03 דצמבר 2015

1. תביעה זו נמנית עם כ-300 תביעות שאוחדו בבית דין זה. מדובר בתובעים שקיבלו תואר מאוניברסיטת לטביה בישראל והנתבעים (להלן גם המדינה) סרבו ליתן להם אישור שקילות לתואר לצורך הענקת הטבות שכר.

2. זוהי השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הליך זה:

1. בשנת 1996 הוקמה בישראל שלוחה של אוניברסיטת לטביה (להלן – השלוחה), אשר אפשרה לימודים לקבלת תואר אקדמי באוניברסיטת לטביה בשיטת למידה מרחוק.
2. הנתבע 1 (להלן – הגף) מעניק לבעלי תארים אקדמאיים מחו"ל "אישורי שקילות" על פיהם התארים שניתנו על ידי מוסדות אקדמאיים בחו"ל (בענייננו - אוניברסיטת לטביה בישראל) שקולים לתארים מקבילים ממוסדות ישראליים מוכרים, לצורך דירוג שכר והטבות אחרות של העובדים בשירות המדינה, לרבות אנשי צה"ל, משטרה ושב"ס.
3. במהלך שנת 2001 החלו חקירות משטרה בעקבות חשד כי תארים אקדמיים הוענקו לבוגרי השלוחה שלא כדין. בשל כך הוחלט להקפיא את מתן אישורי השקילות לבוגרי השלוחה עד לסיום החקירה. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ (עליון) 4512/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ו-8 אח' נ' משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל ואח'). בפסק הדין שניתן ביום 26.8.2002 נפסק כי על המדינה לקבל החלטה באשר לאופן התנהלותה בהיבט המנהלי ובמישור יחסי העבודה בכל הבקשות התלויות ועומדות למתן אישורי שקילות לתארים שניתנו בשלוחה, עד ליום 1.10.02.
4. בינתיים הוגשו כתבי אישום נגד מספר גורמים בשלוחה ונגד עובדי ציבור שקיבלו תארים מהשלוחה, ובעקבות זאת החליטה המדינה, ביום 20.3.03, שלא להכיר באופן גורף בתארים שניתנו כאמור. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865; להלן –בג"ץ מוסטקי הראשון). בפסק דין זה נקבע כי על המדינה לבדוקה כל מקרה לגופו, שכן לא ניתן לקבוע באופן גורף כי כלל הסטודנטים בשלוחה אינם זכאים לתואר.
5. בעקבות פסיקת בג"צ החלו הנתבעים בהליכים לבדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו. הליכים אלה נדונו בבג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח' (ניתן ביום 27.5.2007, להלן – בג"צ מוסטקי השני) וכן בבג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (ניתן ביום 15.9.09, להלן – עניין בן שמעון). שם נפסק כי הליכי הבדיקה שבהם נקטה המדינה מתנהלים באופן ראוי וכי העותרים לא הצביעו על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של הליכים אלה. עוד נפסק כי ככלל בית המשפט אינו מתערב בשיקול הדעת שהפעילה המדינה לגבי כל בקשה ובקשה, כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענה כי על המדינה לערוך לעותרים ראיון חוזר, וכי אין כל פגם בכך שהמדינה כללה בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים.
6. לאחר מתן ההחלטות הנ"ל ובעקבות החלטת המדינה שלא להכיר בתאריהם של עובדים רבים, הוגשו תביעות לבתי הדין האזוריים ברחבי הארץ. בהוראת בית הדין הארצי, אוחדו כלל התביעות שהוגשו בנוגע לאוניברסיטת לטביה בבית דין זה (ראו למשל בהמ"ד 41664-10-11).
7. ביום 6.9.11 ניתנה החלטה, שאושרה לאחר מכן על ידי בית הדין הארצי (בר"ע 44860-09-11 מיום 24.1.12) כי התביעות ידונו על פי סיכומים בכתב.

3. ואלו העובדות הרלבנטיות לענייננו בתיק זה:

1. התובע, שוטר במשטרת ישראל, החל ללמוד בשנת 1999 בשלוחה לתואר ראשון במנהל עסקים. בשנת 2002 הגיש התובע בקשה לאישור שקילות לגף.
2. לתובע נערך ראיון ראשון בחודש 1/2005. במהלך הראיון סירב התובע להשיב על השאלות שנשאל בנוגע לחומר הלימודים. התובע גם סירב להשיב על שאלות בשאלון שנשלח אליו לפני הראיון. בקשתו של התובע לקבלת אישור שקילות לצורכי דירוג שכר נדחתה מטעמים אלה, וגם משום שנמצאה עבודה זהה לעבודת הגמר שהגיש (מכתב מיום 1.3.05, נספח ב' לסיכומי המדינה). התובע השיג על החלטה זו ובין הצדדים התקיימה תכתובת בעניין (נספחים ג-ה לסיכומי המדינה).
3. ביום 13.7.07 הודיעה המדינה לתובע כי לאחר שקילת בקשתו בשנית ולנוכח פסיקת בג"צ בעניין, הוחלט לזמנו לראיון חוזר (נספח ו' לסיכומי התובע).
4. לתובע נערך ראיון חוזר בחודש 10/2007, ואולם גם לאחר ראיון זה נדחתה בקשתו לקבלת לאישור שקילות. זאת משום שבמהלך הראיון לא גילה בקיאות במושגי יסוד בסיסיים שנלמדו בקורסים שבהם נטען כי לקח חלק. כמו כן בעבודת הגמר של התובע התגלו פגמים משמעותיים, ואף נמצאה עבודה זהה לעבודת הגמר שהגיש (מכתב מיום 9.12.15, נספח ז' לסיכומי המדינה).
5. התובע השיג על החלטת הנתבע הנ"ל והתקיימה תכתובת בין התובע וב"כ למדינה. בסופו של דבר נדחו כל טענותיו (נספחים ח'- יא לסיכומי המדינה), והוא הגיש את התביעה מושא פסק דין זה.

4. התובע טוען כי:

1. על פי פסיקת בג"צ רק אם התגלתה מרמה באופן חד משמעי יש לדחות את בקשת אישור השקילות. בעניינו של התובע, אין בידי המדינה הוכחות חד משמעיות כי עבודת הגמר שלו הועתקה. התובע מכחיש זאת וטוען כי עבודתו הוגשה ראשונה, ויתכן כי אדם אחר העתיק ממנו.
2. לנתבעים אין כלים מתאימים לרדת לחקר האמת ולבחון האם התובע העתיק את עבודת הגמר מאחר או שעבודתו הועתקה. משלא נמסר לתובע שמו של בעל העבודה השני, ולא הועמדו לפניו מלא הראיות, לא היתה לתובע אפשרות להזים את החשדות נגדו.
3. הראיונות שנערכו לתובע חרגו מהגבולות שנקבעו בהחלטות בג"צ. לתובע נערכה בחינה מתוך מטרה להכשילו, תוך התעמקות בפרטים שאינם משמעותיים. כל זאת, מבלי לאפשר לתובע לרענן את זיכרונו לנוכח חלוף הזמן מאז סיום הלימודים. מכל מקום, תשובותיו של התובע גילו בקיאות מספקת.

5. הנתבעים טוענים מנגד כי:

1. עיון בתמלילי הראיונות שנערכו לתובע מעלה כי התובע לא גילה התמצאות בסיסית במושגי יסוד ובקורסים שנלמדו, כפי שמצופה מבעל תואר במינהל עסקים. התובע גם לא גילה התמצאות בהליכי הכנת עבודת הגמר ובתוכנה. לא זו אף זו, בעבודת הגמר התגלו פגמים משמעותיים המעלים חשד כבד כי התובע לא כתב את העבודה: כותרת העבודה נושאת שם חברה אחת ואילו תוכנה עוסק בחברה אחרת. כמו כן הוגשו שתי עבודות הזהות בחלקן לעבודת הגמר של התובע. האחת הוגשה לפני שהגיש התובע את עבודתו והשניה לאחריה. כל טענות המדינה בעניינו של התובע הועלו במסגרת הראיון וניתנה לו הזדמנות להזים טענות אלה. ואולם תשובותיו של התובע לא הצליחו להפריך את הטענות נגדו.
2. יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי. התביעה הוגשה שנתיים לאחר מכתבה האחרון של המדינה אל התובע בעניין.

6. ועדת השקילות

נציבות שירות המדינה פועלת מזה שנים רבות להעלאת אחוז בעלי ההשכלה הגבוה בשירות המדינה . בבסיס פעילות זאת מצויה הנחת היסוד כי "ישנו מתאם מסוים בין רמת השכלתו של העובד או המועמד לתפקיד לבין ערך התפוקה שלו" (פ"ד מוסטקי הראשון, סעיף 12). לצורך הגשמת תכלית זו הונהגו במסגרת הסכמי עבודה הטבות שכר שונות לבעלי תארים אקדמיים. במהלך השנים נוצר צורך להעריך תארים אקדמיים שנלמדו בחו"ל לצורך מתן הטבות שכר אלה, בין היתר בשל גלי העליה לארץ. אישור השקילות נועד להשוות תואר אקדמי שניתן במוסד בחו"ל לתואר אקדמי שניתן על ידי מוסד אקדמי מוכר בישראל.

בשנת 1977 נחתם הסכם קיבוצי אשר קבע כי בחינת התארים האקדמיים תיעשה על ידי הנתבע 2 - הוועדה להערכת תוארים ודיפלומות אקדמיים מחוץ לארץ שליד משרד החינוך והתרבות (הגף). בתחילה דנה הוועדה רק בתארים מתקדמים (תואר שני ושלישי). במהלך השנים התקבלה הפרקטיקה לפיה הוועדה דנה גם בתואר ראשון.

7. על תפקידה של ועדת השקילות ונפקות החלטותיה עמד בית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 6977/98. כך נפסק שם:

"במטרה לברר את טיב התארים הזרים מבחינת שקילותם לתארים בישראל הקימה נציבות שירות המדינה בשנת 1973 את הוועדה הנזכרת. ועדה זו פועלת זה שנים רבות, כשמטרתה הבלעדית היא בחינת התארים הזרים לצורך הכרתם במסגרת תנאי התעסוקה הנזכרים. כלומר, אין לוועדה מעמד כלשהו בהכרת התארים במישורים אחרים. כך, להכרת הוועדה אין כל משמעות בתחום האקדמי במובן הצר (כגון לימודי המשך באוניברסיטה) או בתחום העיסוק המקצועי המותנה בקיום תארים כלשהם.

כאמור, בשנים האחרונות חלו שינויים מהפכניים בתחום ההשכלה הגבוהה בעקבות הפרטתה והתרחבות הפעילות של מוסדות פרטיים זרים בישראל מתוך מטרות מסחריות. אין להתפלא אפוא שידי הוועדה מלאו עבודה... ייאמר מיד, כי יש חשיבות גדולה לפעילותה של הוועדה, שאמנם אינה רשות סטטוטורית, אך מפעילה סמכות מינהלית כ'גוף לווייני'..." (בג"צ 6977/98 השכלה ותואר בע"מ נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פדי נה (1) 316, בעמ' 320-319, ההדגשה הוספה - ד.פ.).

תפקידה של הוועדה מתמצה, אם כן, בבחינת השאלה האם התואר שניתן בחו"ל הינו שווה ערך לתואר אקדמי שניתן במוסד ישראלי מוכר. העקרון המנחה את הוועדה הוא עקרון השוויון. מחד גיסא - השוואת תנאי השכר בין מי שקיבל תואר אקדמי בחו"ל לבין מי שלמד בישראל ומקבל באופן אוטומטי את תנאי העבודה והטבות השכר; ומאידך גיסא בחינת זהות הדרישות האקדמיות לצורך קבלת התואר בישראל ובחו"ל (בג"צ 6977/98 הנ"ל). מתן אישור השקילות מותנה בשני תנאי סף: האחד – כי המוסד האקדמי בחו"ל הינו מוסד מוכר במדינה שבה הוא פועל ומוסמך להעניק תארים; והשני - כי מבקש האישור הציג מסמכים המוכיחים כי עמד בדרישות אותו מוסד אקדמי. אם לא יתמלאו שני התנאים הנ"ל תידחה הבקשה על הסף.

8. הבחינה המינהלית

כאמור לעיל, במסגרת הליכים אלה, הוגשו מספר עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק בעניין סירוב הגף ליתן אישורי שקילות. בעניין בן שמעון נפסק כי לגף נתונה הסמכות לתת אישור שקילות, והחלטתו בעניין זה תיבחן על ידי בתי המשפט רק במישור המינהלי:

"שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם כן קיימת עילה מינהלית להתערבות כזו" (ההדגשה הוספה ד.פ.).

לאורה של הלכה זו תיבחן אף החלטת הגף בענייננו (ראו סעיף 2.ו' לעיל).

9. בחינת ההחלטה המינהלית נעשית לאורן של ראיות מנהליות שהוצגו לבית הדין, ובהן הראיונות שנעשו לתובעים. המבחן לקבלתה של ראיה מינהלית הוא מבחן של סבירות, והיא קבילה גם אם אינה עומדת במבחן קבילות בהליך פלילי. הרשות המינהלית, בענייננו – הגף, רשאית להסתמך על נתונים שרשות סבירה הייתה מסתמכת עליהם, ובכלל זה ראיות בעלות משקל שונה בהתאם לצורך, ותוך איזון בין השיקולים השונים העומדים על הפרק.

כאשר עלולה להיפגע זכות אדם לא ניתן להסתמך על ראיות שהן בגדר שמועה בלבד הנעדרות כל ביסוס. על הרשות לאזן בין השיקולים השונים באופן סביר ומידתי (עע"ם 1758/10 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שלום שגיא, ניתן ביום 15.8.11). בית המשפט ובית הדין יתערבו בהכרעת הרשות-

"רק כאשר בגדר האיזון לא ניתן משקל מספיק לשיקולים רלבנטיים, עד כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, או אם מדובר בפגיעה לא מידתית בפרט" (עע"ם 1758/10 הנ"ל).

נבחן, אם כן, את השאלה האם החלטת הגף בענייננו עומדת באמות המידה שפורטו לעיל.

10. הראיון הראשון

לתובע נערך ראיון ראשון בחודש 1/2005. התובע השיב בתחילתו על שאלות שנגעו לפרטים טכניים שונים בעניין לימודיו כגון: גובה שכר הלימוד (ע' 2 ש' 29), המקום שבו התקיימו הלימודים (ע' 3 ש' 2-8), מספר הקורסים שלמד, ושיטת הלימוד (ע' 5 ש' 1-15).

עם זאת, לא זכר התובע שמות של מרצים או מנחים נוספים פרט למנחה שמעון זוהר (ע' 5 ש' 16-17). התובע לא ידע לומר האם נלמדו מספר קורסים במקביל או אחד אחרי השני (ע' 5 ש' 20-22), כיצד הכין את העבודות במהלך הלימודים, כיצד בחר את הנושאים ועוד (ע' 7 ש' 8-24). בנוגע לעבודת הגמר, לא ידע התובע פרטים בסיסיים ביותר כגון: מה שם העבודה (ע' 11 ש' 1-4), ומדוע הוגשה זמן רב לפני סיום הלימודים (כ-7 חודשים). תחילה טען כי העבודה הוגשה, כפי שנכתב בה, בחודש דצמבר 2000 (ע' 12 ש' 27-29) ולאחר מכן חזר בו ואמר כי יתכן שמדובר בטעות דפוס, וכי הגיש את עבודת הגמר בסוף הלימודים בחודש יוני 2001 (ע' 13 ש' 1-14). התובע אף עומת עם קיומה של עבודה זהה, אך התעקש כי עבודתו לא הועתקה. זאת, אף כי מדובר בעבודת גמר שהוגשה לפני שהתובע הגיש את עבודתו (ע' 16). נוסיף כי התובע סרב להשיב על שאלות הנוגעות לקורסים, למושגי יסוד שלמד ולעבודת הגמר בעצת ב"כ (ע' 8-11).

תשובותיו של התובע בראיון הראשון אינן משביעות רצון כלל וכלל, ובמהלכו לא עלה בידי התובע לבסס את טענתו כי הליך לימודיו היה תקין. לפיכך לא נפל פגם בהחלטה הגף לסרב ליתן לו אישור שקילות.

11. הראיון השני

לתובע נערך ראיון חוזר בשנת 2007. במהלך הראיון נשאל התובע על מושגי יסוד בסיסיים ביותר שהיו אמורים להיות שגורים בפיו, כמי שקיבל תואר במנהל עסקים. בקיאותו של התובע במושגים בסיסיים אלה לוקה בחסר. על מנת לסבר את האוזן נצטט את תשובותיו של התובע:

"ש. ...מה זה מונופול?

ת. ... מונופול זה חברה שמספקת שירות ללקוחות, ולבית חולים, למיטב זכרוני זה המונופול.

ש. אוקי ואז מה עוד בעצם היא יכולה לעשות?

ת. היא יכולה לשלוט על המוצרים שלה.

ש. מה זה מדגם?

ת. מדגם זה לוקחים הוצאה על הכלל ומשכללים את הכלל.

ש. מה עושים?

ת. קבוצה מהכלל ומכלילים את הכלל, תוצאות הכלל.

ש. מה זה אומר?

ת. אם לוקחים תוצאה של 500 איש מישוב מסוים כמו בחירות למשל, ואז מה שיש את התוצאה מה- 500 איש, משכללים את כלל התוצאה הכללית." (ע' 4 ש' 16- ע' 5 ש' 5).

נוסיף כי התובע לא ידע מה הן אגרות חוב, ריבית ריאלית ומס פרוגרסיבי (ע' 5 ש' 6-15). גם ההסברים שנתן למושגים: סובסידיה ישירה ודיפלציה (ע' 5 ש' 16-23) אינם מצביעים על הבנה של מושגים אלה, המצופה ממי שקיבל תואר במנהל עסקים (וראו גם בהתרשמות המראיינים - נספח ט"ו לסיכומי המדינה). גם תשובותיו לגבי הקורסים שלמד לא היו משביעות רצון כלל ועיקר, והשאלות שנשאל לגבי חומר הלימוד נותרו בלא מענה, או שהמענה היו בלתי משביע רצון לחלוטין. כך למשל כאשר נשאל התובע מהי שיטת מחקר השיב:

"שהולכים לעשות בדיקה על נושא מסוים ולחקור אותו איפה הוא מפתח

ואיפה הוא" (ע' 6 ש' 9-11, ע' 7 ש' 18-19).

לכל זאת יש להוסיף כי בראיון הראשון טען התובע כי בכל שבוע היה מפגש אחד (ע' 5 ש' 3) ואילו בראיון השני טען כי הלימודים התקיימו יומיים בשבוע ורק לקראת הסוף פעם בשבוע (ע' 3 ש' 20-24).

12. עבודת הגמר

גם השאלות שנשאלו לגבי עבודה הגמר לא זכו למענה משביע רצון. אמנם בראיון זה ידע התובע מהו נושא העבודה (ע' 7 ש' 20-25), כיצד הגיע למפעל מושא העבודה, מהי מטרת המחקר, ממצאיו ועוד (ע' 8 ואילך). אולם עיון נוסף מעלה כי תשובותיו הוקראו מדף שהכין לפני הראיון (ע' 8 ש' 7, ע' 11 ש' 17, וראו גם בסיכום הראיון), ומראייניו התרשמו כי הוא זכאי לציון 1 מתוך 5 בשל תשובותיו בעניין עבודת הגמר (נספח ט"ו לסיכומי המדינה).

גם בראיון זה נשאל התובע על עבודת גמר הזהה לעבודתו. לדבריו הגיש תחילה חלק ראשון לבדיקת ד"ר אלקוואי בחודש 11/2000, לפני הגשת העותק הסופי, והוא אינו יודע מה קרה עם החומר שהיה אצלו. ואולם העבודה הזהה הוגשה בחודש 8/2000, היינו בטרם הוגשה אף עבודתו החלקית (ע' 14 ש' 1-12). לא היה בפי התובע הסבר לקיומה של עבודה זהה שהוגשה לפני שהגיש את עבודתו שלו. מכאן שלא עלה בידי התובע להפריך את התמיהות בעניין הגשת עבודה זהה לשלו.

13. בנוסף לכל אלה עיון בעבודת הגמר מעלה כי נתגלו בה פגמים משמעותיים (נספח ט"ז לסיכומי המדינה). כך למשל על פי כותרת העבודה ותוכנה מושא העבודה הינו מפעל "מרצפות האחים עמאר", ואולם בגוף העבודה ׁ)בע' 27) נכתב כי היא מתייחסת למפעל אחר - "תשלובת אלוני", וראו גם בע' 60-59 שם נכתב "תשלובת מרצפות האחים עמאר" (ההדגשה הוספה –ד.פ.).

יש לציין כי נמצאה עבודה נוספת שהוגשה בחודש 8/2001, לאחר שהגיש התובע את עבודתו, והיא עוסקת ב"שיש אלוני". בכל שלושת העבודות פרקים זהים (מילה במילה), עובדה המגבירה את החשד כי לא התובע הוא שכתב את עבודת הגמר שהגיש. חשד זה מתחזק לנוכח תשובותיו של התובע בעניין עבודת הגמר, אשר נקראו מתוך דף ולא ניכרה בהן הבנה של הנושאים שפורטו בעבודה.

נזכיר - מדובר בעבודה המשתרעת על פני 61 עמודים. עבודה בהיקף כזה מחייבת הקדשת זמן ומשאבים להכנתה, והיא אמורה להותיר חותם על מי שטרח באיסוף החומר ובכתיבת עבודה מקיפה מעין זו. גם לאחר שנים רבות יוותרו בזכרונו של הכותב פרטים בסיסיים הנוגעים לעבודה, ובכלל זה ממצאיה העיקריים, אופן הכנתה וכד'. לא כך היה בעניינו של התובע. תשובותיו היו בלתי מספקות ביותר גם לאחר שעיין בעבודה במהלך הראיון (ראו בע' 8 ש' 21-25, ע' 9 -11), ואינם תומכים במסקנה כי התובע עצמו שקד על הכנת העבודה.

14. שוכנענו כי בשני הראיונות לא גילה התובע בקיאות הנדרשת מבוגר תואר ראשון. נדגיש כי המושגים עליהם נשאל התובע היו מושגים בסיסיים ביותר. אין מדובר במושגים שוליים כפי שטוען התובע (ראו למשל תשובתו לשאלה מהו מונופול"). השאלות שנשאל התובע לא חרגו מהוראות בג"צ ולא היתה בהן כל מגמה להכשיל את התובע.

יתר על כן, בשל חוסר הבקיאות שהפגין התובע בכלל הנושאים ובנושאי עבודת הגמר בפרט, לא עלה בידו להפריך את החשש כי עבודת הגמר, שהיא כאמור תנאי הכרחי לקבלת התואר, לא הוכנה על ידו. אי לכך, החלטת הנתבע שלא ליתן לתובע אישור שקילות סבירה בהחלט.

ונדגיש, בשני הראיונות העלו המראיינים את הימצאותה של עבודה זהה ולתובע ניתנה הזדמנות להפריך את החשד להעתקה. לתובע הוצגה העבודה הזהה וכן התאריך שבו הוגשה, ואף על פי כן לא עלה בידי התובע להסביר את הדמיון בין שתי העבודות. נדגיש כי הנתבע אינו גוף חוקר וסמכויותיו מצומצמות לבחינת השאלה האם יש מקום להעניק לתובע אישור שקילות לצרכי דירוג שכר. משכך, אף לא קמה החובה, מצד הגף, למסור את שמו של בעל העבודה השניה.

15. מכל מקום, החלטת הגף אינה מתבססת אך ורק על קיומה של עבודה זהה. כמפורט לעיל, מתשובות התובע בשני הראיונות שנערכו לו עולה כי לא הפגין ידע בסיסי ביותר שאמור להיות ברשותו של מי שסיים תואר ראשון במנהל עסקים (וראו גם: סע (אזורי נצרת) 2767/08 יעקב בוסקילה ואנואר חרב נגד מדינת ישראל - משרד החינוך, ניתן ביום 28.8.11). משכך, אף מבלי להתייחס לעבודת הגמר ולפגמים שנפלו בה, לא מצאנו כי התובע עבר הליך לימודים תקין ועל כן אינו זכאי לאישור שקילות.

16. התובע הוסיף בסיכומיו כי היה על הגף לערוך לו ראיון שלישי במספר. יש לדחות אף טענה זו. לתובע נערך ראיון שני לבקשתו, לאחר שבראיון הראשון סירב התובע להשיב לשאלות על חומר הלימוד, בעצת ב"כ. כדי ליתן לו הזדמנות להפגין את ידיעותיו ניתנה לו הזדמנות נוספת. אין כל הצדקה לזמן את התובע לראיון שלישי, לאחר שני אלה. כפי שפורט בהרחבה לעיל במהלך הראיון נשאל התובע שאלות רבות, וניתנה לו הזדמנות אמיתית לענות בהרחבה על כל שאלה שנשאל. בנוסף לכך בין הצדדים התקיימה תכתובת ענפה. כל טענות התובע נשמעו ונדונו כדבעי על ידי הגף. משכך לא מצאנו טעם בקיומו של ראיון נוסף.

17. נזכיר כי עוסקים אנו באישור שקילות התואר שניתן לתובע לצורך זכאות להטבות שכר במסגרת עבודתו בשירות המדינה. הזכאות להטבות מבוססת על כך שהעובד רכש השכלה גבוהה, והתואר האקדמי מלמד על כך. לפיכך אם מתברר כי התואר אינו משקף לימודים אקדמיים אמיתיים, הוא אינו מצדיק מתן ההטבות, שהרי עידוד עובדי המדינה לרכוש תואר אקדמי נועד לשפר את רמת ההשכלה של העובדים ובעקבות זאת גם את תפקודם. אם מדובר בתואר אקדמי שלא השאיר את רישומו של העובד, ולא שיפר את ידיעותיו והשכלתו, הרי שאין מדובר בלימודי אמת.

יתר על כן, על המדינה כנאמן הציבור למנוע תשלום כספי ציבור בנסיבות אלה שבהן לא מתקבלת "התמורה" החוזית המוסכמת (תואר אקדמי אמיתי) כנגד הטבות שכר ואחרות על פי ההסכמים המחייבים (ראו בבג"צ מוסטקי הראשון סעיף 48). לימודים אקדמיים שאינם משאירים שום חותם אצל הלומד אינם מגשימים את התכלית שבעידוד עובדים לרכוש תואר אקדמי.

האמצעי שנבחר לצורך בחינת השאלה האם ניתן לבוגר תואר כדין אם לאו, הוא קיומו של ראיון שעל בסיסו ניתנה החלטת המדינה. בג"צ אישר כי הראיונות הינם אמצעי הולם לבירור שאלה זו (עניין בן שמעון). משמע שהחלטת המדינה, המבוססת על הראיונות שנערכו לתובע, הינה סבירה ומידתית, שכן תשובותיו לשאלות שנשאל מעלות ספק אמיתי אם השתתף בהליך לימודים תקין לצורך קבלת התואר.

משכך, סבורים אנו כי ההחלטה שלא להכיר בתואר שהציג התובע כשקול לתואר ישראלי לצורך מתן הטבות שכר עומדת בכל דרישות המשפט המנהלי, ומשהפעילה הרשות את שיקול דעתה כדין, אין מקום להתערבות בית הדין.

סוף דבר- התביעה נדחית.

נוכח מסקנתנו זו, אין אנו נדרשים לטענת המדינה בעניין שיהוי.

התובע ישלם הוצאות הנתבעים בסך של 2,500 ₪.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ו, (03 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".