(לגבי נאשמים 2, 3 4, 5, ו-8)

נאשמים 2, 3, 4, 5, 6, ו-8 - כל אחד על פי חלקו ובהקשר לאישומים המיוחסים לו – העלו בכתב טענות מקדמיות שונות אשר ניתן לסווגן על פי ארבעה ראשים: א) טענות שעניינן פסול או פגם בכתב האישום ב) טענות התיישנות ג) טענות של "כבר נשפטתי" או "סיכון כפול" ד) "הגנה מן הצדק" מחמת אכיפה בררנית, בהקשר לאי העמדתו לדין של אדם בשם מאיר כהן.

המאשימה עתרה לדחיית כל הטענות וזאת כמפורט בתשובה בכתב שהוגשה על ידה.

לאחר שעיינו בטענות שבכתב ובתשובת המאשימה התרשמנו שלעת הזאת נכון יהיה להכריע רק בטענות המתייחסות לפסול או פגם בכתב האישום, זאת כמצוות סעיף 151 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") כאשר לגבי שאר הטענות - מאחר שמעורבות בהן שאלות של עובדה ומשפט גם יחד - יידחו הדיון וההחלטה לשלב אחר של המשפט, לאחר שיובאו בפנינו הראיות הרלוונטיות.

לפיכך, ולמען ייעול הדיון, זימנו את הצדדים לישיבת תזכורת שהתקיימה בתאריך 23.11.16 שבמהלכה הבאנו בפני הצדדים את דברנו דלעיל, וכן אפשרנו לסנגורים להגיב ולהשלים את טיעוניהם, ככל שחפצו לעשות זאת. בתום ישיבת התזכורת הסכימו ב"כ נאשמים 3, 4 ו-5 כי הדיון וההכרעה בטענות המקדמיות שעניינן "התיישנות", "הגנה מן הצדק" ו- "סיכון כפול"/"כבר נשפטתי", יידחה לשלב אחר במשפט, לאחר שתונח התשתית הראייתית הנוגעת לכל אחת מהטענות. ב"כ נאשם 2 הביע הסכמה דומה בהתייחס לטענת ההתיישנות שהעלה מרשו וזאת במהלך הדיון שהתקיים בתאריך 27.11.16.

הסנגוריות המייצגות את נאשם 6 נעדרו מדיון התזכורת והודיעו שלצורך דיון זה ייצג מטעמן עו"ד ניר שניידרמן, ב"כ נאשם 4, ואולם הסתבר שהלה לא יכול היה ליתן בשמן תשובה להצעת בית המשפט. בתום הדיון ניתנה שהות לב"כ נאשם 6 ליתן תגובתן לנושא בכתב. בתאריך 5.12.16 נמסרה הודעת הסנגוריות כי הן מבקשות לקיים דיון כבר עתה בטענת הנאשם "כבר נשפטתי", כאשר לגבי הטענות של פסול בכתב האישום לא הובעה עמדה נוספת.

בנסיבות אלה אנו קובעים, כי לגבי נאשמים 3, 4 ו-5 הדיון בטענה המקדמית הנוגעת ל"כבר נשפטתי" יתקיים בשלב אחר של המשפט לאחר שתונח התשתית הראייתית הרלוונטית. לגבי נאשם 6 תינתן על ידנו החלטה נפרדת לאחר שנקיים דיון כפי שהתבקש.

נותר אפוא להכריע בטענות הנוגעות לפגם או פסול בכתב האישום בהתייחס לנאשמים 3, 4, 5 ו-8:

1. נאשם 3 :

טענת נאשם 3 מכוונת כנגד האישום הראשון שבו מיוחסת לו עבירה של "מנהל בארגון פשיעה" בניגוד לסעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: "חוק המאבק"). לטענתו, לא קיימת הלימה בין הפעילות העבריינית שיוחסה לו באישום זה, לבין האישומים האחרים הדנים באירועים ספציפיים, ששמו לא נזכר בהם, ו/או לא משתקפת פעילותו בביצוע העבירות. בכך לדעתו יש כדי להשחירו שלא לצורך.

אליבא תשובת המאשימה, עניינו של האישום הראשון בהתייחסות כללית לארגון הפשיעה, מבנהו, מעשיו ובעלי התפקידים שבו, כמתחייב מלשון החוק והפסיקה. לגישתה, חלקו של נאשם 3 בארגון כמפורט באישום הראשון לא נועד להשחירו אלא הוא פונקציה של הראיות שנמצאות בידי המאשימה שבעטיין הוחלט לייחס לו עבירה של מנהל בארגון.

הכרעה: בחינת הדברים מעלה כי האישום הראשון הינו אישום כללי במהותו שמתאר את מבנה ארגון הפשיעה, הנפשות שפעלו בו והפעילות העבריינית שהתבצעה לכאורה במסגרתו באופן כללי, כאשר לנאשמים 1-6, כל אחד על פי חלקו, יוחסו עבירות שונות הנובעות ממעמדם בארגון הפשיעה. לא חייבת להיות הלימה מלאה בין הנטען כלפי נאשם 3 באופן כללי באישום הראשון – שבמסגרתו יוחסה לו עבירה של מנהל בארגון פשיעה - לבין מעורבותו בביצוע העבירות הספציפיות המפורטות באישומים האחרים. לאור הסברי המאשימה כי יש בידה ראיות להוכחת העובדות המפורטות באישום הראשון נגד נאשם 3, לא נוכל לומר כי נפל פגם או פסול בניסוחו של האישום.

2. נאשם 4:

לטענת נאשם 4 העובדות המתוארות באישום הרביעי אינן מבססות כלפיו את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ב"כ הנאשם הסביר, כי בעוד שלנאשם 4 יוחסו באישום זה עבירות של סיוע לרצח, סיוע לפציעה בנסיבות מחמירות וסיוע לחבלה של ממש בנוגע לרצח ברחוב יהודה הלוי בת"א, הרי שעובדות כתב האישום אינן מפרטות את המעשים שלגישת המאשימה עולים כדי סיוע. בהקשר זה הוסיף ב"כ נאשם 4, כי על פי הנטען בכתב האישום, נאשם 4 עשה מאמצים (שלא צלחו) לגייס מקורות מימון לביצוע הרצח. מדובר אפוא בניסיון לסיוע שאינו עניש על פי החלק הכללי של חוק העונשין. זאת ועוד, לא עולה שמתקיים אצל נאשם 4 היסוד הנפשי בעבירה, דהיינו שהוא היה מודע למטרת המפגשים שהתקיימו בביתו ולכך שנוכחותו במקום תורמת לביצוע העבירה העיקרית.

כך טען נאשם 4 גם לגבי אישום 11: אישום 11 מייחס לנאשם 4 עבירות של ייבוא וסחר בסמים במסגרת ארגון פשיעה וזאת בין השנים 2004-2006. לטענת הסניגור, מדובר בהאשמה כללית כאשר עובדות כתב האישום אינן מספרות את "סיפור המעשה" ואינן מפרטות דבר לגבי מעורבותו ומעשיו. ניסוח כזה אינו עולה לשיטתו בקנה אחד עם הנחיות פרקליט המדינה ואינו מאפשר לנאשם להתגונן כראוי.

בהתייחס לאישום הרביעי השיבה המאשימה כי חלקו של נאשם 4 בתוכנית העבריינית שנועדה להתנקש בחייו של זאב רוזנשטיין היה חלק לא מבוטל. לא זו בלבד שחלק ממפגשי התכנון התרחשו בביתו בבריסל, ובכלל זה הפגישה המכרעת שבה סוכמו מקום הרצח ודרכי הפעולה, אלא שבהמשך עשה נאשם 4 מאמצים לאיתור מקורות כספיים למימון התוכנית ולמען הוצאתה לפועל. לטענת המאשימה, המעשים שביצע נאשם 4 במטרה להשיג מימון כספי נופלים לגדר היסוד העובדתי של "מסייע" אף אם בסופו של דבר לא עלה בידו להשיג את המימון, שכן על פי לשון החוק מעשה ייחשב כפעולת "סיוע" אם נעשה "כדי לאפשר" את ביצוע העבירה, כאשר האפקטיביות של התרומה המסייעת אינה מהווה תנאי להטלת אחריות פלילית [ראה ע"פ 4317/97 פוליאקוב נגד מדינת ישראל (21.1.99)]. זאת ועוד, מאמציו של נאשם 4 להשיג מימון כאמור לעיל, בהמשך להיותו אחד מהקושרים להתנקש בחייו של רוזנשטיין, מלמדת מיניה וביה על מודעותו לכוח המסייע של מעשיו. לגישת המאשימה, בכל מקרה, טענת הנאשם כי עצם נוכחותו במפגש אינה מלמדת כשלעצמה על מודעות מצדו היא שאלה ראייתית שלצורך הכרעה בה יש להיחשף לראיות.

בהתייחס לאישום 11 השיבה המאשימה: עניינו של אישום 11 בעסקאות סמים שבוצעו ביפן על ידי מספר נאשמים, ביניהם נאשם 4, שחברו יחד לצורך ביצוען. לנאשם מיוחס אפוא ביצוע עבירות הסמים המפורטות באישום 11 כמבצע בצוותא, ולכן ניתן לכאורה למצוא אותו אשם גם אם לא ביצע בעצמו את כל היסודות העובדתיים של העבירה. הדבר נכון במיוחד כאשר העבירה מבוצעת במסגרת ארגון פשיעה שנאשם 4 הואשם בניהולו. לטענת המאשימה, על בסיס חומר הראיות שברשותה אין בידה להוסיף עובדות נוספות מעבר למה שפורט בכתב האישום. כתב האישום כמות שהוא מכיל את עיקרי העובדות המהוות את העבירה המיוחסת לנאשם 4 באופן שאם יודה בעובדות יהא בכך כדי להביא להרשעתו. חבירתו של נאשם 4 לתוכנית העבריינית שמטרתה לייבא סם MDMA מאירופה ליפן מתוארת בסעיף 6(ג)(1), כאשר שותפותו ברווחי העסקאות מתוקף השתייכותו לארגון מתוארת בסעיף 4.

הכרעה: לאחר בחינת תשובת המאשימה מסקנתנו היא כי דין הטענות להידחות. בהתייחס לאישום הרביעי: לנאשם 4 יוחסה עבירה של קשירת קשר לבצע פשע בטענה שהוא היה אחד מחבורת הקושרים לגרום למותו של זאב רוזנשטיין. מכאן אפוא, שאליבא הנטען, הוא היה בסוד התוכנית העבריינית למן ההתחלה והיה מודע לפרטיה. בנוסף נטען, כי נאשם 4 "סייע" לביצוע העבירות הן בכך שהעמיד את דירתו בבריסל כמקום מפגש לטובת הקושרים, והן בכך שביצע לכאורה פעולות שנועדו לגייס מקורות מימון לטובת התוכנית. סעיף 31 לחוק העונשין קובע: "מסייע הוא מי שלפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו....או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה...". מכאן נובע, שאם יוברר מן הראיות שנאשם 4 עשה מעשים (להבדיל מניסה לעשות מעשים) במטרה לאפשר את ביצוע העבירה, או להקל על ביצועה, או לתרום בדרך כלשהי ליצירת התנאים לשם עשייתה, הרי שניתן יהיה להרשיעו כמסייע על פי האמור בסעיף 31 לחוק. בהתאם לפסה"ד בעניין פוליאקוב שאליו הפנתה המאשימה, כמפורט לעיל, אין הכרח להראות שלאותו מעשה שנועד לסייע הייתה תרומה אפקטיבית, ודי להראות שהמעשה היה "מסוגל" לסייע. בפנינו אפוא שאלה שהיא בעיקר שאלה עובדתית אשר תוכרע על פי הנסיבות הכוללות של המקרה ועל פי טיב המעורבות והעשייה של נאשם 4 בהקשר לתוכנית העבריינית. על פניו לא ניתן לומר שכתב האישום, כפי נוסחו, אינו מגלה עבירה.

אשר לאישום 11: במצב שבו גורסת המאשימה כי כתב האישום כפי נוסחו ממצה את העובדות שמצויות ברשותה לגבי נאשם 4 הרי שאין בידנו לחייבה לפרט מעבר לכך. השאלה היחידה שיש לשאול היא, האם עובדות האישום כמות שהן מגלות עבירה. על שאלה זו יש להשיב בחיוב. כאמור נאשם 4 הואשם בביצוע עסקאות הסמים כמבצע בצוותא, ולכן במישור העקרוני הוא יכול להימצא חייב בדין גם בגין מעשיהם של אחרים שחברו אליו, שאודותיהם פורט בכתב האישום. זאת ועוד, הנאשם מואשם כמי שביצע את העבירות במסגרת ארגון פשיעה שהוא היה אחד ממנהליו.

3. נאשם 5:

בדומה לנאשם 4 גם נאשם 5 עותר כי יימחק כנגדו אישום 11 לכתב האישום, או לחלופין כי נורה על תיקונו, וזאת בטענה שהעובדות המפורטות בו אינן מגלות כלפיו עבירה. נאשם 5 מתמקד בעניין זה בעסקאות השולחן הראשון והשולחן השני, כמפורט תחת הכותרת "שלושה שולחנות" שבהקשר אליהן שמו אינו מוזכר כלל בכתב האישום.

כמו כן טוען נאשם 5 כנגד אישום 13 שעניינו עבירות מס הקשורות לעסקאות הסמים, בטענה שהמאשימה אינה מפרטת מדוע לשיטתה מדובר בעסקאות בסכום של 8,155,081 ₪. לטענת נאשם 5, בהנחה שמדובר בתוצאה שהתקבלה מחיבור שווי עסקאות הסמים בשלושת השולחנות המפורטים באישום 11 ושווי הסמים באישום העשירי, הרי שבהמשך לטענה הקודמת המתייחסת לאישום 11, אין הצדקה לייחס לנאשם את מלוא הסכום כהכנסה הלא מדווחת.

על כך השיבה המאשימה: באישום 11 יוחסה לנאשם 5 עבירה בניגוד לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש התשל"ג -1973 (להלן: "פקודת הסמים"), בצירוף סעיף 3 לחוק המאבק. נאשם 5 הואשם כמבצע בצוותא יחד עם נאשמים אחרים שפורטו באותו אישום, כך שלשם גיבוש אחריותו בפלילים אין צורך שיקיים במעשיו את כל היסודות העובדתיים של העבירה. לגישת המאשימה, לא זו בלבד שכתב האישום מפרט את כל העובדות המבססות ברמה הנדרשת את חלקו של נאשם 5, אלא שאין בידה עובדות נוספות, זולת אלה שפירטה.

אשר לאישום 13: המאשימה הפנתה לפסיקה שלפיה הכנסה בלתי חוקית היא הכנסה החייבת במס. הכנסות בלתי חוקיות אינן מתועדות מטיבן וכך גם החלוקה הפנימית בין הנאשמים. היסודות של סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] כוללים שימוש במרמה ותחבולה מתוך כוונה להתחמק ממס או כדי לעזור לאחר להתחמק ממס. גובה ההכנסה אינו חלק מרכיבי העבירה. יחד עם זאת, לאור דרישות תיקון 113 לחוק העונשין התביעה משתדלת לתת לבית המשפט את מכלול הנתונים שבידה שעשויים ליתן אינדיקציה לחומרת העבירה ונסיבותיה. במקרה שלנו, מדובר בארגון פשיעה אשר ביצע עסקאות סמים בהיקפים עצומים. ביחס למרבית העסקאות המאשימה אינה יודעת את אופן חלוקת ההכנסות בין הנאשמים, אך היא יודעת מה היה היקף העסקאות שכל אחד מהנאשמים היה מעורב בו. זאת היא ראתה לפרט במסגרת כתב האישום לא רק לצורכי תיקון 113 אלא גם לאור העובדה שמדובר בהכנסה שהתחלקה בין מספר נאשמים-שותפים. ביחס לכל אחד ואחד מהנאשמים אי הדיווח מהווה פעולת מרמה ותחבולה במטרה להתחמק ממס ביחס להכנסתו האישית וכן כדי לסייע לשותפיו לחמוק ממס. ביחס לנאשם 5, נטען כנגדו באישום 11 כי קשר קשר עם אחרים להעביר את שולחנות הסמים ליפן. המאשימה אינה יודעת כיצד חילקו ביניהם השותפים את ההכנסות שהתקבלו משלושת השולחנות ולכן רשמה את היקף הסמים שבשלושת השולחנות בתור עיסוק לא מדווח לגבי כל הנאשמים הקשורים בשולחנות.

הכרעה: הסברי המאשימה לגבי שני האישומים מקובלים עלינו, והם מצדיקים את דחיית הטענות. בדומה לנאמר לגבי בקשתו של נאשם 4, הרי שגם כאן, מקום שהמאשימה אומרת שאין בידה למסור פירוט עובדתי מעבר למה שמסרה בכתב האישום, לא נוכל לחייבה לעשות כן. מאחר שנאשם 5 מואשם כמבצע בצוותא, הרי שתיאורטית, בעצם העובדה שבאישום 11 לא מפורטות פעולות ספציפית שעשה בהקשר לשולחנות הראשון והשני, אין כדי לשלול את אחריותו. פירוט העובדות הנטענות בשולחן השלישי די בהן, אם יוכחו, כדי לגבש העבירה בהתייחס לכל שלושת השולחנות. על פי הנטען, החלוקה לכותרות משנה (שולחנות) אין בה כדי לשנות מהעובדה שלכאורה עסקינן בתוכנית עבריינית אחת. כל זאת משליך מאליו גם על מסקנתנו לגבי אישום 13. המאשימה הסבירה, כי לגבי כל אחד מהנאשמים שהואשמו בעבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, צוין שווי הסמים שבהם היה כל אחד מעורב, כסכום ההכנסה המשוערת הלא מדווחת. כך, לגבי נאשם 5, סוכמו הסכומים מעסקאות הסמים שבאישום 11 ואישום 10 שבביצוען הוא מואשם. על כל אלה יש להוסיף שבלאו הכי גובה ההכנסה הבלתי מדווחת אינו חלק מיסודות העבירה.

4. נאשם 8:

לטענת נאשם 8, באישום הראשון שבו מפורט מבנה ארגון הפשיעה מיוחסות עבירות רק לנאשמים 1 עד 6 בניגוד לחוק המאבק בארגוני פשיעה, לא מיוחסת לנאשם 8 כל עבירה הגם ששמו מוזכר כמי שפעל במסגרת הארגון. במקביל, באישום 5 שבו יוחסה לנאשם מלכתחילה עבירה של רצח במסגרת ארגון פשיעה, תוקן כתב האישום ונמחקה הטענה שהעבירות בוצעו במסגרת ארגון פשיעה. תיקון זה מחייב לטענת ב"כ נאשם 8 גם את תיקונו של האישום הראשון, שכן במצב הדברים עתה אין כל תכלית באזכור שמו של נאשם 8 באישום הראשון, והדבר נועד אך ורק כדי להשחירו. זאת ועוד, כפירתו של נאשם 8 בהשתייכותו לארגון פשיעה תחייב שמיעת ראיות גם בהקשר לשאלה זו ללא שום צורך, משום שבלאו הכי לא מיוחסת לנאשם 8 עבירה כלשהי בהקשר לעובדה זו.

על כך השיבה המאשימה, כי מטרתו של האישום הראשון לתאר את מבנה ארגון הפשיעה. נאמר לא אחת על ידי בתי המשפט כי על מנת לשכנע שהתארגנות פלילית מגעת לכדי ארגון פשיעה על פי החוק, על התביעה להוכיח את ההיררכיה ואת חלוקת התפקידים בארגון. בנסיבות אלה אזכור שמו של נאשם 8 לא נועד למען הכפשתו גרידא אלא הוא הכרחי להוכחת עצם קיומו של "ארגון פשיעה". בהתייחס לאישום החמישי הרי שלטענת המאשימה, מן הראיות עולה שהרצח בוצע לכאורה במסגרת ארגון פשיעה ועל פי הוראת נאשם 1 כראש הארגון. דע עקא, שלאחר הגשת כתב האישום משנוכחה המאשימה לדעת שחוק המאבק נחקק לאחר הרצח הנטען ואין לו חלות לגביו - כתב האישום תוקן בהתאם. ואולם, לגישת המאשימה, יש להפנות לסעיף 31 לחוק המאבק שלפיו לצורך הוכחת התבנית המתמשכת והשיטתיות שבה פעל ופועל הארגון ניתן להביא ראיות בדבר עבירות ומעשים שנעשו טרם תחילתו של החוק. משמעות הדבר היא, שעל מנת להוכיח את התבנית המתמשכת והשיטתיות שבה פעל הארגון, זכותה של המאשימה לטעון שנאשם 8 הינו חבר ארגון וכי ביצע את הרצח במסגרת הארגון. זאת ועוד, מדובר בנסיבה רלוונטית שיש בה כדי להשפיע על חומרת המעשה ונסיבותיו, והתביעה תבקש לעשות בכך שימוש במידת הצורך בשלב העונש בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין. לטענת המאשימה, גם אם האישום החמישי אינו מייחס לנאשם 8 עבירות לפי חוק המאבק בארגוני פשיעה, זכותה ואף חובתה של המאשימה על פי תיקון 113 לציין בכתב האישום את הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה ובכללן הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה.

הכרעה: במצב שבו טוענת המאשימה כי לחלקו ולמעמדו לכאורה של נאשם 8 בארגון קיימת משמעות לצורך הוכחת מבנה הארגון וההיררכיה שבו, כחלק מדרישות החוק והפסיקה לצורך הוכחת "ארגון פשיעה", הרי שאין הצדקה להורות לה למחוק את שמו של נאשם 8 מעובדות האישום הראשון, גם אם הלכה למעשה לא מיוחסת לו עבירה ספציפית באישום זה. הדבר בוודאי נכון במצב שבו, לטענת המאשימה, יש בדעתה להוכיח כי נאשם 8 נטל חלק ברצח המתואר באישום החמישי מתוקף היותו חבר בארגון פשיעה. לנסיבה זו קיימת רלוונטיות לכאורה הן לשלב הכרעת הדין (רצף פעילות של הארגון, מניע לרצח ועוד) והן לשלב העונש - אם וכאשר נגיע לשלב זה - בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין. אין בידנו אפוא לדחות את תשובותיה של המאשימה על הסף, ולקבוע כי אזכור שמו של נאשם 8 באישום הראשון נעדר צורך ראייתי ונועד להשחרתו בלבד.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את טענות נאשמים 3, 4, 5, ו-8 שעניינן פסול או פגם בכתב האישום.

כאמור, ככל שהדבר מתייחס לטענות האחרות שהועלו כטענות מקדמיות על ידי נאשמים 2, 3, 4, ו-5 נאפשר להם להעלותן בכל שלב של המשפט, על פי הצורך, כאשר תגובש תשתית ראייתית מספקת שתאפשר מתן החלטה מושכלת בטענות. יצוין עוד בהקשרנו, כי נאשם 14 הודיע אף הוא בכתב כי הוא מבקש לשמור לעצמו את הזכות להעלות טענת התיישנות מצדו בעיתוי המתאים, לאחר שתונח התשתית הראייתית הרלוונטית לכך. ההחלטה בטענת נאשם 6 תינתן בנפרד.

המזכירות תשגר עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ז, 06 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.