בפנינו בקשת נאשם 15 להורות על גביית עדות מוקדמת ממר אהוד נגיד, אשר לטענתו אמור לשמש עד מטעמו. לטענת ב"כ נאשם 15, מדובר באדם חולה כמפורט בתיעוד הרפואי – אשר לא נפרט מתוכו מטעמי צנעת הפרט –כך שאפשר שלא ניתן יהיה לשמוע את עדותו במועד המתאים לכך. לגישת ההגנה, מדובר בעד מהותי שעדותו חשובה ובעלת משקל רב להגנת נאשם 15, שכן ההגנה תבקש להוכיח שעד המדינה י.מ הונה בעבר את אהוד נגיד הנ"ל ואת אחיו יצחק.

ב"כ המאשימה הביע התנגדות לבקשה בהסיבו תשומת הלב לכך שגביית עדות מוקדמת, כשלעצמה, הינה הליך חריג ויוצא דופן, במיוחד שעה שמדובר בעד הגנה שמבקשים להעידו בשלב עדויות התביעה. לדבריו, במקרה שלנו אין בנימוקי הבקשה כדי לענות על דרישות הקבילות וכן על תנאי סעיף 117 לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"). ב"כ המאשימה הסביר, כי ראשית, לא הוכחה די הצורך הדחיפות הנובעת לכאורה ממצבו הבריאותי של העד, מאחר שעל פי התיעוד הרפואי מצבו דווקא השתפר לאחרונה. זאת ועוד, לא מתקיים התנאי שלפיו מדובר בעדות חשובה להוכחת האשמה, אלא מדובר בעדות בנקודה צדדית שלגביה חל כלל סופיות תשובות העד בעניינים צדדים. עוד ציין ב"כ המאשימה, כי טענת ההגנה שלפיה העד נתן ידו לכתיבת מכתב שקרי לטובת חמיו בהליך אזרחי שהתנהל בשעתו מול האחים נגיד, אינה שנויה במחלוקת מאחר שעד המדינה אישר את הדבר ואפילו חשף אותו מיוזמתו. בכל מקרה, לטענת התביעה, העד הרלוונטי בנושא זה הינו דווקא יצחק נגיד ולא העד אהוד נגיד, שאותו עד המדינה כלל לא הכיר.

לאחר שקיימנו דיון בסוגיה ושמענו את טיעוני הצדדים הגענו למסקנה כי דין הבקשה להידחות:

1. סעיף 117 לחוק מונה שני תנאים מצטברים לצורך גבייה מוקדמת של עדות. תנאי ראשון והכרחי שמדובר "בעדות חשובה לברור האשמה". התנאי השני עוסק בעילה או בסיבה שבגללה ראוי לסטות מסדרי הדין ומשגרת שמיעת המשפט והוא מתייחס לשתי סיטואציות: האחת- כאשר קיים יסוד סביר להניח שאי אפשר יהיה לגבות את העדות במהלך המשפט והשנייה - שקיים חשש שאמצעי לחץ, איום או הפחדה יניאו את העד מלמסור עדות אמת במהלך המשפט.

2. ראשית נבהיר: הגם שאיננו רואים סיבה להטיל ספק במצבו הבריאותי של מר נגיד ובדבר היותו חולה כמתואר במסמכים הרפואיים, אין בתיעוד הרפואי אשר צורף לבקשה אינדיקציה לאמור בסעיף 8 לבקשה, לרבות לגבי הפרוגנוזה הרפואית. לא נוכל לקבל את טיעוני הסנגור בעניין זה (ראה גם עמ' 5697 לפרוטוקול) הנסמכים על מידע רפואי שקרא באינטרנט, ובוודאי שלא נוכל לקבל את הטענה שמדובר בנושא שהוא בידיעה שיפוטית. אנו כמובן מאחלים לעד בריאות ואריכות ימים.

כך או כך, לצורך הבקשה הנוכחית נהיה נכונים להניח לטובת ההגנה שעלולה להיות בעיה להביא את העד לעדות בעיתוי המתאים בגלל מחלתו המתוארת.

3. עם זאת, במקרה שלנו - גם אם נניח לצורך העניין שההגנה הניחה תשתית לחשש שבבוא היום לא ניתן יהיה לשמוע את העד כנאמר לעיל - הרי שלא מתקיים התנאי הראשון לחלות סעיף 117 לחוק. לא שוכנענו כלל ועיקר כי מדובר במי שעדותו היא "עדות חשובה לברור האשמה".

אין חולק, כי זימון העד מתבקש בהתייחס לאירוע בעברו של עד המדינה שאין דבר בינו ובין האשמות המיוחסות לנאשם 15 בכתב האישום. כעולה מטענות ההגנה, עד המדינה י.מ הונה לכאורה את אהוד נגיד ואת אחיו (בנסיבות שאינן קשורות לאירועי כתב האישום או לנאשם 15), כאשר ההגנה מבקשת להביא עניין זה בפנינו כחלק מהניסיון לתקוף את מהימנותו של עד המדינה. אומנם, בהעדר התנגדות מצד התביעה, לא מנענו מההגנה לחקור את י.מ בנושא, ואולם בהיות הנושא שולי וצדדי להליך, ברי שחל לגביו הכלל של "סופיות תשובות העד בעניינים צדדיים". לפיכך, גם אם היינו מצויים בשלב המתאים במשפט, ספק אם היינו מתירים לזמן את העד להעיד בנושא הנדון. זאת ועוד, לאור תשובותיו של עד המדינה י.מ לפיהן הוא אינו מכיר את אהוד נגיד ולא שוחח עמו, הרי שעל פניו, לא הוברר די הצורך מפי הסנגור, עד כמה מדובר בעד שיכול להעיד מכלי ראשון לגבי חלקו או מעורבותו של עד המדינה בפרשה, שיסודה בסכסוך מקרקעין שבין האחים נגיד לבין מקסים זריהן, חמיו של עד המדינה.

יתרה מזאת, במסגרת חקירתו הנגדית של עד המדינה הוזכר בעיקר יצחק (צחי) נגיד ואליו בעיקר התייחס עד המדינה בתשובותיו. משתמע מכך, שבאופן תאורטי (ככל שאהוד נגיד לא יוכל להעיד בעיתוי הרלוונטי וככל שנתיר להגנה לזמן עד בנושא), ההגנה תוכל למצוא את תרופתה על ידי זימונו של יצחק נגיד לעדות, ולא ייגרע אפוא דבר מהגנת נאשם 15. הדבר נכון גם בנושא הכשרת קבילות ההקלטות שתעדו את דברי עד המדינה, שכן מתשובות הסנגור עולה שההקלטות בוצעו על ידי שני האחים בצוותא חדא, כאשר האדם ששוחח עם עד המדינה הינו דווקא יצחק ולא אהוד.

4. יש ממש בטיעוני המאשימה כי השאלה האם עד המדינה כתב מכתב שקרי כתימוכין לסכסוך שבין האחים נגיד לבין חמיו אינה שנויה כלל במחלוקת, שכן עד המדינה אישר את הדברים בעדותו. מכאן, שההגנה, במסגרת נסיונותיה לכרסם באמינות עד המדינה, אינה נצרכת להוכיח עובדה זו באמצעות עד נוסף.

5. למעלה מן הצורך נוסיף, שאכן גביית עדות מוקדמת היא עניין יוצא דופן שאין לנקוט בו כדבר שבשגרה. הדבר נכון במיוחד כאשר הבקשה מתייחסת לעד הגנה שאמור להעיד טרם שהחלה פרשת ההגנה ולפני שבית המשפט נחשף לגרסאות הנאשמים, על כל המשמעויות הראייתיות הנלוות לכך.

6. כאמור, לאור הנימוקים דלעיל - הבקשה נדחית.

המזכירות תשגר עותק ההחלטה לצדדים

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ח, 23 מאי 2018, בהעדר הצדדים.