על המדוכה עומדת בקשת נאשם 1 לשוב ולמנות את הסנגוריה הציבורית ואת עורכי הדין וייס וגבריאל לייצגו בתיק זה, וזאת לאחר שבתאריך 2.2.17 החליט בית המשפט העליון לקבל את ערעור הסנגוריה הציבורית ולשחררה מייצוג נאשם 1.

להלן נסקור בקצרה את השתלשלות האירועים הרלוונטית לענייננו:

1. בתאריך 23.1.17 הוגשה לפנינו בקשה מטעם הסנגוריה הציבורית להשתחרר מייצוג נאשם 1. עוה"ד וייס וגבריאל (שמונו לייצג את נאשם 1 בתיק זה מטעם הסנגוריה הציבורית) לא היו צד לבקשה. לשאלתנו השיב עו"ד ד"ר אלקנה לייסט, הסנגור הציבורי המחוזי, כי הבקשה היא על דעתם של עורכי הדין המייצגים. בבסיס הבקשה עמדה התנהלותו של נאשם 1 למול הסנגוריה הציבורית החל מסירובו לעו"ד מסוים שהוצע לו בתחילת הדרך, המשך במעורבותו הנטענת של עורך דין שפטל בענייניו בניגוד לעמדת הסנגוריה הציבורית, וכלה בהוראה שנתן לעו"ד וייס שלא להתייצב למועד ההוכחות שנקבע ליום 5.2.17. לטענת הסנגוריה הציבורית מדובר בהוראה שלא זו בלבד שניתן היה לפרשה כאיום מוסווה על עו"ד ווייס, אלא שהיא אינה עולה בקנה אחד עם הדין ועם כללי האתיקה. המאשימה הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט בהדגישה שאלמלא אותה הוראה שהופנתה לסנגור, היא הייתה מתנגדת לבקשה.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים לא מצאנו באותו שלב הצדקה לשחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוג נאשם 1 ונימוקנו פורטו בהרחבה בהחלטה מיום 25.1.17.

2. על החלטה זו הגישה הסנגוריה הציבורית ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל את הערעור והורה בפסק דינו מיום 2.2.17 על שחרור הסנגוריה הציבורית מייצוג נאשם 1, כאשר הטעם המרכזי להחלטתו הייתה אותה הוראה שנתן נאשם 1 לבאי כוחו שלא להתייצב להוכחות שנקבעו ליום 5.2.17, הוראה שנאשם 1 לא נסוג ממנה גם בפני בית המשפט העליון, למרות הזדמנויות שניתנו לו לעשות כן. בד בבד עם שחרור הסנגוריה הציבורית מייצוג נאשם 1 הורה בית המשפט העליון כי ההליך הפלילי לא ייעצר וההוכחות יתקיימו כסדרן –וכך היה.

3. בפתח ישיבת יום 7.2.17 התייצב בפנינו עו"ד אבוהב שאליו פנה נאשם 1 על מנת שיטול על עצמו את מלאכת הייצוג בהליך זה. עו"ד אבוהב הטעים, כי יוכל לקחת על עצמו את הייצוג בתנאים מסוימים ובעיקרם ששמיעת ההוכחות תידחה עד חודש פברואר 2018 וכן ששכרו ימומן על ידי המדינה בהתאם לסעיף 19 לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ב- 1982. למרות עמדה זו, שעל פניו לא ניתן היה להיעתר לה, הסכים עו"ד אבוהב לבוא בדברים עם ב"כ המאשימה בניסיון למצוא מתווה שיאפשר, אולי, את כניסתו לייצוג מבלי לפגוע משמעותית בניהול המשפט, ולצורך כך קיבלנו בקשתו לדחיית שני מועדי הוכחות. בסופו של דבר, למרות שהתביעה הייתה נכונה להסכים לריווח מועדי ההוכחות ולדחייה מסוימת של מועד שמיעת עדותם של עדי המדינה, הודיע עו"ד אבוהב כי לא נימצא מתווה ריאלי שבמסגרתו יוכל להיכנס לנבכי תיק כה גדול ורב היקף בפרק זמן קצר יחסית.

4. בהמשך, לבקשת עו"ד אבוהב, דחינו את שמיעת ההוכחות למשך שבוע נוסף על רקע טענתו שמתגבש פתרון נוסף שעשוי להלום את בעיית העדר הייצוג לנאשם 1. במהלך ישיבת תזכורת שהתקיימה בפנינו בעניין זה בתאריך 19.2.17 הסתבר שהפתרון גלום בהחזרתו של עו"ד ווייס לייצג את נאשם 1, לאחר שהלה, כך על פי הנטען, הביע נכונות לכך בפני עו"ד אבוהב. נאשם 1 אמר מצדו שהוא מעוניין שעו"ד וייס ייצגו. הוא התחייב בפנינו לשנות מדרכיו הקודמות ולשתף פעולה עם עורכי דינו ועם הסנגוריה הציבורית, וכן התחייב שלא להעמיד שוב את עורכי דינו בסיטואציה שבה הם יידרשו להפר את הדין או את כללי האתיקה. על רקע דברים אלה קבענו המשך דיון בשעה מאוחרת יותר באותו יום, על מנת לשמוע את דברי עו"ד וייס וכן את עמדת הסנגוריה הציבורית בסוגיה.

5. עו"ד לייסט בשם הסנגוריה הציבורית הביע התנגדות לבקשה חרף שינוי הנסיבות לכאורה, וזאת, לדבריו, על דעת הסנגור הציבורי הארצי. לדבריו, התנהלות נאשם 1 מול הסנגוריה הציבורית לאורך כל הדרך, וכן הנסיבות החמורות שבגללן ראתה הסנגוריה לפנות בערעור לבית המשפט העליון - אינן מאפשרות ייצוגו על ידי הסנגוריה הציבורית. הוא הדגיש, כי עמדה עקרונית זו אינה תלויה בעמדתו האישית של עו"ד וייס, כך שגם אם הלה יהיה נכון לייצג את נאשם 1 - עמדת הסנגוריה הציבורית לא תשתנה.

עו"ד וייס מצדו עמד על כך שעמדת הסנגוריה הציבורית בהחלט מובנת בנסיבות המקרה על רקע חומרת התנהגותו של נאשם 1, ואולם מה שמנחה אותו באופן אישי היא חובתו כסנגור, האחריות שהוא חש כלפי מי שהיה לקוחו אשר עומד כיום בפני סיטואציה קשה ביותר שבה הוא נדרש להתגונן בתיק חמור ומורכב ללא ייצוג משפטי. למרות העמדה שביטא עו"ד וייס, עמדה מתחשבת וערכית לטעמנו, הוא התקשה להשיב באופן סופי בחיוב לבקשה, וביקש שהות לשקול את עמדתו. ניתנה לו אורכה לעשות כן עד למחרת, 20.2.17. במקביל, ביקשנו גם מהסנגוריה הציבורית לשוב ולשקול את עמדתה נוכח השינוי בעמדת הנאשם ולאור החשיבות להיותו מיוצג.

אשר לב"כ המאשימה, הלה הדגיש כי החלטת המדינה שלא להתנגד לערעור הסנגוריה הציבורית נבעה מהעמדה הבלתי מתפשרת של נאשם 1 לדרוש מעו"ד וייס שלא להתייצב לדיון, תוך העמדתו בסיטואציה בלתי אפשרית. שינוי עמדת נאשם 1 מהווה בהחלט שינוי נסיבות שמצדיק התייחסות חדשה, ואולם, מאחר שכמנהגה, אין המאשימה נוטה להתערב בשאלות של ייצוג - היא משאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. בנוסף, התביעה הביעה נכונות להידבר עם עו"ד וייס בניסיון להקל עליו את החזרה לתיק מבחינת סדר הבאת העדים, ריווח מסוים של מועדי ההוכחות ודחייה מסוימת במועד עדותם של עדי המדינה.

6. בתאריך 20.2.17 הודיע עו"ד וייס בכתב כי לא יוכל לקבל על עצמו את הייצוג בתיק למרות העמדה שהביע בפנינו בדיון, וזאת "בגלל נסיבות שאינן קשורות לבית המשפט הנכבד, או לתיק זה או למי מהקשורים לפרשה". הודעתו של עו"ד וייס הייתה כללית ומעורפלת ולפיכך קבענו תזכורת נוספת לתאריך 21.1.17 לצורך קבלת הבהרות. במקביל התקבלה הודעת הסנגוריה הציבורית כי לאור תשובת עו"ד וייס ולאור דברים שפורטו בתאריך 19.2.17, עמדת הסנגוריה הציבורית נותרת בעינה. גם במהלך התזכורת שקיימנו בתאריך 21.2.17 לא הצלחנו לרדת לסוף שיקוליו של עו"ד וייס, ואולם, לנוכח בקשת נאשם 1 כי ימונה לו סנגור ציבורי, ומתוך החשיבות שאנו רואים להיותו מיוצג בהליך זה - ראינו לנכון בצעד חריג ויוצא דופן, לזמן את הסנגור הציבורי הארצי לישיבת תזכורת שתתקיים ביום 23.2.17 בתקווה שיהא בכך כדי לסייע.

7. בתאריך 22.2.17 הונחה בפנינו בקשה מטעם הסנגוריה הציבורית לקיים בלשכה את ישיבת התזכורת שאליה זומן, כאמור, הסנגור הציבורי הארצי, וזאת שלא בנוכחות הנאשם. לחלופין הוצע לקיים דיון באולם שבו יתייצב ויטען הסנגור הציבורי המחוזי. בתוך כך, שבה ופירטה הסנגוריה הציבורית את השתלשלות האירועים ואת עמדתה השוללת מכל וכל ייצוג נאשם 1 על ידה. מאחר שסברנו שמוטב שלא לשמוע את הסנגור הציבורי הארצי בלשכה שלא בנוכחות הנאשם כשהוא אינו מיוצג, מאחר שאת הסנגור המחוזי כבר שמענו בדיון הקודם, ומאחר שבשל השעה המאוחרת שבה הוגשה הבקשה לא יכולנו לקבל את התייחסות נאשם 1 לבקשה - בוטלה ישיבת התזכורת במתכונת שנקבעה.

8. חרף האמור, לבקשת עו"ד אבוהב בשם הנאשם, קיימנו תזכורת בנושא ייצוגו של נאשם 1 בתאריך 23.2.17 בנוכחותם של הנאשם, עו"ד אבוהב והתביעה בלבד. למרות עמדתנו שאין זה מן הראוי לברר את עמדת הסנגור הציבורי הארצי במעמד צד אחד, הנאשם מצדו הביע נכונות שנשמע את הסנגור הציבורי הארצי בלשכתנו שלא בנוכחותו, באומרו שהוא סומך על בית המשפט. הוא שב וטען שהוא נכון לחתום על כל התחייבות שהסנגוריה הציבורית תדרוש ממנו, וכן התחייב לנהוג על פי דין במגעיו עם עורכי דינו והסנגוריה הציבורית. הוא שב ועתר שנמנה לו סנגור בטענה שאין בידו לייצג את עצמו בהליך כה מורכב .

את דברי ב"כ המאשימה במענה לבקשה ראוי כי נצטט: "אני מהלך פה קצת על ביצים כי אני התובע ואני לא אמור לדאוג לסנגור לנאשם 1, ואני מקווה שכשאני עושה את זה, אז הנאשם 1 מבין שאני עושה זאת לטובתו ולטובת הצדק ושזה לא אינטרס של התביעה. אני כן עשיתי פעולה מקדימה והרשיתי לעצמי לפנות לעו"ד שמשון וייס ולשאול אותו שאלה שאני רוצה להכתיב אותה, וגם את תשובתו, ואני חושב שזה מהלך שכן יכול להוביל לאנשהו. כך פניתי אליו: "ברור שיש שיקולים רבים בייצוג ועדיין, באם הפנייה לייצוג תהיה מטעם הסנגוריה ועל דעתה, האם תהיה מוכן לשוב ולשקול עמדתך?". ותשובתו הייתה: "אהיה מוכן לשקול שוב מבלי להתחייב לדבר מראש".

9. נאמר כבר עתה, כי לאחר בחינת מכלול העובדות והנתונים שפורטו לעיל, מסקנתנו היא שאכן השתנו הנסיבות שעמדו בפני בית המשפט העליון עת הורה על שחרור הסנגוריה הציבורית מייצוג. שינוי זה מצדיק בחינה מחודשת של הדברים כפי שיפורט וינומק להלן:

9.1 אין צורך להכביר מילים אודות החשיבות להיות נאשם מיוצג בהליך פלילי. על בסיסו של עיקרון זה הוקמה הסנגוריה הציבורית, אשר על דגלה חרטה את חשיבותו של הייצוג בפלילים. אם נכון הדבר בדרך כלל, על אחת כמה וכמה נכון הוא בתיק רב היקף ומורכב כבעניין דנן, שבו מיוחסות לנאשם עבירות שהן מן החמורות שבספר החוקים, עבירות שבעטיין הוא צפוי חלילה, אם יורשע בדין, לעונשי מאסר עולם ומאסר נוסף. גם אם נכון הדבר שנאשם 1 הוא אדם חכם ואינטליגנטי אשר בקי ברזי התיק –הוא אינו עורך דין. האפשרות שינהל הליך כה מורכב בגפו ללא ייצוג משפטי אינה עולה בקנה אחד עם כללי ההגינות והצדק. אכן, ייצוג משפט מטעם הסנגוריה הציבורית אינו אמור להינתן "בכל מחיר", ומצאנו בפסיקה מקרים שבהם הורה בית המשפט על שחרור מייצוג גם במחיר הותרתו של אדם לא מיוצג, ואולם זאת נעשה בלית ברירה, לאחר שכלו כל הקיצין, לאחר שנעשו מספר ניסיונות והוברר שאין מנוס ו/או אין תכלית אמתית לייצוג [ראו בהתאמה ע"פ 7576/09 הסנגוריה הציבורית נגד מדינת ישראל (24.9.09)].

9.2 אין ספק שהנאשם חטא בהתנהגותו כלפי באי כוחו, כלפי הסנגוריה הציבורית וגם כלפי בית המשפט. התנהגות כוחנית בדמות זו שביטא אינה מתיישבת, בלשון המעטה, עם החוק, עם האופן בו מנוהלים הליכים בבית המשפט ועם כללי האתיקה המחייבים עורכי דין. ואולם, יכולנו להתרשם שכיום הנאשם הבין את טעותו הקשה. העמדה העדכנית שביטא בפנינו מהווה בהחלט שינוי מהעמדה הקודמת, תוך התחייבות מפורשת מצדו לפעול במסגרת הכללים המשפטיים המחייבים, תוך שיתוף פעולה עם עורכי הדין והסנגוריה הציבורית. אנו סבורים כי ראוי לאפשר לו הזדמנות נוספת להוכיח את כנות הצהרותיו ואנו מקווים שאכן, לטובתו, הוא יעמוד במילתו. נוכח שינוי הנסיבות כאמור, לא ניתן לומר שאנו נמצאים במצב של "אין ברירה" וכי כלו כל הקיצין.

9.3 אי קבלת בקשת נאשם 1 משמעותה היא, הלכה למעשה, הותרתו ללא ייצוג. ראשית, הנאשם טען שהוא נעדר יכולת כלכלית לשכור שירותיו של עו"ד פרטי, ואין בידנו לסתור. עינינו הרואות שגם עו"ד אבוהב, ששקל לייצג את נאשם 1, עתר לכך ששכרו ימומן על ידי המדינה. שנית, וחשוב יותר, יש בהחלט קושי למצוא עו"ד חדש (בין פרטי ובין מטעם הסנגוריה הציבורית) שיוכל ללמוד את התיק ולהיות מוכן לשמיעתו בטווח הזמנים הקצר יחסית שהוא פועל יוצא מהחובה להמשיך בהליך הפלילי מבלי לשבשו משמעותית. שוב נחזור ונציין, כי כתב האישום הוגש לפני למעלה משנה וחצי, חלק מהנאשמים בתיק זה עצורים עד לתום ההליכים וניהולו של התיק עתיד עוד להימשך זמן ניכר.

9.4 אסור לשכוח, כי הסיבה העיקרית, אם לא היחידה, שבגינה שוחררה הסנגוריה הציבורית מייצוג הייתה הוראת נאשם 1 לבאי כוחו שלא להתייצב לשמיעת ההוכחות. בית המשפט העליון פנה לנאשם 1 יותר מפעם אחת בניסיון להביאו לסגת מעמדה זו, ונדמה שאם נאשם 1 היה משכיל לעשות כך - לא הייתה הסנגוריה הציבורית משוחררת מייצוגו. גם עמדת המאשימה שלא להתנגד לקבלת הערעור הייתה אך ורק בשל הוראתו דלעיל של נאשם 1, על רקע החשש שגלום בה איום מוסווה כלפי הסנגור. לא למיותר להדגיש, כי עסקינן באיום מוסווה בלבד, שכן אליבא כל הדעות, הוא לא נשמע ישירות או במפורש מפי הנאשם. מכל מקום, העילה שבגללה החליטה המאשימה שלא להתנגד לקבלת הערעור, אותה סיבה שבגללה החליט בית המשפט העליון לשחרר את הסנגוריה הציבורית - אינה מתקיימת כיום. לא זו בלבד שהמשפט החל להישמע והוא מתנהל כסדרו, אלא שנאשם 1 הצהיר כי דרישה מן הסוג האמור לא תעלה על ידו גם בעתיד.

9.5 החזרת הסנגוריה הציבורית לייצג את הנאשם משמעותה המתחייבת היא החזרת עוה"ד וייס וגבריאל לייצג את הנאשם. זאת נכון לומר, ראשית, משום שעו"ד וייס וגבריאל שוחררו מייצוג כפועל יוצא משחרור הסנגוריה ולא בשל בקשתם האישית או בגלל טעמים אישיים אחרים. שנית, אין כל תכלית להחזרת הסנגוריה הציבורית לייצוג נאשם 1 ללא עו"ד ווייס וגבריאל אשר מצויים בנבכי התיק כ- 9 חודשים ומכירים את חומר הראיות. הכנסת עו"ד חדש לתמונה תשים לאל את האפשרות לקיים את ההליך כסדרו, והיא חסרת היגיון מנהלי או כלכלי. השאלה אם עורך דין וייס "רוצה" או "מסכים" לייצג את נאשם 1 בעיתוי הנוכחי (לאחר שבעבר הסכים לייצגו ואף מונה לעשות כן) אינה השאלה הנכונה שעלינו לשאול את עצמנו. השאלה הנכונה היא, האם קיימת מניעה מלהחזיר את עו"ד וייס לייצוג לאחר ששוחרר בנסיבות שתוארו לעיל. התשובה לשאלה זו היא לטעמנו שלילית. אומנם, לא קיבלנו תשובה ברורה לשאלה מה עומד מאחורי העמדה שביטא עו"ד וייס בסופו של יום, ואולם גם אליבא דבריו, לא התנהגות הנאשם או התנהגות מי מהמעורבים בתיק הם הבסיס לה. עו"ד וייס לא הטיל ספק או דופי בכנות התחייבותו של נאשם 1 לשתף עמו פעולה מלאה. ניכר היה שעו"ד וייס מוכן אישית למחול לנאשם על התנהגותו, ומכאן הנכונות העקרונית והעמדה הערכית שהביע בפנינו בתאריך 19.2.17. זאת ועוד, כעולה מדברי עו"ד מרום, למרות שעו"ד וייס לא ביטא במהלך שיחתם הסכמה לייצג את נאשם 1 הוא גם לא הביע התנגדות לכך. הוא אמר שישקול זאת אם הסנגוריה הציבורית תפנה אליו בעניין. די לכאורה בעמדה זו אשר מבטאת העדר התנגדות לייצג את הנאשם, כדי לאפשר את מינוים המחודש, שלו ושל עו"ד גבריאל. אחרי הכל, עם כל הכבוד, הטעמים האישיים המעורפלים שהציג בפנינו, אינם מסוג הנימוקים שהיו מצדיקים מלכתחילה את שחרורו מייצוג אילו עמדו לבדם.

9.6 לאור כל האמור לעיל, במכלול השיקולים והאיזונים, כאשר על כפות המאזניים עומד אינטרס כבד משקל שנאשם 1 יהיה מיוצג, יחד עם אינטרס חשוב להמשיך ולשמוע את המשפט כסדרו, מסקנתנו היא שיש לקבל את בקשת הנאשם לשוב ולמנות את הסנגוריה הציבורית וכן את עוה"ד וייס וגבריאל לייצגו בתיק זה –וכך אנו עושים.

10. אנו מבטלים את ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 28.2.17 ובמקומה תתקיים תזכורת בשעה 9:00 בנוכחות כל הסנגורים המייצגים בתיק, לצורך קביעת מועדי הוכחות מעודכנים הנובעים מכניסתם המחודשת של עו"ד וייס וגבריאל לייצוג.

לישיבת תזכורת זו המזכירות תזמן גם את נציג הסנגוריה הציבורית בהקשר לייצוגו של נאשם 12. נציין, כי בעניין זה ביקשנו עדכון בכתב מסנגוריה הציבורית וטרם נענינו.

המזכירות תשגר עותק ההחלטה לצדדים וכן לעו"ד אבוהב ולנאשם 1 באמצעות שב"ס.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ז, 26 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.