17 פברואר 2016

1. תביעה זו נמנית עם כ-300 תביעות שאוחדו בבית דין זה. מדובר בתובעים שקיבלו תואר מאוניברסיטת לטביה בישראל והנתבע (להלן המדינה או הגף) סרב ליתן להם אישור שקילות לתואר לצורך הענקת הטבות שכר. התובע בענייננו טוען כי הנתבע מסרב, שלא בצדק, ליתן לו אישור שקילות אף שהליך לימודיו היה תקין.

2. זוהי השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הליך זה:

1. בשנת 1996 הוקמה בישראל שלוחה של אוניברסיטת לטביה (להלן – השלוחה), אשר אפשרה לימודים לקבלת תואר אקדמי באוניברסיטת לטביה בשיטת למידה מרחוק.
2. הנתבע 2 (להלן – הגף) מעניק לבעלי תארים אקדמאיים מחו"ל "אישורי שקילות" על פיהם התארים שניתנו על ידי מוסדות אקדמאיים בחו"ל (בענייננו - אוניברסיטת לטביה בישראל) שקולים לתארים מקבילים ממוסדות ישראליים מוכרים, לצורך דירוג שכר והטבות אחרות של העובדים בשירות המדינה, לרבות אנשי צה"ל, משטרה ושב"ס.
3. במהלך שנת 2001 החלו חקירות משטרה בעקבות חשד כי תארים אקדמיים הוענקו לבוגרי השלוחה שלא כדין. בשל כך הוחלט להקפיא את מתן אישורי השקילות לבוגרי השלוחה עד לסיום החקירה. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ (עליון) 4512/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ו-8 אח' נ' משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל ואח'). בפסק הדין שניתן ביום 26.8.2002 נפסק כי על המדינה לקבל החלטה באשר לאופן התנהלותה בהיבט המנהלי ובמישור יחסי העבודה בכל הבקשות התלויות ועומדות למתן אישורי שקילות לתארים שניתנו בשלוחה, עד ליום 1.10.02.
4. בינתיים הוגשו כתבי אישום נגד מספר גורמים בשלוחה ונגד עובדי ציבור שקיבלו תארים מהשלוחה, ובעקבות זאת החליטה המדינה, ביום 20.3.03, שלא להכיר באופן גורף בתארים שניתנו כאמור. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865; להלן –בג"ץ מוסטקי הראשון). בפסק דין זה נקבע כי על המדינה לבדוקה כל מקרה לגופו, שכן לא ניתן לקבוע באופן גורף כי כלל הסטודנטים בשלוחה אינם זכאים לתואר.
5. בעקבות פסיקת בג"צ החלו הנתבעים בהליכים לבדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו. הליכים אלה נדונו בבג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח' (ניתן ביום 27.5.2007, להלן – בג"צ מוסטקי השני) וכן בבג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (ניתן ביום 15.9.09, להלן – עניין בן שמעון). שם נפסק כי הליכי הבדיקה שבהם נקטה המדינה מתנהלים באופן ראוי וכי העותרים לא הצביעו על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של הליכים אלה. עוד נפסק כי ככלל בית המשפט אינו מתערב בשיקול הדעת שהפעילה המדינה לגבי כל בקשה ובקשה, כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענה כי על המדינה לערוך לעותרים ראיון חוזר, וכי אין כל פגם בכך שהמדינה כללה בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים.
6. לאחר מתן ההחלטות הנ"ל ובעקבות החלטת המדינה שלא להכיר בתאריהם של עובדים רבים, הוגשו תביעות לבתי הדין האזוריים ברחבי הארץ. בהוראת בית הדין הארצי, אוחדו כלל התביעות שהוגשו בנוגע לאוניברסיטת לטביה בבית דין זה (ראו למשל בהמ"ד 41664-10-11).
7. ביום 6.9.11 ניתנה החלטה, שאושרה לאחר מכן על ידי בית הדין הארצי (בר"ע 44860-09-11 מיום 24.1.12) כי התביעות ידונו על פי סיכומים בכתב.

3. ואלו העובדות הרלבנטיות לענייננו בתיק זה:

1. התובע הוא שוטר במשטרת ישראל.
2. ביום 9.5.05 הגיש התובע בקשה לאישור שקילות לתואר הראשון במנהל עסקים שניתן על ידי השלוחה (נספח א לסיכומי המדינה).
3. מיד לאחר סיום לימודיו בשנת 2001, נחקר התובע במח"ש בחשד לקבלת דבר במרמה. לאחר מספר שנים נסגר תיק החקירה בשל חוסר ראיות (סעיף 11 לסיכומי התובע, נספח א לסיכומי המדינה).
4. בשנת 2007 נערך לתובע ראיון ולאחריו הודיע לו הגף כי בקשתו למתן אישור שקילות נדחתה משום שלא גילה בקיאות מספקת במושגי היסוד, בקורסים שנלמדו ובעבודת הגמר, לרבות אופן הכנתה, ההמלצות והממצאים המצוינים בה (מכתב מיום 15.1.08, נספח ג' לסיכומי המדינה).
5. התובע השיג על ההחלטה הנ"ל וביקש עיון חוזר בהחלטה ולחלופין ראיון נוסף. בקשותיו נדחו (נספחים ד- ט לסיכומי המדינה).

4. התובע טוען כי:

1. לא הוצגו לפניו מלא הראיות שעמדו לפני הנתבעים עת קבעו כי העתיק את עבודת הגמר מאחר. לפיכך לא ניתנה לתובע אפשרות להזים את החשדות נגדו. הנתבעים אף לא הבהירו כיצד נקבע כי דווקא הוא שהעתיק מאחר ולא להפך. העברת העבודה הזהה, לאחר הראיון, ללא שם מגיש העבודה מנעה אף היא מהתובע אפשרות לברר את הטענות. החלטת הנתבעים התקבלה מבלי שהיו בידי הנתבעים ראיות מוצקות בדבר קיומה של מרמה. זאת ועוד, הגף טען כי אין בידיו כלים מתאימים לרדת לחקר האמת, ואולם היעדר כלים אינו יכול להשפיע על זכאות התובע. מה גם שהנתבעים לא נתנו משקל לכך שהתובע נחקר בעניין על ידי המשטרה והוחלט לסגור את תיקו כך שאין פגם בהתנהלותו.
2. התובע נשאל שאלות שדמו לבחינת בקיאות, מבלי שניתנה לו אפשרות לרענן את זכרונו לנוכח הזמן שחלף מאז סיים את לימודיו. השאלות שנשאל נועדו להכשילו וחרגו מגבולות המותר על פי פסיקת בג"צ.
3. עניינו של התובע התעכב מאחר שנחקר במשך תקופה במח"ש. זאת, בנוסף לעיכוב בשל ההמתנה לפסיקות בג"צ. הנתבעים לא נתנו משקל לחלוף הזמן מעת שסיים התובע את לימודיו ועד לקיומו של הראיון. לפיכך, ולנוכח חלוף הזמן הרב, היה על הנתבעים לזמן את התובע לראיון נוסף. קיומו של ראיון נוסף הינו למעשה בגדר ערעור על החלטת הנתבעים כאמור בפסיקת בג"צ. התובע הדגיש כי הופלה ביחס לאחרים שערעורם התקבל.

5. הנתבעים טוענים מנגד כי:

1. לתובע נערך ראיון במתכונת של שיחה אשר נועדה לברר את תקינות הליך הלימודים שעבר. פרוטוקול הראיון מלמד כי התובע לא עבר הליך לימודים תקין: הוא לא גילה בקיאות במושגי יסוד, בקורסים שלמד ובהליכי הכנת עבודת הגמר שהגיש ובתוכנה. זאת ועוד, עבודת הגמר שהגיש התובע מנוסחת בלשון רבים נקבה. משכך, אין ספק כי לא הוא כתב את העבודה.
2. נמצאה עבודה זהה לעבודת הגמר שהגיש התובע והיא הועברה לעיונו. התובע לא התייחס לעבודה הזהה ולא הבהיר כיצד תיתכן זהות כזאת. מכל מקום, החלטת הנתבעים נשענה על הראיון ועבודת הגמר ולא על העבודה הזהה שנמצאה.
3. ההחלטה לאפשר ראיון נוסף נשענה על קריטריונים שפורטו בהודעת המדינה מיום 27.11.11, ובכלל זה אי שיתוף הפעולה בשל עצת ב"כ, התרשמות המראיינים, התרשמות הנתבע 2 ועוד. התובע לא עמד בקריטריונים הנ"ל ולפיכך אין מקום לזמנו ראיון נוסף.

6. ועדת השקילות

נציבות שירות המדינה פועלת מזה שנים רבות להעלאת אחוז בעלי ההשכלה הגבוה בשירות המדינה. בבסיס פעילות זאת מצויה הנחת היסוד כי "ישנו מתאם מסוים בין רמת השכלתו של העובד או המועמד לתפקיד לבין ערך התפוקה שלו" (פ"ד מוסטקי הראשון, סעיף 12). לצורך הגשמת תכלית זו הונהגו במסגרת הסכמי עבודה הטבות שכר שונות לבעלי תארים אקדמיים. במהלך השנים נוצר צורך להעריך תארים אקדמיים שנלמדו בחו"ל לצורך מתן הטבות שכר אלה, בין היתר בשל גלי העליה לארץ. אישור השקילות נועד להשוות תואר אקדמי שניתן במוסד בחו"ל לתואר אקדמי שניתן על ידי מוסד אקדמי מוכר בישראל.

בשנת 1977 נחתם הסכם קיבוצי אשר קבע כי בחינת התארים האקדמיים תיעשה על ידי הנתבע - הוועדה להערכת תוארים ודיפלומות אקדמיים מחוץ לארץ שליד משרד החינוך והתרבות. בתחילה דנה הוועדה רק בתארים מתקדמים (תואר שני ושלישי). במהלך השנים התקבלה הפרקטיקה לפיה הוועדה דנה גם בתואר ראשון.

7. על תפקידה של ועדת השקילות ונפקות החלטותיה עמד בית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 6977/98. כך נפסק שם:

"במטרה לברר את טיב התארים הזרים מבחינת שקילותם לתארים בישראל הקימה נציבות שירות המדינה בשנת 1973 את הוועדה הנזכרת. ועדה זו פועלת זה שנים רבות, כשמטרתה הבלעדית היא בחינת התארים הזרים לצורך הכרתם במסגרת תנאי התעסוקה הנזכרים. כלומר, אין לוועדה מעמד כלשהו בהכרת התארים במישורים אחרים. כך, להכרת הוועדה אין כל משמעות בתחום האקדמי במובן הצר (כגון לימודי המשך באוניברסיטה) או בתחום העיסוק המקצועי המותנה בקיום תארים כלשהם.

כאמור, בשנים האחרונות חלו שינויים מהפכניים בתחום ההשכלה הגבוהה בעקבות הפרטתה והתרחבות הפעילות של מוסדות פרטיים זרים בישראל מתוך מטרות מסחריות. אין להתפלא אפוא שידי הוועדה מלאו עבודה... ייאמר מיד, כי יש חשיבות גדולה לפעילותה של הוועדה, שאמנם אינה רשות סטטוטורית, אך מפעילה סמכות מינהלית כ'גוף לווייני'..." (בג"צ 6977/98 השכלה ותואר בע"מ נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פדי נה (1) 316, בעמ' 320-319, ההדגשה הוספה - ד.פ.).

תפקידה של הוועדה מתמצה, אם כן, בבחינת השאלה האם התואר שניתן בחו"ל הינו שווה ערך לתואר אקדמי שניתן במוסד ישראלי מוכר. העקרון המנחה את הוועדה הוא עקרון השוויון. מחד גיסא - השוואת תנאי השכר בין מי שקיבל תואר אקדמי בחו"ל לבין מי שלמד בישראל ומקבל באופן אוטומטי את תנאי העבודה והטבות השכר; ומאידך גיסא בחינת זהות הדרישות האקדמיות לצורך קבלת התואר בישראל ובחו"ל (בג"צ 6977/98 הנ"ל). מתן אישור השקילות מותנה בשני תנאי סף: האחד – כי המוסד האקדמי בחו"ל הינו מוסד מוכר במדינה שבה הוא פועל ומוסמך להעניק תארים; והשני - כי מבקש האישור הציג מסמכים המוכיחים כי עמד בדרישות אותו מוסד אקדמי. אם לא יתמלאו שני התנאים הנ"ל תידחה הבקשה על הסף.

8. הבחינה המינהלית
כאמור לעיל, במסגרת הליכים אלה, הוגשו מספר עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק בעניין סירוב הגף ליתן אישורי שקילות. בעניין בן שמעון נפסק כי לגף נתונה הסמכות לתת אישור שקילות, והחלטתו בעניין זה תיבחן על ידי בתי המשפט רק במישור המינהלי:

"שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם כן קיימת עילה מינהלית להתערבות כזו" (ההדגשה הוספה ד.פ.).

לאורה של הלכה זו תיבחן אף החלטת הגף בענייננו.

9. בחינת ההחלטה המינהלית נעשית לאורן של ראיות מנהליות שהוצגו לבית הדין, ובהן הראיונות שנערכו לתובעים. רשות מינהלית, בענייננו – הגף - רשאית להסתמך על נתונים שרשות סבירה הייתה מסתמכת עליהם, ובכלל זה ראיות בעלות משקל שונה בהתאם לצורך, ותוך איזון בין השיקולים השונים העומדים על הפרק. כאשר עלולה להיפגע זכות אדם לא ניתן להסתמך על ראיות שהן בגדר שמועה בלבד הנעדרות כל ביסוס. על הרשות לאזן בין השיקולים השונים באופן סביר ומידתי (עע"ם 1758/10 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שלום שגיא, ניתן ביום 15.8.11). בית המשפט ובית הדין יתערבו בהכרעת הרשות-

"רק כאשר בגדר האיזון לא ניתן משקל מספיק לשיקולים רלבנטיים, עד כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, או אם מדובר בפגיעה לא מידתית בפרט" (עע"ם 1758/10 הנ"ל).

נבחן, אם כן, השאלה האם החלטת הגף בענייננו עומדת באמות המידה שפורטו לעיל.

10. הראיון

כאמור, לתובע נערך ראיון בשנת 2007. התובע נשאל על מושגי יסוד, ורמת הבקיאות שהפגין היתה נמוכה ביותר. התובע לא ידע מהם מאזן (ע' 3 ש' 23-25), שכיח (ע' 4 ש' 1-2), מדיניות פיסיקאלית ואוליגפול (ע' 5 ש' 2-5). גם לשאלות על המושגים "פיחות" ו"הוצאות קבועות" השיב באופן לקוי, וקיבל עליהן ציון 3 ו-2 בהתאמה מתוך 5 (נספח ב לסיכומי המדינה). ציון נמוך שאינו מספק. התובע גם לא זיהה את גליון הציונים שלו שהוצג לפניו (ע' 5 ש' 6-18). כאשר התבקש לתאר קורס שלמד במהלך לימודיו, בחר לתאר קורס בתקשורת בינאישית באופן כללי ושטחי ביותר, מבלי לפרט מתודות או תיאוריות הקשורות בנושא הקורס (ע' 6 ש' 9- ע' 7 ש' 2). תשובותיו לשאלות שנשאל בעניין באשר לעבודת הגמר היו בלתי מספקות, והוא לא גילה בקיאות לא בתכני העבודה ולא בהליכי הכנתה. על מנת לסבר את האוזן, נצטט מתשובות אלה:

"ש. מה הייתה מטרת המחקר?
ת. המטרה של המחקר להכניס מודעות בפני הקהל ממרק שהוא יכול להוות בתחום הנסיעה.
ש. מה זה קשור לנושא העבודה?
ת. כל נושא העבודה הוא פתיחת מסעדה יוקרתית בהרי הכרמל. כל העבודה עצמה התמקדה מסעדה עצמה בהכנת מרקים.
ש. האם היו השערות במחקר שלך?
ת. לא זוכר.
ש. איך בדקת את ההשערה שלך?
ת. אני בניתי שאלון של, לא זוכר כמה שאלות, עד 10 או 11 שאלות, זה לא מורכב, השאלון היה מובנה ממספר שאלות,בוא נגיד שבניתי אותו, הייתה שלי, כי בכל מסעדה יוקרתית, הייתה השאלה שלי, בוא נגיד, משכורת של בנאדם יחסית לממוצע, מסביב זה" (ע' 8 ש' 4-16).

ובהמשך:

"ש. אתה נעזרת בדו"ח רווח והפסד כשעשית את המסעדה?
ת. בטח שעשיתי.
ש. איך עושים דו"ח רווח והפסד? בוא תסביר לנו.
ת. דו"ח רווח והפסד. אתה לוקח את כל ההוצאות שאתה עושה. את כל ההוצאות שיש לך כולל בניית המסעדה, כל מה ששילמת, בוא נגיד שאתה עשית את המסעדה, שילמת את ההוצאות, יש לך הוצאות
ש. ההוצאות מתחלקות לסוגים מסוימים או שאתה כותב את כל ההוצאות וזהו.
ת. תלוי מה הסוגים
ש. בדו"ח רווח והפסד, הרי שדו"ח רווח והפסד הוא, יש לו מבנה קבוע, לא כל אחד עושה מה שהוא רוצה, איך בנית את דו"ח רווח והפסד?
ת. אני לא זוכר איך בניתי אותו.
ש. איך בנית את הדו"ח רווח והפסד? איך בנית אותו? תן לי מושג אחד, אתה זוכר משהו מהדו"ח?
ת. לא לא זוכר" (ע' 12 ש' 8-21).

בנוסף, התובע לא ידע לומר היכן בדיוק חילק את השאלונים (ע' 10), מה היו ממצאי העבודה (ע' 10 ש' 25- ע' 11 ש' 3), האם הכין תוכנית שיווקית במסגרת העבודה (ע' 13 ש' 7-8) והאם נעזר במודלים שונים בכדי לנתח את המחקר שעליו נשענת עבודת הגמר (ע' 13 ש' 9-10).

בסיכום הראיון, כתבו המראיינים כך:
"מושגי יסוד- לא ידע. קורסים- לא זוכר. עבודה- אין עבודה בתיק. לא גילה בקיאות ותאר את המושגים בשפה יבשה ולא אקדמית".

עיון בראיון ובסיכום הראיון שערכו המראיינים מעלה כי התובע לא עבר הליך לימודים תקין כלל. התובע לא זכר מושגים בסיסיים ואת הקורסים שנלמדו, ובקיאותו ביחס לנושאי עבודת הגמר ואופן הכנתה היו לקויים ביותר. מצופה ממי שהגיש עבודת גמר, בוודאי בהיקף של 69 עמודים כמו זו שהגיש התובע, ואשר לטענתו שקד על הכנתה במשך למעלה מחודשיים וחצי (ע' 8 ש' 2-3), כי ידע להשיב על שאלות בסיסיות כמו אלה שנשאל, והנוגעות לתוכנה: שאלות על הליך המחקר, הניתוח, ההמלצות והממצאים. ולא כך היא. לפיכך, החלטת הנתבע שלא ליתן לתובע אישור שקילות לתובע הינה סבירה בהחלט.

11. התובע מוסיף כי השאלות בראיון נועדו להכשילו. עיינו בשאלות שנשאל התובע ולא מצאנו בהן כל פגם. מדובר בשאלות סבירות ורלבנטיות בהחלט לתחום הלימודים הנטען. מדובר במושגים בסיסיים ביותר שכל מי שלשמד לתואר בוגר במנהל עסקים אמור להסבירם בלא כל קושי, גם אם חלפו שנים מאז שסיים את לימודיו. השאלות אינן מכשילות או נשאלו מתוך הנחה שהתובע אינו דובר אמת. מצופה כי מי שלמד לתואר באוניברסיטה בתחומים אלה ידע להשיב לפחות על חלקן על אף חלוף הזמן. לפיכך יש לדחות את טענות התובע כי מטרת הראיון היתה הכשלתו.

12. עבודת הגמר

לא זו בלבד שהתובע לא גילה בקיאות בסיסית שמושגים שהוא היה אמור להסביר בלא כל קושי, אלא שעבודת הגמר שהגיש התובע נכתבה בלשון רבים (נספח י"ב לסיכומי התובע). כך למשל, בע' 1 נכתב "טכניקות שבהם נעזרנו", בע' 2 נכתב "המחיר אותו קבענו", ובהמשך "מרכיבי התקשורת בהם בחרנו" ועוד, ובהמשך אף בלשון רבים נקבה:

"אנו מאמינות כי אזור יוקרתי זה..." (ע' 7 וראו גם בע' 10, ע' 12 ועוד).

בשער העבודה נכתב כי היא הוגשה על ידי התובע לבדו, על כן לא ברור מדוע מופיעים הפעלים שבתוכה בלשון רבים ואף בלשון נקבה.

12. לכל זאת יש להוסיף כי נמצאה עבודה זהה לעבודת הגמר שהגיש התובע (מכתב הנתבע 2 מיום 13.6.11, נספח ט לסיכומי המדינה). העבודה הזהה לא הוצגה לפנינו ואולם העתקה נשלח אל התובע (נספח י לסיכומי המדינה). קיומה של העבודה התווסף לשיקולים הקיימים אך לא הוא שהכריע את הכף. לטעמנו, אכן די בתשובות התובע בראיון ובעיון בעבודת הגמר בכדי לקבוע כי התובע לא עבר הליך לימודים תקין, ומתעורר ספק ממשי אם כתב את עבודת הגמר שהגיש.

13. התובע הוסיף כי חקירת מח"ש שנערכה בעניינו נסגרה בשל חוסר ראיות. משכך אין כל פסול בהתנהלותו. עיון באישור מעלה כי הוחלט שלא להעמיד את התובע לדין בגין קבלת דבר במרמה (נספח א לסיכומי המדינה). לא ניתן ללמוד מן האישור מהו אותו הדבר שבגינו סברה מח"ש מלכתחילה כי יש להעמיד את התובע לדין. אין זה ברור האם המרמה קשורה לעבודת הגמר, לעבודה הזהה, לתואר כולו או לכל דבר אחר. זאת ועוד, תיק החקירה בעניינו של התובע נסגר בשל חוסר ראיות ולא בשל היעדר אשמה. על כן אין ללמוד דבר לענייננו מסגירת תיק החקירה מחד גיסא, ומאידך גיסא די בראיות שהוצגו לפני הגף ולפנינו בכדי להשתכנע כי התובע לא עבר הליך לימודים תקין.

14. אפליה

התובע טוען עוד כי הופלה ביחס לאחרים. בעוד שלבוגרים אחרים ניתנה הזדמנות לערער על החלטת הנתבע במסגרת ראיון חוזר. לתובע לא ניתנה הזדמנות זו. בהחלטה שניתנה בתיק זה ביום 6.9.11 נקבע:

"ניתן להעלות טענות פרטניות לגבי הראיון רק על פי הקווים המנחים שהותוו בבג"צ מוסטקי השני (בג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח', ניתן ביום 27.5.2007, סעיף 8). המדינה תודיע תוך 45 יום אם יש נכונות לזמן את התובעים שלא שיתפו פעולה בראיון הראשון בקבוצה הראשונה ואת התובע אורן שחק בקבוצה השניה לראיון חוזר" (ההדגשה הוספה- ד.פ.)

בהתאם, ביום 27.11.11 הודיעה המדינה כי בחנה את עניינו של כל תובע ותובע, ונבדק תמליל הראיון שנערך לו על פי קריטריונים אלה:  

"האם יש מדד לכך שהתובע לא שיתף פעולה בעצת באי כוחו, באילו שלבים בראיון נאמרו אמירות אלו אם בכלל ובאיזה אופן נאמרו וכמה, האם אכן במהלך הראיון לא שיתף התובע פעולה בשל כך או בסופו של דבר השיב לשאלות כאלו ואחרות, מה הייתה התרשמות המראיינים וכן מה התרשמות הגף בבחינה נוספת זו, באיזה חלק של הראיון החליט שהוא אינו משתף פעולה, ככל שכך היה ובאיזה חלק כן שיתף פעולה והשיב עניינית לשאלות, וזאת תוך הפרדה בין שאלות מהותיות לשאלות הנוגעות לפרוצדורה וכד'".

  למקרא הראיון עולה כי התובע אינו עומד בקריטריונים הנ"ל. עיון בפרוטוקול הראיון שנערך לתובע מעלה כי שיתף פעולה לכל אורכו. התובע לא טען כי אינו מוכן להשיב על שאלות בעצת ב"כ, כפי שטענו חלק מהבוגרים. במרבית השאלות השיב התובע כי "אינו זוכר". ואולם, אי ידיעת החומר הנלמד אינה סיבה מוצדקת לקיומו של ראיון חוזר. גם חלוף הזמן מאז סיום הלימודים אינו מצדיק זימון לראיון חוזר. משכך, יש לדחות טענה זו של התובע.  

בנוסף לכך בין התובע וב"כ לבין הנתבע 2 התנהלה תכתובת ענפה, והגף השיב לכל פניותיו (נספחים ג-ט לסיכומי המדינה). כמו כן, כאשר הוגשה תביעתו מושא פסק דין זה, נבדק עניינו פעם נוספת על ידי הגורמים המקצועיים במדינה ועל ידי בית הדין. לנוכח כל אלה אין כל הצדקה לקיומו של ראיון נוסף.

15. נזכיר כי עוסקים אנו באישור שקילות הניתן לצורך זכאות להטבות שכר במסגרת עבודת התובע בשירות המדינה. הזכאות להטבות מבוססת על כך שהעובד רכש השכלה גבוהה, והתואר האקדמי מלמד על כך. לפיכך אם מתברר כי התואר אינו משקף לימודים אקדמיים אמיתיים, ולא הותיר בתובע חותם כלשהו, הוא אינו מצדיק מתן ההטבות.

יתר על כן, על המדינה כנאמן הציבור למנוע תשלום כספי ציבור בנסיבות אלה שבהן לא מתקבלת "התמורה" החוזית המוסכמת (תואר אקדמי אמתי) כנגד הטבות שכר ואחרות על פי ההסכמים המחייבים (ראו בבג"צ מוסטקי הראשון סעיף 48). לימודים אקדמיים שאינם משאירים שום חותם אצל הלומד אינם מגשימים את התכלית שבעידוד עובדים לרכוש תואר אקדמי.

האמצעי שנבחר לצורך בחינת השאלה האם ניתן לבוגר תואר כדין אם לאו, הוא קיומו של ראיון שעל בסיסו ניתנה החלטת המדינה. בית המשפט הגבוה לצדק אישר כי הראיונות הינם אמצעי הולם לבירור שאלה זו (עניין בן שמעון). משמע שהחלטת המדינה, המבוססת על ראיון שנערך לתובע, הינה סבירה ומידתית, שכן תשובותיו לשאלות שנשאל מעלות ספק אמתי אם השתתף בהליך לימודים תקין לצורך קבלת התואר.

משכך, סבורים אנו כי ההחלטה שלא להכיר בתואר שהציג התובע כשקול לתואר ישראלי לצורך מתן הטבות שכר עומדת בכל דרישות המשפט המנהלי. ונזכיר, כאשר הפעילה הרשות את שיקול דעתה כדין, אין מקום להתערבות בית הדין.

16. צירוף ראיה שהוגשה באיחור

לפני סיום נתייחס לבקשת המדינה מיום 2.11.15, לאחר הגשת הסיכומים מטעם הצדדים, לצירוף ראיה. בבקשה נטען כי בעת הכנת הסיכומים בתיק אחר, התגלה מסמך בו מעיד או נחקר אדם במסגרת פרשת לטביה ומתייחס לתובע. על פי הנטען במסמך, התובע שילם לאותו אדם 1500-2000 ₪ על מנת שיכין עבורו את עבודת הגמר.

התובע מתנגד לבקשה הן משום שהוגשה באיחור ניכר והם בשל הפגמים בתוכנה של הראיה ובאופן הגשתה.

17. כאשר מוגשת בקשה להגשת ראיה באיחור יש לברר האם הראיה החדשה שופכת אור על המחלוקת בין הצדדים ומסייעת לבירורה, ומדוע לא הוגשה הראיה במועד (ברע (ארצי) 178/05 ד"ר דוד מנלה נגד מדע קום תקשורת (1994) בע"מ ואח', ניתן ביום 20.3.05). עם זאת בתי הדין לעבודה נוהגים לא אחת בגישה מקלה, ומאפשרים לצד להביא ראיות באיחור בנסיבות המצדיקות זאת, ותוך חיוב המבקש בהוצאות הצד שכנגד (ברע (ארצי) 1111/01 אסלאן עומר נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 12.6.11).

בענייננו, הנתבעים לא צרפו תצהיר מטעם העד או מטעם גובה העדות. שמו של נותן העדות לא צוין והמדינה אף אינה יודעת מיהו אותו עד. משכך, לא ניתן לאמת את טענות העד או לכל הפחות את גובה העדות, בחקירה נגדית. על חשיבותה של החקירה הנגדית עמד לא אחת בית המשפט העליון וקבע, בין היתר, כי היא אמצעי חשוב לבחינת אמינות גרסת העד ומכשיר יעיל לגילוי האמת (בש"פ 5620/09 קורולקר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 16.8.09, וראו גם- תא 1577/01 מסאלחה מחמוד חסן נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 18.3.12).

יתר על כן, מתוך עדות בת מספר עמודים הגישו הנתבעים 2 עמודים בלבד, ובהם מוזכר שמו בלבד של התובע ללא סימנים מזהים נוספים. מדובר, אפוא, בראיה שהוגשה באופן חלקי ביותר ולא ניתן להתרשם כלל ממהימנותה. נדגיש כי מטרת העדות או נסיבות גביתה אף הן לוטות בערפל.

אכן, ההליכים שלפנינו נדונו על פי ראיות מינהליות, ואולם כפי שהובהר לעיל, אין בכך כדי להכשיר ראיה שמקורה אינו ברור, מהימנותה מוטלת בספק.

נוכח האמור, סבורים אנו כי אין מקום להתיר את צירוף הראיה.

סוף דבר- התביעה נדחית.

התובע ישלם הוצאות הנתבעים בסך של 2,500 ₪.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ו, 17 בפברואר 2016, בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".