בבג"צ מוסטקי הראשון סעיף 48). לימודים אקדמיים שאינם משאירים שום חותם אצל הלומד אינם מגשימים את התכלית שבעידוד עובדים לרכוש תואר אקדמי.

האמצעי שנבחר לצורך בחינת השאלה האם ניתן לבוגר תואר כדין אם לאו, הוא קיומו של ראיון שעל בסיסו ניתנה החלטת המדינה. בג"צ אישר כי הראיונות הינם אמצעי הולם לבירור שאלה זו (עניין בן שמעון). משמע שהחלטת המדינה, המבוססת על ראיון שנערך לתובעים, הינה סבירה ומידתית, שכן תשובותיהם לשאלות שנשאלו אינן מלמדות כי לקחו חלק בהליך לימודים תקין לצורך קבלת התואר.

משכך, סבורים אנו כי ההחלטה שלא להכיר בתארים שהציגו התובעים כשקולים לתואר ישראלי לצורך מתן הטבות שכר עומדת בכל דרישות המשפט המנהלי. ונזכיר, כאשר הפעילה הרשות את שיקול דעתה כדין, אין מקום להתערבות בית הדין.

משהגענו למסקנה זו, אין אנו נדרשים עוד לטענת המדינה לפיה יש לדחות את התביעות אף מחמת שיהוי.

18. סוף דבר- התביעות נדחות.

התובעים ישלמו הוצאות הנתבע בסך של 2,500 ₪ כל אחד.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ו, (06 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".