במהלך ישיבת התזכורת שהתקיימה היום 10.9.17 מסר ב"כ המאשימה, עו"ד ניסים מירום, כי ביום חמישי האחרון ה - 7.9.17 התחוור למאשימה כי בהליך פלילי שהתנהל בשעתו כנגד עד המדינה ה.צ ייצגה את המדינה ראש ההרכב, כב' השופטת רביד, בכובעה דאז כפרקליטה. מדובר בהליכים פלילים שהתנהלו כנגד ה.צ בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובבית המשפט העליון במהלך השנים 1993-1996. לדברי ב"כ המאשימה, הוא מסר עובדה זו לסנגורים, וכעת, למען הסדר הטוב, הוא רואה לנכון להודיע זאת גם לבית המשפט . למיותר לומר שהדבר התחוור לבית המשפט רק עתה ולא היה בידיעתו קודם לכן.

בעקבות הודעה זו עתרו חלק מהסנגורים לקבלת כל הפרוטוקולים המתייחסים לתיק הנ"ל ובמקביל לדחייה מועדי ההוכחות לפרק זמן של שבוע. לטענת אותם סנגורים, מאחר שעד המדינה התייחס בהודעותיו במשטרה גם לאותו תיק קודם ואפילו טען שנעשה לו שם עוול על ידי המשטרה, הרי שהעיון נחוץ על מנת לבחון האם מתקיימת במקרה זה עילה לפסילת ראש ההרכב, למשל, אם תימצא באותם דפי פרוטוקול אמירה או התבטאות כלשהי של ראש ההרכב בכובעה דאז כפרקליטה הנוגעת למהימנותו של ה.צ.

ב"כ המאשימה התנגד הן לבקשה לדחיית הדיון והן לבקשה לקבלת הפרוטוקול. לדבריו, לא זו בלבד שעל פניו לא מתקיימת עילה לפסילת ראש ההרכב, באשר לא ניתן להעלות על הדעת חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בנוגע לתיק דכאן, אלא שגם על פי האפשרות הרחוקה ביותר שאותה ניתן להעלות על הדעת בהתאם לתרחיש שמציירת ההגנה -הנפגעת הפוטנציאלית היא דווקא התביעה שעד המדינה הוא עד מטעמה. זאת ועוד, מאחר שעסקינן בעד שעמו נערך הסכם עד מדינה, הרי מאליו ייחשפו בפני שופטי ההרכב עברו הפלילי וקורותיו, ולכן אין במידע שעשוי להיות מצוי לכאורה ברשותה של השופטת רביד על אודות העד והתיק - כדי להעלות או להוריד. לטענת ב”כ המאשימה לאור נימוקים אלה, אין גם מקום לאפשר להגנה בעיתוי הנוכחי לעיין בפרוטוקול התיק בהעדר כל רלוונטיות. לטענתו, למרות שגרסת עד המדינה ידועה להגנה זה מכבר, לא הוגשה כל בקשה לעיין בפרוטוקול המדובר. מכאן להסיק, שהסנגורים לא סברו שעיון בפרוטוקול הנ"ל יכול לשרת את הגנת הנאשמים. זהות התובע שניהל את התיק נעדרת כל רלוונטיות בהקשר זה.

לאחר שמיעת הצדדים אנו קובעים כדלקמן:

1. למען הסדר הטוב נבהיר שוב את שכבר נאמר בפרוטוקול על ידי ראש ההרכב: התיק המדובר זכור לראש ההרכב בקווים כלליים בלבד ושלא לפרטיו. אפילו את שמות הנאשמים באותה פרשה לא זכרה, לרבות העובדה שה.צ (הוא עד המדינה בתיקנו) היה אחד הנאשמים בתיק. למיותר לציין שה.צ עצמו אינו זכור לראש ההרכב. בכך אין כל תמה שכן מאז ניהולו של תיק זה חלפו כבר למעלה מ-22 שנים שבמהלכם עברו תחת ידיה של ראש ההרכב מאות אם לא אלפי תיקים ונאשמים.

2. מדברי הסנגורים עולה בברור כי עד עתה עת מסר להם עו"ד מירום את זהות התובעת שייצגה את המדינה באותו הליך לא נולד הצורך לעתור לקבלת הפרוטוקול, באשר איש מהם לא סבר כי הדבר נחוץ לגופו של עניין ו/או לצורך חקירתו של עד המדינה על גרסתו. הצדדים אפילו לא ביקשו לעיין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי באותו עניין ובממצאי המהיימנות שנקבעו שם לגבי עד המדינה. הבקשה לעיון בחומר נולדה אפוא, כך על פי הנטען, רק משום האפשרות שאולי, לאחר העיון בפרוטוקול יתברר להם כי בגלל דברים שאמרה/טענה שם ראש ההרכב כנגד עד המדינה בכובעה דאז כפרקליטה, יש בסיס להעלות טענת פסלות. אם כך, הרי שגם לשיטתם של הסנגורים אין לכאורה קשר בין הבקשה לעיין בפרוטוקול בכדי לבחון קיומה של עילת פסלות המותב, לבין שמיעת עדותו של עד המדינה לגופו של התיק הנוכחי, שהרי לצורך עדותו, כל החומר הרלוונטי מצוי ברשות ההגנה ומספק אותה. דחיית עדות עד המדינה חסרת תכלית אפוא. כידוע, ניתן להעלות טענת פסלות בכל שלב של המשפט (בהזדמנות הראשונה שבה מתגבשת העילה). לכן, ככל שההגנה תגיע למסקנה, אם וכאשר תעיין בחומרי אותו תיק, שיש עילה שבדין להעלאת טענת פסלות, פתוחה בפניה הדרך לעשות זאת גם לאחר שהעד יחל בעדותו. אין סיבה אפוא לעכב או לדחות את שמיעת עדותו של העד.

3. הדבר נכון במיוחד מקום שבו האפשרות שהעיון בפרוטוקול יוליד עילה לפסלות ראש ההרכב היא מראש אפשרות רחוקה מאד, בגדר ספקולציה שאפילו על פי טיעוני עו"ד חובה סיכוייה קלושים. הסנגורים לא טענו כי העובדה שראש ההרכב ייצגה את המדינה בתיק שהתנהל לפני למעלה מ-22 שנים נגד עד המדינה מבססת היא כשלעצמה טענה לפסלותה מלשבת בדין בתיקם של הנאשמים. קשה להעלות על הדעת מה יניב העיון באותו פרוטוקול באופן שיצדיק כיום, בחלוף למעלה מ-22 שנים, בקשת פסלות. באופן תיאורטי, גם אם תימצא באותו פרוטוקול אמירה או הבעת דעה על ידי הפרקליטה דאז רביד בהתייחס למהימנות גרסת הנאשם ה.צ - הרי שמדרך הטבע היא ניתנה לגופו של אותו תיק והייתה יפה לאותו מקרה. מערכת היחסים שבין פרקליט המייצג את המדינה לבין נאשם כנגדו מתנהל תיק פלילי, אינה במישור האישי, אלא בזיקה לתיק ולראיות המצויות בו. ברי שפרקליט אינו מייצג את עניינו האישי אלא משמש בא כוח המדינה בהליך. לאור זאת, קשה להעלות על הדעת תרחיש הגיוני שלפיו העיון בחומרי התיק שהתנהל כנגד ה.צ לפני למעלה מ-22 שנים יניב אינדיקציה לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים.

4. זאת ועוד: לא ניתן להתעלם מכך שפסק דינו של בית המשפט העליון בעניינו של עד המדינה ה.צ הועמד לרשות הסנגורים במסגרת חומר הראיות שנמסר להם. ניתן היה לדעת ללא קושי מי ייצג את המדינה באותו הליך. הדבר מקבל משנה תוקף בהינתן שמי שייצג את ה.צ בשלב הערעור היה לא אחר מאשר עו"ד שפטל, אשר מייצג את נאשם 9 שעדות ה.צ כעד המדינה רלוונטית לגביו. עובדות אלה בעלות משקל כאשר על המדוכה עומדת בקשה של הרגע האחרון לעכב את שמיעת המשפט על כל המשמעויות הנובעות מכך לניהולו התקין של ההליך.

5 משעה שב"כ התביעה הביע התנגדות לבקשה להעברת החומר נכון יהיה שלא נכריע בכך. לא ברור אפילו האם בחלוף השנים החומר עדיין קיים ובר איתור. כמצוות סעיף 74 לחסד"פ בקשה מן הסוג הנ"ל צריכה להידון בפני שופט תורן. כך או כך, נראה שאפשרות העיון בחומר, ככל שכך ייקבע, אינה עניין שביצועו מיידי –הרי זה נימוק נוסף שלא לדחות את הדיונים ולעכב את שמיעת המשפט.

6. לאור האמור לעיל, יימשכו מועדי ההוכחות כסדרם.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ז, 11 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.