השופטת גיליה רביד, אב"ד

לאחר הליך הוכחות חלקי - שעדיין ממשיך ומתנהל נגד 15 הנאשמים האחרים הנכללים בכתב האישום - הודו נאשמים 3 ו-8 במסגרת הסדר טיעון, והורשעו בעובדות כתבי אישום מתוקנים שהוגשו כנגדם במסגרת אותו הסכם, הכול כפי שיפורט בהמשך לגבי כל אחד מהם בנפרד.

יצוין כבר עתה, כי לנוכח העובדה שבמסגרת הסדר הטיעון עתירת הצדדים היא להטלת עונשים מוסכמים על כל אחד מהנאשמים, הסכימו הצדדים כי גזר הדין לא ינומק בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). לפיכך, הצדדים לא טענו למתחם ענישה. בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו, איננו רואים להידרש לשיקולי הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה (וראו: ע"פ 8109/15 אביטן נ' מדינת ישראל, פיסקה 8 [פורסם בנבו] (9.6.2016); ע"פ 2524/15 שפרנוביץ נ' מדינת ישראל, פיסקה 18 [פורסם בנבו] (9.6.2016); ע"פ 6943/16 גלקין נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 [פורסם בנבו] (28.1.2018)). זאת, הגם שככלל, בעת בחינת הסדר טיעון, לא מתייתרת ההידרשות ל"מתחם הענישה" בעת בחינת סבירותו של ההסדר ועמידתו במבחן האיזון הראוי (ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.2.2013); ע"פ 3856/13 גוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 12 [פורסם בנבו] (3.2.2014); ע"פ 6799/14 אופיר נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 [פורסם בנבו] (16.3.2015); ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (2002)).

נאשם 3 מאיר אברגי'ל

1. נאשם 3 הורשע על פי כתב האישום המתוקן במ/1, במסגרת שני אישומים נפרדים, בביצוע העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, עסקה אחרת במסגרת ארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 2003 (להלן: "פקודת הסמים"), בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה תשס"ג-2003 (להלן: "חוק מאבק בארגוני פשיעה") וכן עשיית פעולה ברכוש אסור במסגרת ארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

2. ואלה בעיקרן עובדות כתב האישום המתוקן שבו הודה נאשם 3: על פי המתואר באישום הראשון, בתאריך 27.6.02 נרצח יעקב אברג'יל ז"ל, אחיו של נאשם 3, בידי אלמוני. במועד בלתי ידוע סמוך לאחר האמור, קשר נאשם 3 קשר עם אחרים לפגוע פגיעה חמורה במשפחות יריבות על רקע חשד שלו ושל אחרים שהמשפחות היריבות אחראיות, בין היתר, לרצח יעקב אברג'יל ז"ל. עוד נטען, כי במהלך השנים 2002-2003 התרחשו אירועי אלימות שונים במסגרת מאבקים פליליים, בין היתר, רצח של שלושה אזרחים חפים מפשע, וזאת באמצעות מטען חבלה שהונח על גג צ'יינג' ברח' יהודה הלוי בתל אביב.

על פי המתואר באישום השני, במהלך שנת 2002 קשר נאשם 3 קשר, בין היתר עם אחר המכונה ב', וכן עם עד המדינה א.ג (המשתייך לקבוצתו של ב') ועם אדם נוסף שמכונה א' להעביר מפרו לקנדה כמות גדולה של סמים מסוג קוקאין. סמים אלה נרכשו במועד לא ידוע בשנת 1998, או בסמוך לכך, על ידי מנשה אליהו ואשר (מסעוד) אבוטבול והוסלקו בתוך גלגלי ברזל המורכבים במכונה תעשייתית בפרו. בהמשך, קישר נאשם 3 את א.ג לאדם אחר שמכונה מ' במטרה לקדם את העברת הסמים מפרו לקנדה. בהתאם לכתב האישום המתוקן, נאשם 3 סיכם עם א.ג, א ו-ב' את חלוקת רווחי מכירת הסמים באופן ש10% מרווחי התמורה יועברו לסמי ביטון, אזרח קנדי, בתמורה לאחסון הסמים בקנדה והלבנת ריווחי מכירתם והיתרה תתחלק שווה בשווה בין א', הנאשם וב' ביחד עם א.ג (להלן: "התוכנית/העסקה הגדולה"), והכל במסגרת ארגון פשיעה ולמען קידום פעילותו של הארגון. בהתאם לתוכנית, ביום 31.12.02 או בסמוך לכך, הגיעה המכונה לקנדה ובהמשך לכך מ' החל בפתיחת הגלגלים ומכירת הסמים בכמות כוללת של כ-480 ק"ג ששווים כ- 32,788,800 ₪ (להלן: "כספי תמורת העסקה"). כספים אלה התחלקו בין הנאשם לאחרים בהתאם לתוכנית. בהמשך, בהתאם לתוכנית, במהלך שנת 2003 בהזדמנויות שונות, העבירו סמי ומ' לישראל סכום מצטבר של לפחות 2,970,000 דולר אמריקאי וכן 125,000 דולר קנדי בדרכים שונות שאת חלקן דאג סמי להסתיר ולהסוות. בהתאם לתוכנית, התחלקו מלוא כספי תמורת העסקה בין א', ב' והנאשם, כאשר בין היתר, מתוך הכספים שהועברו והולבנו על ידי סמי, העביר א.ג לידי נאשם 3 סכום משמעותי שנע בין 400,000 ל-500,000 אלף דולר שאותם קיבל מבלדר ששלח סמי.

3. במסגרת הסדר הטיעון גיבשו הצדדים הסכמות עונשיות כדלקמן (ראה במ/2): הוסכם, כי הצדדים יעתרו במשותף להטיל על נאשם 3 עונש מאסר בפועל של 8 שנים וחצי בניכוי 42 חודשים שריצה בגין התיק האמריקאי שהתנהל כנגדו, וכן בניכוי ימי המעצר בתיק הנוכחי מיום 18.5.15 ועד 29.12.16. סוכם, כי הנאשם 3 יחל בריצוי העונש ביום 3.10.18. בנוסף, ייגזר על נאשם 3 עונש מאסר על תנאי על פי שיקול דעת בית המשפט. הוסכם על עיצום כספי שלפיו הצדדים יעתרו להטיל על נאשם 3 קנס בסך 350,000 ₪ ופיצוי בסך 150,000 שיועבר לידי המאשימה ויחולק לנפגעי עבירה בתיק לפי שיקול דעתה. בנוסף, יחולט סכום של 2 מיליון ₪ אשר ישולם עד לתום 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, כאשר מוסכם כי עד למועד התשלום בפועל, תעמוד בעינה הערת אזהרה על נכס נדל"ן בכפר טרומן שפרטיו צוינו בהסדר הטיעון. הוסכם, כי במידה שהסכום לא ישולם במועדו, תוכל המדינה להיפרע ממכירת הנכס בהסכמת הנאשם ואשתו (ראה כתב הסכמה במ/9).

4. טיעוני התביעה לעונש:

4.1 כראיה לעונש הוגש גיליון הרישום הפלילי של נאשם 3 (ראה במ/6). נאשם 3 הורשע בשנת 2015 בת"פ 31564-12-09 (מחוזי לוד) בביצוע עבירות הימורים ועבירות מס. כמו כן הוגש מסמך של שלטונות גרמניה המעיד על הליך שהתנהל נגד נאשם 3 בגרמניה בשנת 2004 שבגינו נדון הנאשם לריצוי מאסר של שנתיים ושמונה חודשים בגין יבוא בלתי חוקי של סמים (ראה במ/7).

4.2 במסגרת טיעוניה עמדה ב"כ המאשימה, עו"ד מיכל מזור, על כך שהסדר הטיעון התגבש לאחר הליכי גישור ממושכים ובהתאם להמלצת השופט המגשר. לדבריה, הגם שהתיקונים בכתב האישום מקלים עם הנאשם מבחינת העבירות שיוחסו לו, הרי שמן הפן העובדתי הנאשם הורשע הלכה למעשה על פי הראיות שהונחו בפני בית המשפט, בהלימה לתשתית העובדתית שבאה לידי ביטוי מראש בכתב האישום המקורי. ב"כ המאשימה התייחסה לעובדה שמכתב האישום המתוקן נמחק האישום הראשון של כתב האישום המקורי שבמסגרתו יוחסה לנאשם 3 העבירה של "מנהל בארגון פשיעה". הפרקליטה הסבירה תיקון זה בכך שגם על פי כתב האישום המקורי לא נטען כנגד נאשם 3 שהייתה תחתיו קבוצה אנשים הכפופה לו וכן לא נטען כי היה לו תחום עיסוק מוגדר במסגרת הארגון. מעולם לא נטען כלפי נאשם 3 שהוא מחולל פשיעה. אשר לעבירות המס שנמחקו מכתב האישום המתוקן, הסבירה הפרקליטה, כי במסגרת שיקולי התביעה נלקחה בחשבון העובדה שהנאשם הסכים לשלם עיצום כספי ניכר שברובו יגיע לקופת המדינה. לגבי העונש המוסכם הדגישה הפרקליטה, שאומנם, המאשימה הלכה כברת דרך לטובת נאשם 3, מן הבחינה שאם היה ממשיך לנהל את משפטו הייתה המאשימה טוענת לעונש חמור יותר, אלא שלמול עיני התביעה עמדו שיקולים אחרים אשר מצדיקים התייחסות מקלה זו. כך, נלקחה בחשבון העובדה שנאשם 3 היה ראשון להודות וליטול אחריות. כמו כן, נלקח בחשבון החיסכון בזמן שיפוטי, שהרי כפועל יוצא מהודאת נאשם 3 (ונאשם 8) יכלה המאשימה לוותר על העדת עד המדינה י.א, עדות שהייתה אמורה לארוך כחודשיים. בהקשר זה הודגש עוד, שאותו עד מדינה אמור להעיד לגבי אותם נושאים גם בהליך אחר, נגד נאשמים אחרים, ואחד השיקולים שעמדו לנגד עיני המדינה היה שלא להעידו פעמיים באותו עניין, על כל המשמעויות הנלוות לכך. כמו כן נלקחו בחשבון גילו המבוגר יחסית של נאשם 3 (יליד 1954), המעצר שריצה במסגרת הליך ההסגרה מארה"ב לישראל - סיבה שבגינה הוסכם על ניכוי 42 חודשים אשר חופפים לתקופת המעצר הנ"ל. התביעה לקחה בחשבון גם את חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות וכן את העובדה שבעצם הודאתו, נאשם 3 "ניקה שולחן", בהינתן שהרשעתו האחרונה בישראל היא הרשעה מאוחרת לעבירות דכאן. עוד צוין, כי המאשימה התחשבה לקולא בעובדה שנאשם 3 עתיד כיום לחזור אל מאחורי סורג ובריח מביתו, לאחר שהוסרו במשך הזמן התנאים המגבילים שהושתו עליו. במכלול השיקולים, עתרה המאשימה לכבד את הסדר הטיעון המוצע.

5. טיעוני ההגנה לעונש:

5.1 ב"כ הנאשם, עו"ד משה יוחאי עתר אף הוא לכבד את הסדר הטיעון במ/2. עו"ד יוחאי עמד על השוני בין כתב האישום המקורי לכתב האישום המתוקן אשר מצביע, לדעתו, על פער משמעותי ביניהם, באופן שמצדיק את העמדה העונשית שהוצגה. הוא עמד על דברי הפרקליטה אשר אישרה שנאשם 3 אינו מחולל פשיעה. עו"ד יוחאי הדגיש את גילו הלא צעיר של הנאשם ואת העובדה שמדובר בעבירות שבוצעו לפני 15-16 שנים. לדבריו, נאשם 3 לקח אחריות אישית, ואף לקח על עצמו עיצומים כספיים משמעותיים בסכום של כ-2.5 מיליון ₪. לדבריו, יש לקחת בחשבון את העובדה שנאשם 3 היה עצור בתיק זה כ-20 חודשים ולאחר מכן במשך 19 חודשים תחת אזוק אלקטרוני.

5.2. נאשם 3 עצמו נשא את דברו האחרון בצורה נרגשת ומן הלב באומרו, בין השאר: "אני לא בא עכשיו לנקות את עצמי או לעשות מעצמי צדיק, אני עברתי כברת דרך בחיים שלי...הייתה תקופה שאח שלי נרצח והחיים משכו אותי לכמה כיוונים, לא שהתכוונתי להיות שם, והחיים הסתבכו לי...אני האח הבכור ואני לקחתי אחריות על המשפחה שלי, לא הצלחתי להיות מחנך טוב, נכשלתי, נכשלתי...אני נכשלתי בעזרה למלא את מקום ההורים שלי, רוב המשפחה שלי הידרדרה, אני ניסיתי לתת כיוונים אחר כך כשהתבגרתי, אני הצלחתי לצאת מהמעגל הזה למרות שנמשכתי לשם בנסיבות אלה".

נאשם 3 הסביר כי החיים שלו השתנו מאד מאז בוצעו העבירות, הוא אדם יצרני ועובד. לדבריו, הוא נטל על עצמו מחויבות כספית לא קטנה במסגרת ההסדר, למרות שלא יהיה לו קל לעמוד בה. לדבריו, הוא החליט להודות ולקחת אחריות מתוך שהבין שגם התביעה הבינה שהוא שינה את דרכיו והייתה נכונה להקל עמו.

6. גזירת הדין:

6.1 בפסיקה ענפה שהתגבשה לאורך השנים נקבע לא אחת כי ככלל בית המשפט יכבד ויאשר הסדרי טיעון [ראה למשל: ע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל, פד נז(1) 577, 620 (2003); ע"פ 351/07, פלוני נגד מדינת ישראל (6.6.07); ע"פ 4886/02 גלישקו נגד מדינת ישראל פד נז(1) 875 (2003), ועוד]. סייג לכך רק מקום שבו בית המשפט משתכנע שמדובר בהסדר שאינו עומד במתחם הסבירות ואינו הולם את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים הרלוונטיים לעניין. עמדת הפסיקה הנ"ל מקבלת משנה תוקף מקום שבו ההסדר גובש לאחר הליכי גישור ובפיקוח צמוד של שופט מגשר. במקרה כזה, גדולים מהרגיל ציפייתו הסבירה והסתמכותו של הנאשם כי יכובד ההסכם שגובש בינו לבין התביעה [ראה ע"פ 6513/08 פלוני נגד מדינת ישראל (10.8.08)].

על רקע עמדת מוצא זאת נבחן את עניינו של נאשם 3.

6.2 כתב האישום המתוקן שבו הודה נאשם 3 - גם אם נקבל את הטענה שהוא שונה לקולא מכתב האישום המקורי – כולל ביצוע עבירות חמורות שאין להקל בהן ראש. לא רק שהנאשם הורשע בקשירת קשר לפגוע פגיעה חמורה במאן דהוא, אלא שהוא נטל חלק בביצוע עסקת סמים, במסגרת ארגון פשיעה, עסקה שהיקפה חריג מבחינת כמות הסם כאשר הרווחים שבצדה היו עצומים וכרוכים גם בהלבנת הון. המעשים שבהם הורשע הנאשם ראויים על פי כל קנה מידה לעונש רציני ומשמעותי. התביעה אישרה בעצמה כי העונש המוצע מקל עם נאשם 3 וכי אלמלא הנימוקים שעמדו בבסיס הסדר הטיעון, היה מקום לטעון לעונש חמור יותר.

6.3 בד בבד עם האמור לעיל, הונחו בפנינו על ידי הצדדים שורה של שיקולים ונתונים שהיוו נימוקים להסדר הטיעון המוצע, כפי שפורט קודם ולא אחזור. מדובר בשיקולים שהוכרו בפסיקה כשיקולים רלוונטיים וראויים. כך למשל, החיסכון בזמן השיפוטי, כמו גם האינטרס של המאשימה שלא להעיד פעמיים עד מדינה (המצוי בתוכנית להגנת עדים) על כל המשמעויות הכרוכות בכך, הן ראייתית והן בכלל. כך הדבר לגבי עצם נכונותו של נאשם להודות באשר לחלקו תוך לקיחת אחריות על מעשיו, גם אם עשה כן בשלבים מתקדמים של ההליך. נקבע לא אחת בפסיקה, כי הודאה מצד נאשם מהווה נימוק של ממש להקלה בעונשו ושונה מצבו של נאשם כזה ממי שמנהל משפט עד תום ומורשע על ידי בית המשפט בסופו של הליך. הוא הדין לגבי חלוף הזמן הרב מאד שעבר מאז ביצוע העבירות והעובדה שהנאשם, בזכות הודאתו, "ניקה שולחן" ושם את עברו הפלילי מאחוריו. גילו של הנאשם אף הוא שיקול רלוונטי שלא ניתן להתעלם ממנו.

6.4 אנו שמים לנגד עיננו שבכל מקרה, העונש שמוצע להטיל על הנאשם, גם אם יש בו משום הקלה, הוא עונש מאסר ממשי של 8.5 שנים, עונש שאינו מבוטל. בצד עונש זה הוסכם על עיצום כספי נכבד שמגיע לכדי 2.5 מליון ₪. ההסכמה לנכות מעונש המאסר תקופה של 42 חודשים מוסברת בכך שהנאשם היה עצור תקופה דומה כחלק מהליכי הסגרתו ארצה.

6.5 במכלול השיקולים והאיזונים כמפורט לעיל, אני סבורה שהסדר הטיעון המוצע אינו חורג ממתחם הסבירות באופן אשר מצדיק את אי כיבודו. אציע אפוא לחברי לכבד את הסדר הטיעון ולהטיל על נאשם 3, מאיר אברג'יל, את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל של 8.5 שנים. מתקופת מאסר זו תנוכה תקופה של 42 חודשים בגין התיק האמריקאי וכן ינוכו הימים שבהם שהה נאשם 3 במעצר בתיק זה מיום 18.5.15 ועד 29.12.16.

ב. מאסר על תנאי של 24 חודשים שנאשם 3 לא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר את העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, עבירה לפי סעיפים 2, 3 ו-4 לחוק המאבק בארגוני פשיעה, עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים המוגדרת כפשע, עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון וכן עבירה לפי סעיפים 329 ו- 333 לחוק העונשין.

ג. נאשם 3 ישלם קנס בסך 350,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.8.18.

ד. נאשם 3 ישלם פיצוי בסך של 150,000 ₪. הפיצוי יופקד במזכירות בית המשפט עד ליום 1.8.18 ויחולק בהתאם להוראות המאשימה תוך תקופה שלא תעלה על 3 חודשים מיום מתן גזר הדין.

ה. ניתן בזה צו חילוט על סך 2 מיליון ₪ אשר ישולם תוך 3 שנים מיום שחרורו של נאשם 3 ממאסר בתיק זה. רשמנו את הסכמת נאשם 3 כי עד לתשלום סכום זה תעמוד בתוקפה הערת אזהרה לטובת המדינה על נכס נדלן בכפר טרומן גוש 5716 חלקה 76 מגרש 23 (להלן: "הנכס"), כאשר אם לא ישולם סכום במועדו תוכל המדינה להיפרע מהנכס, כמפורט בכתב הסכמה שנחתם על ידי הנאשם ואשתו.

נאשם 8, מוטי חסין

7. נאשם 8 הורשע על פי עובדות כתב האישום המתוקן (במ/3) בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

8. ואלה בעיקרן עובדות כתב האישום שבו הודה נאשם 8: על פי הנטען, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום התגורר דוד ביטון המכונה "דיידונה" בתל אביב ועסק בניכיון שקים. עובר לתאריך 14.1.03, במועדים שונים שאינם ידועים לתביעה, קשר נאשם 8 קשר עם אחרים לחבול בדיידונה ולגרום לו, בצוותא חדא, פגיעה פיזית חמורה, באופן שמקים נגדו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.

9. בהתאם להסדר הטיעון שנכרת עם נאשם 8 (ראה במ/4) הוסכם כי הצדדים יעתרו במשותף לעונש מאסר בפועל של 5 שנים שמניינם מיום מעצרו של הנאשם בתאריך 18.5.15. כמו כן יוטל עליו מאסר על תנאי לפי שיקול דעת בית המשפט. במסגרת הסדר הטיעון במ/4 הסכימו תחילה הצדדים כי הנאשם יחויב בפיצוי כספי לטובת משפחת הקורבן בסכום של 50,000 ש"ח אשר ישולם בתנאי שהנאשם יזכה בתביעת פיצויים שהגיש נגד המדינה בגין זיכויו בתיק אחר. הפנינו את תשומת לב הצדדים לבעיה המשפטית שאנו מוצאים בהסדר המוצע שלפיו, מצד אחד, יקבע בית המשפט בגזר הדין את זכאותו של הנפגע לפיצוי כספי בסכום נתון, ומצד שני, מימוש הזכות הנ"ל יהיה מותנה ולא וודאי. לפיכך הסכימו הצדדים כי הסדר הטיעון לא יכלול רכיב של פיצוי כלל, וגיבשו ביניהם הסכמה שמחוץ לכותלי בית המשפט שבמסגרתה יפקיד הנאשם בידי התביעה המחאת זכות בסכום של עד 50,000 ₪ מתוך כספי הפיצויים שיקבל באותו הליך, אם יקבל, וזאת למען העברתם למשפחת הנפגע.

10. טיעוני התביעה לעונש

10.1 כראיה לעונש הוגש גיליון הרישום הפלילי של נאשם 8 (במ/5) ממנו עולה שלחובתו הרשעה פלילית משנת 2004 בגין ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וסיוע לאחר מעשה, שבגינן ריצה עונש מאסר בפועל בן שנתיים.

10.2 את עיקר טיעוניה מיקדה ב"כ המאשימה, עו"ד איריס רמתי, כפי שיפורט בהמשך, בשיקולי התביעה לתקן את כתב האישום תיקון כה משמעותי. ראוי כי נזכיר בהקשר זה, כי בכתב האישום המקורי (ראה אישום 5 ) הואשם נאשם 8 בעבירה של קשירת קשר לבצע רצח וכן בעבירה של רצח בכוונה תחילה. על פי הנטען שם, קשר נאשם 8 קשר עם אחרים לרצוח את דיידונה בדרך שכונתה "כיפה אדומה" בכך שיביא את המנוח למקום מפגש מוסכם באחד המועדונים ושם יבוצע הרצח בידי אחר. על פי הנטען, נאשם 8 הביא את המנוח בתאריך 14.1.03 למועדון ובהמשך יצא עמו החוצה וסימן בתנועת ראש למבצע הרצח את זהות היעד. דיידונה נורה ומצא את מותו באותו אירוע.

לדברי ב"כ המאשימה, כתב האישום המתוקן במ/5 נוסח באופן לאקוני ובקווים כלליים מבלי לפרט את אופן הפגיעה ואת מיהות הקושרים, וזאת משיקולי הצדדים שלא להשפיע על המשך ההליך הפלילי אשר מתנהל נגד שאר הנאשמים אשר עדיין חולקים על הראיות, ועל דברי עדי המדינה שהעידו במשפט. עו"ד רמתי הסבירה, כי מראש היא לא התכוונה במסגרת הטיעונים לעונש להרחיב את הדיבור באשר לסיבות שבגינן הגיעה המאשימה להסכם לתקן את כתב האישום באופן שבו תוקן. ואולם, משהתברר לה כי בדעת הסנגור - כנראה כדי לרצות את שאר הנאשמים שממשיכים לנהל הליך הוכחות- לטעון כי הסיבה המרכזית להסכמת התביעה היו פגמים מהותיים שנפלו, כך לשיטתו, בעדותו של עד המדינה ש.כ (בומבי) –- היא מוצאת חובה להידרש לנושא ביתר הרחבה. ב"כ המאשימה טענה כי מבחינת שיקולי המאשימה הסיבה המרכזית להסדר היא עדותו של עד מדינה אחר בפרשה אחרת (פרשת 1131) שמסר שיום לאחר הרצח הגיע אליו אדם אחר שהתוודה בפניו שהוא זה שרצח את דיידונה. הגם שלהערכת אותו עד מדינה מדובר בהתרברבות גרידא של אותו אחר, עדיין מדובר בנסיבה שמחלישה את הראיות בענייננו. בצד זה, התביעה לקחה בחשבון שעד המדינה בומבי –אשר לדידה מסר עדות מהימנה ומדויקת- העיד רק לגבי התוכנית העבריינית ולגבי קשירת הקשר. גם אליבא דבריו הוא לא נכח במקום בזמן אירוע הרצח ולא יכול היה להעיד מכלי ראשון לגבי אופן ביצועו הלכה למעשה. זאת ועוד, גם בהתאם לעדותו של בומבי חלקו של נאשם 8 במעשה הרצח היה קטן יחסית לשאר המעורבים. עו"ד רמתי הוסיפה ואמרה, שהמאשימה נתקלה בקושי לזמן שני עדים רלוונטיים שהאחד לא שיתף פעולה עמה והאחר לא חי בארץ. עוד ציינה את החשיבות שראתה התביעה באי העדתו של עד המדינה האחרון י.א, מי שהיה אמור להוות ראיית סיוע לבומבי. הסדר הטיעון עם נאשם 8 (ונאשם 3) הביא לכך שניתן היה לוותר על העדתו של עד זה, על כל המשמעויות שנלוות לכך הן מבחינת אי חשיפתו לחקירה נגדית כפולה, כפי שצוין קודם, והן בחיסכון בזמן שיפוטי. ב"כ המאשימה עמדה על כך שההסדר גובש לאחר הליך גישור ממושך. לדברי עו"ד רמתי, התביעה שקלה לעניין העונש את העובדה שבתקופה הרלוונטית לביצוע העבירה נאשם 8 היה בחור צעיר שתיפקד כ-"חייל" או כממלא הוראות ולא כמנהל בארגון פשיעה. נלקחה בחשבון הודאתו של נאשם 8 והאחריות שנטל בכך על עצמו. לגישתה של התביעה, ההסדר מאזן כראוי בין השיקולים השונים והיא עתרה לכבדו.

11. טיעוני ההגנה לעונש

11.1 לדברי ב"כ נאשם 8, עו"ד רצון דרחי, התיקון הדרמטי של כתב האישום המקורי מלמד, שטיעוני המאשימה לגבי הטעם העיקרי שבגללו היא הייתה נכונה לסגת מהאשמות החמורות שיוחסו לנאשם 8 בכתב האישום המקורי - אין לו על מה לסמוך. לגישתו, מעצם הסטייה המשמעותית מהעובדות של כתב האישום המקורי, שנסמך על דבריו של בומבי, ניתן ללמוד שגם לשיטתה של המאשימה אין לסמוך על דבריו של בומבי. נאשם 8 הכביר מילים בנושא זה, לרבות תוך פירוט דבריו של עד המדינה האחר בפרשת 1131- ולא נרחיב בכך, הן משום שדבריו של העד באותו תיק אינם חלק מחומר הראיות שלפנינו והן משום שאיננו מוצאים בפירוט הנ"ל אינפורמציה רלוונטית הדרושה לגזירת הדין.

ב"כ נאשם 8 עתר לכבד את הסדר הטיעון בהדגישו שהעונש המוצע על פי ההסדר חורג לחומרה. הסנגור הפנה בעניין זה לע"פ 7253/14 [פינקלשטיין נגד מדינת ישראל, (16.11.15)] אשר הורשע בעבירות של קשירת קשר לרצוח עד מדינה, ניסון שידול לרצח של עדי תביעה וניסון שידול לחבלה בכוונה מחמירה, עבירות משנת 2011 ונדון לריצוי מאסר של 5.5 שנים. במקרה שלנו מדובר בעבירה שבוצעה לפני 15 שנים בעת שהנאשם היה צעיר שטרם מלאו לו 24 שנים, כאשר בעברו הרשעה קודמת אחת.

11.2 במסגרת זכותו לומר דברים לעונש, לא ביקש נאשם 8 להוסיף על דברי בא כוחו.

12 גזירת הדין:

12.1 האמור בסעיף 6.1 לגזר הדין באשר למדיניות הפסיקה בכיבוד הסדרי טיעון, יפה גם לעניינו של נאשם 8 ולא אחזור על הדברים .

12.2 לאור טיעוני הסנגור, יש להקדים ולומר: בעוד שלגבי העונש המוסכם על פי הסדר טיעון שומה על הצדדים להסביר ולשכנע את בית המשפט שמדובר בעונש שמן הראוי לכבדו בנסיבות העניין, הרי שלגבי ניסוח כתב האישום והעבירות שיוחסו לנאשם במסגרתו, מדובר בפררוגטיבה של התביעה שלבית המשפט אין יכולת להתערב בה. אומנם התביעה נוהגת, מבחינה ציבורית, להסביר בקצרה לבית המשפט את המהלך שהביא לתיקון כתב האישום - בעיקר כאשר הדבר קורה בעיצומו של הליך הוכחות ולאחר שנשמעו ראיות - עדיין לבית המשפט אין "אמירה" בנושא או יכולת להתערב בכך. התביעה נימקה בפנינו מה הביא אותה להחליט לסגת מכתב האישום המקורי - ודי לנו בכך. הניסיון לשכנענו כי שיקולי התביעה מבחינת הערכת העדויות היו שונים, הוא ניסיון עקר. רשאי כל צד להליך להעריך עבור עצמו את משקל הראיות ואת מהימנות העדים, ואולם על פי הדין מלאכה זו מסורה לבית המשפט והוא אינו ניזון לא מדעתה של התביעה ולא מדעתה של הסנגוריה. עד המדינה בומבי העיד בפנינו לאורך תקופה של כחודשיים, בתדירות של 3 ימים בשבוע, ויכולנו להתרשם בצורה בלתי אמצעית ממנו ומדבריו במגוון רב של נושאים. את דברנו בעניין זה נאמר בבוא היום בהכרעת הדין.

12.3 אשר לעונש המוצע במסגרת הסדר הטיעון: במכלול השיקולים שהוצגו בפנינו, בכללם, חלוף הזמן הרב שעבר מאז האירוע, גילו הצעיר של הנאשם באותם ימים, העובדה שמעמדו בארגון היה אז של "חייל" להבדיל מאדם הנותן הוראות, וכן על רקע הפסיקה הנוהגת כפי שהציג הסנגור [וראה גם: ת"פ 610102-09 (מחוזי לוד), מדינת ישראל נגד גיוסי ואח' (20.5.10); תפ"ח 3006/06 (מחוזי חיפה), מדינת ישראל נגד דוד (13.9.06)] המסקנה היא שמדובר בעונש סביר בהתייחס לעבירה שבה הורשע נאשם 8, עונש שאין הצדקה מצדנו שלא לכבדו.

בנוסף, אנו לוקחים בחשבון את ההסדר שגובש בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט שבמסגרתו נאשם 8 הפקיד המחאת זכות על סך של 50,000 ₪ בידי התביעה מתוך סכום שיקבל, אם יקבל, כפיצוי בגין זיכויו בתיק אחר. סכום זה, ככל שיתקבל, יועבר לידי משפחת הנפגע.

12.4 אציע אפוא לחברי לכבד את הסדר הטיעון ומכוחו להטיל על נאשם 8, מוטי חסין, את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל של 5 שנים שמניינם מיום מעצרו של הנאשם 18.5.15.

ב. מאסר על תנאי של 2 שנים שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר את העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, וכן עבירות לפי סעיפים 329 ו- 333 לחוק העונשין.

השופט ירון לוי:

אני מסכים.

השופט שי יניב:

אני מסכים.

סוף דבר:

אנו גוזרים פה אחד, על הנאשם מאיר אברג'יל את העונשים שפורטו בסעיף 6.5 דלעיל

אנו גוזרים פה אחד, על הנאשם מוטי חסין את העונשים שפורטו בסעיף 12.4 דלעיל

הוסברה לנאשמים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ו'ו' אב תשע"ח, 18 יולי 2018, בנוכחות הצדדים.