מונחת בפנינו בקשת נאשם 1 לדחיית שמיעת ההוכחות לחודש יוני 2017 ולביטול כל מועדי ההוכחות החל מחודש ינואר 2017 ואילך, בימים א, ג ו-ה בשבוע ברציפות, כפי שנקבע בהחלטה מיום 9.8.16.

לא למיותר להזכיר, כי החלטתנו מיום 9.8.16 ניתנה אף היא בעקבות בקשת דחייה שהוגשה על ידי ב"כ נאשם 1 בתאריך 3.8.2016 (להלן: "הבקשה הראשונה") שבמסגרתה עתר לדחות את שמיעת ההוכחות שתחילתן נקבעה דאז לחודש ספטמבר 2016, ולבטל את מועדי ההוכחות עד לחודש אפריל 2017. ב"כ נאשם 1 העלה בבקשה הראשונה טענות דומות לאלה שהוא מעלה בפנינו כעת, המדברות על היקפו הרב של החומר, על כך שאין בידו להיערך כדבעי ועל חוסר השוויון שבינו לשאר הסנגורים אשר מייצגים בתיק לאורך תקופה ארוכה בהרבה (למעלה משנה נכון לבקשה הראשונה), כאשר חומר הראיות הרלוונטי למרשיהם קטן בהרבה. לא בכדי ציין ב"כ נאשם 1 בבקשה הראשונה "שלא בנקל הוגשה בקשה זו" שהרי הוא והסנגוריה הציבורית היו מודעים להימשכות ההליכים, לדחיות שנכפו על בית המשפט בהעדר ייצוג לנאשם 1, ולבזבוז המשאבים והזמן השיפוטי, אשר כרוכים מטיבם בדחיית ההוכחות. למרות כל אלה, במכלול השיקולים והאיזונים שמצאנו לנכון לעשות באותו שלב, כפי שפורט ונומק בהחלטתנו מיום 9.8.16, נעתרנו חלקית לבקשת ב"כ נאשם 1 וקבענו שהליך ההוכחות יידחה ב-4 חודשים נוספים ויחל בחודש ינואר 2017. בהחלטתנו זו נימקנו שכתב האישום הוגש בחודש יולי 2015, כי מרבית הנאשמים עצורים עד לתום ההליכים ומעצרם הוארך כבר מעבר ל-9 חודשים, כי חומר הראיות שבתיק החקירה הועבר רובו ככולו להגנה בחודש יולי 2016, וכי בעת שב"כ נאשם 1 קיבל על עצמו את הייצוג היה מודע הן להיקפו של התיק והן לחובה לפעול באחריות ולהקדיש להכנתו את יומנו וזמנו. הערכנו שפרק זמן של 7 חודשים שיעמוד לרשותו עד לתחילת המשפט, הינו פרק זמן סביר, שעל פי ניסיון החיים והפסיקה הנוהגת, די בו כדי לעמוד במשימה.

הבקשה הנוכחית הובאה בפנינו במפתיע בתאריך 27.11.16, כחודש לפני המועד שנקבע לתחילת ההוכחות, בתחילתו של דיון שנקבע בהתאם לסעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשכ"ב-1982 (להלן:"חסד"פ"). דיון זה נועד לקבלת עמדת הסנגורים לגופם של אישומים ולגיבוש הסכמות בנוגע לעדים ולראיות, לאחר שהמאשימה המציאה לסנגורים מבעוד מועד את המסמכים שבדעתה להגיש. בפועל, כך התגלה בדיון, לא נערכו הסנגורים כמצופה כדי לקדם את העניין שלשמו נקבע הדיון, לא מסרו התייחסות עניינית למסמכים ולעדים והלכה למעשה החרו החזיקו אחר בקשת ב"כ נאשם 1 לדחיית מועדי ההוכחות. חלקם הסתפקו בהבעת סולידריות לבקשתו של נאשם 1 (מבלי לבטא עמדה ספציפית הנוגעת למרשיהם) וחלקם חזרו על טיעונים שכבר נשמעו בעבר אודות היקפו הרב של חומר הראיות, הקלטות הרבות שיש צורך להאזין להן, וכן העובדה שעדיין ממשיך להגיע חומר ראיות נוסף (בעקבות בקשות לחומר חקירה שהם יזמו).

ב"כ המאשימה הביע התנגדות לדחיית מועד ההוכחות ואף ביטא מורת רוח מכך שהסנגורים נמנעו מלהתייחס לנושאים ולשאלות שלשמם נקבע הדיון. לדבריו, מתוך הכרות עם חומר הראיות די בהחלט בפרק הזמן שעמד לרשותו של ב"כ נאשם 1 כדי להיערך לשמיעת ההוכחות.

מאחר שבמהלך הדיון, טענו הסנגורים, בין השאר, כי למקרא רשימת עדי התביעה שיועדו לחודש ינואר ניתן לוותר על חקירה נגדית של מרביתם, התבקשו הסנגורים להתייחס בכתב לרשימת העדים שהמציאה המאשימה ולמסמכים שבדעתה להגיש באמצעותם, ונקבע דיון נוסף לתאריך 11.12.16. ואומנם, בסופו של דיון הסתבר שניתן לייתר את שמיעת מרבית העדים שעתידים היו להעיד בחודש ינואר 2017.

בין לבין, הובאה בפנינו, בתאריך 8.12.16, בקשה בכתב מטעם הסנגוריה הציבורית, חתומה על ידי הסנגור המחוזי, ד"ר אלקנה לייסט, שבמסגרתה עתרה גם הסנגוריה הציבורית מטעמה לקבל את בקשת נאשם 1 ולדחות את שמיעת ההוכחות לתאריך 21.5.16. הסיבה לציון תאריך ספציפי זה לא צוינה. בקשה זו - שהוגדרה כחריגה על ידי הסנגור המחוזי עצמו - באה לטענתו על רקע "ההיקף העצום" של חומר החקירה בתיק (לדידו מעל 800 קלסרים וכ-1,700 קלטות) והעובדה שהעתירות להסרת חסיונות עדיין לא מוצו. לדבריו, הבקשה נעוצה במיוחד במצבו של נאשם 1 אשר לגביו מתקיימים פרמטרים ייחודיים המבדילים אותו מאחרים: העובדה שהוא מואשם בכל האישומים, שסנגורו מונה חודשים רבים לאחר ששאר הסנגורים היו מצויים בתיק, וכן העובדה שבהתאם לסדר הנאשמים בכתב האישום, וסנגורו אמור לחקור ראשון את העדים. לדברי הסנגור המחוזי, פנייתו באה על רקע העובדה שהחוק הטיל עליו חובות אישיות מיוחדות שנועדו בין היתר להבטיח שהנזקקים לשירותי הסנגוריה הציבורית יזכו לייצוג הולם. המצב שנוצר יעמיד, כך לגישתו, את הסנגור הממונה, בפני חשש ממשי להפרה של כללי האתיקה המקצועית ועלול לחשוף את הסנגור הממונה והסנגוריה הציבורית לטענות עתידיות בדבר רשלנות מקצועית. הסנגור המחוזי הוסיף, כי רק לאחר עבודה מאומצת הצליחה הסנגוריה לאתר עבור נאשם 1 סנגור שהינו בעל ידע, ניסיון ונכונות לקחת על עצמו את מלאכת הייצוג בתיק מורכב זה.

הסנגור המחוזי נדרש בבקשתו גם לעניינו של נאשם 12 - שנושא ייצוגו על ידי הסנגוריה עלה זה לאחרונה, כפי שעוד שיפורט בהמשך - בטענה שהדחייה דרושה גם על מנת שהסנגור שימונה לנאשם 12 יוכל להיערך לשמיעתו של המשפט.

המאשימה הגיבה בכתב לבקשת הסנגוריה הציבורית בתאריך 12.12.16, וביטאה התנגדות נחרצת לדחיית ההוכחות מעבר לחודש פברואר 2017 (זאת על רקע העובדה שהסנגורים ויתרו על שמיעת העדים שנקבעו לחודש ינואר). המאשימה התייחסה להשתלשלות האירועים למן תחילתו של ההליך המלמדת, כך להתרשמותה, שמנוי וגמור עם נאשם 1 להקשות על מלאכת הבאת העדים ולהפריע לניהולו התקין של ההליך. הוזכר, שבשלב הראשון שלאחר הגשת כתב האישום, במשך כ-4 חודשים, בחן נאשם 1 את האפשרות לשכור שירותיהם של סנגורים פרטיים (למשל, עו"ד שרון נהרי, עו"ד רובינשטיין) ורק בחודש נובמבר 2015 הוא "נזכר" באי יכולתו הכלכלית וביקש ייצוג על ידי הסנגוריה הציבורית. בחלוף כחודשיים נוספים, לאחר שעלה ביד הסנגוריה הציבורית לאתר סניגור אשר נאות לקבל על עצמו את הייצוג, שילח אותו נאשם 1 בבושת פנים, על פי המלצתו המוצהרת של עו"ד שפטל, בטענה שאין הוא מתאים למשימה. מכאן, בצדק מסוים מבחינתה, סירבה הסנגוריה הציבורית למנות לנאשם 1 סנגור, ורק בעקבות עמדת המאשימה והחלטת בית המשפט, מונו לו בסופו של דבר הסניגורים הנוכחיים, וזאת רק בשלהי חודש מאי 2016 (כחלוף כמעט שנה ממועד הגשת כתב האישום). המאשימה חלקה על האמור במכתבו של הסנגור המחוזי לגבי היקף חומר החקירה ומסרה שעובדתית החומר מכיל 350 קלסרים. זאת ועוד, היקפו של חומר החקירה, מועדי ההוכחות שנקבעו לחודש ספטמבר 2016 ויומנו העמוס של עו"ד שמשון וייס, שמונה לייצג את נאשם 1, היו ידועים היטב לסנגוריה הציבורית וחזקה עליהם שנשקלו בגדר שיקולי המינוי. מינויו של עו"ד וייס לא הותנה בידי הסנגוריה בשינוי מועדי ההוכחות, וברור שאם היה מותנה בצורה כלשהי, היה מטופל באותה עת. להערכת המאשימה, הזמן שעמד ועוד יעמוד לרשותו של עו"ד וייס (8 חודשים עד לחודש פברואר 2007) די בו לצורך היערכות למשפט.

ב"כ המאשימה הביע תמיהה נוכח עמדת הסנגוריה הציבורית שהביאה לידי ביטוי רק את עמדת נאשם 1 תוך התעלמות מיתר השיקולים הרלוונטיים לבקשה, לרבות העובדה שהסנגוריה מייצגת בתיק זה 8 נאשמים נוספים שחלקם במעצר, וכן מייצגת את עדי המדינה עצמם המוחזקים בתנאים שונים אשר מקשים עליהם מאוד ואף מהווים נטל כבד על המאשימה. זאת ועוד, לגבי חלק מעדי המדינה, הבאתם לעדות אינה תלויה אך ורק במאשימה, ומועדי עדותם אמורים להיות מתואמים עם גורמים חיצוניים. לגישת המאשימה, כחלוף 18 חודשים מאז הגשת כתב האישום שבהם נשקל אינטרס הגנתו של נאשם 1 תוך דחיקה הצידה של שיקולים אחרים - נכון וראוי שאינטרסים נוספים יקבלו את משקלם ההולם. עוד צוין בתגובה, כי הגם שאין חולק שמדובר בתיק רב היקף אין מדובר בתיק תקדימי בהיקפו, לא כל שכן במורכבותו. בעיקרם של דברים התיק נשען על עדותם של עדי מדינה בתוספת להאזנות סתר. ב"כ המאשימה הפנה למקרים אחרים שנדונו בפסיקה שבהם בתיקים בעלי היקף דומה, בית משפט לא נכון היה להיעתר אפילו לדחייה של 6 חודשים לצורך לימוד החומר.

עוד נציין מן הבחינה הכרונולוגית: לאחר קבלת תגובת המאשימה דלעיל, ראינו לנכון לזמן ללשכתנו את הסניגור המחוזי בנוכחותם של עו"ד וייס, ועו"ד נסים מרום, בשם המאשימה, בניסיון למצוא פתרון מוסכם, שמחד יקל על עו"ד וייס ומצד שני - לא יפגע משמעותית בדרך ניהול המשפט. במסגרת פתרון זה הוצע לסנגוריה לספק לב"כ הנאשם סיוע בכוח אדם בין על ידי הוספת עורך דין חיצוני נוסף, בין עזרה של עורכי דין מבין עורכי הדין הפנימיים בסנגוריה הציבורית, ובין מתוך עורכי הדין שכבר מייצגים בתיק זה מטעם הסנגוריה הציבורית ומכירים היטב את חומר הראיות. כמו כן הצענו, כי בהינתן שרק עדי המדינה מסבכים לכאורה את נאשם 1 בביצוע העבירות, נתחיל בשמיעת עדויות אחרות, צדדיות יחסית, כאשר שמיעת עדי המדינה תידחה לחודש מרץ או אפריל. הבענו נכונות לרווח בצורה מסוימת את מועדי הדיונים ו/או לעשות הפוגה בין עדויות עדי המדינה. עוד נאמר לעו"ד וייס כי נגלה גמישות מסוימת אם הוא יבקש לזמן בשנית אחד מהעדים שיעידו לפני עדי המדינה, אם יתברר שהדבר מתחייב וחיוני להגנת נאשם 1. לבקשת עו"ד וייס ניתנה לו אורכה עד ליום 22.12.16 למסור עמדתו בנושא. תגובה זו הונחה לפתחנו בתאריך 25.12.16. נאמר בה, כי לאחר בחינה מעמיקה בדרגים הבכירים בסנגוריה הציבורית יינתן לעו"ד וייס סיוע משפטי "חלקי". לפיכך, בכפוף לריווח מועדי ההוכחות, ניתן יהיה לדידו להתחיל בדוחק את שמיעת התיק ב30.4.17. שמיעת עדים אחרים לפני מועד זה, תפגע בהגנתו של נאשם 1 וביכולת של עו"ד וייס לייצגו.

בהתייחס לגופה של הבקשה לדחיית מועדי ההוכחות, נקדים ונאמר: אנו סמוכים ובטוחים כי פרק זמן של 7-8 חודשים הוא פרק זמן מספק ללימוד כל תיק, לרבות התיק הנוכחי. די לצטט בעניין זה מדברי בית המשפט העליון בע"פ 2936/10 הסנגוריה הציבורית נגד בית המשפט המחוזי בירושלים (6.5.10), שם בסעי' 4 א) לפסק הדין:

"הקדמנו והנחנו כי חומר החקירה בתיק זה הוא רב.....להשקפתנו 6 חודשים, ויהא היקפו של התיק אשר יהא, די בהם כדי להיערך לתחילת המשפט...." (הדגשה לא במקור).

אכן, אין זה סוד, שהכנתו של תיק "גדול" גוזלת זמן רב יותר מהכנתו של תיק "קטן", ואולם זאת נכון לומר עד גבול מסוים. החל משלב מסוים מפסיק "הזמן" להיות פקטור רלוונטי למידת המוכנות או ליכולת המוכנות. בהינתן שיש מגבלות לזיכרון האנושי, ניסיון החיים מלמד שבקיאות בחומר, לא כל שכן מוכנות לחקירתו של עד, יש לרכוש סמוך למועד הרלוונטי ולא חודשים ארוכים קודם לכן. דחיית המשפט עוד ועוד, איננה אפוא התשובה למידת מוכנותו של הסניגור, ואיננה מבטיחה שכך אומנם יהיה - אולי אפילו להיפך. אין ספק שהתמודדות עם תיק רב היקף מחייבת היערכות הולמת, למשל בריכוז המאמץ מידי יום, בפינוי היומן מתיקים אחרים ו/או בהסתייעות בכוח אדם רלוונטי - וזאת יש כמובן לעשות. מצופה ממי שנוטל על עצמו לייצג נאשם בתיק רב היקף, במיוחד כאשר הנאשם ואחרים עצורים עד תום ההליכים, כי ייערך בהתאם באופן שיבטיח את יכולתו לעמוד בלוח הזמנים שנקבע על ידי בית המשפט. זו צריכה להיות הנחת המוצא של כל אחד מעורכי הדין שלקחו על עצמם את הייצוג בתיק זה (ראה ע"פ 2936/10 הנ"ל). הציפייה שבית המשפט יעמיד לרשותו של סניגור תקופה של שנה (כעתירת ב"כ נאשם 1) מעת קבלת הייצוג ועד לתחילת המשפט, נעדרת כל בסיס עובדתי או אסמכתא משפטית. היא מנוגדת לפסיקה ולסדר הזמנים המקובל בדרך כלל בהליכים פליליים. ואם כך- מה להם לסנגורים האחרים כי ילינו ויביעו עתירה דומה לדחיית ההוכחות, לאחר שנה וחצי שבה הם מצויים בתיק ונחשפים לחומר הראיות? הצטרפותם לבקשת נאשם 1 אינה יכולה לזכות לאהדה, אם להתבטא בלשון עדינה.

נכון לצטט בעניין זה מדברי בית המשפט העליון בבג"צ 900/09 רוני מימון נגד בית המשפט המחוזי בת"א (11.2.09), שם דובר בתקופת התארגנות בת 6 חודשים (בלבד):

"בהינתן מורכבותו של ההליך והיקפו הנרחב של חומר הראיות, אין לומר כי לא ניתן לסנגורים, ובכללם סנגורו של העותר, מרווח זמן סביר ללימוד חומר החקירה. אין בכך כדי לגרוע מן העובדה שבמשפט רב נאשמים שעניינו פרשה סבוכה והיקפו ניכר, נתונים הן בית המשפט והן בעלי הדין מכל הצדדים לסד זמנים מחייב ומעיק לעיתים הנובע מצרכיו של ההליך המסוים הנדון ומן המעמסה הכללית הנובעת מצרכים מערכתיים רחבים יותר, והכל נדרשים למאמץ מקצועי מיוחד כדי לשלב אלה עם אלה, גורמי יעילות עם הבטחת הגנה הולמת לנאשמים"(ההדגשה אינה במקור).

זאת ועוד: הגם שאין חולק אודות היקפו הרב של התיק הנוכחי, למדנו מפי הצדדים שהוא נשען בעיקרו על עדויותיהם של מספר עדי מדינה והאזנות סתר. למרות שכתב האישום מונה כ-650 עדים מסתבר שחלק מן העדים הם טכניים במהותם, ורבים מהם הם עדים שמתייחסים לעובדות רקע שאינן שנויות במחלוקת, כפי שהוברר מטיעוני הסנגורים. אליבא דברי ב"כ המאשימה, שלא נסתרו, לא מדובר בתיק שיש בו מורכבות עובדתית או משפטית מיוחדת. כל זאת בא לומר, שלא זו בלבד שאין לשעות לקריאות הסנגורים בגלל הטעמים שפורטו קודם, אלא שתיאוריהם אודות המטלה העצומה ויוצאת הדופן המוטלת עליהם, נוטים להפרזה, ונדמה שלא כצעקתה. לא זו אף זו, בניגוד לקריאות אילו, יכולנו בהחלט להתרשם מבקיאותם הרבה בחומר של חלק מהסנגורים - מה שהולם את הערכתנו שהדבר אינו בגדר משימה בלתי אפשרית. לטעמנו, היקפו הרב של התיק, ריבוי הנאשמים וריבוי העדים - שהם אינדיקציה למשך הזמן הרב שיגזול ניהולו של ההליך -דווקא מהווים נימוק כבד משקל שלא לדחותו יותר.

אשר לעתירת הסנגור המחוזי: הסנגור המחוזי ראה לנכון להתערב למענו של נאשם 1 בהסבירו כי התערבות זו היא חלק מחובת הפיקוח המוטלת עליו, לבל יתרשלו עורכי הדין או הסנגוריה במילוי משימתם. לטעמנו, חובה זו, שעליה הצביע הסנגור המחוזי, אינה מגולמת או מתמצית אך ורק בהפניית בקשה לבית המשפט לדחיית הדיון. בקשת דחייה שכזו, רואה לנגד עיניה רק את שאלת ייצוגו של נאשם 1 ומסיטה הצידה אינטרסים אחרים, רלוונטיים וחשובים לא פחות. יש ממש בטענת המאשימה כי בבקשתה מתעלמת הסנגוריה הציבורית מנאשמים אחרים אשר מיוצגים על ידי הסנגוריה הציבורית ואשר עצורים כבר תקופה ארוכה בתיק זה, וכן מחובתה כלפי עדי המדינה, שאף הם מיוצגים על ידה. הסנגוריה הציבורית הייתה ערה לנסיבות הכוללות בתיק, לרבות אלה שבעטיין נדחתה שמיעת ההוכחות עד כה. אם סברה (ואין אנו שותפים להערכה זו) שאין די ב- 7-8 חודשים על מנת שעו"ד וייס ועו"ד גבריאל יהיו מסוגלים למלא את משימתם, היה עליה להפעיל את חובת הפיקוח שאודותיה מדבר הסנגור המחוזי הרבה קודם ולפעול בהתאם, לרבות בדרך של הצמדת כוח אדם נוסף ו/או סיוע לבאי כוח נאשם 1 בדרכים אחרות. חובת הסניגוריה הציבורית לספק ייצוג הולם לנאשם אינה עומדת בחלל ריק. היא כפופה לסדרי העבודה של בית המשפט ולמועדי הדיון שקביעתם היא פונקציה של מכלול שיקולים ואיזונים, וכדברי בית המשפט העליון: "הזכות להליך הוגן, ככל זכות יסוד, אינה זכות מוחלטת. היא מוצאת את מקומה לצד זכויות של אינטרסים נוגדים. כאלה הם האינטרס בדבר יעילותו של ההליך הפלילי, היכולת למצות את הדין עם מי שחטא בביצוען של עבירות, החתירה לגילוי האמת, ניצולם הנבון של משאבי המערכת המשפטית, ניהולם המושכל של ההליכים...בגדרו של ההליך הפלילי מתחייבת מציאתו של איזון ראוי בין מכלול הזכויות והאינטרסים המעורבים". [בג"צ 11339/05 מדינת ישראל נגד בית המשפט המחוזי באר שבע 08.10.2006)].

בהקשר לזכויותיהם של הנאשמים האחרים יש לומר: אומנם נטען בהכללה על ידי עו"ד שפטל, ב"כ נאשם 9, בשם שאר הנאשמים ׁ(שאותם אינו מייצג), כי כולם מסכימים להמשיך ולשהות במעצר או בתנאים מגבילים. ואולם, לא זו בלבד שעל פי פסיקת בית המשפט העליון אין הדבר מהווה, כשלעצמו, נימוק לעכב את שמיעת המשפט, אלא שהצהרה זו מפי עו"ד שפטל, לא רק שאינה מחייבת את הנאשמים עצמם – היא אינה מוצאת ביטוי מעשי. איש מהנאשמים לא הביע הסכמה שמעצרו יוארך על ידי בית המשפט העליון ככל שיידרש, ובפועל, נמשכים ומתקיימים הליכים בבית המשפט העליון בבקשות המאשימה להאריך את המעצר.

אין בידנו לקבל גם נימוק נוסף שהעלה הסנגור המחוזי בדבר העובדה שטרם הסתיימו ההליכים הנוגעים לתעודות החיסיון ו/או לחומר החקירה. בית המשפט העליון הביע כבר לא אחת את דעתו לגבי הסרבול שהולכים ותופסים הליכי הביניים, כאילו הם מרכז הבמה במקום ההליך עצמו. נקבע, כי לא בכל מקרה שבו מוגשות בקשות להסרת חיסיון או בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ יש הצדקה לעכב את שמיעת המשפט: "לא זו בלבד שסעיף 44 לפקודת הראיות נוקט לשון "רשאי בית המשפט" אלא שרצוי לא לעשות כן, אלא להמשיך ככל שניתן בברור ההליך. הדבר עולה בקנה אחד לא רק עם האינטרס הציבור בניהול מהיר ויעיל של ההליך אלא גם עם האינטרס של הנאשם עצמו..." (הדגשה לא במקור) [ראה בש"פ 7014/12 מדינת ישראל נגד שהאין מוחמד (11.10.12)].

בית המשפט העליון הדגיש ואמר כי יש לבחון כל מקרה לגופו, לרבות את האפשרות לשמוע עדים אחרים שאינם נוגעים לאותן בקשות [ראה באותו עניין בש"פ 120/10 פלוני נגד מדינת ישראל (24.2.2010); בש"פ 1653/11 פלוני נגד מדינת ישראל 8.3.11)].

בענייננו, קיימים טעמים כבדי משקל לשמיעת ההוכחות כפי שנקבע: שיקול ראשון נוגע לחלוף הזמן שעבר מאז הגשת כתב האישום והצורך להתחשב בהיות הנאשמים עצורים, לרבות נאשם 1. שנית, היקפו של התיק ומשך הזמן שניהולו עוד יגזול, מצדיקים את תחילת שמיעתו בהקדם. שלישית, לא ניתן להתעלם מהאינטרס של עדי המדינה, שלא זו בלבד שמוחזקים בתנאים קשים, אלא שעלות החזקתם היא על המדינה. ב"כ המאשימה הציע לחשוף בפנינו אינפורמציה פרטנית וחסויה בנוגע לעדי המדינה והחשיבות שקיימת בשמיעתם בהקדם, ואולם לא ראינו הכרח להיחשף לחומר זה. די לנו בדברי ב"כ המאשימה כי עדות חלק מעדי המדינה מצריכה היערכות מיוחדת שאינה תלויה במאשימה בלבד, וכי יש טעמים כבדי משקל בהקדמת שמיעת עדותם. רביעית, ולא פחות חשובים, הם סדרי העבודה של בית המשפט והבזבוז בזמן השיפוטי שייגרם אם המשפט יידחה. אין זה סוד שלצורך שמיעתו של תיק זה נערך בית המשפט באופן מיוחד, הן לוגיסטית והן בהעמדת הרכב שופטים ייעודי שישמע תיק זה. הצורך לדחות את ההליכים בעבר כבר פגע בסדרי העבודה של בית המשפט, ואין מקום לפגיעה נוספת. משמעות קבלת הבקשה היא בזבוז זמן שיפוטי של שלושה שופטים, שמן הסתם, לא יוכלו בהתראה כה קצרה לקבוע תיקים אחרים במועדים שיתפנו.

כאמור, בצעד חריג זימנו את הסניגור המחוזי ללשכתנו בניסיון להביא לפתרון מוסכם. נקל לראות שהעמדה הנוכחית שונה אך במעט מקודמתה. לטעמנו, העובדה שהסנגוריה הציבורית בחרה שלא להעניק לעו"ד וייס סיוע משמעותי יותר, מלמדת שאף לדידה, די בסיוע חלקי זה, כדי שיוכל להתגבר על המשימה.

נוסיף בקצרה לגבי התייחסות הסנגור המחוזי לעניינו של נאשם 12: נאשם 12, אשר היה מיוצג מאז הגשת כתב האישום על ידי סנגורים פרטיים, פנה רק לאחרונה בבקשה כי ימונה לו סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית בטענה שאין בידו לממן את הוצאות הגנתו. זאת עשה בעיתוי מאוחר, לאחר שבמשך כשנה היה עסוק וטרוד בית המשפט בהליכי ביניים שמטרתם מינוי סנגורים לנאשמים השונים. במקביל עתרה גם באת כוחו הנוכחית של נאשם 12, עו"ד אור שפירו, כי נשחררה מייצוג, כאשר הטעם העיקרי לבקשה טמון באי תשלום שכרה. הבקשות סורבו על ידנו תחילה, בין השאר, לאור עיתוי הגשתן ולאור העובדה שקבלתן תחייב דחיה משמעותית של ההוכחות, ואולם בהמשך, משהודיעה עו"ד שפירו כי תמשיך ותייצג את נאשם 12 לכל דבר ועניין עד שהסנגור ציבורי שימונה לנאשם 12 יהיה מוכן וערוך לשמיעת המשפט במועדים שנקבעו – נעתרנו לבקשת נאשם 12 והפנינו את בקשתו לסנגוריה הציבורית.

כידוע, שחרור סניגור מייצוג בהליך פלילי כפוף על פי הדין להחלטת בית המשפט, ולא בכדי. הרציונל מאחורי הוראה זו הוא ברור, ומיועד להבטיח ניהול ההליך הפלילי כסדרו, והדבר נכון שבעתיים במקרה שלנו, שבו משמעות שחרורה של הסניגורית היא דחייה של מועדי ההוכחות למספר חודשים לא מבוטל. מצופה מעורך דין שנוטל על עצמו את הייצוג בתיק, לא כל שכן בתיק רב היקף שבו 18 נאשמים נוספים, שיהיה מודע לגודל האחריות. כך גם על הנאשם החרד לעניינו ולייצוגו. אם סבר שאין בידו לממן את הגנתו היה עליו לעתור למינוי סנגור זה מכבר, שעה שעשו זאת כל שאר הנאשמים שהיו מעוניינים בכך, ולא ל"היזכר" בכך ברגע האחרון. זאת ועוד: בעת שעו"ד שפירו קיבלה על עצמה את ייצוג הנאשם ועתרה לשחרורו של הסנגור הקודם, עו"ד שי שורר - היא התחייבה שתהא מוכנה כדבעי למועדי ההוכחות שנקבעו. אם לא כן לא היו מאושרים חילופי הסניגורים בעיתוי המאוחר יחסית בו הדבר התבקש. לאור כל אלה, הרי שטיעוני הסניגור המחוזי כי לא יהיה זה ראוי שעו"ד שפירו תייצג את נאשם 12 ותכתיב את קו ההגנה לסנגור שימונה תחתיה - מתעלמת מהשתלשלות האירועים, משיקולים רלוונטיים נוספים וכן מהחלטותינו המפורשות. ויובהר: אילולא התחייבה עו"ד שפירו לייצג את נאשם 12 עד לכשיימצא לו ייצוג אחר - לא היינו מקבלים את קשתו למינוי סניגור מהסנגוריה הציבורית.

סופו של דבר אנו דוחים את הבקשה כפי נוסחה.

אנו מבטלים בזאת, בהסכמת המאשימה, את מועדי ההוכחות שנקבעו לחודש ינואר 2017, מן הטעם שבאי כוח הנאשמים ויתרו על חקירתם הנגדית של אותם עדים שהיו אמורים להעיד בחודש ינואר.

המשפט יימשך כסדרו החל מיום א' 5.2.17 ואילך, במתכונת שנקבעה בהחלטתנו מיום 9.8.16, ואולם - במחווה של רצון טוב, ולאור הנכונות המסוימת שהביעה המאשימה ללכת לקראת נאשם 1 - הרי שלא יזומנו עדי המדינה למועדי חודש פברואר, וככל שהדבר אפשרי, גם לא לחודש מרץ. באומרנו כך הרי שיצטמצם עד מאוד הפער בין התאריך המבוקש בבקשה העדכנית, לבין התוצאה הגלומה בהחלטתנו. בעניין זה לקחנו בחשבון גם את העובדה שעיקר הראיות נגד נאשם 1 מצויות בעדויותיהם של עדי המדינה, כך שדחיית עדותם תאפשר לעו"ד וייס ולעו"ד גבריאל תוספת זמן משמעותית לטובת היערכותם.

הנאשמים ימסרו מענה בכתב לכתב האישום (למעט לגבי אישומים 3 ו-4 שלגביהם כבר נמסרה תגובה) וזאת לא יאוחר מיום 3.1.17.

המאשימה תגיש בכתב לבית המשפט ולב"כ הנאשמים את רשימת העדים שבדעתה לזמן לחודש פברואר 2017 , לרבות המסמכים שברצונה להגיש באמצעותם וזאת לא יאוחר מיום 10.1.17.

בהתייחס לאותם עדים שהסנגורים ויתרו על חקירתם (בנוגע לאישומים 3 ו-4) תגיש המאשימה את תיק המוצגים הרלוונטי לגביהם עד שבועיים לפני מועד ההוכחות הראשון שנקבע לעיל.

המזכירות תבטל את זימון הנאשמים למועדים שנקבעו לחודש ינואר 2017 וכן תשגר עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ז, 26 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.