עסקינן בבקשות שהוגשו על ידי עו"ד אבי כהן, בשם נאשם 2, ועו"ד כפיר, בשם נאשם 15, שעניינן המשותף הוא הליך "הריענון" שנעשה לעד המדינה א.ג על ידי נציגי המאשימה.

הסניגורים מפנים למסמך בן שמונה עמודים שכותרתו "אמירות העד כפי שעלו במהלך הריענון ביחס לחומר שהוצג לו" (להלן: "מסמך הריענון"), מסמך אשר הועבר אליהם על ידי המאשימה בעקבות הריאיון שנערך לעד לקראת עדותו בבית המשפט. הסנגורים מוחים כנגד מה שהם מכנים הליך ריענון "שערורייתי" ו"אגרסיבי" שמעלה לדעתם את החשש שהעד עומת עם גרסאות של אחרים, לרבות עם עדותו בבית המשפט של עד המדינה ש.כ. (בומבי). עוד נטען, שבניגוד להנחיות שבפסיקת בית המשפט העליון והנחיות פרקליט המדינה, העד נחקר הלכה למעשה על ידי נציגי המאשימה במקום שאלה יורו על חקירה משטרתית מסודרת. בעניין זה נטען, שהעד נשאל לראשונה לגבי 58 ידיעות מודיעיניות ולגבי 32 שיחות מוקלטות שאליהן לא התייחס בחקירותיו. נטען, שהעד נחקר על זהות מעורבים באמצעות הצגת תמונות, וכן נחקר לראשונה על אודות עסקת סמים נוספת שעל אודותיה לא דיווח בשעתו, מה שמלמד שהוא הפר את הסכם עד המדינה שנכרת עמו, ולא מסר את מלוא האמת למשטרה. הסנגורים מחו גם על כך שמתוך מסמך הריענון לא ברור מי היו עורכי הריאיון ומה השאלות שהופנו לעד.

על רקע טענות אלה עתר ב"כ נאשם 2 להורות למשיבה לנמק מדוע לא יבוטל הסכם עד המדינה עם העד, להורות למשיבה לבצע השלמת חקירה לעד על ידי משטרת ישראל, להורות למשיבה להסביר את התנהלותה ומדוע הפכה את מפגשי הריענון לדרך להשלמת חקירה וכן לדחות את עדותו של עד המדינה עד לאחר הפגרה. בהתייחס לבקשה אחרונה זו הסביר ב"כ נאשם 2 כי עדותו של העד היא מרכזית, היקף החומר הנוגע אליו רב ביותר, ואליו נוסף כעת המידע שמופיע במסמך הריענון והמטלות על הסנגוריה הן כבדות, לרבות בדיקת תיקוני תמלילים. לטענת ב"כ נאשם 2, לא ייגרם כל נזק אם במקום עד זה, יעידו עדים אחרים.

ב"כ נאשם 15 עותר מצדו כי בית המשפט יורה על פסילת עדותו של עד המדינה ועל הכרזתו כפסול לעדות. לחלופין, ביקש להורות למשיבה להעביר לידי הסנגורים תיעוד ויזואלי של הריענון שהפך לחקירה, וזאת כמצוות המחוקק בהתייחס לחקירת עד אשר חשוד בעבירות שהעונש המרבי שנקבע להן הוא מאסר 10 שנים ויותר.

המשיבה השיבה כי יש לדחות את הבקשות מכל וכל. המאשימה חלקה על כך שעד המדינה הפר את ההסכם עמה ולכן לדידה אין כל עילה לבטל את ההסכם. לטענת המשיבה, גם אם העד התייחס לראשונה במסגרת הריענון לעסקת סמים של 4 ק"ג הרואין שהעביר בשנת 1985 מתאילנד להולנד, הרי על רקע העובדה שהוא הודה בביצוע עסקאות סמים בינלאומיות רבות, אין משמעות אמיתית להודייתו בעבירה נוספת זו, מה עוד שהיא התיישנה.

לטענת המשיבה, האמירה כי נעשו פעולות חקירה אגרסיביות לשיפור עדותו של עד המדינה א.ג אין לה על מה לסמוך, והיא אינה מתיישבת עם המציאות. לטענת המאשימה, היא פעלה בריענון העד כמחויב מבחינה מקצועית, על פי דין, במיוחד כשמדובר בתיק בסדר גודל כזה הנוגע לאירועים שהתרחשו לפני שנים רבות. לטענת המאשימה, היא פעלה בהתאם לחובתה והעבירה להגנה כל פרט חדש שהעלה העד בתגובה לחומר שהוצג לו, וזאת אף אם חלק מהדברים שהועברו אינו מהותי ומתייחס לעובדות פריפריאליות.

בהתייחס לטענות הסנגוריה כי הוצגו לעד חומרים חדשים שלא עלו בחקירותיו, השיבה המאשימה כי ככל שהדבר מתייחס לידיעות מודיעיניות, הרי לא מדובר בתוכן חדש שלא הוצג לעד במשטרה. המאשימה הפנתה בעניין זה את הסנגורים לאזכורים רלוונטיים. בהתייחס לשיחות מוקלטות, נטען כי בתיק החקירה קיימות אלפי שיחות שנקלטו בהאזנות סתר שבוצעו בישראל ובחו"ל. מטבע הדברים לא ניתן ואף לא צריך היה להשמיע לעד בחקירה במשטרה את כל השיחות, והושמעו לו אז רק מספר שיחות הנוגעות לנושא שבמחלוקת. בריענון הושמעו לעד שיחות מספר נוספות בהן הוא הדובר, וכן שיחה אחת עוקבת לשיחה בה דיבר, אשר מתייחסת אליו והדוברים הם נאשמים במשפט. לטענת המשיבה, לגבי השיחות שבהן העד עצמו הוא הדובר הרי שמדובר באמירות מתועדות של העד עצמו, אשר נמצאות ברשות ההגנה, והייתה זו חובתה של המאשימה להציגן לפניו. בכל מקרה, כך לטענת המשיבה, מדובר בשיחות שאינן נוגעות לנקודות שבמחלוקת ואף לא לאירועים שבכתב האישום. בהקשר זה ציינה המשיבה כי בהתאם לפסיקה אין מניעה להשמיע לראשונה לעד שיחות מוקלטות במהלך עדותו בבית המשפט, ומקל וחומר שהדבר ניתן במסגרת הכנת העד לעדות. אשר לתמונות שהוצגו לעד - מדובר בתמונות שכולן הוצגו לו במהלך חקירתו ואף מצורפות כנספח להודעותיו.

המאשימה חלקה על כך שהיא הטיחה בעד א.ג את גרסת העד ש.כ והתקוממה כנגד רמיזות נאשם 15 בעניין זה. לדבריה, דברי העד בריענון על אודות היכרותו עם עד המדינה ש.כ והעובדה כי מסר לו כסף מעבר למפגש בכוהנים נאמרו על ידו מיוזמתו ובהתייחס לדברים המפורשים שאמר בחקירותיו על אודות היכרותם והכספים שהעביר לו.

לטענת המשיבה היא לא ביצעה לעד "חקירה" ואף לא הייתה אמורה לבצע חקירה, ולפיכך גם אין חובת תיעוד חזותי של הריאיון שערכה עמו.

במהלך הדיון שהתקיים בתאריך 11.7.17 הוסיף ב"כ המאשימה וציין את שמות הפרקליטים שנטלו חלק בראיון העד, והוסיף, כי מאחר שכלל לא הוצגו לעד שאלות- מתייתר הצורך לדון בשאלה אם יש מקום להעבירן להגנה, שכן הלכה למעשה אין בידה להעביר להגנה מסמך הכולל שאלות כלשהן.

נאמר כבר עתה, כי לאחר בחינת טענות הצדדים הן בכתב והן במהלך הדיון, מסקנתנו היא כי יש לדחות את הבקשות. כפי שיפורט וינומק להלן:

1. נדמה שאין חולק לגבי זכותה של התביעה (ויש לומר אפילו חובתה) לראיין את עדיה ולהכינם לעדות בבית המשפט. הכנה זו שזכתה משום מה לכינוי "ריענון" אינה הליך טכני ריק מתוכן, והיא אינה מתמצית אך ורק בעיון גרידא של העד בהודעותיו במשטרה. ראיון הכנה יעיל שיאפשר את ברור האמת נחוץ שבעתיים מקום שבו, כמו בתיק הנוכחי, מדובר בחומר חקירות רב היקף, בעד שנגבו ממנו מספר רב של הודעות, ובאירועים שהתרחשו לפני שנים רבות.

בית המשפט העליון עמד על כי בכגון דא ראוי להימנע מקביעת כללים נוקשים בדבר האופן שבו מוטל על תובע לנהל ראיון עם עדיו, וקבע כי על התובע להפעיל שיקול דעתו בהתאם לנסיבות הספציפיות, לרבות טיבו של העד. מובן הדבר, שעל התובע להישמר מפני הדרכת העד באשר לתוכן גרסתו ומלשים דברים בפין [ע"פ 4855/02 מ"י נגד בורוביץ' ( 31.3.05 )]. חלילה שהליך הרענון יפגע בהליך ברור האמת ובהגנת הנאשם. לפיכך, על התובע לשקול אם אין מקום בנסיבות מסוימות להורות על השלמת חקירה בידי הגוף החוקר. מכל מקום, מוטל על התובע לתעד את פרטים נוספים ומהותיים שעלו במהלך הראיון ולהעבירם מבעוד מועד לידיעת הסנגוריה (ראה בש"פ 687/00 מסיקה נגד מדינת ישראל (3.2.00).

בת"פ (ת"א) 40090/04 מיכאל צ'רנוי נגד מדינת ישראל (1.6.06) ערך כב' השופט מודריק רשימה בלתי ממצה של כללים באשר להתנהלות התביעה במסגרת ריענון עד, תוך התייחסות לשאלות שמותר לה לשאול, וכך נפרט בתמצית:

א) השאלות לא יהיו מדריכות ב) לא יוצגו לעד גרסאות או עדויות של עדים אחרים ג) השאלות יוגבלו לישיבות או דיונים שהעד היה שותף להם ויש להם תיעוד בחומר החקירה או לפעולות שבהן נטל חלק והן מתועדות בחומר החקירה ד) המגבלות שבסעיף ג' לא יחולו על תוספות להודעה בעניינים טכניים או משניים שאותן על פי דין אין צורך להציג לעיון מוקדם של הנאשמים ובאי כוחם. ה) כאשר מסתבר לתביעה שעד מסוים יכול לשפוך אור על סוגיה, מסמך, פעולה שהם מהותיים ושהוא לא נחקר עליהם במשטרה ולא מתקיימים תנאי פסקה ג' תתבקש השלמת חקירה בידי הגוף החוקר. ו) התביעה תתעד ברישום מפורט את דברי העד בראיון ותעביר את הרישומים לסנגורים. אין מקום להורות על רישום השאלות שהוצגו לעד.

2. אין חולק כי במקרה שלנו התביעה מילאה את חובתה והעבירה להגנה תיעוד של כל אותם עובדות ופרטים חדשים שעלו בדברי העד ושלא הוזכרו בהודעותיו במשטרה. לדברי המאשימה, היא הקפידה בעניין זה קלה כחמורה והעבירה לידיעת ההגנה גם עובדות בנושאים פריפריאליים שאינם נוגעים לגופם של אישומים. למותר להדגיש, כי אלמלא מסר העד פרטים חדשים אגב הריאיון עמו, לא היה מקום להעביר דו"ח כלשהו לידי ההגנה. לפיכך עצם העובדה ש"דו"ח הריענון" מכיל פרטים חדשים אין בה כדי ללמד דבר.

בהקשר זה יש להוסיף: לטענת המאשימה, אין בידה להעביר רשימת שאלות שהוצגו לעד שכן בפועל לא הוצגו לו שאלות. בכל מקרה, לא מצאנו אסמכתא לכך שקיימת חובה גורפת על התביעה להעביר את השאלות שהציגה לעד במהלך הריאיון,בבחינת "חומר חקירה" שיש למסור להגנה. השאלה אם חומר מסוים מהווה "חומר חקירה" היא נושא לבחינה ספציפית של כל מקרה ומקרה, כאשר המבחן הוא עד כמה החומר רלוונטי להגנת הנאשם. פסק דינו של בית המשפט העליון בבש"פ 3221/12 פלוני נגד מדינת ישראל, שאליו הפנה עו"ד כפיר, שניתן לגבי סיטואציה ספציפית, אינו דומה לענייננו.

3. ברי, שלא כל אימת שעד מוסר פרטים חדשים במהלך הריענון עמו, הדבר מצדיק הפנייתו לחקירה במשטרה. השאלה שיש לבחון היא עד כמה הפרטים החדשים הם חלק מעובדות שעליהן כבר סיפר העד, בגדר של חידוד ופירוט (שאז בדרך כלל אין הצדקה לחקירה חדשה) ועד כמה מדובר בעובדות המהוות נושא חדש שכלל לא נחקר. בעיקר - יש לבחון עד כמה מדובר בעובדות מהותיות להליך ולאישום. מקום שבו, כמו במקרה שלנו, התביעה חולקת עובדתית על טענות הסנגוריה וטוענת כי הפרטים החדשים שמסר העד אינם מצדיקים הפנייתו לחקירה משטרתית, על פי ההלכות הקיימות, הרי שלא נוכל להכריע בטענות ההגנה ולקבוע אחרת, מבלי להיחשף למלוא החומר הרלוונטי. הפנינו את הסנגורים יותר מפעם אחת במהלך הדיון לקושי האינהרנטי להכריע בטענותיהם בעיתוי הנוכחי בלא להיחשף לחומר הראיות, או למצער לאמרות העד במשטרה, וציפינו כי הם מצדם יפנו לדוגמאות ספציפיות ממוקדות שניתן יהיה לבחון אותן עובדתית. הכפפה לא הורמה. פרט לטענות כלליות בעלמא – לא נטען לפנינו דבר. עיון במסמך הריענון בלבד אינו יכול ללמדנו דבר. למעלה מן הצורך נאמר, שלא מצאנו כל בסיס או הצדקה לחייב את המאשימה, כדרישת עו"ד כהן, להתייחס בתשובתה באופן ספציפי לכל אחת מאמרותיו החדשות של העד המצוינות בדו"ח הריענון, והדבר בוודאי נכון מקום שבו הסנגורים, הם העותרים בבקשה, נמנעו מעשות כן, למרות שהתבקשו.

בהקשר זה נאמר עוד בשולי הדברים: השאלה אם במקרה נתון היה מקום לבצע השלמת חקירה ולהפנות עד למשטרה אם לאו, נבחנת בדרך כלל על ידי בית המשפט בדיעבד, בין במסגרת טענה של סעד מן הצדק ובין, למשל, במסגרת טענה המועלת במהלך המשפט על ידי ההגנה, שלא להתיר שמיעת דברי העד בנקודה מסוימת, בנימוק שמדובר בנושא חדש ומהותי שעלה לראשונה אגב רענון ולא תועד כדבעי בדרך של חקירה מסודרת (ראה למשל בתפ"ח 18312-10-14 מדינת ישראל נגד גילאוי (3.1.17), שאליו הפנתה ההגנה).

שאלה נכבדה היא, אם לבית משפט נתונה סמכות לחייב את המאשימה לבצע השלמת חקירה, וזאת לאור הוראת סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982 [בעניין זה נפנה גם להחלטתו של בית המשפט העליון שניתנה זה לאחרונה בבש"פ 4533/17 מדינת ישראל נגד זאודי (14.6.17)]. ואולם, לאור מסקנתנו דכאן, שלפיה לא הונחה תשתית ראייתית רלוונטית כדי לקבוע ששגתה המאשימה בכך שהחליטה שלא להפנות את העד לחקירה משטתית נוספת - איננו רואים סיבה להידרש לשאלה זו. המשיבה יודעת כי להחלטתה לפעול בדרך כזו או אחרת עשויות להיות משמעויות משפטיות וראייתיות, שהרי בית המשפט עשוי להתבקש לבחון בדיעבד את פעולותיה, על כל המשמעויות הנובעות מכך.

4. הוא הדין בטענות עורכי הדין על אודות ריענון "אגרסיבי" ו "שערורייתי". מדובר בטענות כלליות שלא גובו בראיות כלשהן, ואשר אין לנו כל יכולת לקבוע ממצא עובדתי לגביהן, לכאן או לכאן.

5. אין חולק שהריאיון שנערך לעד על ידי נציגי המאשימה לא היווה מבחינה פורמאלית חקירה משטרתית (ומכאן בקשת עו"ד כהן לבצע השלמת חקירה על ידי המשטרה). לא קיימת חובה על פי דין לתעד חזותית ראיון שנערך לעד במשרדי הפרקליטות כהכנה לעדותו.

6. אשר לעתירת עו"ד כפיר כי נבטל את הסכם עד המדינה עם העד ונכריז עליו כפסול לעדות: להווי ידוע, שבית המשפט אינו צד להסכם עד המדינה. מקום שבו איש מהצדדים להסכם אינו מבקש לבטלו - איננו רואים כיצד מסמכותו של בית המשפט להתערב בכך. זאת ועוד, בין אם מעמדו של א.ג יהיה של עד מדינה ובין אם ההסכם עמו יבוטל, אין הוא פסול לעדות. כל אדם כשיר לעדות, אלא אם כן מתקיימים לגביו התנאים הקבועים בחוק, ולא הובאה בפנינו כל אינדיקציה לקבוע כי חלים לגבי העד א.ג. הסייגים אשר פוגעים בכשרותו המשפטית להעיד.

7. אשר לעתירת עו"ד אבי כהן לדחות את עדותו של עד המדינה: כבר קבענו בהחלטתנו שניתנה לפני כשבוע, עת הוגשה בקשתו של עו"ד כהן (שאליה הצטרף בהמשך עו"ד כפיר בבקשה משלו), שאיננו רואים הצדקה לדחיית עדותו של עד המדינה, וזאת ללא קשר להחלטה שנקבל לגופם של הסעדים שהתבקשו בבקשתו. משדחינו את העתירות לגופן ברי שאין סיבה לשנות מהחלטה זו. בכל זאת נעיר בנושא: סדר חקירות העדים בתיק זה, לרבות הכוונה להעיד את העד א.ג. לפני פגרת בתי המשפט, הודע לצדדים לפני חודשים ארוכים. עו"ד כהן מייצג בתיק זה מאז שלביו הראשונים, זה כשנתיים. לפיכך, הטענה כי מדובר בתיק רחב היקף או כי קיים קושי להיערך לעדות העד, איננה יכולה להישמע בעיתוי הנוכחי, לא כל שכן לזכות לאהדה.

כך גם מן הבחינה המעשית: מעבר לעובדה שקיימים טעמים ספציפיים לקדם את עדותו של העד א.ג, כפי שפירטה המאשימה, הרי שאין כל אפשרות ריאלית לשנות בעיתוי הנוכחי את סדר העדויות. לא זו בלבד שלא ניתן לזמן עדים ברגע האחרון ולהכינם לעדות, אלא שהבנו במהלך הדיון, שהסנגורים האחרים לא יהיו ערוכים, בצדק מבחינתם, לשמיעת עדים אחרים ברגע האחרון ממש.

סיכומו של דבר, אנו דוחים את הבקשות.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ז, 12 יולי 2017, בהעדר הצדדים.